שלום לך בחורה יקרה מאוד,

המצב אותו תיארת הוא אכן מאוד מסובך ולא בהיר בכלל. בית בו אבא מכה ואמא מוכה – הוא לא סיפור שמסתיים ביום, ויעידו על כך כל השנים בהם אמך בחרה להניח לדברים ולהישאר במתכונת הזוגית הזו. קשה מאוד ואף אסור לשפוט אף אחד במצב לא פשוט שכזה. אולם, כמו שאת מתארת, לכל השנים הללו ישנן תוצאות בפועל. ואת, בחורה בגיל בו את אמורה להיות פנויה טכנית ורגשית לעסוק בבניית העתיד שלך, מוצאת את עצמך בתוך כאוס גדול ולא יודעת מה ילד יום.

את לא לבד.

מעבר לכך שד' איתך תמיד והוא זה שקבע לך את מסלול חייך המדויק, דעי לך כי המון ילדים בבתים כאלו – במיוחד בתים שנראים מיוחדים במיוחד כלפי חוץ – מוצאים את עצמם במערבולת דומה.

חלק נכבד מהמערבולת הזו הוא המעורבות הגדולה והאחריות שילדים (ועוד יותר: ילדים חכמים ועם יכולות) לוקחים על עצמם בסיפור כזה.

לקיחת אחריות, למרות שהיא מתבטאת גם בהיבטים מעשיים, איננה בהכרח רק ביטוי מעשי.

לקיחת אחריות היא דווקא הקול הפנימי שקושר את האדם להיות חלק מהסיפור. כמו שאת ציינת – מדובר גם בקשר טכני אולם גם הרגש והמצפון תובעים את שלהם ו"מצווים" עלייך לכאורה להיות אכפתית, מעורבת, דואגת, חומלת, עוזרת ובכלל – נוכחת.

אפילו הרצון הטבעי והטוב שהעניינים בבית "יסתדרו" באופן כלשהו – או שהאמא תבין את מקומה הנכון או שיהיה סטאטוס ברור (כמו: הורים גרושים) – עלול להתערבב ולגרום להרגשת חנק פנימית.

כי לקיחת אחריות היא איננה דבר פשוט.

צריך ללמוד הרבה ותמיד להבחין ולברר – מתי לקיחת אחריות היא נכונה ומתי היא לא בדיוק במקום.

אחריות שאיננה מבוררת ומדויקת, היא אחריות שהאדם לוקח על גורל האחר. ולמרות שמה שעומד מאחורי לקיחת אחריות כזו היא טוב לב, חוש צדק והרבה אכפתיות, עדיין זו איננה אחריות נכונה והאדם מרגיש מיד את תוצאותיה: מצד אחד, היא גורמת להרגשה טובה של ידע, שליטה וסוג מסוים של כוח, אולם מהצד השני, היא גם גורמת להרבה עייפות, עומס, דאגה ומתח מהעתיד וההווה גם יחד.

לעומת זאת, אחריות מבוררת ומתוקנת, היא אחריות שהאדם לוקח על עצמו – ועל עצמו בלבד – ומתוכה פועל להשלמת התפקידים שד' שולח לו באותו הזמן. גם את תוצאות אחריות זו האדם מרגיש מיד: מצד אחד הוא מתמלא שמחה, שחרור, עונג דק ורצון לפעול ולעשות, ואילו מהצד השני – הוא נפגש (אולי לראשונה) עם עצמו, עם עבודת המידות שיש לו, עם הקשר שלו עם הקב"ה ושאר אתגרים פנימיים של בנית אדם שלם ומחובר.

יוצא, שהחלוקה הזו יכולה לעזור לך לברר ולהזכיר לעצמך את האמת:

הקב"ה מנהל את העולם.

אביך מהצד שלו ואמך מהצד שלה אחראיים למעשיהם פה בעולם.

ההחלטה של אמך האם לבחור ולהמשיך לחיות באותה צורה שבה היא חיה עד היום היא בידיים שלה בלבד.

האחריות שלך כבחורה שהגיעה לגיל המתאים היא לעשות את כל מה שביכולתך כדי שתהיה לך פניות לעסוק בחיים שלך. לא רק כי את רוצה ומשתוקקת להקים את ביתך הפרטי, אלא כי זהו תפקידך וחובתך.

המיקוד הזה, דווקא בחייך הפרטיים הוא לא קל בכלל – הן בגלל הסיפור המשפחתי והן בגלל ההרפיה, האמונה, שחרור השליטה והרחבת הראויות האישית – שהדבר דורש ממך.

אולם כמו שכתבנו למעלה, מיקוד כזה הוא לקיחת אחריות נכונה.

מיקוד בסביבה – למרות הנטייה שיש לנו לבחור בו – הוא לקיחת אחריות לא מדויקת שמונעת מאיתנו לפעול נכון ומרחיקה אותנו מחיבור נכון לעצמנו ולריבונו של עולם.

זה דורש אימון, תפילה ותרגול. אולם זה בדיוק השלב הנכון להתחיל.

כי הקמת בית הוא רק השלב הראשון – בהמשך הדרך מחכים לך עוד כל-כך הרבה מעגלים יפים ומשמחים – אולם גם הם, כמו עכשיו, דורשים בירור תמידי והתמקדות דווקא בחלק שלך ולא בחלקים אחרים. מעגלים כמו בניית זוגיות טובה, יהודית, מכבדת ואוהבת ולאחר מכן הבאת ילדים לעולם, חינוכם, גידולם, אהבתם וכן הלאה הם מעגלים דקים מאוד שדורשים התכנסות והתמקדות – אולם אם את, תזכי לפגוש אותם כאדם שמאומן בלקיחת אחריות נכונה – אזי תמצאי את עצמך מאושרת כל-כך, מחוברת לעצמך ולאהבת הקב"ה אלייך.

"כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם" –

לא מכיוון שרצון הבורא הוא שנהיה אגוצנטריים חלילה, אלא כי רצון הבורא הוא שנהיה ממוקדים בתפקידינו אנו ונבנה את החלק הייחודי לנו בעולם. דבר שיכול להתאפשר רק על ידי התנתקות מקולות חיצוניים מבלבלים ובירור הקולות הפנימיים המכוונים אותנו לתפקיד הנכון לנו באמת עכשיו.

רק אדם שממוקד בתחושה זו ולוקח אחריות נכונה על החלק שלו בלבד, יוכל בהמשך גם לפעול ולהעניק לאחרים – מתן עזרה נכונה ולא חלילה לקיחת אחריות על החיים שלהם.

אז לכן, אמצי לך את המשפט הזה: "בשבילי נברא העולם" ושנני אותו שוב ושוב ושוב.

הוא יזכיר לך שני דברים:

א. שהיות ובשבילך נברא העולם עלייך לדאוג קודם כל לעצמך, לחייך ולמילוי תפקידייך האישיים. שינון כזה יעזור לך להשקיט את קולות המצפון ה"צועקים" עלייך לכאורה שאינך יכולה פשוט לבנות בית כשבית הורייך נראה במצב שכזה.

את יכולה. את חייבת. והקב"ה מחכה לך….

"הרחב פיך – ואמלאהו" – הקב"ה מחכה לך דווקא לנכונות שלך. מחכה שתהיי מוכנה להגיד בפה מלא: "כן, אני ראויה לטוב. אני מוכנה להיות פנויה לטוב הזה ואני מוכנה להתנתק מהבית החרב ולהקים בית נאמן ומתוקן בישראל בו נבנה יחד חורבה מחורבות ירושלים".

את עוד תראי איך בזכות דיבורים אלו, הגלגל הראשון בתהליך יתחיל להסתובב ומשם תבוא לך הישועה הפנימית – של שחרור ופניות, וכן הישועה החיצונית של זימון חתנך המיועד לך בקלות ומהירות.

ב. אמירה זו תזכיר לך שאת בת יחידה של הקב"ה. כל חפצו ומטרתו זה לדאוג רק לך ואין לו שום מעצור להושיע – ברב או במעט. הוא זה שידאג לך לשידוך המתאים לך ביותר ולהתנהלות המתאימה לך ביותר. אין זה מתחום אחריותך לדאוג לזה – זה חלקו של הקב"ה ותהיי בטוחה שהוא יסדר הכל על הצד הטוב ביותר כולל את הצגת המצב בבית בפני חתנך לעתיד.

אמנם לך, כבחורה מוכשרת ומצליחה יש רצון ומטרה שתדעי בדיוק להגדיר לבחור המיועד לך מהי המשפחה שלך ומה הסטאטוס המדויק שלה. אולם כאן בדיוק מתרחש הבירור האמיתי בנוגע ללקיחת אחריות נכונה. כי לקיחת אחריות נכונה תפגיש אותך בהכרח עם אתגר אמוני:

חתנך לעתיד לא מתחתן עם משפחתך. הוא מתחתן רק איתך.

ולמרות שייתכן ותצטרכי לברר את סוגיית חשיפת המידע המשפחתי עם סמכות תורנית, אינך חייבת לדאוג לכך כבר עכשיו ולדעת מראש מה ואיך תספרי.

פשוט הרפי.

תני להקב"ה לנהל את העניינים ורק כשהשידוך המיועד לך יתקדם בכיוון הרצוי, שאלי באופן קונקרטי רב המכיר את המשפחה מה דורשת ממך ההלכה לספר ומה לא נצרך.

דעי, שמעבר למה שיוטל עלייך לשתף – כדי לא לגרום להונאת דברים – ומעבר למה שאת מרגישה שנדרש לך בפן הרגשי-אישי לספר, אין באמת מטרה בפני עצמה לדון על המצב המורכב בין הורייך עם חתנך לעתיד. זה בסדר גמור אם לאט-לאט, עם הזמן ועם הקשר שייבנה ביניכם אחרי החתונה, תשתפי את בעלך בצורה בריאה – שתיטיב עם שניכם – במורכבות הסיפור המשפחתי.

אז לסיכום –

אכן, זהו תהליך לא קל בכלל ואני בהחלט מחזיקה לך אצבעות ומתפללת עלייך.

כי גם כשמכוונים נכון לא פשוט לבנות בית מתוך כאוס שכזה.

ייתכן מאוד שכדאי לך למצוא ייעוץ טוב, של מישהי המבינה בתחום והיא תעזור לך לברור נכון את הצעדים שעלייך לנקוט – בתחום הפנימי מצד אחד והטכני מהצד השני.

אין כוונתי לטיפול פסיכולוגי עמוק או עיסוק בטראומות העבר – כי כמו שאת כתבת, נבנית מאוד כתוצאה מכל מה שראית בבית וכעת את עם הפנים קדימה. כוונתי היא לייעוץ שיסייע לך לצעוד נכון אל אותו "קדימה" ולהכוונה יהודית מדויקת איך ניתן במצב הקיים לשחרר ממך מעט אחריות – רגשית ומצפונית – ולהשקיע כוחות נכונים דווקא בבניית עצמך וביתך בצורה הנכונה.

מאחלת לך המון הצלחה, בינה מיוחדת מהקב"ה לנהוג כפי שמתאים דווקא לך והרבה אושר בקרוב עם בן הזוג הראוי לך לבניית קשר נישואין יציב ומשמח!

כמובן שתוכלי לפנות אלי למייל הפרטי בכל שלב ועם כל שאלה ואשמח לסייע במה שאוכל.

איתך,

חן.

[email protected]