The Butterfly Button
מפחדת להתחייב ולהקים בית

שאלה מקטגוריה:

אני בחורה בת 23 לכל הדעות “הגעתי לפרקי” אך ממש חוששת להיכנס לכל התיק הזה.כבד עלי. המחוייבות לבעל לבית ילדים ועול פרנסתי וחינוך..וויתור על חופש שלי ולהפוך למחוייבת אחרי מירוץ החיים עמוסים בשיגרה של עבודה.בית.ילדים…ועמסת החיי היומים בתור אמא ואישה…
כל זה מפחיד אותי נורא..שלפעמים אני בורחת מזה כמו מאש..וכל קשר שמתחיל אני מסיימת לפני שיווצר משו עמוק…מה עושים עם זה?!

תשובה:

בס”ד

שלום לך!

הפחד ממחויבות מלווה את כולנו בחלקים שונים של חיינו. מהילד בן השנתיים שאמו מנסה “לייבש” אותו והוא חושש מהיציאה ללא חיתול, ועד למנהל בכיר במערכת גדולה החושש מהמחויבות הרבה שתפקידו מטיל עליו. מטבענו אנו אוהבים את המוכר והטוב שבו ישנן מחוייבויות הידועות לנו, וחוששים מכל צעד שיטיל עלינו מחוייבות נוספת.

יחד עם זאת אסור לשכוח, כי קבלת המחוייבות מאפשרת לנו לגדול ולהתפתח. מנהל שיחשוש מקבלת מחוייבות נוספת, לעולם לא יוכל להתקדם בתפקידו ולהגיע לדרגה גבוהה. כך להבדיל גם ילד שיחשוש מלקיחת האחריות על “תהליך ההתייבשות”, לעולם לא יוכל לפתח עצמאות ושליטה שיאפשרו לו לגדול. בקבלת המחוייבות יש מצד אחד סיכון להטלת מעמסה גדולה שאולי לא נצליח לעמוד בה, אך זהו סיכוי גדול להתעלות וצמיחה, במידה והמצב החדש יתברר כמוצלח.

ולענייננו: בבניית בית ישנה מחוייבות גדולה של הצורך להיות רעיה, אישה, אם, ולעיתים אף מפרנסת ונושאת בעול הכלכלי. יחד עם זאת, ההשלמה שבניית הבית מביאה לאישיותך, יתרונה במקרים רבים לא יסולא בפז. לא בכדי אמרו חז”ל כי זוגיות הינה “השלמתו של האדם”, ומבלעדי בן זוגו הריהו חצוי. כיום את אדם יחיד הנתמך על ידי משפחה, חברות ו/או קהילה, אך בהיכנסך לקשר זוגי את “רוכשת” מישהו שיהיה “כנגדך” ויישא עמך בעול. יתכן שמבחינה פיזית יוטלו עלייך משימות נוספות שאינך זקוקה לשאת בהם כיום, אך מבחינה נפשית ומנטלית, את עשויה לקבל “פיצוי” של תמיכה ונשיאה בעול שאינם קיימים כיום. כך שהכניסה לזוגיות אמורה להגביר את המחוייבות, אך בה בעת גם לתמוך בה ולהקל מעליה.

ועוד דבר: כאשר נכנסים לקשר זוגי תוך פתיחות וידיעה מראש של המגבלות והמחוייבויות של כל אחד מהשותפים, הרי שהדבר מקל על ההתמודדות ואינו מטיל על בני הזוג מחוייבויות שאינם יכולים לעמוד בהם. אין כוונתי להתנערות מראש ממטלות ופעולות שהזוגיות מחייבת, אלא להתמודדות משותפת עם הפחדים והקשיים תוך תמיכה הדדית ונשיאה משותפת בעול. אין ספק כי בן זוגך המיועד, גם הוא חרד מהמטלות שהשותפות איתך תטיל עליו. אין ספק כי כבחור רווק גם הוא כיום יותר “חופשי ומשוחרר” מאשר יהיה בהיכנסו לעול הקשר הזוגי. אך פתיחות ושותפות של שניכם בהתמודדות עם חרדה זו, עשויה לגרום לכם לעבור את החווייה יחד, ובכך להפוך את המחוייבויות מסיכון לסיכוי, ואת החרדה המוקדמת מנכס לנטל.

מאחל לך שתצליחי להתגבר על שלב “הקפיצה למים” ולהמשיך לזרום עמם תוך הנאה, הקלה והפקת היתרון הגדול שבקשר זוגי איתן ותומך.

חג שמח

דניאל

akshiva1976@gmail.com

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מחפשת דבר שלא קיים?....
אני בחורה חרדית, קצת פתוחה, בגיל השידוכים, שאמורה להתחיל לדעת איך היא רוצה שהבית שלה יהיה ויראה, איזה בעל היא רוצה.. הבעיה היא שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. בהתחלה היו לי הגדרות מאד ברורות מה אני רוצה, מה אני מחפשת ואיזה בית אני שואפת להקים. ואז שהתחלתי יותר...
מובחנות בזוגיות תעזור לי לא להיפגע מבעלי?
קראתי פעם דימוי, יפהפה בעיני, שנישואין זה בעצם להסכים להפקיד את הלב שלך בכף ידו של מישהו אחר, ולהיות בטוח שהוא ינהג בו בעדינות ולא ינפץ אותו לרסיסים. (כל הזכויות על הביטוי הנ”ל שמורות לאיה קרמרמן, בטור בעיתון “בשבע”) אחרי כמה וכמה שנות נישואין, אני יכולה לומר שאני מזדהה מאד...
חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
לשתף בזוגיות בסערות שעוברות עלי?
ממש תודה על התשובות באתר, ניכר שהצוות כאן מקצועי ומבין בתחומו! הקדמה שאולי פחות נצרכת: ב”ה ארוסתי ואני נתחתן עוד חודשיים. לא מזמן קרה שהיה לי יום עם תחושת תסכול גדולה מאוד מכל מיני דברים שהצטברו, דיברתי עם ארוסתי היא שאלה אותי מה שלומי ואז פשוט הבכי התפרץ… שיתפתי. יום...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן