יתכן שפספסתי את הזיווג שלי?

שלום לך לפני שאת מתחילה לקרוא את התשובה אני מבקשת שתעצרי, שתקומי ממקום מושבך  ,שתגשי לרגע לחלון הקרוב אלייך, שתפתחי אותו ותסתכלי קדימה אל מעבר לאופק. גם אם יש רק בנינים אפורים וחבלי כביסה דהויה נסי להרים עיניים ולראות פיסה קטנה של שמיים. ראית? יופי עכשיו את יכולה לחזור ולקרוא את התשובה . עיסוק וחיטוט בעבר מתוך תחושה של אשמה אינם מקדמים לשום מקום. רק הסתכלות קדימה אל העתיד- יכולה לשחרר ולהעצים. רבי צדוק הכהן מלובלין נוהג לבדל בין ההסתכלות שלנו לפני המעשים ,לבין ההתבוננות שלנו בהם- לאחר שכבר פעלנו בעולם. טרם המעשה- אנחנו אמורים לחוש בעלי בחירה ,לקחת אחריות ולשקול את צעדינו. אך ברגע שכבר עשינו – ואפילו התברר שטעינו טעות חמורה ובחרנו ברע ופישלנו בגדול – כאן עלינו לאמץ גישה של אמונה עמוקה- שמה שהיה- כך היה צריך להיות ,זהו תהליך שמיימי ואנו מובלים בתוך המציאות. ומונחים על ידי בורא עולם. הוא עורך אבחנה חשובה מאין כמוה בין אשמה לאחריות אשמה היא עצבות הגאה על פגמי העבר לעומתה –אחריות –היא שמחת העניו על התיקון העתידי. במקום לחטט עד אין סוף במחשבות על העבר "מה היה אילו"… מתוך חוויה של אגו נפוח שחש שהוא כל יכול ובגלל מעשיו יתמוטט העולם, כדאי להתמלא קצת בענווה, לדעת שמעשי קטנים ודלים, ואינם מובילים בהכרח למה שתכננתי ואיני מכווננת  אל מה שקרה וכמה זה נורא  אלא אל העתיד ואיך ניתן לתקנו. אז לו היית מתיעצת עם רבי צדוק- היה בוודאי אומר לך- "הרפי מן המחשבות על מה קרה ואיך התנהלת וכמה פיספסת ואיזה דפוקה את."… מה כן? הבה ננסה לבדוק לקראת העתיד- לפני פגישותייך עם בחורים נוספים. האם הדפוס הזה שאותו תארת –כמקטין את השני ולועג לכשוריו ולאישיותו- מוכר לך מעוד מקומות בחיים? האם את מוצאת את עצמך מזלזלת באנשים, מתעלמת ממעלות ומגדילה חסרונות? האם יש בך תחושת נחיתות וחוסר ערך מול חברות או מכרים – וממילא את מקטינה אותם כבר מלכתחילה? אם זהו דפוס מוכר לך אפילו חלקית – כדאי לך לבדוק לעומק מה מקורו? מה מביא אותך למזער את דמותו של השני וללעוג לו? לפעמים זהו חשש מקשר עמוק, לעיתים הדבר נובע מחוויה של פחד שהשני ישתרר עלי ולא אצליח למצוא את מקומי לידו. לעיתים מתרוצץ בראש איזה קול עמוק של לעג ובוז שספגנו בחברה הקרובה או בבית והוא כל כך מופנם בתוכינו עד שאנו כבר משליכים אותו גם לעבר השני. ייתכן גם שאנו מפחדים להתאכזב או לא להפגע מסרוב או מדחיה אז אנו הראשונים ל"זרוק " או לדחות. יתכנו סיבות רבות להתנהלות שאותה תארת. וכדאי לך,כאמור לבדוק מהו מקורה ואיך לא תכשיל אותך שוב. האם יש לך חברה קרובה? מורה שהיו לך קשרים טובים עימה? דמות בוגרת בחייך שאת מרגישה מספיק בטוח להתיעץ עימה על הדבר הזה?. אני ממליצה לך בחום למצוא מישהו מבחוץ שיוכל להתבונן איתך אל תוך עצמך ולכוון אותך להבנה ומודעות מהיכן מגיע המבט המקטין את זולתך. וכך היה רבי עקיבא אומר-"ואהבת לרעך כמוך "- יש אומרים- מושכל ראשון מכאן- שעל האדם לאהוב את רעהו. ויש אומרים- מושכל ראשון מכאן- שהאדם חייב קודם כל לאהוב את עצמו- שאם לא יאהב את עצמו –איך יתקיים בו "כמוך"- כלפי רעהו. מאחלת לך למצוא את שאהבה נפשך בד בבד עם מציאת חן בעיני עצמך. ומזכירה לך שוב –העיניים קדימה! מאחלת לך הצלחה רבה! אתי