דלג לתוכן
ברצוני לקבל את עצתכם לגבי עניין סבוך.
לפני תקופה היה לי ולאשתי משבר חמור בשלום הבית שנוגע לנאמנות זוגית. לא פיזי, אבל קשר…
אני די איבדתי את האימון בה.
בגלל הילדים שלנו חשוב לי כן לעבוד על הקשר ולגרום לזה להצליח, אשתי היא אחת שצריכה המון תשומת לב ורגישות אך לי קשה להעניק לה אותם בגלל מה שעברנו.
האם יש סיכוי לתקן אמון שנפגם?
(לבקשת השואל-השאלה קוצרה.)
שלום לך
שואל יקר,
אודה על האמת שמכתבך נגע מאד ללבי. בשורות שכתבת ניכר היטב הכאב הגדול שאתה חש על הבגידה באמון, ואולי גם הכאב על חיי זוגיות ומשפחה שאינם כפי שהיו צריכים להיות. יחד עם זאת, עושה רושם שיש בך אחריות רבה, וכי הנך מתנהל בשיקול דעת ולא בפזיזות, ואלו תכונות ראויות לשבח והערצה.
אני חושב על הפצע המדמם שבלבך וכואב את כאבך. חז”ל אומרים: “כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות” – אפילו אבן דוממת יכולה להזיל דמעות על קרע שנוצר בין איש לאשתו. הכאב הגדול ממיס כל לב, במיוחד אם משווים אותו לשאיפה המקורית: חיי אהבה ושיתוף, חיים של “ביחד” מתוך שמחה וחיבה.
אני מאמין שגם בלב אשתך ישנו כאב גדול ואף היא הייתה רוצה שהדברים ייראו אחרת. אתה שואל “איך מתגברים על תחושת חוסר האמון והכאב?”, ואני מוסיף לשאול: האם תצליחו לגשר על התהום, להתקרב זה אל זו ולחבר את הלבבות?
לפי דעתי – הדבר בהחלט אפשרי! אני מאמין שאתם יכולים להגיע להתפייסות אמיתית, ליצור ביניכם מערכת יציבה של אמון ואפילו של הערכה ואהבה הדדית, אך לשם כך נדרשת עבודה.
במידה רבה – המפתח נמצא בידיך. למעשה, את הצעד הראשון בתור “המבוגר האחראי” כבר עשית. עצם הפניה שלך לכאן מלמדת שיש בך את השאיפה והרצון לתקן את המצב, ועל כך הנך ראוי למלוא ההערכה והחיזוק.
במכתבך חסרים לי פרטים רבים. אתה מספר על משבר ביניכם שאירע ואיני יודע מה המצב כיום? על מה נוצר הוויכוח מלכתחילה? האם התפייסתם לאחר המשבר ההוא וכיום היחסים ביניכם תקינים באופן יחסי? האם כיום אינך “קר אליה” ? וכל שאלתך היא על האמון שנפגע אז, או שגם כיום התקשורת ביניכם לקויה ומתוחה?
מסיבה זו קשה לי להתייחס באופן ישיר לשאלותיך ובוודאי שלא אוכל לענות תשובות נחרצות, אך אני ממליץ לך לפנות למטפל זוגי מקצועי, על מנת להגיע להבנה טובה יותר של המצב ולהגיע להחלטות שקולות ונכונות (אם תפנה אלי בפרטי אוכל לנסות לכוון אותך למטפל מתאים). הפניה לגורם מקצועי היא צעד אמיץ, שלא תמיד קל לבצע אותו, אך כאדם אחראי אני ממליץ לך בכל פה לעשות זאת, ולו בשביל טובת ילדיך, על מנת שילדותם תוכל להיבנות ולהתעצב בבית יותר נעים וחם.
יחד עם זאת, איני יכול שלא לשתף אותך בכמה הרהורים שצפו בי בעת שקראתי את מכתבך. אינני בטוח שהרהורים אלה יתאימו למקרה שלך (ואשמח לשמוע אם הייתי בכיוון), אבל אולי ישמשו עבורך כ”ציוני דרך”, או כ”שיעורי בית”, שיקדמו אותך למצב רצוי יותר:
אתה כותב על אשתך: “באופיה היא צריכה המון תשומת לב ורגישות”. אני חושב שזה תיאור שיכול להתאים לנשים רבות, וזו לפחות התפיסה הרווחת אצל גברים כלפי נשים. אבל אני רוצה לטעון, ואולי אפתיע אותך, שגברים אינם שונים בכך מנשים. אני מאמין שמעבר למסכת הגבריות הקשוחה, אצל גברים רבים (כולל אצלך) מסתתר מישהו שבסך הכל רוצה שיתחשבו בו, שיחמיאו לו, שיתנו לו את התחושה שהוא חשוב ומיוחד, ואפילו שיעריצו אותו. בעצם, אין אדם בעולם שלא רוצה את זה. כילדים – זהו האוויר לנשימה והמים שמשקים ומגדלים אותנו, אך פעמים רבות אנחנו זקוקים לזה נואשות גם כמבוגרים. אני מקוה שתסלח לי על הפרשנות, אבל בעיניי הכאב שאתה מבטא על האמון שנפגע יכול להיות ראיה לכך. כנראה שגם בך יש רגישות גדולה, ושלא תטעה: בעיניי – רגישות זו מחמאה.
זה נכון שיש הבדל בצורת הביטוי של הרצונות האלה בין נשים לגברים. האשה תבקש תשומת לב, מחמאות וביטויים אחרים של אהבה, ואילו הגבר יבקש זאת בדרכים נסתרות יותר, למשל בדרישה לכבד את דבריו ואת דעתו, וכדומה. אך השורש והבסיס הם זהים.
מסיבה זו, אני חושב שצעד ראשון במעלה הוא להבין שבעצם אתה ואשתך מבקשים את אותו הדבר: להרגיש מיוחדים האחד בעיני השניה. אתה מבקש שתהיה נאמנת לך והיא רוצה שתאהב אותה. זו אותה הבקשה – בשפות שונות.
כשהאדם מודע לצרכים הרגשיים האמיתיים שלו, קל לו יותר מהרבה בחינות. הוא מכיר את עצמו יותר – הוא מבין את עצמו ואת צורת ההתנהלות שלו, ומתוך כך הוא גם יכול למצוא דרכים עדינות ונעימות יותר “לבקש” את הצרכים שהוא זקוק להם. בנוסף לכך, הוא גם יכול יותר להזדהות עם הצד השני, להיות יותר קשוב ואמפתי, ליצור דו-שיח, ולגלות שבאופן פלאי – דווקא ההיענות לצרכיו הרגשיים של השני, מניעה את השני למלאות את הצרכים שלך בצורה מלאה יותר.
נקודה שניה שרציתי לכתוב לך הוא על עניין ההתפייסות ביניכם, שאם הבנתי נכון – תלוי במידה רבה בתחושת הפגיעה שלך. אתה פגוע מאד – ובצדק – ושואל את עצמך איך אוכל לסלוח לאשתי. כאמור, אני מבין ומזדהה מאד עם כאבך, ויחד עם זאת – מחשבותיי נודדות ל”שיר השירים”:
שיר השירים נכתב כידוע כמשל לאהבת כנסת ישראל להקב”ה. משל זה נכתב כשיר אהבה בין גבר לאשה. אמנם חשיבותו של שיר השירים הוא בנמשל, אך ניתן עדיין לומר שהמשל מתאר דגם מסוים של יחסים מציאותיים (ואולי אפילו אידיאלים) בין איש לאשה.
והנה, שיר השירים מלא אמנם בדברי אהבה בין בני הזוג, אך המוטיב הבולט ביותר בשיר השירים הוא דווקא הכמיהה להתפייסות לאחר ההתרחקות. כנסת ישראל בגדה בהקב”ה, הלכה אחרי מאהביה ועבדה אלוהים אחרים (וכמאמר הפסוק [ירמיה ג, כ]: “אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה, מֵרֵעָהּ – כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה'”), ובכל זאת – גם הוא וגם היא רוצים לחדש את האמון וליצור מחדש את האהבה.
[כך כותב הגר”א מווילנא בתחילת ביאורו לשיר השירים: “ונמשל השיר… למלך גדול שרצה לישא אשה ורצו כל מלכי עולם ליתן לו בנותיהם, ולא רצה המלך ליקח בת מלכים… ולקח נערה אחת שפלה משועבדת בין שאר השפחות… אך כאשר בגדה בו ורעה בעיני אדוניה ושלחה מביתה והיתה לאכול וכו’… רק כתב לה בכתובתה שאף אם יעזבנה שיחזירה לאחר שתשוב ותתחנן אליו. וזכרה בימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היה מימי קדש כאשר היתה טובה בעיני המלך, וגם עתה היא קוראת כתובתה מה שהבטיחה, ומתנחמת פני אדוניה שישוב וינשקנה מנשיקות פיהו כבימי קדם…”].
במילים אחרות, אני רוצה לומר לך, שההתפייסות על הבגידה, על אף הקושי שבדבר, היא לפעמים חלק ממערכת יחסים בין בעל לאשתו, ולפעמים יש בה את הכוח להביא את מערכת היחסים לשלב מתקדם ועוצמתי יותר. לפעמים דווקא מתוך המשבר, צומחים אהבה, כנות ואמון גבוהים יותר.
הדברים שכתבתי עד כה משתלבים זה בזה: בכדי להגיע להתפייסות אמיתית, שתהיה צעד ראשון לקשר זוגי בריא ושמח יותר, צריך קודם כל מודעות והבנה עצמית טובה. עליך להכיר את צרכיך הרגשיים ואת תכונותיך, לברר לעצמך מדוע כה הכאיב לך שאשתך לא שמעה לך מראש ועשתה מה שעשתה, ומדוע כה קשה לך לסלוח. ולאחר ההבנה הטובה את עצמך, ואח”כ גם את אשתך, תוכל להתקדם לעבר ההתפייסות הבריאה. כאמור, כדי לעבור את התהליך המורכב הזה – זקוקים במידה רבה לעזרה של גורם חיצוני, בעל ידע ותבונה המתאימים.
חז”ל מדמים את הנישואין לבניית “חורבה אחת מחורבות ירושלים” (ברכות ו, ב). זהו האתגר שניצב בפניך – לבנות את הבניין על החורבות!
אני מאחל לך מכל לבי הצלחה בתהליך הלא-פשוט הזה, ומתפלל יחד אתך להתפייסות אמיתית וכנה.
בהערכה רבה,
אלי
elishteren@gmail.com
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
שלום רב
״ואהבת לרעך כמוך ״ – מה עוד יש במשפט הזה שעדיין לא חשבנו עליו
על מנת שנוכל לאהוב את עלינו לאהוב את עצמינו, וככל שנאהב בעצמינו יותר דברים , ממש רשימה ארוכה
– אני אוהב בעצמי
את הסקרונות שלי
את הנתינה שלי
האחריות שלי
השמחה שבי
ועוד הרבה …
כך נוכל לראות תכונות אלה גם באחרים , כוון שאנו משתקפים באנשים שסביבנו
וכך גם לגבי האמון באישתך …
החזר קודם את האמון בעצמך , התחייב לעצמך על דברים קטנים , פשוטים , ועמוד בהתחייבויות
הרגל את עצמך לכך
אני ערב לך שתוך זמן קצר , יחזור לך האמון בזוגתך , אם ילדיך
בהצלחה