שלום לך שואלת יקרה מאוד,

סליחה על העיכוב במתן התשובה.

מצאתי בשאלתך את תחילתה של התשובה. את כותבת :” אני כל כך רוצה להשתחרר ממעגל הקנאה”. את מבינה שנכנסת ללולאת מחשבות מעגליות, שאת לא יוצאת ממנה כי היא מציגה לך כל הזמן סיבות ותוצאות שלכאורה קשורות אלה באלה כשרשרת מעגלית….. אבל האמת היא שלא כך.

כל אדם בעולם הוא אינדיבידואל ברגשותיו, מלך על מחשבותיו ומייצר את המציאות של חייו. גם את מייצרת לך מציאות, בכוחך, ברצונך, בבחירתך.

מעודד לקרא שאת מעוניינת לצאת ממעגל הקנאה.

הפעולה הראשונה ליציאה ממעגל, היא כמו יציאה ממעגל ריקוד, “פשוט לעזוב ידיים ולהתנתק”. מה הכוונה? להפסיק ליחס קשר לפעולות של האחרים בהקשר אליך, לפרש את המציאות של עצמך לפי זולתך, להתמקד בעצמך מבלי לתלות את חייך ונסיבותיהם במעגל הסובבים אותך.

כעת כ”שעזבת ידיים” התחילי לארגן לעצמך רשימה של כל המתנות, והמחשבות שיכולות להיות חיוביות ומעודדות. למשל: יש לך עבודה, יש לך משפחה, יש לך מעגל של חברות שאת יכולה להדק אתן קשר ולשמוח בחברתן, את בריאה, את מתפרנסת…. ועוד. את הרשימה הזו דליתי מפרשנות של מה שאת כתבת. אלא, שאת מציגה את העבודה שלך כמקום שבו את בוהה במסך, ברצונך בבחירתך, בעוד אני מבינה שהעבודה שלך עשויה להיות מקור לפרנסה, ליצירת קשרי חברה, מקום לתת בו משלך לאחרים כדי לחוש נותנת משפיעה, נדיבה.

הפעולה השנייה היא לסלק מחשבות טורדניות, ואולי אפילו להחליף אותן בצורה קיצונית. ברור לי שזה תרגיל קשה מאוד ואולי הוא המטרה והיעד אך כדי להגיע אליו צריך פעולות ביניים.

פעולות ביניים שמייצרות שמחה ומחשבות ערך עצמי הן נתינה.

התחילי לחשוב על מעשים שלך למען החברה.

התחילי במשפחה, חשבי כל יום על מעשה אחד למען המשפחה, ארגון קניות נצרכות, סיוע בהכנת ארוחה, ארגון הבית, כל מה שהוא למען הכלל, מטיב עימו, ויש לך חלק בו.

ככל שהפעולות שלך למען המשפחה ינבעו ממחשבה שלך להרגיש חלק, להיות שייכת, להעניק לבית מאהבת חינם, תחושת השמחה הפנימית שלך תגדל וגם הרגש החיובי בינך לבין כל בני המשפחה.

אם יש לך פנאי והתעצמת, המשיכי בפעולות למען מעגלים רחוקים יותר אך קרובים אליך. מעגל העבודה. חשבי מה ישמח את הצוות שאת עובדת איתו? ארגון המשרד? עוגה נחמדה שתביאי מידי פעם? התעניינות כנה בהספקים של עמיתות,? הצעת עזרה מקצועית כל שהיא?

ככל שתנסי להיות מעורה מתוך מחשבה לתת ולא לקבל, תחושי שייכת יותר מחוברת יותר, ומועצמת.

תחושת הדכדוך לרוב נובעת מחוסר נתינה. כשאדם נמצא במצב שהוא לא עסוק במחשבות של עשיה חיובית למען הכלל משתלטות עליו מחשבות אחרות, פחות טובות.

ככל שתצליחי לעשות דברים טובים יותר למען הכלל פחות תבקרי את עצמך, גם כי יהיו לך נקודות זכות אצל עצמך, וגם כי תחושת את הערך העצמי והעשיה יגמדו את מה שאת חושבת שלא חיובי בך. אולי חוויית הנתינה תגלה בך כישרונות שלא הכרת? אולי תגלי חוזקות שהיו חבויים בך, ולא באו לידי ביטוי עד כה.

כמעט כל אדם יכול להתרכז דקה שתיים בעצמו ולהחליט שהוא כותב את רשימת חסרונותיו, ויהיה לו מה לכתוב.

החכמה היא לא להשפיל את רוחנו, אלא לרומם אותה, כדי לחיות בשמחה וכדי לזכות בחיים של עשיה מתוך שמחה.

אסכם את נקודת המבט הראויה על תפקיד האדם בגידול עצמו באמצעות התבוננות בשלושה זרמים של תנועת המוסר: נוברדוק, קלם וסלבודקה.

בנוברדוק הכירו כי האדם כי עלול לרדת מטה-מטה, בלכתו כסומא בארובה, אחר נטיותיו השפלות השוכנות בעמקי-נפשו, “כי יצר לב האדם רע מנעוריו, כי הוא “עיר פרא יולד”. אין גבול לשפלותו, ואין קצה למעמקי-ירידתו. ואם רוצה הוא להינצל מכל זה, לצאת חופשי ממאסר-יצריו – עליו ללחום נגדם בשצף-קצף, בתוקף ועוז. – “לעולם ירגיז אדם יצר-טוב על יצר-הרע” – אז יוכל לנתק את כבליו מעליו.

בקלם גם לחמו ביצר הרע. אך באמצעים פחות-רדיקליים. שם לא ראו את האדם כשפל ביותר, אלא כקטנוני. הכירו בכך שהאדם, אשר אין לו בעולמו אלא צרכיו הקטנוניים, צרכי גופו, הוא קטנוני, ולא חוטא. בקלם חנכו את החניכים, להתרומם מעט מעל לקטנויות אלה האוסרות וכובלות את האדם, וחוסמות בעדו את דרך-העלייה. לכן הנהיגו שירגיל אדם עצמו לסדר, לדייקנות, לחשבון-נפש יום-יומי, במובנו הפשוט ביותר של מושג זה, באמצעות פעולות קטנות הרחיקו את האדם מיצרו.

בסלבודקא גם בה הטיבו לדעת, כי עלול האדם לירד מטה-מטה, עד כי יקטן מאד וישפל מאד. אך עם כל זאת הכר הכירו, כי למרות כל ההקטנות ולמרות כל ההשפלות – “חביב אדם שנברא בצלם”, סוף כל סוף – הריהו נזר הבריאה, יציר כפיו של הקדוש-ברוך הוא. אין לנו אלא לגלות לפניו, מה גדול ומה רב כוחו, מה רמה ומה נשאה חובתו בעולמו, בהיותו נזר הבריאה, אזי יעזוב את כל קטנויותיו ודבק בחובתו הנעלה, והיה לאיש אחר, לאיש המעלה.

שלושת הזרמים נובהרדוק, קלם וסלבודקא, נראים לכאורה, סותרים ומכחישים אלה את אלה…

– ולא היא: אין הכחשה ואין סתירה! הכל מודים בגדלות האדם – ובקטנותו בו זמנית.

ההיסטוריה של שלושת הזרמים מלמדת אותנו כי יש בנו הכל, יש בנו עצב שמדכדך אותנו, ומקטין אותנו, ומתוך הקטנות גורם לנו לבחור במחשבות קטנוניות…. להתקטן.

לעומת זאת יש בנו גם גדולה של “חביב אדם שנברא בצלם”, תחושות של רוממות האדם, פאר הבריאה, נועדה לתת לאדם כוח, וגם אמונה בכוחו, ביכולתו, ביצירתו למען עצמו ולמען הכלל….אדם שמרגיש גדול לא מתנהג כמו קטן וקטנוני.

וכעת הבחירה בידייך, להתגדל מתוך תוכך, ולמצוא בך את הכוחות שבאמצעותם תשפיעי על מעגלים קרובים ורחוקים ממך, ותשאבי מעשיה זו שמחה וסיפוק שיסחפו אותך אל מעגל השמחה המסחרר. או שבבחירתך, תתעסקי בקטנוניות, במבטים החוצה כלפי הסביבה, מתוך נקודת מבט השוואתית, שמקטינה אותך, ומגמת אותך בעיני עצמך, ומסחררת אותך במחול שדים של קנאה, ושנאה, וביקורת ודכדוך….

זכרי שהכח נמצא בך במחשבותייך המגדילות או מקטינות אותך ואת מעגלי האדוות שתצרי.

אני מאחלת לך לבחור לתכנן מפת הגדלה של עצמך למען חיוניותך, למען שמחתך,….למען סביבתך…..

אתך,

תקוה