בס”ד

שואל יקר!

שאלתך מרגשת, ומוכיחה על נפש עמוקה.

אנסה להשיב בקצרה ובתמצית.

אתה בונה את שאלתך על הנחת יסוד מוכרת, שהגוף הוא זה שמושך להנאות העולם הזה. אולם מדובר בהנחה לא נכונה, שלא באשמתך?. כולנו גדלנו על הנחה זו, מאחר וזו הייתה הדרך להסביר לנו, בתור ילדים, את מורכבות המשיכות שבליבנו, לטוב ולרע וחוזר חלילה. אולם, כחלק מההתבגרות, עלינו להגדיל ראש, ולהבין כי העניין צבוע בצבעים נוספים מלבד שחור ולבן.

כי אכן, הגוף, כמו שהיטבת להוכיח, אינו מושך לשום כיוון. הנשמה היא זו שמושכת! הן להנאות החיוביות והן לאלה השליליות!

בספרי הקבלה, המוסר והחסידות מבואר, שהנשמה שבתוכנו מורכבת משלושה חלקים – נפש רוח ונשמה. ה’נשמה’ שהיא החלק העליון, שוכנת במוח, והיא נקראת ‘הנפש האלוקית’, משום שהיא זו שמושכת לעליונים, לרוחניות, ואין לה שום חפץ בתחתונים, בגשמיות. ה’נפש’ לעומתה, שהיא החלק התחתון, שוכנת בכבד, והיא נקראת ‘הנפש הבהמית’, במילים אחרות: ‘יצר הרע’, כי היא זו שמושכת להנאות השליליות, הגרועות והנפסדות.

שמא תאמר, מה יש לה לחלק מחלקי הנשמה עם הנאות כוזבות אלו של העולם השפל הזה?

ההסבר לכך מבואר אף הוא בתורת הקבלה, שהרי גם העולם הזה אינו נפרד חלילה מהבורא יתברך, אשר מלוא כל הארץ כבודו, וכי גם במקומות הכי רחוקים הקל מסתתר, גם הריגושים הכי שליליים, אינם אלא ‘ניצוצות’ שנפלו בשעת הבריאה, מגבהי מרומי המידות העליונות, עד לבאר שחת, ועלינו מוטלת התפקיד לגלות את הטוב שבהן, ולהשתמש בהם לצרכים טובים, לשם שמים, ובכך אנחנו מעלים אותם חזרה לשורשם העליון.

עבודה זו, כלומר, הבחירה לנווט את הריגושים השליליים ולהפוך אותם לחיוביים, היא העבודה שנעשית על ידי החלק האמצעי מחלקי הנשמה, החלק הנקראת ‘רוח’, שמשכנה בלב, וכאן המקום שהאדם בוחר, אם להטות את לבבו לרצון הנשמה המושכת כלפי מעלה, או שמא לרצון הנפש המושכת כלפי מטה.

לדוגמה: כשבן-אדם רעב ומביאים לפניו מאכל מענג השובה את לבו, זהו רגע הקרב: הנפש הבהמית מושכת לאכילה גסה כבהמה, מהירה ופזיזה. ואילו הנפש האלוקית מושכת לקיים את רצון ה’, לברך בכוונה, ולאכול ברוגע ובעדינות. על-פי תורת הבעל-שם-טוב, הרעב והצמא הגשמיים אינם אלא בבואה לרעב ולצמא של הנשמה לניצוצות האלוקיים הטמונים במזון. הנשמה משתוקקת לניצוצות הללו, והדבר משתקף בתחושת הרעב והצמא הגופנית. וכך הוא מפרש את הפסוק ‘רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף’ –מדוע בני-אדם רעבים וצמאים? משום שהנפש עטופה ברעב ובצמא לניצוץ האלוקי. ברגע שהאדם מכיר בכך, ויודע לזהות מהיכן מגיע תחושת הרעב הזאת, קל יותר בשבילו להתגבר על רצון הנפש הבהמית, ואף ‘לנווט’ את רצונה לטוב.

זהו עיקר תפקידינו עלי אדמות, להטות לבבנו אליו יתברך, ולגבור על רצונותיה של הנפש הבהמית, ואף יותר מכך – ‘לכבוש’ את היצר, כלומר, להשתמש בכוחותיה לטוב, עד להפיכתם המוחלטת.

לעומת שלושה חלקי נר”ן אלו, הרי שהגוף, איננו אלא ה’רובוט’ המבצע את הפעולות אותן בחר האדם בליבו לעשות, אם מצוות ומעשים טובים – בכוח משיכתה של הנשמה, או שמא מעשים גרועים ושפלים חלילה – בכח משיכתה של הנפש, ולכן החטא נקרא על שם הנפש ולא על שם הגוף, כמאמר הכתוב ‘נפש כי תחטא’, ושאר פסוקים דומים.

כאמור, אלה שמכנים את החיכוך שבין הנפש הבהמית לנפש האלוקית כחיכוך שבין ‘הגוף והנשמה’, אין כוונתם לגוף ממש, אלא לנפש הבהמית שהיא החלק הכי קרובה לגוף, והכי משפיעה עליו באופן טבעי. הסיבה שהם לא ‘קוראים לילד בשמו’, היא כאמור, כדי שיהיו הדברים שווים לכל נפש.

כולנו מייחלים להגברת כוח הנפש האלוקית על הנפש הבהמית, עד שגם הגוף יהפוך לחלק בלתי נפרד מעבודת ה’, מדרגה אליו זוכים צדיקי עליון, ונזכה שיתקיים בנו ‘ונגלה כבוד ה’ וראו כל בשר (הגוף) יחדיו כי פי ה’ דיבר’, אמן.

בהצלחה רבה

משה

‫r6250602@gmail.com‬ ‬