שלום לך שואל יקר

השאלה ששאלת היא חשובה, אני מתאר לעצמי שהיום בעידן שכל העולם הפך לכפר גלובאלי ואנחנו נתקלים ביותר ויותר תרבויות, השאלה הזו עולה אצל הרבה מאיתנו ונכון שנדון בה.

אחזור על שאלתך כפי שאני מבין אותה, ישנן תרבויות רבות כל כך, מתחילת האנושות ועד ימינו קמו דתות ואמונות כה רבות שונות ומגוונות. סביר להניח שבכל עם ותרבות נמצאים גם אנשים חכמים ואפילו חכמים מאוד. מי אמר שבדיוק הדת והאמונה שלנו הם האמת היחידה? איך ניתן להטיל על כתפיי הקטנות החלטה כזו שגדולים ורבים ממני לא הצליחו להוכיח?

אני בטוח שיש כאלו שהיו מתחילים את תשובתם עם הוכחות על אמיתות הדת היהודית ודרכם של חז”ל, ומנגד על החולשה שבהוכחת אמיתותן של דתות אחרות או הוכחות מהתוצאות אליהן הובילו אותן הדתות. אני לא מזלזל בהוכחות האלו וייתכן שלך הכיוון הזה דווקא יתאים. עם זאת אישית קשה לי מאוד להפוך את השאלה האמונית ובחירת אמת לשאלה שהיא רק עניין של הוכחה לוגית. יתרה מכך, אני סבור שרצון ה’ הוא שלא יהיו הוכחות חד משמעיות לנושאים אלו, שהרי בכך הייתה ניטלת הבחירה מהאדם ואילו כך רצה, לא חסרים דרכים בהם יכול היה להוכיח לנו את זה.

לדעתי אחת הבעיות שיוצרת לנו התרבות העכשווית היא שהיא מקדשת את ריבוי הבחירה, בכל נושא היא מביאה בפנינו אין ספור אפשרויות ומתוך הרצון להביא ל”חופש” מוחלט, היא מערערת את הבסיס עליו יושב האדם הבריא. לדוגמה, כשאני הולך לסופר בכדי לקנות מצרכים להכנת כריך פשוט, כבר עומדות בפניי מאות [!!] אפשרויות, איזה סוג לחם, לחמניה, איזה ממרחים איזה תוספות וכו’.

כמובן שהבחירות לא נגמרות בסופר, בכל דור הנושאים העומדים לבחירה רק הולכים ורבים, הולכים ומתקרבים לנקודות הרגישות ביותר בחיינו. אם ניקח את מוסד המשפחה לדוגמה, אנשים בעולם ה”מודרני” ניצבים בפני שאלה אם בכלל להקים משפחה, באיזה פורמט, עם איזה סוג פרטנר וכמובן שגם אם הנושאים האלו סגורים נותרות פתוחות השאלות של האישיות שתתאים לי בכל כך הרבה תחומים ואפילו שאלת זהות מגדרית עצמית כבר לא מובנת מאליה. נכון, מאוד נעים לנו לדעת שלא הכתיבו לנו, ש”אני” בוחר את צעדיי, שאני חופשי לעשות כרצוני. מצד שני הריבוי הזה יוצר בנו תחושת כאוס ואכזבה ובעצם גורם לנו לאבדן היציבות.

אם עד כאן דיברנו על הצבת השאלות “לפני קנייה”, הרי שהעלאת הספק בכל רגע, גם אחרי החלטה, היא כבר ערעור טוטאלי של המקום שלי. אנשים ששואלים אחרי שנה של קניית בית, אם אולי כדאי מקום אחר. כאלו שהרגע סיימו לימודים לתואר וחושבים שאולי כדאי להחליף, וזה קורה בעבודה ולצערנו אפילו בנישואין.

ומה בעצם הבעיה? האם נכון להיות במקום שלא מדויק לי?

ברור שלא. אם אני בטוח שהמקום בו אני נמצא לא נכון לי, אם בדקתי בכל הדרכים ומצאתי שאני לא יכול להסתדר אתו ואפילו אם לפתע נוכחתי שיש מקום שבוודאות יותר טוב ונכון עבורי, ברור שעליי לא להתקבע ולצאת לשינוי. אבל השאלה הפותחת הזו, “אולי שם יותר טוב”, “אולי שם יותר נכון”, ואפילו כשכאן לא ממש מאיר. כל אלו, לא רק שאינם מטיבים עמנו, הם גורמים לנו לאבד את הקרקע עליה אנחנו עומדים. לחוש בכל מקום חוסר סיפוק וארעיות ומנותקים מכאן ומכאן. לדוגמה, כל כך הרבה זוגות לא מרוצים רק בגלל שאולי עם מישהו אחר יהיה יותר טוב, בזמן שעם קצת עבודה גם כאן יכול היה להיות טוב [ובלעדיה, גם שם לא…].

ומה כל זה קשור לשאלה? הרי אתה [כנראה] מעולם לא בחרת, אז מה זה משנה לאן נולדת? האם זה מהווה הוכחה לאמיתות המקום? ומה עם כל החכמים שחושבים אחרת?

איני מפחית בערכו של שום חכם ועם זאת עצם העובדה שישנם חכמים בעמים השואפים להשמיד אותנו, לא משכנעת אותי שאולי הם צודקים. במדינות הקומוניסטיות ישנם אנשים מאוד חכמים וזה לא גרם לי להבין שאולי שם באמת טוב, בקבוצות הנוראיות ביותר באנושות היו אנשים חכמים, גם בין הנאצים היו חכמים [וכאלו שהיו אפילו טובים בעיני עצמם], לא כך אני יכול להגיע למסקנות.

אוסיף ואחדד, אילו כל החכמים היו מגיעים יחד להסכמה שאי אפשר לדעת מה נכון וממילא אין נכון, היה מקום לשאלתך. אך לא כך הדברים, אותם החכמים עצמם עדיין נותרו, בחלקם הגדול, בתפיסה שיש דרך, למרות שכל אחד ראה דרך זו בצורה שונה. מה שאומר שגם אם אני מסתמך על דבריהם, עליי לבחור לי דרך. וכאן עולה שאלתך ביתר שאת, איך אני, עם דעתי הקצרה וניסיוני הקטן, אוכל להכריע בנושאים בהם דנו ודנים אנשים רבים וטובים.

התשובה היא שכל אחד מאתנו קיבל את האמצעים לבחור. אני לא אמור להחליט עבור כל העולם, אני כן צריך לדעת מה ואיך אני אבחר. מכיוון שמדובר בנושאים חלוקים מאוד, בדעות “יריבות”, אני רואה את המעבר כלא טבעי, כמו שאני מחר אצטרף לכוחות הפלסטינים רק מכיוון שאולי הם צודקים. הסיבה היחידה שתצדיק מעבר שכזה הוא אם אהיה משוכנע במאת האחוזים שדרכי אינה נכונה ודרכו נכונה. ואז, לא רק שמותר לי לערוק לשורותיו, אלא אהיה מחויב לעשות כן. כמובן שאם יש לי קשיים או שאלות על המקום שלי, ראוי לנסות לברר אותם לפני שאני מחליט שהמקום אינו נכון. [אני מדגיש שהגדרה זו היא נכונה רק בעמדות מנוגדות, כאלו שפוסלות לחלוטין האחת את תפיסת השנייה, שמקבילות למעבר לכוחות אויב. בשאלות אחרות כמו לדוגמה מעבר בין זרם אורתודוכסי אחד לאחר, יהיה ניתן לדמות למעבר ממדינה למדינה, בה די שאיני מרוצה ממקום מגוריי בכדי לנסות שינוי].

וכאן אוסיף את עניין האמונה. אם אני כן מאמין שיש בורא לעולם, שיש כאן איזשהו סדר. אני יכול להסיק שאם הוא שם אותי במקום לא ברור, הוא נותן לי את היכולות לבחור וגם שהמקום בו אני נמצא אינו מקרי.

לסיכום, לדעתי ישנם שני שלבים שאותם צריך כל אדם שואל לעבור:

הראשון – בירור האמונה. האם אני מאמין בישות שמנהיגה את העולם? האם אני מאמין שיש כאן מטרה? שיש באמת טוב ורע?

זהו בירור פנימי ועמוק שאני יכול לעשות מול עצמי. לבדוק בחדרי לבבי האם אני חש שיש כאן משמעות ומטרה, שיש משהו יותר גדול מהבילוי הקצר על פני כדור הארץ.

השני – לאחר שהובהרה אמונתי, להאמין כי ברור שלא לחינם הביא אותי הבורא למקום בו אני והשאלה שנותרה היא האם מסלול חיי זה אינו נכון עבורי, האם הוא ניתן לי רק כניסיון וברור לי שרצונו של הבורא שלא אשאר בו, או האם יש מקום אחר שברור לי שרצון ה’ שלשם אלך. באם התשובות אינן חד משמעיות, לעזוב רק בגלל שאולי כאן לא נכון או בגלל שאולי שם נכון יותר, הוא צעד לא חכם ולא נכון.

ובכלל, נכון יותר למצוא את הטוב במקום בו אני נמצא, מאשר לחשוב תמיד שאולי במקום אחר טוב יותר [מחשבות שכמובן ימשיכו גם אחרי עשרה מעברים]. עם זאת, מחובתנו תמיד לבדוק לעומק האם המקום שלי אכן טוב.

מקווה שתשובתי תספק לך כיוון למחשבה בנושא זה ובכלל. אני מברך אותך בבהירות לשמוח במקום בו אתה נמצא וממקום בריא ויציב לברר ולדייק את אשר עליך לעשות.

מנחם

mns10300@hotmail.com