שלום בחורה יקרה

אני קוראת את שאלתך, ויכולה להבין את המועקה והתיסכול שאת מרגישה,

לצאת זאת, נשמע מדברייך שאת בחורה בעלת כוחות, עם מודעות וחשיבה מעמיקה !

וטוב שאת פונה לעזרה.

בע”ה אני מקווה להקל ולסייע לך להבין קצת יותר את מה שאת חווה..

מדברייך אני מבינה שאת לא מוצאת סיבה מודעת לצורך שלך בהתאהבות,

בנוסף את גם לא מבינה בכלל למה זה קורה עם אנשים שאין לך קשר איתם.

מאחר ואין לי הרבה פרטים על הרקע שלך וגם לא הכרות מקדימה

אתן בתשובתי כמה כיוונים ותראי מה מתחבר אלייך ..

אתייחס לשתי נקודות מרכזיות,

* למה קורה שמתאהבים ממש חזק?

* למה זה קורה עם אנשים זרים שאין כביכול סיבה או רקע בקשר שיכול להוביל להתאהבות?

אז..

למה מתאהבים?

1. גיל התבגרות

קודם כל תדעי שבגילך, כחלק מחיפוש עצמי וגיבוש הזהות, זה תהליך טבעי שקורה בנפש, הצורך לחפש דמויות משמעותיות בחיי הנערה (ואף מפורסמות) , לנסות קצת לחקות אותם ולבדוק עם עצמה מה ומי היא.. זה גיל שקל להתאהב בו גם ללא סיבה.

ישנו תהליך בגוף, שהגוף מתפתח ומשתנה ברמה הפיזית הנראת לעין, וגם ברמה הפיזית הפנימית- חומרים הקרויים “הורמונים” מופרשים בגוף בכמויות גדולות יותר לצורך ההתפתחות של הגוף. אותם הנערה יכולה להרגיש לעיתים גם באמצעות עולם הרגשות – אהבה, כעס, שמחה , התלהבות, פחד, אשמה וכו’..

הרגשות יחוו בעוצמה גבוהה יותר מקודם לכן.

ישנו הורמון שנקרא “הורמון האהבה”- וכאשר חושבים או נפגשים עם אדם שאוהבים ההורמון מופרש בכמות גבוהה יותר.. לעיתים יכול להגיע למצב של “התמכרות” לא מודעת לחוויה הזו. וארחיב בהמשך.

2. נטייה חברותית וצורך בקשר

בנוסף, אמרת שאת מתאהבת. מצד שני אמרת שלא חסר לך כלום ואת חברותית.

תדעי שאלו לא שני הפכים ! אלא זה בדיוק אותו צורך. אנשים יותר חברותיים יש להם יותר צורך בחברה. והצורך הפנימי יותר של ה”חברותיות” הוא צורך בקשר עמוק יותר. והתאהבות אמורה לספק את הריגוש והחוויה הזו.

מי שיש לו נטיה כזו בנפשו, עשוי לחוות אותה יותר חזק בגיל ההתבגרות. בגיל זה הכל יותר מועצם.

לכן דווקא זה שאת חברותית ייתכן וזה מעיד על צורך שלך בקשר עמוק ובחוויה עמוקה של קשר. שאת קורת לה “התאהבות”.

לכן, לא חייב שיהיה חוסר מובהק כדי להתאהב. לא חייב שלא יהיו לך חברות או שהבטחון העצמי יהיה נמוך..

3. חוסר לא מודע

נטיה “להתאהב” עשויה לנבוע מצורך בלתי מודע.

בנפש האדם יש חלקים שהאדם מודע אליהם וגם חלקים לא מודעים (מה שנקרא: תת מודע).

אדם עובר חוויות בחייו, וכן ישנן נטיות אופי מולדות, יש גם חינוך שקיבל בביתו או בסביבתו…

כל אלו ועוד אחרים, הם מרכיבים המעצבים ומשפיעים על אישיותו ואופיו.

(הערה: כל מה שאדם עובר, נשלח אליו בהשגחה פרטית בהתאם לתפקידו ותיקונו בעולם.. בורא עולם מזמן לו את האירועים/האנשים והתכונות המדוייקות לו).

לא תמיד האדם יהיה מודע לכל מה שמתחולל בתוכו. ודווקא בגיל ההתבגרות, הגיל בו את נמצאת, האדם לאט לאט מתחיל להכיר ולגלות דברים שלא ידע על עצמו.

וגם סיבות להתנהגויות שלו.

לא תמיד הוא יידע את הסיבה להתנהגות, ולכן לפעמים האדם יפנה לטיפול רגשי כדי להבין ולגלות מה מניע אותו מהתת מודע.

דוגמא למצב שאדם יפתח תלות רגשית- התאהבות ללא סיבה:

לפעמים ילד שלא קיבל את הצרכים הרגשיים שלו מהוריו, יחפש כל הזמן את הקשר ומילוי הצרכים הללו בלי לדעת אפילו. זה יכול לקרות גם בבית בו ההורים הרעיפו אהבה לילד אך לילד ישנו צורך עמוק יותר, יותר מהרגיל, ולכן הוא לא הרגיש (כילד) שהוא מקבל מענה.

זה יכול לקרות בבית בו ישנם הרבה אחים, או הורים מאוד עמוסים או עסוקים, או התמודדויות וקשיים בהם ההורה לא היה פנוי נפשית לילד ועוד המון סיבות אפשריות..

לפעמים זה יכול להיות כמו “בריחה” מקושי שהוא חווה. כמו כאב רגשי, כשלון משמעותי, לחצים, עומסים, וכולי.. ההתאהבות יכולה להיות כמו “משכך כאבים”.

במי מתאהבים?

1. צורך הדדי אצל שני אנשים הנפגשים

התאהבות יכולה גם לקרות כאשר לשני אנשים יש את אותו צורך לא מודע ואז כשהם נפגשים, התת מודע שלהם מרגיש את זה ומרגיש שייכות /חיבור /התאהבות..

צרכים כמו למשל:

קשר טוב או כימיה, תחושת חיבור ומכנים משותפים עם אותו אדם. צורך בקשר קרוב, צורך בקשר בכלל, או מילוי חסרים כמו חוסר בטחון, בדידות, רקע חברתי/משפחתי מורכב, חוסר בדמות תומכת, שאלות לגביי הזהות העצמית.. ועד ועוד..

2. התאהבות או אובססיה?

הכל תלוי בעוצמת הרגשות ובתדירות הצורך שלך לחשוב על אותו אדם.

אם זה במצב של לחשוב עליה בלי סוף, ומה היא עושה ואיפה נמצאת ועם מי וכולי. לפעמים מעקבים או ליצירת קשר מוגזמת.

זה בגדר אובססיה שמצריכה טיפול כמו בהתמכרות. לא ארחיב בנושא כי אצלך זה קצת אחרת.

אצלך ציינת שזה לא הדדי, אלא ברמת המחשבות והרגשות.

קודם כל, אם זה ברמה שמפריעה לך בתפקוד היום יומי,כדאי לפנות לטיפול רגשי או פסיכולוגי, כדי לגלות את הצורך הלא מודע ולתת לו מענה.

דבר שני,

אני מבינה שכל ההתאהבות שלך נשארת בגדר מחשבות ורגשות, אולי אפשר לקרוא לזה פנטזיה- דמיון. ללא מעשים ש”מקדמים” את יצירת הקשר עם אותו אדם..

ובגלל שלא מדובר בחברה קרובה או אנשים שאת בקשר יומי איתם, אז ייתכן שמה שאת מחפשת פה הוא לא הקשר אלא הרגשות שעולות כשאת חושבת על אנשים מסויימים.

ולכן, יש פה תלות רגשית מסויימת, וסוג של התמכרות להתאהבות הזו.

3. תלות רגשית- צורך לא מודע

למה התלות קיימת?

תוכלי לענות לעצמך על השאלות הבאות-

מה את מרגישה כשאת חושבת על אותו אדם?

אילו תחושות זה נותן לך? (בטחון? הנאה? שלווה? קשר? שייכות? אומץ? ריגוש? וכולי..)

האם יש מכנה משותף בין אותם אנשים שהתאהבת בהם?

האם את מעריכה בהם משהו?

מה הם עשו שגרם לכך?

מה היית רוצה להגיד להם? (בלב כמובן בלי לומר באמת)

התשובות לשאלות הללו יוכלו לעזור לך להבין למה את מתאהבת באותם אנשים, ולמה בכאלו שאת לא מכירה. ואולי גם תוכלי להבין את הצורך הלא מודע שלך, שגורם לך להתאהב כדי לקבל את החוויה הזו.

חשוב גם שתבדקי עם עצמך-

האם יש לך קשרים עם חברות טובות שהם קשרים קרובים מאוד ברמה קצת זוגית? אם כן תדעי שזו אותה נטיה..

4. בטחון עצמי פנימי

בטחון עצמי לא חייב להתבטא בהתנהגות שמשדרת ביטחון. אלא ברמה שבה האדם שלם עם עצמו ומחובר לעצמו מבפנים.

שאלות שיוכלו לעזור לך לברר מהי מידת הבטחון העצמי-

כמה את מחוברת לעצמך? עושה מה שאת חושבת שנכון לך

כמה את מרגישה שאת מחוברת ומערכיה את הדברים החיוביים שבכך?

כיצד את מתמודדת עם דחיה או עלבון שמופנים כלפייך?

-לעיתים הבטחון העצמי האישי, מושפע מהחינוך ורמת הקשר עם ההורים.

כאשר משהו בקשר עם אחד מההורים חסר,או שקיים שם חוסר הבנה , או נוקשות מדי מצידם, או ריחוק, או חוסר בטחון של ההורה, או חוסר קשר עמוק כמו שתארתי בתחילה (לא כי ההורה לא נותן אלא כי הילד מרגיש שזה לא מספיק לו)

לעיתים אלו יכולים לפגוע בבטחון העצמי הפנימי ולכן יכול להופיע צורך בקשר שלא נגמר..

שם יהיה גם צורך בטיפול למלא את החסר הלא מודע..

אציין, כי לעיתים רחוקות מאוד קורה שיש קשר נפשי רוחני, במצב שלא מכירים בכלל ומרגישים חיבור לאדם מסויים. אבל לא נשמע שזה במקרה שלך מאחר ותארת את המצב כנטייה שחוזרת על עצמה הרבה.

אז לסיכום

ההתאהבות מתאימה לגיל, וגם לנטיה של חברותיות. ייתכן שזה יעבור. אך ייתכן שזו נטייה שרוצה למלא חסר לא מודע.

השאלות שכתבתי יוכלו לעזור להבין..

אבל בכל מקרה- אם את מרגישה שזה משתלט לך על היום יום ואת לא מצליחה להפחית את ההתעסקות בנושא, כדאי לפנות לטיפול רגשי.

טיפול יכול לסייע ב”גמילה” ובבניית חוסן נפשי ובטחון עצמי פנימי- במידה ויש מה לחזק שם..

כתובת לטיפול: אפשר דרך קופת החולים, מרכז למרחב, בית חם, אגודת היועצים והמטפלים.. וכו’..

וכמובן! תבקשי מבורא עולם שיכוון אותך לדרך הנכונה לך ויאיר לך את המצב ואת השליחים הנכונים!!

מקווה שתמצאי את הדרך הנכונה שתאיר ותקל מעלייך את ההתמודדות!

בהערכה רבה,

טליה נ.

talyawork@gmail.com