שואל נכבד מאוד.
אני מקנא בך! כן. הרצון הזה לרצות להיות טוב, הוא רצון כל כך יפה ונאצל. אשריך ואשרי חלקך!! חשוב שתדע, שעצם הרצון הזה להיות טוב מראה על היותך אדם גדול וחשוב מאוד לפני הקב”ה. לרצות להיות טוב! לרצות להידבק במידותיו של הקב”ה – אין לך דבר גדול מזה.
בכדי לענות על שאלתך עלינו להגדיר תחילה מהם המטרות של לימוד המוסר, ולהכיר את מדף הספרים העוסקים בכך. הגדרת המטרות מסייעת למקד את הלימוד ולגרום לו להיות בעל תועלת.
סוגי הספרים
מדף ספרי המוסר מתחלק למספר סוגים. ישנם ספרים המיועדים לרומם את המעיין בהם, טפח וטפחיים מעל הקרקע. לשנות לו את שדה הראיה המצומצם. לתאר לו לאן אדם יכול להגיע, ולמה עליו לשאוף. הם מנסחים את הדרישה האלוקית מהאדם. אותם ספרים אכן מהלכים בשמים. הם מנוסחים באופן מרומם, כי זו מטרתם! זוהי בדיוק כוונת המחבר, להעניק דחיפה למעלה.
בין אותם ספרים ניתן למנות את הספר ‘שערי תשובה’ לאחד מרבותינו הראשונים כמלאכים – רבינו יונה מגירונדי, בן דודו וידידו של הרמב”ן. הספר משלב בתוכו קטעי הלכה, והתעוררות ביחד. חלק מספרי החסידות מיועדים גם כן למטרה זו. לימוד בספר ‘שפת אמת’ ו’שם משמואל’ וכתבי ר’ צדוק הכהן מלובלין, המכילים בתוכם רעיונות נשגבים ועמוקים, מיועדים לעורר את האדם לצאת מבִּיצַת השטחיות, ולרומם את המחשבה.
ישנם ספרים המיועדים להעיר את האדם מהשינה שבה הוא נמצא. אדם נוהג לבצע את מעשיו על טייס אוטומטי. קמים, אוכלים, שותים, עובדים, מתפללים, שומרים שבת, ישנים – הכל מתוך הרגל. יש משהו טוב בשגרה. לא שייך כל בוקר להתחיל לחשוב מחדש על כל הפעולות. אבל, השגרה טומנת בתוכה גם את המכניות והעצלות. כלשון הכתוב (ישעיהו כט, יג): “וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה”.
הספרים: ‘המספיק לעובדי ה” – לר’ אברהם בן הרמב”ם; ‘ראשית חכמה’ – לר’ אליהו די וידאש; ‘נפש החיים’ – לר’ חיים מוולוז’ין; ‘יסוד ושורש העבודה’; וחלק מספרי החסידות [‘בני יששכר’, ו’אגרא דכלה’ – לר’ צבי אלימלך מדינוב; וספרי האדמו”ר מפיאסצנה הי”ד] משתייכים לסוג ספרים זה.
יש ספרים המיועדים לחזק עניינים רגישים שבני אדם רבים נכשלים בהם בחוסר ידיעה, או חוסר שימת לב; כמו ספריו של החפץ חיים: ספר ‘חפץ חיים’ – על שמירת הלשון; ספר ‘אהבת חסד’ – על מצות צדקה; ספר ‘תורת הבית’ – על לימוד תורה; המשתייכים לסוג זה.
קיימים גם ספרים המנסים לבנות סדר עבודה מתחילת התהליך ועד סופו. ביניהם ניתן למנות את הספר ‘מסילת ישרים’ של רבינו הרמח”ל, שמנסה לבנות סולם עליה עד לפסגה – הקדושה ורוח הקודש; וזוהי אחת מן הסיבות שהוא התחבב כל כך על בעלי המוסר. בדור האחרון ניסה הרב וולבה לעשות זאת בספרו הפופולרי ‘עלי שור’.
כמובן, שהחלוקה הזו אינה חד משמעית, וקיימים ספרים המשלבים מטרה אחת או יותר בספריהם, כמו: ‘מכתב מאליהו’, וכתבי הרב שמשון ב”ר רפאל הירש זצ”ל.
עבודה עצמית
אחרי שהכרנו את סוגי ספרות המוסר, עלינו לדעת שלא ניתן לכתוב ספר הדרכה להמונים, מכמה סיבות. ראשית, אנשים שונים זה מזה, ולא שייך לתת הוראה אחת לכולם, שתובן באורח זהה. תנסה לשאול אנשים מה הכוונה ‘מודרני’ ותראה כמה תשובות תקבל. שנית, האקלים הסביבתי משתנה. האתגרים שעמדו בפני יהודי איטליה במאה השמונה עשרה, אינם זהים לאתגרים ולתפיסות העולם שבהם פעלו יהודי ספרד במאה השלוש עשרה; וכן הלאה. לא שייך להשוות בין תמונת העולם שהיתה לפני מנהיג חסידי בפולין במאה התשע עשרה, לדור הטכנולוגיה במאה העשרים ואחת.
בסופו של דבר, עבודת המוסר וחובת השינוי מוטלת על האדם בעצמו. בגמרא (נדרים פא, א) כתוב: “דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: מי האיש החכם ויבן את זאת? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב: ויאמר ה’ על עזבם את תורתי וגו’, היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה”. במילים אחרות, חורבן ירושלים היה בגלל עזיבת התורה, שאפילו החכמים והנביאים לא ידעו ממנו. שואלים בעלי המוסר, אם כן, מה היתה התביעה על עם ישראל? אם אפילו הנביאים והחכמים לא יודעים במה מדובר, מה רוצים מעם ישראל??
התירוץ הוא, שאדם מכיר את נבכי לבו יותר מכל הנביאים והחכמים; כמאמר חז”ל (סנהדרין כו, א) הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות (סנהדרין כו, א); וכלשון הפסוק (משלי יד, י) לב יודע מרת נפשו; ועל כן ניתן לבוא אליו בטענות על התנהגותו.
מרוץ החיים השגרתי מטשטש את מחשבות האדם ומבלבל אותו. ספרי המוסר הם נקודת ההטענה של הטוב הקיים בכל אדם ואדם. ספרי המוסר מיועדים לסייע לאדם להוציא את הטוב שבו מן הכוח אל הפועל [כך מתאר זאת ר’ ישראל סלנטר בפתיחת ספרו ‘אור ישראל’].
כיון שפרצופי האדם ודעותיהם אינם שוות, כל אחד מוצא לעצמו את הצורה שתגרום לו להתחבר לטוב שבו. אצל אחד – הרוממות היא המפתח; אצל חברו – התעוררות הלב; ואילו אצל השלישי – דברי כיבושין בשילוב מאמרי חז”ל.
אדם הניגש ללמוד מוסר צריך למצוא את האופן שמשפיע עליו יותר, לאחר מכן עליו לערוך התאמות בין מה שהוא קורה לבין המצב שלו בפועל. אבוי לו לאדם הקורא על דביקות בהקב”ה עד כדי התפשטות החומר, ומנסה ליישם זאת בסיום הקריאה. אל לנו לשגות בדמיונות! עלינו לקיים את דברי הרמב”ן בסיום אגרתו הנודעת: “וכאשר תקום מן הספר, תחפש באשר למדת אם יש דבר אשר תוכל לקיימו”. שים לב! לא כתוב “תקיים את כל מה שקראת!”; אלא “אם יש דבר אשר תוכל לקיימו”.
ולסיום, אסור לנו לשכוח את דברי הגמרא (יומא לח, ב; ע”ז נה, א) הבא ליטהר מסייעין אותו. אדם הרוצה להיות טוב יותר, עוזרים לו מן השמים ומסייעים לו.
אני מברך אותך מכל לבי שתמשיך תמיד לרצות להיות טוב, ושהקב”ה יהיה בעזרך ויסייע לך להגשים את משאלות ליבך הטהור, ואשמח לסייע במה שאוכל.
מעריך ומכבד.
בניהו.
akshiva1234@gmail.com>
דלג לתוכן
תגובה אחת
תשובה יפה!
מנסיון
עצם הקריאה, בדגש על התמדה יומיומית, מרימה אותך.
צורת החשיבה משתנה, הרצונות משתפרים
ויש דברים שאתה נמנע או עושה אוטומטית בעקבות הקריאה.
כמובן שכשמדובר בשבירת מידה קשה נדרשת יותר עבודה.
הלוואי ונזכה.
אבל שוב, עצם הקריאה שמה אותנו באטמוספרה טובה יותר, בלי שנתחייב ליישם כל מילה או לתכנן תוכנית עבודה.