לשואל היקר שלום וברכה,

התפעלתי מאד מכך שאתה לומד הלכה במשך שנים, ויחד עם זאת אתה לא מסתפק בחיצוניות הלימוד בלבד, אלא מחפש את הקשר של ההלכה לבורא עולם. אתה לא נמצא במצב של נתק בין הלימוד לבין מציאות ה’ ולכן השאלות שעוררת מטרידות אותך – ובצדק. אתה לא רואה איך אין סוף שיטות ומחלוקות בהלכה ובלגאן אחד גדול מתיישב עם תורה אלוקית. השאלה נוקבת עד התהום.

אודה על האמת, כבר כמה ימים אני מתלבט בשאלה שלך, אבל לא בגלל השאלה אלא בגלל התשובה. כעומק השאלה שלך, כך עומק התשובה, וכאן ההתלבטות שלי. השאלה שלך נוגעת ביסודות ההבנה של מה זאת תורה. היא נוגעת בהרבה רבדים עמוקים הקשורים לפנימיות התורה והבריאה. ומכאן ההתלבטות שלי, עד כמה אפשר במסגרת של אתר שאלות ותשובות לפתוח נושא כזה.

ואז הגעתי להכרעה. במשך 30 שנה אני מעביר שיעורים בנושאי השקפה ומחשבה במסגרות שונות. נוכחתי לדעת שהסברים שטחיים לא מספקים, ואילו הסברים עמוקים, גם אם אינם מובנים, נותנים חומר למחשבה. אז זהו. גם בנוגע לשאלה שלך – הגיע הזמן לפתוח את כל הקלפים ולהניח אותם על השולחן, גם במסגרת הזו, ולהבהיר בצורה נכונה ועמוקה מה זאת תורה. וגם אם הדברים אינם מובנים עד הסוף יש כאן חומר למחשבה ומקום להמשך חקירה באופן עצמאי.

לפני שנתחיל, כדאי להבהיר משהו יסודי בענין השיטות והמחלוקות. אין מחלוקת בשורשים רק בענפים הרחוקים. למשל, כולם מסכימים שיש שבת, מחלליה מות יומת, יש ל”ט מלאכות, וגדרי כל אחת מהמלאכות מוסכמים, רק בפרטים הרחוקים יש מחלוקות (האם יש בישול אחר בישול וכד’). אך גם כאן, יש כללי פסיקת הלכה מוסכמים, וכל ספרי קיצור ההלכות יעידו על כך שכל שאלה בהלכות שבת יש לה תשובה ברורה (גם אם יש מחלוקות בדרך).

ועוד הערה. גם במחקר מדעי (וכן ביצירת פסק ההלכה) צריך לדעת את כל השיטות והמחלוקות כדי לבסס את נושא המחקר ולציין שכל הדעות האחרות גם כן נשמעו בתהליך יצירת השיטה המדעית הנוכחית. כלומר, שמענו את כל הדעות האחרות ואחרי כל זאת השיטה המדעית שיצרנו היא הנכונה ביותר (ע”פ מסכת עדויות פרק א).

ועכשיו לעיקר הנושא: לדעתי צריך לנסח את השאלה מזוית אחרת. למה עד שמגיעים להלכה הסופית צריך לעבור דרך כל כך הרבה שיטות ומחלוקות וכללי פסיקה וכד’. כיצד אין סוף שיטות ומחלוקות ובאלאגן אחד גדול מתיישבים עם תורה אלוקית. השאלה עדיין נוקבת עד התהום. התשובה נוקבת ועמוקה, לא פחות.

אשתי שתחי’ היא פסיכולוגית. כל כמה חודשים אני שומע על שיטה טיפולית חדשה. יום אחד שאלתי את אשתי: למה צריך כל כך הרבה שיטות ואיך את מסתדרת עם כל השיטות השונות. אשתי צחקה: זה בדיוק הענין, ככל שיש לי יותר שיטות כך אני יכולה להתאים למטופל את השיטה שמתאימה לו.

שאלתי פעם מנצח של תזמורת: למה צריך כל כך הרבה כלים כדי לנגן יצירה מוסיקאלית. הוא צחק: זה בדיוק הענין, ככל שיש יותר כלים כך אנחנו יכולים להגיע למגוון רחב יותר של צלילים ולנגינה יותר עשירה.

שואל יקר, ברשותך אני רוצה להציג את תמצית התשובה ורק לאחר מכן להסביר ולפתח אותה.

התורה היא אלוקית – היא ניתנה מאת בורא עולם. התורה, על כל הרבדים שלה מקיפה ומתארת את כל חלקי הבריאה – הרוחני, הגשמי, וכוחות שבנפש האדם. בורא עולם הביט בתורה וברא את העולם (מדרש בר”ר א), כלומר התורה היא התרשים של העולם. לכן בתורה יש את כל המצבים בבריאה: טמא וטהור, אסור ומותר, כשר ופסול וכד’. ולכן התורה ניתנה לכתחילה עם מ”ט פנים לטהר ומ”ט פנים לטמא של כל דבר ודבר! (מדרש שוח”ט, תהלים פרק יב). זאת המהות של התורה! התורה היא כמו סימפוניה ענקית ועשירה שיש בה את כל הצלילים של כל הבריאה. זאת הסימפוניה שכתב בורא עולם בעצמו. היא נכתבה עבורינו. זה לא בלאגאן, זאת הסימפוניה של הבריאה.

כל חלק וחלק (מחלוקת מלשון חלק) שאחד מפוסקי ההלכה מגלה, או כל תלמיד חכם, או אתה בעצמך, שייך לשורש נשמתו המיוחד. כל חלק שאתם מגלים הוא החלק המיוחד שלכם בגילוי רצונו של הבורא בבריאה, שכן התורה היא גילוי רצונו של הבורא. החלק הזה הוא מקום שאף אחד לא היה שם מעולם וגם אף אחד לא יהיה שם לעולם, הוא שייך רק לכם. זה החלק הייחודי שלכם בגילוי רצון ה’ בבריאה.

ועכשיו לביאור יסודות הדברים:

מובא בזוהר הקדוש (בהעלותך קנב.): “כל דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים… וכפי שהמלאך היורד לעוה”ז מקבל לבוש גשמי, כך התורה ירדה לעוה”ז בלבוש של סיפורי התורה ומצוות התורה… אוי למי שמביט רק בלבוש ולא רואה את הפנימיות, את רצון ה’ בתורה…”. כלומר, בתורה יש רבדים רוחניים עליונים שירדו והתגשמו בצורה של מצוות התורה.

ובענין המצוות כתב הרמח”ל (דעת תבונות, חלק ב): ישנם בבריאה תרי”ג הנהגות של הבורא, וכנגדם תרי”ג מצוות שהם תרי”ג אפשרויות של קשרים רוחניים עם בורא עולם, וכנגדם תרי”ג חלקים בנפש ובגוף האדם.

כתב הגר”א (ביאור לספרא דצניעותא, פ”ה): ” והכלל כי כל מה שהיה והווה ויהיה עד עולם, הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד, אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין, ושל כל אדם בפרט, וכל מה שאירע לו מיום היולדו עד סופו, וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו. וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעל חי שבעולם, וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם, ומה שיארע להם ושרשם”.

ועוד מבואר ברמב”ן (קדמה לתורה ובדרשת תור ה’ תמימה): כל התורה כולה היא שמותיו של הקב”ה ולכן אפשר לקרא את התורה בהרבה מאד רבדים, כפי שורשה הרוחני וכפי התגלותה כאן בעולם הגשמי. ודבר נודע לרבים, שמפרשת בשלח יוצא שם של 72 אותיות (מובא ברש”י סוכה מה.) שבו משתמשים חסידי הדורות להמית ולהחיות.

וכתב בעל הלשם (הקדמות ושערים): “כי אור פנימיות התורה היא כוחות כל הבריאה כולה בכלל… וכל מציאות הבריאה בכל רגע ורגע נמשך מגילויי אור פנימיות התורה שמתגלה בכל עת מגילויים חדשים מעסק הקב”ה שעוסק בה בכל יום”. כלומר בורא עולם בעצמו עוסק בגילויים של התורה!

ועוד כתב (שם): “וזה היה ענין התורה שהיה ניתן לאדה”ר אילולי החטא, וכן לעם ישראל אילו זכו ללוחות ראשונים”. כלומר, אדה”ר, ועם ישראל בלוחות ראשונים, היו מקבלים את התורה בשורשה הרוחני – בצורה אחרת מכפי שהיא עכשיו, שכן התורה הרוחנית ירדה והתגשמה כאן בעוה”ז אבל יש לה גם צורה אחרת בשורשה הרוחני.

וכן כתב רבינו חיים ויטאל (שער מאמרי חז”ל, אבות, פרק ו): שאדם הראשון בגופו הזך והרוחני היה מקיים את כל תרי”ג מצוות התורה בצורתם היותר רוחנית.

לכן האבות קיימו את כל התורה כולה כיוון שהשיגו בטוהר שכלם את התיקונים הנעשים בעולמות העליונים מכל מצוה ומצוה (נפש החיים, שער א, פרק כא). ויעקב אבינו, באמצעות ‘ויפצל בהן פצלות’, פעל את התיקונים של הנחת תפילין (זוה”ק, ויצא, קסב). ואדם הראשון קיים את מצות ‘לא תלבש שעטנז צמר ופשתים’ באמצעות הימנעות מלבישת עור הנחש, ובתורה הרוחנית הצירוף של ‘שעטנז צמר ופשתים’ מופיע בכתיבה אחרת – ‘שטן עז מצר ותפשים’. וכן בכל מצוות התורה, אפשר לקרוא את פסוקי התורה והמצוות גם באופן אחר – על דרך שורשה הרוחני (חסד לאברהם, אבי החיד”א, מעיין שני, נהר כז).

אחרי ההקדמות האלו בענין הרבדים השונים של התורה והמצוות, אפשר לגשת לענין המחלוקות והשיטות השונות בדברי חז”ל והפוסקים.

מובא בגמרא (עירובין יג(:: “שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו, יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כבית הלל”. והדבר לא מובן, איך יתכן ששתי דעות סותרות תהיינה שתיהן אמת??

עוד מאמר חז”ל (חגיגה ג:): “בעלי אסופות, אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקים בתורה, הללו מטמאים והללו מטהרים, הללו אוסרים והללו מתירים. שמא יאמר אדם היאך אני לומד תורה מעתה? [זאת בדיוק השאלה שלך…] תלמוד לומר כולם ניתנו מרועה אחד שנאמר (שמות כ): ‘וידבר אלוקים את כל הדברים האלה’. אף אתה, קנה לך לב מבין לשמוע את דברי המטמאים ואת דברי המטהרים, את דברי האוסרים ואת דברי המתירים…”. ושוב הדבר לא מובן, איפה יש תשובה לבעיה?? איך ע”י שמיעת כל הצדדים מגיעים לפסק הלכה?

וביארו המפרשים (ריטב”א, עירובין, שם, רבינו עזריאל, חגיגה, שם, דרשות הר”ן, דרוש ג, מהר”ל, דרך החיים, אבות, פרק ה, ועוד): איך יתכן ששתי דעות סותרות תהיינה שתיהן אמת? אלא זאת צורת התורה, וכשעלה משה למרום הראה לו הקב”ה מ”ט פנים להיתר ומ”ט פנים לאיסור באותו ענין, וכן את כל המחלוקות וחילוקי הסברות שבין חכמי ישראל, וכל זה כיוון שהתורה ניתנה ע”י בורא עולם בדיבור אחד ויש בה את כל הפנים המשתנים והמתהפכים. וכל אחד מהחכמים העתידים לעמוד בכל דור ודור, יש לו את החלק המיוחד שלו בגילוי התורה, היינו גילוי רצון ה’ בעולם. ולכן, דרך הלימוד הנכונה היא לגלות ולשמוע את כל הצדדים וכל הרבדים שבתורה. ומכל מקום, ניתנה יכולת ההכרעה ופסיקת ההלכה לחכמי ישראל שבכל דור ודור ע”פ כללים מוגדרים וברורים.

כלומר, רק תורה אלוקית המותאמת לכל מצבי החיים, יכולה להכיל בתוכה את כל המצבים השונים של הבריאה, היינו, אסור ומותר באותו ענין, כאשר האסור והמותר משתנים כפי מצבי הבריאה השונים, והדבר ניתן להכרעת חכמי ישראל שבכל דור. אבל הגילוי של החלקים השונים בתורה ניתנו לכל אחד מהעוסקים בתורה – לגלות את החלק המיוחד שלו בתורה כפי שורש נשמתו.

ובענין זה כתב הרמח”ל (דרך עץ החיים): יש 600,000 פירושים לתורה, שהם כנגד 600,000 ראשי נשמות ישראל, ופירוש הדבר שלכל אחד מישראל יש את החלק שלו בתורה, כלומר את ההבנה המיוחדת שלו בתורה.

וכתב השל”ה בביאור ענין ‘אלו ואלו דברי אלוקים חיים’ (בית דוד חלק א): “וכל אחד מהנביאים והחכמים קיבל את שלו, זה קיבל טמא וזה טהור, כל אחד כפי עמידתו וקיבולו, והכל בא ממקום אחד והולך למקום אחד”. כלומר, כל אחד מחכמי ישראל קיבל את חלקו המיוחד בתורה כפי שורש נשמתו וכוחות הנפש שלו. ומכל מקום הכל בא ממקום אחד – בורא עולם, וכל הולך למקום אחד – גילוי רצון ה’ בבריאה.

הדוגמא שמביאה הגמרא לעיל היא ממחלוקת בית שמאי ובית הלל. ומבארים המפרשים (רמ”ק, פרדס רימונים, שער המכריעים, של”ה, שם, הגר”א, ביאור התפילה, ברכת יוצר ועוד) שמידתו של הלל הייתה מידת החסד, כלומר שורש נשמתו וכוחות הנפש שלו הוא במידת החסד, האהבה והוותרנות. לעומת זאת, שורש נשמתו וכוחות הנפש של שמאי הוא במידת הגבורה, מידת הדין ללא פשרות.

ולכן יצאה בת קול ואמרה ‘אלו ואלו דברי אלוקים חיים’, כי באמת גם הלל וגם שמאי צודקים, אלא כל אחד מהם מגלה מצב אחר בבריאה, וההלכה אכן כבית הלל במצב מסויים וכבית שמאי במצב אחר, ובמצב של הבריאה כרגע הנהגת החסד מתאימה יותר מהנהגת הדין, ולכן הלכה כבית הלל. אבל לעתיד לבוא ההלכה תהיה כפי בית שמאי! כיוון שבאחרית הימים הנהגת הדין מתאימה יותר. [ושורש הדברים: עלתה במחשבת הקב”ה לברוא את העולם במידת הדין, אך כיוון שראה שאין העולם יכול לעמוד בכך, שיתף את מידת הרחמים. עיקר מציאות הבריאה כיום, היא במידת הרחמים, אך לעתיד לבוא, במצב המתוקן, הבריאה תתקיים בעיקר במידת הדין].

סיכום עיקרי הדברים:

התורה היא אלוקית. רק תורה אלוקית מכילה את כל המצבים השונים של הבריאה – טמא וטהור באותו ענין, כאשר כל אחד מתאים למצב אחר בבריאה. למרות האפשרויות הרבות למצבים השונים בבריאה, ניתנה ההכרעה לחכמי ישראל שבכל דור ודור ע”פ כללים מוגדרים וברורים.

ישנם דרכים שונות להגיע לאותה נקודה. ישנם כוחות נפש שונים שבאמצעותם אפשר לגלות את מציאות ה’ בבריאה. אברהם אבינו גילה את הבורא דרך מידת החסד, יצחק במידת הגבורה, ויעקב במידת התפארת (מיזוג של חסד וגבורה). בבית מדרשו של אברהם אבינו פסקו הלכה אחרת מאשר בבית מדרשו של יצחק אבינו, ומכל מקום ‘אלו ואלו דברי אלוקים חיים’ כי אפשר להגיע לגילוי רצון ה’ בבריאה בכמה דרכים, גם דרך מידת החסד וגם דרך מידת הגבורה.

מבואר בכתבי האריז”ל (מרח”ו, שער התפילה) שיש ברקיע י”ב חלונות כנגד י”ב שבטים, וכל שבט ושבט עולה נוסח תפילתו דרך השער המיוחד שלו. וידוע, שכל אחד מהשבטים היו לו כוחות נפש שונים, ודרך אחרת בעבודת ה’ ובפסיקת ההלכה, אך יש הרבה מסלולים להגיע לגילוי מציאות ה’.

וזה שביארנו בתחילת דברים: כל חלק וחלק (מחלוקת מלשון חלק) שאחד מפוסקי ההלכה מגלה, או כל תלמיד חכם, או אתה בעצמך, שייך לשורש נשמתו המיוחד. כל חלק שאתם מגלים הוא החלק המיוחד שלכם בגילוי רצונו של הבורא בבריאה, שכן התורה היא גילוי רצונו של הבורא. החלק הזה הוא מקום שאף אחד לא היה שם מעולם וגם אף אחד לא יהיה שם לעולם, הוא שייך רק לכם. זה החלק הייחודי שלכם בגילוי רצון ה’ בבריאה.

התורה היא כמו סימפוניה ענקית ועשירה שיש בה את כל הצלילים של כל הבריאה. זאת הסימפוניה שכתב בורא עולם בעצמו. היא נכתבה עבורינו. זה לא בלאגאן, זאת הסימפוניה של הבריאה.

מאחל לך הרבה הצלחה בהמשך הדרך.

ואם אתה רוצה להכנס עוד לעומק הענין, הספרים שציינתי מונחים לפניך. וגם אני כאן, כמובן.

בברכה, ישראל ל. yisraell613@gmail.com