שלום וברכה לשואל הנכבד,

אם שאלת חכם חצי תשובה, הרי שמשאלתך ניכרת חכמתך, תבונתך והיקף ידיעותיך ולכן אשתדל רק להניח בפניך כמה דברים ומתוכם אקווה שתמצא את מנוחתך.

ישנן כמה בעיות וסיבות כנגד קריאה בספרים מעין אלו. בעיה אחת היא מצוות לימוד תורה ואיסור ביטול תורה. בעיה שנייה היא איסור קריאה בספרים חיצוניים אשר שייכת לבעיה שלישית שהיא תכנים לא טובים בתחום האמונה או השקפות פסולות.

ונדון בקצרה בכל אחת מהבעיות.

א. מצוות לימוד תורה מחייבת כל איש ישראל לקבוע לו זמן ביום ובלילה ללימוד תורה וזה הוא גדר כללי לכולם ובשעת הדחק יוצא ידי חובה בקריאת שמע שחרית וערבית. ואעתיק לך דבריו הנפלאים של ר’ מאיר שמחה באור שמח הלכות תלמוד תורה פרק א ‘ונמצא מצוות ת”ת אשר בוודאי אם יבקש האדם טרף ומזון בכ”ז אינו נחשב למפריע מצוות ת”ת, ואספת דגניך כתיב (דברים יא, יד), וכן למשל אדם חלוש המזג, וכן כל אחד לפי ההכרחיות שלפי הרגלו, וכן לפי טוהר נפשו של אדם, כי אינו דומה בחיוב ת”ת האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה, לאיש אשר כוחות נפשו נרפים ועצלים, לכן איך היה מחוק הבורא לחוק חיוב ת”ת לכל ישראל, ונתן תורת כ”א בידו, ואין לאל יד האנושי ליתן המדה האמיתית לזה, לכן באו חכמים ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של ת”ת, ק”ש בשחרית, ק”ש בערבית, קים והגית בה יומם ולילה (מנחות צט, ב), כיון שלומד קבלת המצווה ואזהרתה בשחרית ובערבית כבר קיים מצוותה, אולם יתר מזה הוא בכללי המצוות אשר נבדלו ונפרדו בזה כל איש לפי ערכו ומהותו, והיא כמו הסר מן המדות המגונות אשר נפרדו זה מזה, ובוודאי צריך להתעצם בה האדם בכל יכלתו, כי כפלה התורה הרבה פעמים ענין למודה, וצריך האדם להלהיב נפשו לשקוד על דלתותיה, כאשר הרבו לדבר בזה הספרים הקדושים, ולכן אמר (שמות יח, כ) והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות, ודבר השווה לכולם והודעת כו’ ילכו בה ואת כו’ אשר יעשון, שבזה אינו שוה, רק כל אחד לפי מה שהוא אדם.’

ונמצא שהאדם צריך לחזק עצמו בכל יכולתו בלימוד התורה אולם מי שחולשת מזגו או כוחות נפשו מחייבים אותו לעסוק בדברים אחרים הרי אין הוא נתבע על כך בעוון ביטול תורה. וכן האריך בדברים אלו בברכת שמואל קידושין סימן כ”ז שעל ידי ששומר הקביעות עיתים לתורה אין נחשב לו לביטול תורה כאשר עוסק בענייני אכילה ודרך ארץ. עוד האריך שם בהיתר לעסוק לצורך אומנות בדברים אחרים, אבל אם עושה כן רק לשם לימוד החכמות אף אם מקבל על כך שכר אין מותר אלא באקראי ולא בלומדה בקביעות.

ועוד צריך להיזהר מאוד באזהרת הסיפרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא לד ‘ודברת בם, עשם עיקר ואל תעשם טפלה, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים כפלוני, שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות תלמוד לומר ללכת בהם, ולא ליפטר מתוכם’.

כלומר, שלא לעשות את התורה טפל לחכמה אחרת אלא שהיא תהיה עיקר ושלא יערב בה דברים אחרים.

נמצא שאם קובע עיתים לתורה ועוסק בלימוד זה לשם פרנסתו או באקראי ולא בקבע אין איסור בכך. (זאת כמובן במקום שלא הולך ללמוד לימודים אלו במקומות שיש בהם אווירת כפירה ופריצות. וראה עוד בדברי הגאון ר’ אלחנן וסרמן בקובץ שיעורים חלק ב’ סימן מז.)

ב. לגבי איסור קריאה בספרים החיצונים, עיקר האיסור נאמר בספרים החיצונים שלא נכללו בכלל כתבי הקודש כגון בן סירא וכתבו הפוסקים שבכלל ספרים החיצונים שאסורה קריאתם הוא ספרי מינים וספרים שמביאים לכפירה בתורה (שו”ת ריב”ש סימן מ”ה, אגרות משה יורה דעה ב’ קיא)

והגר”ז מלאדי כתב בשולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה פרק ג ‘ובלבד שלא יהיו ספרי מינים שהם ספרי הפלסופים מאומות העולם שהיו מינים וכופרים בהשגחה ובנבואה שאסור לקרות ולעיין בהם כלל אפילו באקראי ואפילו ללמוד מתוכם איזה מוסר ויראת שמים ולכן גם כשדבריהם הובאו בספרי ישראל צריך ליזהר מהם ועליהם אמרו חכמים שהקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעוה”ב ולא עסקו בהם מקצת חכמי דורות שלפנינו אלא כדי להשיב עליהם ולחזק דתינו והשעה היתה צריכה לכך לתשובת המינים מאומות העולם שהיו בדורותיהם מתוכחים עם ישראל מה שאין כן בדורות אלו:’

ברמב”ם בפירוש המשנה סנהדרין פרק י’ נראה שלמד שספרים חיצוניים היינו שאין בהם תועלת והם דברי הבאי ובמאירי סנהדרין צ’. שיכול לילך מחמת זה אחר אמונתם ונמצא שעניין קריאה בספרי יונג וכדומה יהיה תלוי בגוף תוכן הספרים אם הוא מביא לכפירה ובמטרת הלימוד.

אם הפסיכולוגיה שלו היא כתחום המדעים המדויקים שהוא אומר דברים מוכרחים הרי זה כמו שכתב הרמב”ם בסוף פרק י”ז מקידוש החודש ‘ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותו נביאים בין שחברו אותם גוים, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על הראייה שנתגלתה והטעם שנודע.’ אבל כפי הנראה שאינם דברים מוכרחים כמדעים מדויקים, הרי יש יותר להיזהר בזה. כאן נעבור לנקודה השלישית והיא היחס לפסיכולוגיה בכלל ולשאלה אם היא סותרת את אמונות התורה.

ג. אני מפנה אותך כאן למאמר של שניאור הופמן שמביא מכמה תשובות בעניין היחס לחכמת הפסיכולוגיה והשימוש בה. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1888

https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2731

נראה שלצד השיטות הסבורות שהפסיכולוגיה אינה מתאימה להשקפת התורה, הרי שמחמת שינויים מסוימים הן בחכמה זו והן בדרכי הטיפול לכן מורים רבנים ללכת לפסיכולוג במקרה הצורך. וראה עוד בסדרת מאמרים שפורסמה באתר צריך עיון בחודש תשרי תשע”ז, שעסקה ביחס לפסיכולוגיה, ביניהם: https://iyun.org.il/article/psychology/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%9B%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A/

https://iyun.org.il/article/psychology/%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%a1%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%99%d7%94/

אם כך נמצא למסקנת הדברים, כי אין בעצם העיסוק בחכמת הפסיכולוגיה משום איסור ספרים חיצוניים וכל שאין בזה משום מינות וכפירה אלא לומד להבין חיי הנפש ועוסק בכך לצורך פרנסתו או באקראי אין איסור בכך.

[לגבי יונג עצמו ניתן לומר שמכיוון שמעמד הרגש הדתי חשוב בעיניו ובניגוד לפרויד הוא הכיר בחשיבותו של רגש זה גם בהליך הטיפולי, לכן ייתכן וחלק גדול מההתנגדות לפסיכואנליזה של פרויד לא קיים ביחס לשיטתו של יונג. (יש גם ספר של אפרת חרמוני בשם עולם צמא לגשם על מקורות יהודים אצל יונג)]

ואשאר בברכה מרובה שתזכה ללמוד תורה וללמדה ולהשלים נפשך בכל כוחותיה ודרכיה המיוחדים לקידוש שם השם בעולם.

בהצלחה רבה

רפאל