The Butterfly Button
מותר לי לכעוס על הקב"ה?

שאלה מקטגוריה:

כבר זמן מה אני מטופלת הכדורים פסיכיאטריים . כשאני לא לוקחת אותם. לעיתים אני כועסת על החיים ועל בורא עולם.
האם מותר לי להגיד את מה שאני מרגישה ולהוציא כעס. או שזה נקרא להתלונן ואסור.
אני בד”כ מאוד מעריכה מודה לה’ על כל הטוב . אבל יש לי גם קשיים שלפעמים קשה לי ואין לי עם מי לדבר.
בקיצור לפעמים אני כועסת על בורא עולם ולא מבינה למה קרה לי ולמה ההתנהלות בצורה כזו.
האם אני יקבל על זה עונש? ואם כן איך חוזרים בתשובה.
הבנתי שכל מה שהוא עושה זה לטובה. אבל לא תמיד חשים את זה בפועל.
מה לעשות ?

תשובה:

שלום וברכה

זכות לענות לשאלה זו, שיש בה מידה עמוקה של אכפתיות לכבוד שמים. את חשה שהעמדה של כעס וטרוניה כלפי הבורא איננה צורת הביטוי המתאימה כלפי השם, וזו היא הבנה מדויקת של רוממות הבורא, וסימן לרגישות גבוהה לכבוד השם.

אני רוצה לדבר על האשמה והפחד מעונש, על מה עושים עם הכעס על הנהגת הבורא, ולבסוף לבאר מה באמת הכוונה שהכל לטובה.

הפחד מהבורא, מעונש או סתם שאולי הוא חושב שאנחנו לא בסדר, זו היא אנרגיה טבעית לנו כאשר אנחנו עומדים מול דבר גדול מאיתנו באלף מידות, שרואה אותנו ודורש מאיתנו דרישות. עצם העוצמה האדירה של הבורא מעוררת תחושה טבעית של חשש. רגשות אשמה וחשש מעונש על חטא הן טבעיות ובריאות ולא בהכרח קשורות לחטא שעשית בפועל. השם נטע בנו מצפון וחשש מעונש על חטאים כדי שנמנע מלעשות רע, וכדי שנתעורר לתקן את מה שצריך תיקון. האשמה והפחד הם מתנה כאשר הם מתעוררים במקומות שלשמם נוצרו.

כיצד היינו חיים לו לא היתה לנו רתיעה טבעית מגזל ואכזריות? מה ייתן לנו את הכוח להתאמץ ולתקן כאשר פגענו בבן אדם? על דברים האלו מופקדים הפחד מהחטא ורגשות האשמה – כאבי המצפון. המצפון הוא מערכת הבקרה של הנשמה ששל האדם, כאשר הנשמה מרגישה שדבר מה לא טוב נעשה, היא מדליקה נורות אדומות ורעש אזעקות בצורת כאבי מצפון רגשות אשמה ופחד מעונש.

כמו בכל מערכת בקרה, גם במערכת הבקרה של המצפון יכולה נורה אדומה להידלק בטעות, יתכן שלא נעשה חטא בכלל אבל אדם מרגיש אשם וחושש. יש הלכות שנפסקו על מנת למנוע מהאדם להגיע למצב של ספקות וחששות “כדי שלא יהיה ליבו נוקפו” [נוקפו = מכאיבו] כלומר ההלכה מכירה בכך שלפעמים רגשות אשם וחשש, מתעוררים בטעות, ולא מפני שבאמת נעשה דבר רע, ולכן צריך לעשות דברים שיימנעו מצב כזה סתם. לכן כאשר מתעורר כאב כזה, צריך לדעת דבר ראשון שזה הגיוני וטבעי, האדם רוצה לעשות טוב ולהיות טוב בעיני השם, ויש חשש מתמיד “אולי אנחנו לא בסדר”?

את כותבת שבזמן שאת לוקחת את הכדורים אין בך כעס כלפי הבורא, זו היא איננה מדרגה מובנת מאיליה, זו היא מדרגה גבוהה, בוודאי לאדם שסובל ממצבי רוח. בעלי מידה זו של “שמחים בייסורים” מכונים בפסוק אוהבי השם. עצם הקבלה [גם רק לפעמים] של הסבל והדרך הקשה של מי שחווה תנודות רגשיות, זו היא מידה לא מובנת מאיליה.

כשחז”ל מספרים על נחום איש גמזו ועל רבי עקיבא, שאמרו על כל דבר “גם זו לטובה” וכל מה שעושה השם הכל לטובה” לא באו לומר, שכמו שהיו ענקי העולם האלו, זו המדרגה המינימלית שכל יהודי באשר הוא צריך לעמוד בה, ואם לא הוא ייענש. אלא להיפך, הם באו לספר על הגדולה של התנאים האלו, שהגיעו למדרגות מופלאות כל כך שאמרו על כל דבר גם זו לטובה. חז”ל מלמדים על ההנהגה המיוחדת של גדולי האומה כדי שנשאף אליה, ואולי לרגעים גם אנחנו נאמר מכל הלב “הכל לטובה”

איוב היה אדם צדיק מאוד שהשם ניסה אותו בייסורים נוראים. איוב הטיח דברים קשים מאוד כלפי מעלה, הוא ביקש למות, ביקש שהיום שבו הוא נולד ייעלם, הוא שואל את השם מדוע הוא סובל כל כך, הוא אומר שהשם חושב שהוא אויה שלו “יחשבני כאויב לו” והגמרא דורשת שאיוב אמר “שמא נתחלף לו בין איוב לאויב” בגלל שהאותיות דומות, אלו הם דיבורים מזעזעים מאוד כלפי השם. ובכל זאת בסוף הספר מתואר שהקב”ה נגלה לאיוב בנבואה ומדבר איתו, והוא מוכיח את חברי איוב על כך שחיפשו למצוא חטאים וסיבות שבגללם איוב סובל “כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי כאיוב”.

הגמרא מתקשה כיצד איוב שדיבר דברים קשים כאלו מכונה עבד השם? מתרצת הגמרא: מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו. ורש”י מפרש: “להתחייב על מה שהוא מדבר קשה מחמת צער וייסורים”. כלומר, אדם לא מתחייב על דברים שהוא אומר בצורה קשה מחמת צער וייסורים. אנחנו רואים בברור שאמנם, המידה של קבלת ייסורים באהבה היא מעלה גדולה ועצומה, אבל זה לא אומר שאדם ייענש אם איננו מקבל אותם באהבה. אלא עדיין הוא נשאר קרוב להשם ויכול להיות קרוי עבד השם, רק שהוא הפסיד את המעלה המיוחדת והקידוש השם של קבלת ייסורים באהבה.

יש מעלה גדולה בלקבל את הייסורים באהבה, אבל יש גם מעלה גדולה בלהיות כנה עם השם, וצריך להחזיק את שתי הקצוות יחד ככל האפשר. אם הדרך שלנו היחידה להאמין שהכל לטובה היא על ידי ההדחקה של הרגש האישי, יש בזה טעם לפגם, כי אולי האדם קרוב לבורא אבל הוא רחוק מעצמו. וכך גם איוב אומר לחבריו בזמן שהם מנסים למצוא את הסיבות למה השם מעניש אותו “לא לפניו חנף יבוא” כלומר הקב”ה לא צריך את התירוצים הדחוקים, והוא מעדיף אותי עם הדיבורים הקשים, מאשר אתכם שמחניפים לו בדברים שאתם לא מאמינים בהם.

לפעמים דווקא לשפוך לפני השם, את הכעס והתסכול מההנהגה שלו בעולם הזה, יכול לקרב את האדם יותר. מובן שיש דרך איך לעשות את זה, בכבוד הראוי, ומתוך הידיעה שהשם שברא כל דבר טוב ויפה שיש בעולם. את זריחת השמש ואור הירח, שערות הסוס וחוקי הפיזיקה. כל הדברים המופלאים שבני אדם חוקרים עוד ועוד ואל מצליחים לפענח את חידת היקום, כל אלו השם ברא, והוא רואה אותם ויודע את סיבת הדברים ולהיכן הם מובילים. אולם בכל זאת יש מקום לאדם לומר גם את הכאב שלו. בבחינת השמיעיני את קולך. ואם זה נעשה בכבוד אז גם אין בזה הטחת דברים כלפי מעלה, אסף בתהילים וירמיהו הנביא שאלו את השאלות הללו בצורה מכובדת, והתורה מביאה את זה כדי שנלמד כיצד יש מקום לכאב של בן אדם מול הנהגת הבורא.

ואיך באמת אפשר להתחבר לרעיון שהכל לטובה?

ישנה טעות נפוצה בהבנת המושג הכל לטובה, ויתכן ששמת לב לטעות הזו ולכן את אומרת שזה לא מרגיש ככה. לפעמים מפרשים את כוונת חז”ל שהכל לטובה, כאילו אמרו שהכל טוב – אין רע. כאילו חז”ל אמרו שאם קרה לבן אדם אסון אז האסון הזה הוא משהו טוב, ועליו לשמוח בזה. זו היא הבנה מוטעית של דברי חז”ל. הטוב הוא מה שבני אדם מכנים טוב, ופירושו בדרך כלל: הנאה, שמחה, עונג, שלווה וכו’ והרע הוא מה שבני אדם מכנים רע שהוא בדרך כלל: ייסורים, כאבים, אסונות וכו’ כוונת האמירה שהכל לטובה היא: שגם אסון נורא הוא לא קרה סתם רע לשם רוע, אלא הוא לטובה, כלומר תצמח ממנו טובה, כי הרי השם לא חפץ בהשחתת העולם. כלומר בסוף הכל הולך אל הטוב, אל הגאולה השלמה ותחיית המתים והעולם הבא, וכל הייסורים והאסונות והכאבים, אלו הם אמצעים עצובים, כדי להגיע אל אותו הטוב. אולם חלילה לומר שהדברים הרעים עצמם הם טובים.

נעשה ניסוי קטן. נניח שיש לי שכן שמכעיס אותי מאוד ואני מאוד ישמח שהוא יעזוב את דירתו, מה דעתך שאציק לו ואזיק לו כדי שיעזוב את הדירה שלו? מצד אחד הוא מרוויח, כי הכל לטובה, ומצד שני אני מרוויח כי הוא יפסיק להכעיס אותי. אני מתכוון כמובן בצחוק, אבל זו דוגמא שמראה יפה איך הטשטוש בין טוב לרע הוא בעייתי. באותה מידה, האם נאמר חלילה שכאשר התורה מבטיחה שכר היא מבטיחה בעצם כאבים, שאינם אלא בעצם מתנות רק שאנחנו לא מבינים? בוודאי שלא.

התורה אומרת במפורש, הנה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע. אנחנו רואים שהחיים הם הטוב והמוות הוא הרע. וגם מפורש השכר הטוב שהתורה הבטיחה “והיה אם שמוע תישמעו אל מצוותי אשר אנכי מצווה אתכם היום ונתתי מטר ארצכם בעיתו יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירושך ויצהרך” כלומר ברור לגמרי שהטוב הוא הטוב במה שבני אדם מבינים, אלא שיש כמובן סוגים של עונג רוחני ששייך לעולם הבא, ולא רק העונג הגשמי הוא הטוב. אבל גם העונג הרוחני, הוא עונג ממש, הוא דבר שנהנים ממנו, לא דבר שרק השם יודע שהוא עונג ואנחנו לא.

לכן מצד אחד יש מקום כאשר דבר רע קורה לכאוב, וכדאי לשתף בכאב את השם יתברך, זה מיקל על הכאב, ומרומם מבחינה רוחנית. מאידך יש מקום לזכור טוב טוב, שאין לקב”ה שום סיבה לברוא עולם כדי להרע לבני אדם, הסיבה היחידה שהעולם נברא הוא כי יש טוב שרצה לברוא אותו, ורצה להיטיב לו [כלשון הרמחל בדרך השם] ולכן גם אם אנחנו עוברים ייסורים, אנחנו מבינים שבהכרח זה אמצעי וכלי למען הטוב שיבוא עלינו בעתיד. לא בגלל שהכאב הוא טוב, אלא בגלל שאנחנו יודעים מי אחראי על הכאב, מיהו שהביא אותו עלינו, ואנחנו בטוחים שהוא רק אוהב אותנו.

מקווה שהייתי לעזר

יוסף

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. איזו תשובה בהירה ונכונה! ממש חיזק אותי גם השאלה של השואלת היקרה ובעיקר התשובה המדהימה!!! ניכר שהמשיב אדם נבון ביותר. תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אמונה, חוסר ביטחון וסוף העולם
אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...
ההתחזקות שלי היא אמיתית או שהיא רק בשביל למצוא אישה?
אני בן 27 חילוני, אני מגיע מרקע מסורתי בבית ושנות חיי המוקדמות קצת דתי אפילו. אמא שלי הגיעה מבית דתי ומאוחר יותר בחייה שחררה מעט מהקשר לדת, הכוונה שהיום אינה שומרת שבת אך עדיין אוכלת כשר צמה בכיפור מכשירה בפסח וכרגיל. לפני כחצי שנה טסתי להודו, ופגשתי שם המון אנשים...
מאז שהתאזנתי אני פחות צדיק
לפני שלש שנים כשהתחלתי ישיבה גדולה הייתי בתקופה מאד לא מאוזנת בחיים שלי לילות בלי שנה סטרס גדול לחץ בעבודת השם בתפילה ובלימוד. היה נורא קשה המון לחץ ובילבול, מאז התאזנתי עשיתי תהליך עם עצמי ונרגעתי אבל מה שאני מרגיש שעבודת השם שלי כבר פחות טובה מאז שנרגעתי התפילות פחות...
חייבים לבחור זרם מסויים?
שלום לכם ותודה רבה על ההיענות העמוקה והרחבה, לפני פחות משנה זכיתי תודה להשם, לחזור בתשובה כשאני לוחם בצבא. כיום עדיין משרת ובעזרת השם כשאסיים השנה אני רוצה להיכנס לישיבה וללמוד תורה באופן מסודר וביישוב הדעת ולהקים בית יהודי כשר ולעסוק וללמוד תורה כמה שרק אפשר. מרגיש לי שאם אני...
מותר לי לכעוס על הקב"ה?
כבר זמן מה אני מטופלת הכדורים פסיכיאטריים . כשאני לא לוקחת אותם. לעיתים אני כועסת על החיים ועל בורא עולם. האם מותר לי להגיד את מה שאני מרגישה ולהוציא כעס. או שזה נקרא להתלונן ואסור. אני בד”כ מאוד מעריכה מודה לה’ על כל הטוב . אבל יש לי גם קשיים...
ספקות איומים באמונה שמטלטלים את חיי
אני חוזר בתשובה מלפני כ20 שנה, נשוי עם אישה טובה וילדים. במשך שנים הכל הלך למישרים ואז השטן נכנס. פתאום אני מוצא את עצמי משוטט במחשבות- מי אמר לך שכל זה נכון? אולי הכל בלוף? יום הצטרף ליום ומחשבה רודפת מחשבה ואני אומר לעצמי עזוב אתה מכיר את זה, תשחרר...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן