מאת:

התפרסם בתאריך:

08/12/2021

פגיעה על ידי חברה מהסמינר

שאלה מקטגוריה:

ראשית חייבת לציין שאני נרגשת כ"כ שקיים אתר כזה וסוף סוף התוודיתי אליו!!!
שנית, אין לי מושג איך אתחיל לנסח את מה שעברתי כי עד כה לא חשבתי שאוכל להוציא אי פעם את הסיפור הזה החוצה.. !
מאמינה שד' זימן לי את ההזדמנות הזאת לא סתם! אז תודה לכם!
יש הקדמה שהיא נחוצה להבנת הסיפור שלי, בתקווה שהוא יהיה מובן..
אנחנו משפחה גדולה ומכובדת .
היתה בת בעלת תשובה שקרבנו והיא היתה מתארחת אצלינו הרבה, כשהייתי בסמינר היא גם למדה איתי ואז נהיה לנו קשר בעיתי.

היא התחילה לעצור את מעגל החברות סביבי ו'הרחיקה' כל מי שרק ניסתה ליצור איתי קשר. אני בחורה מאוד חברותית מוצלחת ומעניינת יש בי המון עומק ועוצמה. יש לציין שגם היא הייתה בחורה מוצלחת וחברותית. אבל מאז שהכירה אותי כאילו לקחה על עצמה 'משימה' להיות החברה שלי ורצתה שנעשה הכל יחד העיקר שאף אחת אחרת לא תתקרב אליי!! היא עזרה לי המוןן בעיקר במשימות של הסמינר ולא שלא יכולתי לעשות אותם לבד אני טובה מאוד והציונים שלי לא פחותים מ90, רק שוב, זו הייתה הדרך שלה בעצם ל'אהוב' אותי ולמעשה להרחיק את כולם ממני!
כשאני כותבת את הדברים עם המון כאב אני מבינה כמה בדיעבד הייתי עיוורת לכל זה ועם כל החכמה שבי פשוט לא יכולתי לעצור אתזה!! מה עוד אני מבינה בדיעבד שהחברה סביבנו רמזה לנו שהקשר שלנו נראה קצת מוזר.. אבל אחיות שלי, החברות האמינו בי וסמכו עליי כביכול שמה כבר יכול להיות…
אז זהו שהיה ועוד איך היה!!! עד שכבר הייתי בתוך זה ופשוט לא הצלחתי לעצור אתזה..!
היא לאט לאט נקשרה אליי יותר ויותר ופגעה בי בצורה בלתי הולמת. היא הייתה מגיעה אלינו הביתה אחרי השנים שלא הייתה! והמשפחה שלי שהעריכה מאוד את העבודה שלה על עצמה(ההתחזקות שלה..) היו מאוד גאים בה על הדרך שלה והיו שמחים שהיא חברה שלי ושהיא מגיעה אלינו. (כמובן שלא היה להם מושג מכלום!!)
כאמור, הדלת שלנו הייתה פתוחה בפניה ותקופה ארוכה היא פשוט פגעה בי בצורה לא צנועה שבתור חרדית לא הייתי מעלה על דעתי בחיים!!! לאחר תקופה שזה פשוט דחה והגעיל אותי ברמות שלא יכולתי לסבול אתזה אבל לא ידעתי מה לעשות עד שאזרתי אומץ להגיד לה שתפסיק עם זה!! כתגובה על כך היא נפגעה והתחילה לבכות!! ואמרה, מה אז את לא אוהבת אותי?! כאילו שאני לא בסדר בסיפור!! וזה בסדר מה שהיא עושה!!
איכשהו היא הפסיקה עם זה אבל עדיין היינו בקשר כאילו כלום לא קרה!
לאחר כמה חודשים היא התארסה ואני שמחתי כמו שמעולם לא שמחתי ! וכולם שאלו מה את לא מקנאה כי היא ה'חברה הכי טובה שלך'?! ואני רק הייתי מאושרת ולא הפסקתי לעזור לה עד הרגע האחרון של החתונה!! רק ציפיתי שהיא תתחתן ואני סוף סוף אוכל להשתחרר ממנה!!
לצערי הרב, זה לא היה כל כך פשוט!!
הייתה תקופה שקטה שהמשפחה שלי החליטה לא להתערב לי ולהבין אותי כשאמרתי להם לטענתי שהיא נשואה ואין לי כבר מכנה משותף איתה אלא רק עם חברות רווקות.
ומה שקורה זה שבזמן האחרון הם שאלו אותי האם קרה משהו ואני לא סולחת לה על כך…(כי להם אחרי שנים אין ילדים , ואני עוד לא נשואה.)
כמובן שאני אמרתי להם שאין כלום והכל בסדר! אבל בתוך תוכי מקוננת בי הפגיעה שעברתי בגללה בחורה תמימה שכמותי!
אני באמת לא יודעת מה לעשות?!
איך אני יכולה לסלוח לה על דבר כזה??? מצד שני, אני רוצה להתחתן באמת!!
אין שום סיבה הנראית לעין לכאורה שבגללה אני עדיין רווקה…
מה גם שבאמת אני רוצה לשחרר אותה ממני!!! זה סתם מעיק לי על החיים!! שברו"ה חוץ מהמקרה הזה הם באמת באמת טובים!! אבל רק אני שומעת את השם שלה מאחותי (שהיא מסרה לי ד"ש..) זה פשוט מעורר בי בחילה!! והיא אפילו לא מבינה למה אני מרחיקה אותה ממני. כאילו 'מחקה' את מה שהיא עשתה והיא עוד רוצה להיות איתי בקשר!
מה אני יכולה לעשות?? אני יודעת שזה סיפור מורכב אם פותחים אותו!!
לכן רוב הפעמים אני מעדיפה להדחיק אותו ולחיות את החיים הטובים שלי! חוץ מזה שאין לי את מי לשתף…
מאוד מקווה שתוכלו לעזור לי – אולי זה יעזור לי להכיר דרך חדשה שעוד לא הכרתי!
תודה מראש!!

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה. אני כל כך שמחה בשבילך שמצאת את המקום לחלוק את כל הקושי הזה. אני רואה מה גילך ומבינה שאת נושאת איתך את הסודות והאשמה וההסתרה כבר הרבה מאוד זמן. מעריכה מאוד את האומץ שלך לכתוב את הדברים בצורה מכובדת אך ברורה. אני קוראת פה סיפור לא פשוט בכלל שיש לו כמה היבטים. היבט אחד הוא הצד שלה- מה היא עשתה בתהליך שלה בתוך עולם התשובה דרך התמודדות עם הנטיות שלה לאורך כל הדרך ועד היום. ויש את ההיבט שלך של מה שאת חווית. הפגיעה שאת מתארת היא פגיעה לכל דבר. פגיעה פיזית, פגיעה נפשית, פגיעה. יש היבט נוסף שהוא ההיבט המשפחתי של איך משתפים את המשפחה שלך בסיפור האמיתי של הנערה שהם פתחו בפניה את ביתם ושל הנזק שהיא גרמה לך. אנסה לעבור איתך על ההיבטים השונים כדי לעזור לך לתת לעצמך מושגים טובים יותר על החוויה שלך. מתוכם תוכלי לגזור המלצות מעשיות כראות עינייך. מהצד שלה, אני מאמינה שהקשר שאת מתארת נבע מהצורך של אותה בחורה ומהתסכול שלה. מחוסר היכולת למצא לעצמה מענה נכון בסביבה שלה. יש מושג כזה של נטיות לצד כזה או אחר אבל הרבה מאוד מהאנשים והנשים שמתמודדים עם זה, נמצאים על רצף. בקצה אחד נמצאים אלו שלא צריכים להתמודד עם הסוגיה הזו כלל, על הרצף נמצאים הרבה מאוד אנשם ונשים- שחלקם מודעים לזה וחלקם לא. הם מי שצריכים אך יכולים להתמודד עם זה ו"לבחור". ובקצה השני נמצאים אלו שיש שאלה גדולה לגבי מידת הבחירה שלהם. האנשים והנשים האלו נמצאים בדיסוננס מתמיד מול ההלכה. חלקם מצליחים להתמודד וחלקם לא. והבחורה שאת מספרת עליה לא הצליחה. תיארת קושי שלה גם בכיתות נמוכות יותר שאז אחותך התחילה להתרחק ממנה ואני משערת שהביטויים שתיארת- תיסבוכים וכדומה, היו חלק מההתמודדות שלה כבר אז. את זה אני מסבירה לך כדי שתביני שלך אין חלק במה שהתפתח בינכם. או לפחות לא משהו שמהווה דפוס התנהגות אשר מצביע על קושי מסויים. כיתה ה' סמינר היא כיתה שבה כבר באמת יש יותר דעת ויכולת לבחון דברים. ואת כנראה באמת היית תמימה במיוחד והיא כנראה באמת היתה פחות חזקה ממה שהייתו רוצות ופחות מודעת להשלכות החמורות שיקרו לך מכל הקשר הזה. יכול להיות ש"הבידוד" שהיא עשתה לך לא היה מכוון דווקא לכיוון של מגע ואז הדברים קרו ויצאו משליטה. כך או אחרת אלו הדברים שקרו. ואת הייתי הכי אמיצה שאפשר לדמיין ופשוט ביקשת ממנה להפסיק! שזה מדהים אותי שהצלחת! יכול להיות שהמהלך הזה איפס אותה והיא הבינה שהיא צריכה ללכת לכיוון אחר ובאמת הכיוון של החתונה היה הכיוון שהציל. הציל אותך מהתמשכות הפגיעה. אני לא יודעת מה הביטוי של האישיות שלה בחיי הנישואים ובחיי האישות שלה. ויכול מאוד להיות שזה שאין לה ילדים הוא מסיבות אחרות- מודעות או לא מודעות שלה! לא שלך! ועכשיו ברשותך אני עוברת ממנה אלייך. את התנהגת בסדר גמור לאורך כל הדרך. את לא אשמה בשום דבר שקרה פה. את לא רמזת לה או נתת לה הרגשה שזה בסדר כי היית תמימה מידי להבין לאן זה מתפתח. ויותר מזה, גם אם לא היית תמימה את חווית את זה כפגיעה וביקשת להפסיק. את עשית את הדבר הנכון עבורך. ועשית אותו הכי נכון ואמיץ שאפשר. אני מצרפת לך את המאמר שכתבה פסיכולוגית שהיא גם חברה ומסביר בצורה הכי מדוייקת ונקיה מה הפגיעה עושה ואיך היא מרגישה. אצטט לך רק כמה משפטים כדי שתוכלי לתת מילים לשאלה של למה לא עצרת את זה קודם או למה לא סיפרת? " …וכשעומדים מול מציאות כואבת, הרצון הטבעי הוא להעלים את זה, לגרום לזה שזה לא יהיה, או לכל הפחות להעמיד פנים שזה לא קרה. במקביל, ההקפדה על שיח ושפה "נקיה" או צנועה מסמנת, מטבע הדברים, אזורים שלמים בהוויה ובחוויה שאמורים להישאר מחוץ לשיח. זה הוא בעצם בלבול בין השפה – האופן שבו מעבירים אינפורמציה, לבין התוכן – האינפורמציה עצמה שצריכה להיות מועברת. ונוצרת תחושה שאם מילים או מושגים מסוימים לא אמורים להופיע בשיח, גם התוכן, או מה שהמלים האלה מבטאות אמור להיות לא מדובר, לא מבוטא, שָׁתוּק" זאת אומרת, עצם ההכרה שלך בזה שנחצה גבול דרש ממך להכיר בגבול שלא מדברים עליו מפורשות. עצם זה שאין מספיק שיח מילולי וביטויים ביום יום לאופן שבו הפגיעה מתרחשת, מייצר קושי להכיר בה ובטח שמייצר קושי לדבר אותה ולספר עליה לאנשים אחרים. ואת הקושי הזה את כבר עברת. כתבת שהבנת את הפגיעה וכתבת שעצרת את זה. ואת אולי צריכה לעבור אותו שוב… ועוד, עכשיו את מתמודדת עם אשמה…אשמה על זה שלה אין ילדים, אשמה על זה שאת לא סולחת, אשמה על זה שאת אינך נשואה עדיין, אשמה על זה שלא זיהית, שלא עצרת בזמן… מטען כבד מאוד. ואני כאן כדי לכתוב לך שוב שאת לא אשמה. סליחה למי שפגעה בך היא לא דבר קל. הפגיעה אינה מעשה חד פעמי. היא משא כבד שאת נושאת לבד והסליחה היא בקשה גדולה מאוד. ואולי כדאי שתתחילי מסליחה לעצמך… על זה שלא קלטת, על זה שלא הקדמת לעצור, על זה שאפשרת, על כל מה שעובר לך בראש כשאת חושבת על החלק שלך בסיפור. את לא אשמה. את יכולה להתחיל לנסות לסלוח לעצמך. את תהליך הסליחה אני מאוד ממליצה לך לעשות מול מטפלת מוסמכת לטיפול בטראומה. אולי כרגע נשמע לך שטראומה היא מילה גדולה אבל התיאורים שאת מתארת על החלחלה שאוחזת בך למשמע שמה לא מותירים ספק, יש שם טראומה. והטראומה היא לא רק עניין של הנפש היא גם עניין של הגוף. וזה שאת לא מתחתנת אולי קשור לזה שהגוף לך זוכר ולא רוצה מעורבות של אנשים נוספים במרחב שלו… את נשמעת לי בחורה אמיצה שתצליח לעבור תהליך טיפולי טוב ואולי בסופו תחליטי לסלוח גם לה. אבל את עוד לא שם. לפני שאני אסיים אני רוצה לומר לגבי הנושא של שיתוף. המשפחה שלך נשמעת לי משפחה טובה שתתמוך בך אם וכאשר תחליטי לשתף אותם. שיתוף והכרה יכולים להיות חלק משמעותי מאוד בריפוי ובהחלמה. זה מפחיד! מאוד! אבל זה יכול להיות השער הראשון בו תעברי ותקבלי את ההרגשה שאוהבים אותך למרות הכל. שמקבלים אותך ושמגינים עלייך. אני מאחלת לך המון הצלחה במסע שאת הולכת לעבור. אני מאמינה בכל ליבי שתצאי ממנו גדולה יותר ושלמה יותר. שלך נועם

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. לשואלת היקרה !
    אני קוראת את השאלה וזה נראה לי כאילו אני כתבתי אותה. עברו 15 שנה מאז שעברתי את הסיוט הזה ופעם ראשונה אני קוראת שיש מישהי שעברה אותו סיפור!
    גם אני שאלתי באקשיבה לגבי זה וקיבלתי תשובה שעזרה לי מאוד.
    ב"ה אני נשואה היום באושר גדול כבר 11 שנה ומאז החתונה הרגשתי שנושעתי…
    אבל עדיין יש בי טראומה לא מעובדת גם מבושה לספר וגם מהמורכבות איך לאמר לבעלי שאני זקוקה לטיפול .. לא סיפרתי לו על מה שעברתי.כי אני מרגישה שיהיה לו מאוד קשה עם זה.
    אז קודם כל אני רוצה לדרבן אותך להסתייע עכשיו ולא לחכות אחרי החתונה.
    דבר שני אשמח מאוד מאוד אם נוכל לדבר.
    בכל מקרה שתדעי במיליון אחוז שאת לא אשמה!!! ואת הכי בסדר שיכול להיות!
    ולמערכת אקשיבה – האם תוכלו לשאול את השואלת אם היא מוכנה שנדבר?

  2. בתור מנהלת האתר אני מגיבה:
    כדי לשמור על אנונימיות ועל דיסקרטיות של השואלים שלנו- שזה ערך עליון מבחינתנו
    אנחנו לא עושים חיבור בין שואלים.
    תודה על הרצון הטוב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן