מאת:

התפרסם בתאריך:

24/02/2022

איבדתי אמון לגמרי. לא מסוגלת להיפגש עם בחורים

שאלה מקטגוריה:

שלום רב,
שאלה דחופה הקשורה לשידוכים
בעקבות הפרשיה שזעזעה את המגזר החרדי והשיח שהוצף כתוצאה מהפרסום
(לא נכנסת בכלל לפרטים ואם נכון או לא)  זה עורר בעיקר חוסר אמון מאד גדול כלפי כולם. אני מרגישה איך גוברת אצלי התחושה לגבי כל גבר שאני רואה שהוא סליחה על הביטוי-  'מפלצת בפוטנציה'. אני פוחדת יותר ויותר, איך אבחין שבחור הוא ירא שמיים אמיתי, איך אוכל לדעת שהוא יהיה באמת אבא טוב לילדים בעתיד ולא יפגע במשפחה או באף אחד אחר. חוץ מזה שאני מוצאת את עצמי נכנסת לחרדה מכל גבר שאני רואה. ולא מצליחה לחשוב על ללכת להיפגש עם בחורים עכשיו.
אני נורא מבולבלת ואין לי מישהו לשאול שיוכל לסדר לי את המחשבות בנושא הזה.
אם תוכלו לכוון בעניין. תודה רבה

תשובה:

בס"ד שלום כותבת יקרה תחושותייך הכואבות מובנות. הפרשיה המדוברת אכן הציפה בקרב הציבור התמודדויות שונות.. ואני מצטערת לשמוע על החוויה הקשה והיומיומית איתה את מתמודדת. אני מחזקת אותך על שפנית לעזרה ומקווה בע"ה שאסייע לך לעשות קצת סדר בחוויה. ראשית ההלם, הבילבול, החששות וחוסר האמון אותם את חווה מובנים ולגיטימיים. כלל הציבור החרדי (ואף ציבורים נוספים) חוו כאן טלטלה מהיבטים שונים. חלק מהזעזוע הציבורי היה סביב: פגיעות מיניות ומוגנות, אמון, סמכות, מגזריות, ועוד. כמוך, גם אני לא אתייחס לפרשיה עצמה. בואי ננסה יחד להבין את החוויה המורכבת שאת חווה וקצת לעבד אותה ולהציע כווני סיוע. את מתמודדת עם מחשבות שמאיימות על ההווה והעתיד, המחשבות גורמות לך לחוש חוסר אמון מוחלט, חוסר הגנה וחרדה וכתוצאה מכך את נמנעת מגברים. זהו תהליך פנימי וכמו מעגל קסמים הוא מזין את עצמו. ההימנעות שלך מחזקת את החרדה. מצד שני- באמת לא כדאי להפגש במצב שכזה. אז מה כן?! קצת בכלליות על תגובות הנפש- אנשים שונים יגיבו בצורה שונה לאותו מאורע או התרחשות. השוני בין התגובות מושפע מחוויות חיים קודמות, מאמונות ותפישות של האדם, צורת חשיבה, תרבות וחינוך בהם גדל, ועוד. רגשות קשים לגיטימיים, בעיקר בסמוך לשמיעת הידיעה ובשבועות הסמוכים לה. אז ההלם הגדול ממלא את השיח היומי בהתעסקות בנושא, לאחר מכן מתחילים קצת לעכל (כל אחד בקצב שלו). כחלק מתהליך העיכול עשויים להתעורר רגשות כמו בילבול, כעס, חיפוש אשמים, חוסר אמון, חרדה וכו'. כל אחד מגיב אחרת וזה בסדר. אך יחד עם זאת, ככל שמתרחקים מזמן האירוע הרגשות אמורים להחלש. אם זה לא קורה- ייתכן שהאדם חווה את החוויה כטראומה, או שהינו מצוי במצב של חרדה שמשבשבת לו את המהלך התקין של החיים. במצב כזה דרוש טיפול. במקרה המדובר, מאחר ומדובר בדמות ציבורית בעלת השפעה ואהדה- ההלם גדול יותר, והעיכול קשה יותר ולוקח יותר זמן. נשמע שאצלך התגובה הנפשית והרגשית מקשה עלייך ביום יום. בואי נדבר קצת על החרדה שאת חווה- בהגדרה פשטנית אוכל לומר כי חרדה היא "הגזמה" של פחד הגיוני. ז"א שהפחד שלך להיפגע- ביסודו הוא דבר בריא, שגורם לך להישמר והתרחק מסכנה. הוא הפך לחרדה- כאשר הוא התחיל לסמן לך כ"סכנה" גם דברים שאינם בהכרח מסוכנים. אגב, כאשר האדם נמצא בסכנה ממשית המאיימת על חייו, השכל הישר לא תמיד עובד במצבים שכאלו אלא האדם יפעל ברמה הישרדותיתכדי להחלץ מהסכנה. יש 3 תגובות טבעיות: תקיפה, קיפאון או בריחה (הימנעות). לאחר שהסכנה חלפה המנגנון אמור להירגע, והאדם חוזר לתפקוד הבריא. שימי לב שאצלך, הפחד עדיין לא נרגע. גם כאשר אין לך הוכחה מוחלטת לכך שהאדם העומד מולך הוא מסוכן- הגוף והנפש שלך כבר מזהים אותו כפוטנציאלי לסכנה. כאופייני למצב של חרדה, החרדה שלך קצת מנהלת את מחשבותייך וגורמת לך להרגיש שאת בסכנה ממשית- כל הזמן. זה שוחק, זה מתיש וזה לא מאפשר לך לממש את עצמך בחופשיות, כפי שיכולת לעשות אילולי הפחד. לפחות בתחום השידוכים ובחוויה היומית שלך להתהלך בביטחה ברחוב. כתבת שאינך יכולה לחשוב כרגע על יציאה לשידוכים- וזוהי תגובה קלאסית של הימנעות. במצב כזה לא יהיה יעיל לאלץ אותך להתעמת חזיתית מול גורם החרדה- ובמקרה הזה אין טעם לצאת לשידוכים בכוח. חשוב להתהלך עם הנפש בקצב שלה, אבל במגמה של לצאת מהקושי לכיוון של ריפוי. ייתכן שבחשיפה שלך לפרשיה המדוברת, חווית את הדבר כחשיפה לסכנה ממשית ולכן מנגנוני ההגנה שלך פועלים מאוד חזק. ייתכן גם שלא עברת עיבוד לחוויה הזו או שחווית אותה כטראומטית. ייתכן שקיימים אצלך פחדים או חששות (מהנושא או בכלל) מלפני כן שלא קיבלו את המקום והמענה והודחקו, ואולי עכשיו הם צפים בצורה שכזו. בנוסף, ייתכן שמעולם לא דיברו איתך בבית או בביה"ס על הנושא של פגיעות מיניות ומניעה ככל שניתן, שמירה על מוגנות וכדומה. ייתכן גם שקיימות אצל אמונות ומחשבות קודמות לגביי פגיעות או מערכת נישואין בכלל, שלא קיבלו מקום ומענה, ואולי צפים עכשיו בצורה של הימנעות. במצב כשלך, בעיניי הדבר החשוב הוא שיהיה לך מקום בטוח ודמות טיפולית מקצועית לתחום. שבע"ה תוכלי לעבד איתה את החוויה שלך, ואת הרגשות הקשים שעולים בך. אני ממליצה לך להתחיל טיפול שיעזור לך לעבד את הרגשות והחוויה שלך סביב הפרשיה, וסביב הנושא של פגיעות מיניות בכלל. טיפול עשוי לעזור לך לגלות מהי מערכת האמונות שיש לך (עוד לפני הפרשיה) ולחשב מסלול מחדש, באופן שייטיב איתך ויעזור לך לחזור להתנהלות נעימה ותקינה בחייך (בתחומים שנפגעו). הטיפול עשוי לעזור לך להבין את המחשבות והחוויות שעומדות בבסיס החרדה, ולטפל בהן ברמה רגשית, חשיבתית והתנהגותית (זה בחלק של ההימנעות). טיפול מסוג CBT עשוי לסייע בכך. חלק מרכזי בטיפול הוא עבודה על המחשבות ומקום לרגשות ותחושות הגוף. ובחלקו המתקדם יותר גם שלב ה"חשיפה"- שנותן לך אפשרות להתקרב בצורה הדרגתית למקור החרדה- גברים. מטפלת טובה תוכל בע"ה ללוות אותך בתהליך הזה. הכיוון הטיפולי יכול לסייע לפרק את המחשבות המאיימות ע"י שאלות בעיקר, כמו למשל: 1. האם אכן כל הגברים מסוכנים? 2. האם הכרת גבר שמעולם לא פגע בך? 3. האם באמת ניתן לדעת את העתיד לגביי כל תחום שהוא? 4. וכי אין סכנות אחרות בעולם? ומדוע טיפול? כי הקב"ה נתן לנו מנגנוני הגנה שלא נחשוב על זה. אך כשהם נפרצים אזי משהו זז בנפש, ויכול ליצור מצב של חרדה או של אפילו טראומה. ולכן אני ממש ממליצה לפנות לטיפול. כיוונים למציאת מטפלת יכולים להיות למשל – קופ"ח (יש מטפלות בקופה עצמה ויש כאלו שבהסדר עם הקופה), מכון "למרחב" ,"בית חם" , בקשת המלצה למטפלת מאתר אקשיבה. וכמובן ישנם מטפלים פרטיים. אם את מכירה מישהי שתוכל להמליץ לך על מטפלת מהכרות ראשונה זה הכי טוב. ולסיום, לגבי חששותייך באופן כללי, "איך תדעי אם האדם ירא שמים ואם לא יפגע וכו.."? ישנם דברים שהם בשליטה שלנו, וישנם שלא. האם אדם יודע מה ילד יום? הקורונה הוכיחה שהמציאות לא תלויה בבשר ודם. חיזוק האמונה והבטחון הם החוסן הנפשי שלנו כיהודים. לאף אדם אין שליטה ואין ביטוח מוחלט על מידת היראת שמים (של עצמו ושל האחר), אין ביטוח על בריאות נפשית ופיזית, ועוד. אבל יש ביטוח אחד שהוא וודאי- השגחת הבורא על כל נברא. אני ממליצה לך מאוד לנסות לכוון את הלך החשיבה להתמקד בדברים שכן בשליטתך. וכן בגדול יש סימני זיהוי ליראת שמים ומידות, וזה מה שמצופה מאיתנו. כי "האדם יראה לעיניים והשם יראה ללבב". אנו מחוייבים רק להשתדל, והקב"ה כבר מכוון את כל השאר. בורא עולם אוהב אותנו ורוצה להיטיב איתנו תמיד. לעיתים הטוב והחסד גלויים, אך לעיתים הם בהסתר. ואז מאחורי הקושי טמונה צמיחה גדולה. וכפי האימרה שהובאה בשם הבעש"ט : הרגע הכי חשוך ביממה הוא רגע לפני עלות השחר! ואני כותבת לך את הדברים משני כיוונים, כיוון אחד, שחיזוק האמונה והביטחון בבורא עולם, לצד טיפול רגשי (ולא במקום), עשויים לפתח את החוסן הנפשי ובע"ה להפחית את החרדה . והכיוון האחר, שתדעי שגם אם כרגע את חשה שאת נמצא בחושך מסויים סביב הקושי שאת חווה, תדעי שבע"ה יש דרכי טיפול ודרכי מוצא מהמחשבות הקשות והרגשות הכבדים. ובע"ה בטיפול נכון והמון סבלנות. שתפי את הקב"ה, כאבא אוהב, בכל רגשותייך. אני מאחלת לך שהטוב שמאחורי המצב יתגלה בקרוב, ותחושי גאולה פרטית וריפוי בע"ה. לכל שאלה את מוזמנת לכתוב בשמחה, חיבוק גדול! טליה נ. [email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן