שלום לך, יקרה!

אני קוראת את שאלתך, מנסה כך ואחרת, ולא מבינה. אולי קראתי הפוך? אבל הנה, זה מה שאת כותבת: ברור שהתפילה נועדה לחזק את הקשר… אבל לא נראה שזה מחזק קשר.

את בטוחה? מדברייך נראה שהקב”ה ממש מחזר אחריך. מכריח אותך ממש להתפלל אליו. כשאת בבעיה – את מתפללת חזק ובכוונה. את שמה את לבך ואת מעיינייך בקשר עם הקב”ה. את קרובה אליו. אך כשהבעיה מאחורייך – זה נגמר. והקב”ה רוצה ממך עוד. רוצה אותך קרוב אליו. לא מוותר עליך. אז התפילה שלך – כן מחזקת את הקשר…

והרשי לי לומר לך עוד משהו: גם את לא מוותרת על הקשר עמו. שאלתך משקפת את הכאב הזה, את הקונפליקט – של קשר שיש לו כביכול רק נאמנות אחת. את עושה את שלך ונאבקת על הקשר, והקב”ה כביכול מאכזב…

ואת צודקת. כי אילו חיים הם אלה, בלי קשר, בלי ‘זוגיות’ עמוקה עם הקב”ה, בלי כתובת לפחדים, לכעסים, למאוויים ולתקוות? בלי לשתף אותו במה שעובר עלינו, בלי להכניס אותו לחיים שלנו ולראות אותו אתנו, מלווה ושומר ואוהב?

אז אולי, למעשה, התשובה נמצאת כבר בשאלה שלך.

המדרש (בראשית רבה מה) מבהיר לנו עיקרון מכונן:

ולמה נתעקרו האמהות? … רבי חלבו בשם ר’ יוחנן, שהקב”ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן שנאמר (שיר השירים ב’) ‘יונתי בחגוי הסלע’.

כלומר, הקב”ה יוצר חסכים בחיינו, כדי שנתפלל אליו. החסך הוא איתות עבורנו, שהקב”ה ממש רוצה אותנו קרוב אליו.

אמרה לי פעם נערה מתחזקת בהקשר למדרש זה: איזה מסר נורא. הקב”ה רוצה שיתפללו אליו, אז הוא עושה לנו צרות!

האמירה שלה משקפת אמונה רווחת, שכביכול אנחנו יכולים להסתדר בלעדיו. אבל הוא מצדו ‘צריך’ את הקשר אתנו, ולכן מכריח אותנו להיזכר בקיומו. אבל לאחר שהתפללנו וקיבלנו את שלנו, אנו יכולים להמשיך בדרכנו. החיים שבו למסלולם…

אז לא. זה ממש לא כך. תפילה אינה רק ‘תכנית לשעת חרום’. תפילה היא דרך חיים. היא צורת קיום אחרת. דרכה אנו מרגישים את הקב”ה לאורך יומנו. הבדיחה מספרת על יועץ נישואין שהגיע אליו זוג במשבר אחר עשרים שנות נישואים. הוא בירר עם הבעל אם הוא מביע את אהבתו כלפי אשתו. לשם מה? תהה האיש. כאשר נישאנו, אמרתי לה שאני אוהב אותה. אם יחול שינוי, אעדכן אותה.

ובכן, התפילה היא הבעת האהבה היומיומית שלנו לקב”ה – ושל הקב”ה אלינו. זה הזמן להרגיש אותו נוכח בחיינו, להודות על רגעי חסד קטנים במהלך היום והשבוע, להיזכר שאנחנו לא לבד. לא סתם קראו חז”ל לתפילה “עבודה שבלב”. תפילה היא עבודה. לאו דוקא עבודה של היצמדות למלים שבסידור בלי שהראש יברח למטלות היום הבאות. תפילה היא עבודה של חיבור, של קרבה ושל תזכורת לאמיתות הגדולות של חיינו. היא המַטען הנפשי היומיומי שלנו. איננו מחכים שהסוללה תתרוקן והמכשיר הנייד ‘ימות’ כדי לטעון אותה מחדש. באותו אופן, איננו מחכים לקטסטרופה בריאותית או אחרת כדי להתקשר עם הקב”ה. אנחנו מטעינים את עצמנו באופן יומיומי דרך התפילה. והתפילה כמובן יכולה ללבוש צורות שונות – כל בקשה פנימית עמוקה שאנו ממענים לקב”ה היא תפילה, והיא פועלת גדולות.

ובכל אופן, טרם התייחסתי ישירות לשאלתך – מה עושים אם מרגישים שהתפילה ‘הזמינה’ בדרך כלשהי בעיות גדולות יותר.

כאן צריך לדבר על ה”איך” – איך מתפללים. יש הבדל גדול בין תפילה שאנו מתפללים בהרגשה שהקב”ה מחכה לנו וממש רוצה לשפוך עלינו מאוצרו הטוב, לבין תפילה שאנו נושאים בהרגשה שלא מגיע לנו, שאנו קטנים ולא ראויים וכנראה לא נקבל, ואם כן – זה ירד מאיזה חשבון אחר שנצטרך אחר כך ‘ליישר’, ואנו ‘נחזיר’ את זה בדרכים אחרות. זוהי תפילה ‘מקולקלת’. נקודת המוצא שלה היא שגויה. היכולת של הקב”ה אינה מוגבלת, והיא לא באה על חשבון אחרים. הקב”ה אינו מנהל אתנו פנקס חשבונות.

אם הקב”ה נותן לך חסר – הוא בעצם מגדיר אותך ‘צדיקה’. הוא מחסר ממך כי הוא מתאווה לתפילתך. כשאת מתפללת מתוך אמונה עמוקה באהבתו וברצונו להיטיב לך, התפילה שלך תפעל. זהו “חוק טבע” רוחני. היי בטוחה באהבתו אליך – ותראי איך התפילה פותחת בפניך שערים ואולמות של אהבה ושל טוב.

נקודה נוספת לחשוב עליה היא מקור הבעיות הבריאותיות שלך. לפעמים הן מעין איתות לצורך בתיקון בנושא מסוים בחיינו. היום יותר מתמיד יש מודעות לקשר שבין טרדות נפשיות לקשיים בריאותיים. יתכן שהחשיבה על כך תפתח לך הבנה באשר לדברים שעליך לפתור בחייך – ואשר הקב”ה ברחמיו מכוון אותך אליהם לצורך עבודה, התפתחות וצמיחה.

מאחלת לך שיתקבלו תפילותיך ברצון ותראי אך אור וטוב.

אני כאן להמשך בירור וליבון ככל שתצטרכי.

אורית

Yahel613@gmail.com