שלום לך,

הפנייה שלך כוללת שאלות רבות שסובבות סביב אותה נקודה – באיזו מידה אנו אמורים לקבל את דברי חכמי ישראל לאורך הדורות כאמת מוחלטת, ובאיזו מידה אנו מחוייבים לפעול על פיהם. זו שאלה גדולה שאני ניגש להשיב עליה במידה מסויימת של חשש מפני שמדובר בשאלות יסוד וקיימות גישות שונות לגביהן, אולם למרות זאת לא אמנע מלומר את מה שנראה לי כדרך המלך שכמדומני היא דרכם של רוב חכמי ישראל לאורך הדורות.

בהר סיני קבלנו גם את התורה שבכתב וגם את התורה שבעל פה, אולם יש הבדל עמוק בין השתיים. התורה שבכתב היא קבועה ומשקפת עולם ערכים אידיאלי שאינו משתנה. התורה שבעל פה לעומת זאת נמסרה לחכמי ישראל לדרוש אותה על פי עקרונות וכללים ידועים. כך אנו מוצאים שחכמים יכולים לתקן תקנות, לגדור גדרים ולעיתים גם לעקור מצווה מפורשת מן התורה. זה בדיוק מה שהתורה רוצה שחכמי ישראל יעשו, זוהי חובתם, וחובתנו אנו היא לשמוע ככל אשר יורו לנו. זו גם הסיבה שאנו מברכים על מצוות דרבנן, כמו נר חנוכה, באותה מטבע ברכה כמו על מצווה מהתורה "אשר קדשנו במצוותיו וציונו…", כי הקב"ה אכן צווה אותנו לשמוע בקול חכמים.

האם אנו יכולים להיות בטוחים שהם לעולם אינם טועים? בוודאי שלא. וראייה פשוטה לכך היא שהתורה קבעה קרבן מיוחד, "פר העלם דבר של ציבור", עבור בית דין שהורו שלא כהלכה ואחר כך נתבררה טעותם. הנצרות הקתולית סבורה שהאפיפיור אינו טועה לעולם, אך היהדות מאז ומעולם הייתה דת של בני אדם ומכיוון שכך, בני אדם יכולים גם לטעות. אבל זה לא משנה. הקב"ה רוצה שנקשיב להם למרות הם מסוגלים לטעות. אם כל אדם יעשה ככל העולה על רוח מכיוון שחכמי ישראל אינם מלאכי השרת, תיעשה תורה כשתי תורות ועם ישראל יתפצל ויאבד את יכולת הקיום שלו.

כאשר היו סנהדרין בירושלים קל היה להקשיב לדברי חכמים. דברי הסנהדרין חייבו את כולם וחכם שהורה כנגד בית הדין נידון כזקן ממרא ונענש חמורות מכיוון שהוא חותר תחת יסוד הקיום המשותף של עם ישראל. היום הדבר קשה יותר. גם בקרב היהודים המחוייבים לתורה ולמצוות יש זרמים שונים ודעות שונות עד שלפעמים דבר שאחד מגדיר כמצווה מדאורייתא ייחשב בעיני אחר כעבירה חמורה של יהרג ואל יעבור. אז איך את אמורה להחליט למי לשמוע?

הגישה הפרקטית היא "עשה לך רב". אם אני מתחבר לרב מסויים שאני מוצא בו תורה, יראת שמיים, מידות טובות, אהבת בריות ושכל ישר, אני יכול לסמוך עליו ולעיתים נכון גם לבטל את דעתי מפני דעתו מתוך ענווה והבנה שלא תמיד יש לי את הכלים להגיע למסקנות הנכונות ושאני גם משוחד לפעמים וזקוק לאדם שיסתכל על הדברים מהצד ובעיניים אובייקטיביות. אמנם, גם בקרב אנשים שעונים על ההגדרה הזו נמצאים לפעמים כאלה שאינם ישרים, אינם חכמים ולעיתים אף מסוכנים, ולכן צריך תמיד להיות ערני לסימנים מחשידים כמו שתלטנות, ניצול או הוראות מוזרות. לעולם אל תוותרי על הדעת שהקב"ה חנן אותך בה ואל תפקידי לחלוטין את חייך בידי אדם אחר מרשים ככל שיהיה.

יש שאלות הלכתיות שאנחנו פחות מצויים בהם ושצריך לפנות למורה הלכה על מנת לדעת מה נכון לעשות. יש גם שאלות שאינן הלכתיות טהורות אך נוגעות באופן כללי לדרך החיים הרצויה בעיני הקב"ה שגם כאן ראוי להתחשב בדעתו של רב מנוסה וחכם, ובעיקר בדעתם של מנהיגי ציבור שכבר הוכיחו את האחריות וההבנה שלהם במהלך השנים. נושאים שאינם קשורים להלכה ולא להנהגת ציבור, כמו למשל היכן להשקיע את הכסף שלי, אפשר להתייעץ בהם עם כל אדם. אם הרב הוא גם יועץ השקעות טוב מותר להתייעץ אתו אבל אין לו עדיפות על פני כל יועץ אחר.

אגדות חז"ל הן עניין בפני עצמו שברור לכל בר דעת שאין להבין אותן כפשוטן. הרמב"ם כותב דברים קשים על בני אדם שמקבלים את אגדות חז"ל כפשוטן ואומר שהם כביכול מכבדים את החכמים בכך שהם מאמינים לכל דבר שהם אמרו, אך בפועל הם מבזים אותם כאשר מייחסים להם דברי הבל ושטות. אגדות חז"ל הם עולם שלם שמאחוריו עומדים רעיונות, תפיסות עולם ומסרים שחכמים מעבירים לנו בדרך של משל ודמיון. גדולי ישראל לאורך הדורות עמלו להבין את מה שעומד מאחורי אגדות חז"ל ופירשו אותן בדרכים שונות. צריך גם להזהר מאנשים ששולפים כלאחר יד מאמרי חז"ל על מנת לתמוך בדעתם. אף אחד לא יעלה על דעתו לפסוק הלכה מתוך מקור אחד בש"ס אלא יקיף את כל המקומות בהם עסקו חכמים בנידון, יעמיקו בנושא, ילמדו את מה שאמרו חכמי הדורות על העניין ורק לאחר מכן, מתוך ראייה רחבה, יגיעו למסקנה. ואם בהלכה התברכנו בתלמידי חכמים רבים שיודעים להקיף נושאים ולפסוק הלכה, הרי שבדברי אגדה הדבר דורש הרבה יותר ניסיון והבנה מקיפה של המקורות והבנה מה מתאים למתי.

אלה כמה נקודות שעשויות לכוון אותך בנושאים שהעלית. העובדה ששאלת את השאלות הללו מעידה על תבונה ועל שכל ישר – קחי את אלה אתך בכל דרך שתלכי בה ותגיעי בעז"ה למקומות טובים.

בברכה,

גרשון