שלום וברכה.

השאלה ששאלת חשובה מאד. אלא שחסר לי פרט אחד שאותו לא כתבת. האם את מדברת על קריאת ספרי קריאה, או ספרי לימוד. אלו הם שתי שאלות נפרדות שיש אמנם יחס כלשהו ביניהם אבל הם צריכים התייחסות נפרדת. אך כיון ששתי השאלות מציקות לאנשים רבים אתייחס לשניהם. אני רק מקדים שכיון שגם גברים יקראו את השאלה שלך, ובהם השאלה היא יותר גדולה, אצל גברים מעבר לבעיות של חשיפה לתוכן שאינו ראוי שיש בקריאת ספרים חיצוניים, ישנה בעיה נוספת, הקריאה בספרים גובלת בביטול תורה, והייתי רוצה להתייחס גם לזה, אך אתייחס לזה רק פה ושם, הנושא של ביטול תורה הוא נושא ארוך וטעון תשובה אחרת.

ובכן בקריאה של ספרי לימוד. ההתמודדות בדרך כלל היא בחשיפה לדעות שאינם נכונות, דעות כפרניות, או שהקריאה בהם כוללות חשיפה לאמירות שאין רוח חכמים נוחה מהם. בספרי סיפורת לעומת זאת, הבעיה היא אחרת, יש בקריאה בהם חשיפה לתוכן לא ראוי, אני הייתי רוצה להתייחס לשני הנושאים.

ובכן כמו בכל דבר בכדי לדון בו באופן רציני יש להניח את כל צדדי הדיון, את הסיבות החיוביות בקריאת ספרים, ואת הצדדים השליליים בקריאת ספרים, ורק אחר כך נוכל לדון ולשקול איזה צד מכריע.

ולכך אני רוצה קודם כל להגדיר מה הצורך בקריאת ספרים, ומה המעלה בקריאת ספרים. הצורך בקריאת ספרים מתפצל לשני צרכים, יש קריאה שנעשית לצורך לימוד מקצוע מסוים, או השתלמות בידע נוסף לשם התמקצעות יתר במקצוע שכבר האדם עוסק בו. ויש קריאת ספרים שאינה למטרות לימודיות-מקצועיות, אלא לצורך התרעננות, קריאה לשם הנאה, צבירת ידע לשם הנאה, לא דווקא לשימוש מקצועי.

אינני מזלזל בשני הצרכים, הצורך להתמקצע ודאי חשוב, וגם הצורך לצבור ידע ולמלאות את הזמן הפנוי בקריאת תוכן ערכי, הוא צורך מובן וראוי. כמעט כולנו זקוקים למנוחה מעיסוקינו, וכמעט כולנו זקוקים לעסוק בשעות הפנאי בדבר מה שאנו נהנים ממנו, זה נותן כח ויכולת להמשיך לעסוק בדברים שאנו מחויבים לעסוק בהם, ובדרך כלל אנשים ערכיים יותר, זקוקים לתעסוקה ערכית יותר, קריאת ספר מטיבה איתם, היא נותנת להם יכולת להשתחרר ולהחליף אווירה מן העיסוק המתמיד בו הם עסוקים. ולכן לולי הבעיות שבקריאת ספרים הייתי ממליץ לכל אחד ואחת לקרוא ספרים. ודאי שקריאת ספרים עולה במעלתה על קריאת עיתונים וכיוצא באלו, גם כשמבלים את הזמן כי יש צורך להחליף כח, רצוי לעשות זאת באופן ערכי ולא בקריאת כתבות עיתונאיות שאין בהם טעם וערך. הדרך שהאדם מוצא למלאות את זמנו הפנוי, עשויה להיות מכריעה מאד על הזמן הלא פנוי שלו. רצוי מאד שיבלה את זמנו הפנוי בדבר ערכי.

ישנה עוד נקודה חשובה, בכדי לקיים חיים נכונים, בכדי ליצור יכולת התמודדות בחיים, לקיים מערכת זוגית תיקנית, או מערכת חברתית ראויה, יש צורך לפתח באדם יכולות רבות, זה דורש בגרות, זה דורש מבט רחב ולא מצומצם, זה דורש יכולת לחוות חוויות באופן עמוק יותר. לשם כך מוטל על האדם לשפר את כישוריו המחשבתיים, ולשפר את כישוריו האנושיים, יש דברים רבים שגורמים להעשיר את היכולות, אך אחד מן הדברים המשפיעים ביותר זה החשיפה של האדם לידע נוסף. על ידי החשיפה לידע הוא מעשיר את יכולת החשיבה שלו, אך לא רק חשיפה לידע גורמת לכך, גם קריאת ספר סיפורים המעשיר את יכולת הדמיון היוצר, ואת עולם החוויות, גורם לאדם לפתח את כישוריו.

פיתוח יכולת לקיים מערכת זוגית תיקנית, ומערכת חברתית ראויה, משפיעה באופן ישיר על קיום התורה והמצוות. חיי תורה ומצוות מחייבות לא רק קיום של סך מצוות מסוים, אלא כולל קיום חיים של חסד, ושל מערכות אנושיות ראויות. אך לא זו בלבד, עושר הכישורים וההתפתחות הנפשית גורמים לקיום המצוות וללימוד התורה להיות באופן ראוי יותר ועמוק יותר, כי ככל שאיש עשיר יותר בדעתו, גם העשייה של המצוות שלו מגוונת יותר, היחס אל החיים מגוון יותר, וכך גם ההשקפה התורנית נעשית רחבה יותר וחודרת אל מקומות נוספים במרחב החיים. אדם מצומצם גם מבטו על החיים מצומצם, וכך גם כל עשייתו מצומצמת, וממילא גם קיום מצוותיו חודרות לרובד מצומצם מאד של החיים, הוא לא מסוגל לנתח – לדון – להקיש, מקיום המצוות לשאר מעשיו, מה הוא רצון ה’. קשריו עם בני האדם, וחיי הזוגיות שלו עשויים להיות רדודים וחסרי עומק. קריאת ספרים, בין ספרי לימוד ובין ספרי קריאה, מעשירים את הידע ואת הדמיון היוצר, וכך מתרבה הדעת של האדם ויש לזה השפעה רבה על חייו הרוחניים והגשמיים של האדם. הדבר לא נעשה דווקא על ידי קריאת ספרים, אבל בהחלט זה אחד מן הדברים שמשפיעים על העושר הנפשי.

מסופר בתלמוד (ברכות מד א) על האמוראים הקדושים שהרבו באכילת פירות מתוקים. הגר”א (אמרי נועם ברכות שם) כתב בביאור דברי הגמרא, ‘ודעתם היה כדי להזדכך השכל על ידי אכילת פירות’, לדעתי הפירוש של דברי הגר”א הם שעשירות ההנאה מהווה יכולת של עושר חשיבה, היכולת ליהנות ממגוון רחב של טעמים, נותנת גם יכולת חשיבה פורה ומגוון. ובכן פעמים רבות שאותו אדם אנין טעם, עשיר בטעמו, הוא אדם יותר עשיר בשאר כישוריו.

אם אכילת פירות וטעימה ממגוון טעמים מעשירה את הדעת, כל שכן שחשיפה ליותר ויותר גוונים של חכמה גורמת לעושר ופריון מחשבתי, חשיפה ליותר ויותר חוויות [מותרות], מעשירה את הדעת ונותנת לאדם יכולת לעבוד את ה’.

הדברים צריכים תוספת הסבר, כי למה צריך לאכול פירות, או לקרוא ספרים בכדי להעשיר את הדעת, וכי לא די בלימוד תורה בכדי להעשיר את הדעת? הרי התורה הקדושה כוללת את כל גווני הדעת למיניהם, וטמון בה עושר דעת אין סופי, התורה ארוכה מיני ארץ ורחבה מיני ים. וכי יתכן שבכדי להעשיר את הדעת צריך לרעות בשדות זרים?

לגבי אכילת פירות השאלה פחות מטרידה, לא מדובר על קניית חכמה, מדובר על חוויות של הנאת הגוף שמעשירות את הגוף וממילא את הדעת, זו תנועה אחרת של התעשרות הדעת, הבורא ברא את האדם בעל גוף ועם הנאות הגוף, כאשר תפקידם של הנאות הגוף להעשיר את הדעת ולפתח את חוויות הקיום בכדי שהאדם יוכל לעבוד אתם את בוראו.

אך עשירות הדעת שנעשית על ידי קריאת ספרים וחכמות חיצוניות הם התעשרות של הדעת דרך החכמה, והרי אין חכמה כתורה, וודאי שכל עושר הדעת צפון בה, ואם כך לשם מה לקרוא ספרים? למה לספק את העושר הזה דרך חכמות חיצוניות ולא דרך התורה הקדושה.

התשובה לכך היא, שאמנם בחכמת התורה צפון כל עושר הדעת שיש. אלא שאנו לפי השגותינו, איננו יכולים להגיע לכל העושר הזה לבד, אנו צריכים משלים בכדי להבין את התורה. חז”ל כבר השתמשו במשלים לרוב בכדי לבאר את דברי התורה. המשל מנגיש לאדם את החכמה, וככל שהאדם גשמי יותר הוא זקוק יותר למשלים. ככל שהאדם רוחני יותר הוא מסוגל להבין את החכמה ללא משלים מן העולם. אך ככל שהאדם מגושם יותר הוא זקוק יותר למשלים. לא יעזור לנו להתעלם מעצמינו, ולחיות בדמיונות שווא שאין לנו צורך בכלים אלו בכדי להתפתח. ולכן אדם שקריאת ספרים מועילה לו ומפתחת אצלו תפיסה בוגרת יותר, מפתחת אצלו דמיון יוצר ופורה, גורמת לו לפרספקטיבה רחבה יותר, חשוב שינסה להתפתח על ידי קריאת ספרים.

המהר”ל (נתיבות עולם, נתיב התורה פרק יד) כותב שמכך שהרואה חכמי אומות העולם מברך ברוך שנתן מחמתו לבשר ודם (ברכות נח א), מבואר שגם חכמתם היא חכמה שניתנה מאת הבורא, ואם כן יש ללומדה. הוא מחלק בין חכמות שאין בהם אלא משל ומליצה, לחכמות שעל ידם אפשר לעמוד על מציאות וסדר העולם, הוא כותב ‘כי החכמה הזאת היא כמו סולם לעלות בה אל חכמת התורה’, לאור הדברים שנתבארו לעיל, אני חושב שכוונתו לאו דווקא לחכמות שיש בהם שימוש ממשי בלימוד תורה. אלא כל חכמה נוספת לאדם מפתחת בו יכולת חשיבה עמוק יותר ופורה יותר, וממילא לימוד זה מהווה סולם לעלות בו אל חכמת התורה. כדאי לראות את דברי המהר”ל שם שמאריך בדבריו, אלא שהגביל זאת שאין ללמוד חכמות אלו אלא בזמן שהוא לא מסוגל כלל למוד תורה [הגבלה שאינה אלא לגברים].

וכך מבואר בתלמוד (שבת עה א) ‘אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל היודע לחשוב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ואת פעל ה’ לא יביט ומעשה ידיו לא ראו’.

עד כאן כתבתי במעלת קריאת ספרים, כעת אכתוב את הצדדים הבעייתיים שיש בקריאת ספרים. בקריאת ספרי סיפורת, יש חיסרון גדול, כמעט ואין ספרות נקייה וראויה לקריאה. ככל שהעולם מתדרדר בשמירת קדושת האדם, נעשים הספרים יותר ויותר בעלי תוכן גרוע, ספרות נקייה זה דבר נדיר בימינו. קריאה של תוכן לא ראוי, הפוגם בקדושת וטוהר המחשבה, עלולים לגרום נזק רב לקורא בהם. צריך למצוא ספרי קריאה עם תוכן ראוי.

בספרי לימוד לעומת זאת לרוב אין את הבעיה הזו, שם הבעיה היא אחרת. רוחות זרות שיש בהם דעות הנוגדות את רוח התורה הקדושה מלאות בספרים האלו.

לא בכל תחום, ישנם תחומים ריאליים יותר שבהם הדבר פחות קיים. אבל בתחום ההומני נמצאים לרוב דעות הנוגדות את השקפת התורה. הבעיה היא שלא מדובר רק על נקודה זו או אחרת שהמדע תופס אחרת מהכתוב בתורתינו הקדושה, צריך לדעת שנקודת הפתיחה של המדע היא מסברות אדם המושגות בתפיסה אנושית, המדע כולו מושתת על סברות שביד האדם להשיג, אין למדע את התפיסה של ‘דע למעלה ממך’ כלומר, לא הכל יכול להיות בר השגה ותפיסה, הם לא מאמינים בזה. ולשם כך הם כופרים בכל מה שלא מורגש. הרמב”ן (פרשת אחרי מות ויקרא טז, ח) סיכם זאת בדברים קצרים, הוא כותב על אודות אריסטו כך: ‘כי היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היוני, אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים, כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת’, עכ”ל. הרוח הזו נושבת ממגדלי השן של המדע, והיא קיימת בספרי המדע לרוב. כשאדם נחשף לחכמות חיצוניות הוא צריך לבחון היטב ברגישות ובשימת לב, אם החכמות האלו לא סותרות לרוח התורה הקדושה. כשהסתירה יכולה להיות בגופה של דעה המובעת בהם, או מההלך רוח של הדברים, ומהרוח הנושבת ממכלול הדעות המובעות בלמידה הזו. הוא צריך להיזהר לא לנכס את החשיבה כי כל ענין שלא השיג אליו בסברתו איננו אמת. לא כל אדם מסוגל לזה, ולכן חשוב להיות בקשר עם איש מבין שיודע טוב את השקפת התורה, ויודע לבחון את הדברים.

התלמוד (מסכת חגיגה דף טו עמוד ב) שואל על רבי מאיר איך הוא למד תורה מאחר, הרי כתוב ‘כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה’ צב-אות הוא’ ודרש רבי יוחנן, אם הרב דומה למלאך ה’ יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו’ התלמוד מתרץ שיש חילוק בזה בין אדם גדול לאדם קטן, כאשר אדם גדול מסוגל ללמוד גם מאדם שדעותיו פסולות ויכול לסמוך על עצמו שיזהר שלא ללמוד ממעשיו, לעומת אדם קטן שעלול ללמוד ממעשיו ולכן אסור לו ללמוד ממנו. בהמשך התלמוד מבטא זאת בדרך משל, ‘רבי מאיר רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק’. פשוטם של דברים מהווים התראה רצינית, אם על רבי מאיר יש לשאול היאך הוא למד תורה מפי אחר, והגמרא מתרצת שחלוק בזה אדם גדול מאדם קטן. הרי אנו ודאי איננו יכולים לסמוך על עצמינו בזה, ואנו בודאי בכלל האדם הקטן האמור בגמרא שעליו נאמר שאין לו לסמוך על עצמו שיהיה מסוגל לחלק ולא לקבל את הדעות הפסולות שישמע תוך כדי לימוד.

אך המהר”ל (נתיבות עולם נתיב התורה פרק ח) כותב כי האיסור ללמוד תורה מאדם שדעותיו פסולות, הוא דווקא כאשר נעשה תלמידו כי יש חיבור בין הרב והתלמיד ויש חשש שהתקרבות שיוצרת חיבור, תגרום להשפעה רעה על התלמיד. דבר שלא שייך בקריאה מספר בלבד. בהמשך דבריו (שם פרק יד) הוא מתייחס מפורש לקריאת ספרי מדע והוא מתיר זאת חרף האיסור ללמוד מרב שדעותיו פסולות, הוא מבאר שכל האיסור הוא רק ללמוד ‘מפיהו’, כלומר כאשר האדם מתקרב אל רבו ולומד תורה ממנו ממש. אבל בקריאה בספרים שנתחברו על ידי רשעים אין חשש זה, דבריו אלו כפי הנראה מבוססים על מה שייסד בפרק ח, שעיקר האיסור נאמר בין רב לתמיד, כאשר חשש ההשפעה הוא בעקבות החיבור אל הרב, ולכך דווקא כשלומד מפיהו, יש לחשוש לזה ולא כאשר לומד מספריו.

אלא שהמהר”ל בהמשך דבריו מסייג את דבריו וכותב ‘מכל מקום צריך עיון ללמוד בחבורים שלהם אשר הם דברים נגד תורת משה רבנו עליו השלום, בחדוש העולם ובידיעות השם יתברך ובהשארת הנפש ועולם הבא, אם יש לעיין בהם, כי אולי יש לחוש כי נופת תטופנה שפתי זרה שמדברים דברים לפי שכלם לא מן הקבלה כלל רק לפי חקירתם. ויש לחוש באולי יהיה המעיין נמשך אחר דבריהם וראייתם, כמו שמצינו בני אדם שהיו נמשכים אחריהם, כאשר רואים לפחיתת שכל האדם אשר שכל האדם קצר להשיג הדבר על אמיתתו’ עכ”ל. המהר”ל מסתפק האם מותר לקרוא בספרי מדע שיש בדבריהם דעות נגד תורתינו הקדושה, הוא לא מכריע בספק.

אלא שבהמשך דבריו שם, הוא כותב שאם מטרת הלימוד היא בכדי שידע מה להשיב לאפיקורס מותר ומצוה ללמוד בספריהם. דבריו צריכים תוספת הסבר, וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, מדוע הסכנה שמא נופת תטופנה שפתי זרה וימשך הקורא אחר דבריהם וראייתם, לא מטרידה את המהר”ל בכותבו שאם מטרת הלימוד בכדי להשיב לאפיקורוס מצוה ללמוד חכמות זרות.

אני חושב שטעמו של המהר”ל הוא כי כאשר האדם לומד בכדי להגיב, אם הוא קורא עם חוש ביקורת, ומטרתו להשיג על הדברים, אין סיבה לחשוש. החשש קיים בעיקר כאשר הקריאה נעשית מתוך כבוד ומתוך מחשבה שכל הכתוב אמת. אך כאשר מטרת הקריאה לבקר את הכתוב, אין חשש שהוא ימשך אחר הדעות הפסולות הכתובות בו.

סיכומם של דברים, הקריאה והלימוד בספרים חיצוניים עלולה להיות מסוכנת מחד, ומאידך יש בה מעלות גדולות, וקריאה בהם יכולה להביא תועלת גדולה, עד כדי שיהא זה סולם לעלות בה אל חכמת התורה [לשון המהר”ל]. אפשר להסיק מכך שלימוד שלא אמור להיות בו התנגשות עם דעת התורה הקדושה אין טעם שלא ללמוד [בהגבלה לגברים, שאין זה במקום לימוד תורה], ואף רצוי ללמוד. בספרים ובמיני חכמות שיכולה להיות בהם דעות הנוגדות את התורה הקדושה, הדבר יותר סבוך. אני חושב שהדבר משתנה מאדם לאדם. אדם עם חוש ביקורת בריא, שנמשך מאד ללימודים אלו, ויודע בעצמו שהוא יהיה מסוגל לקרוא ולהיות עם מודעות של ביקרות מתמדת, הוא יודע שהקריאה שלו תהיה במעמד קרוב לזה שקורא בספרים בכדי לדעת מה להשיב לאפיקורס, יכול לקרוא בספרים אלו. אך אדם שמכיר את עצמו ויודע שהוא לא ניחן בחוש ביקורת, או לחילופין שהוא לא יודע מספיק את חכמת התורה בכדי לדעת האם דעות אלו מנוגדות ללימוד התורה, לאדם כזה אסור ללמוד בספרים אלו.

אני חושב שאדם שמחליט ללמוד בספרים כאלו, חייב בד בבד עם הקריאה בהם, או קודם שהוא מחליט לקרוא בהם, להשתלם בספרי הקדמונים שנותנים לאדם השקפת תורה על החיים. יש הרבה ספרים כאלו ארון הספרים היהודי מלא בספרים שנכתבו כל הדורות וכל אדם מוצא את הספר הקרוב ללבו שדרכו הוא שואב את השקפת התורה ואת המבט הנכון על החיים כיהודי. חשוב לדעת כי מבט יהודי נכון לא ניתן מתחושות בטן, מה שנכון על פי היהדות ומה שלא נכון, לא ניתן להכרעה על פי רגשות, זה צריך לעמוד בכור המבחן של חכמינו, ולכן צריך ללמוד מתוך ספרי הקדמונים בכדי לדעת את דעת התורה הקדושה בכל תחומי החיים. אני אישית מוצא תשובות על רוב הספיקות שלי בספרי המהר”ל, ספריו מלאים בידע על השקפת התורה בכל תחומי החיים ואני מאד ממליץ לנסות להיכנס לעולמו הקסום. רק לימוד בספרים כאלו וכיוצא בהם, שנותנים לאדם מבט יהודי על החיים, יכולים לעמוד כתריס מפני הדעות הצצות בספרים של חכמות זרות. רק כאשר האדם משלים את עצמו בהשקפת התורה בכל תחומי החיים, יכול לנסות להציץ בספרים חיצוניים, ולעמוד איתן בדעתו ויהדותו.

אני מודע לכך, שהדברים לא ברורים דיים, העלתי צדדים לכאן ולכאן, וזה הופך את ההכרעה להכרעה קשה מאד, אין אפשרות לתת דרור, לקרוא ללא גבול כל ספר, צריך לדון ולהכריע מה כן ומה לא. דרכם של בני אדם לברוח מהתמודדות כעין זו, כשהבריחה יכולה להיעשות בשני אופנים, או לכיוון של ההחלטה לא לקרא כלל. או לברוח מן ההתמודדות בדרך של נתינת דרור של קריאה ללא הגבלה. כך נוהגים אנשים רבים, וזה חבל. צריך לדעת שקשה לנהוג כאן באופן של שב ואל תעשה, השעמום מוביל לחטא, הוא אם כל חטאת, הצורך למלאות את שעות הפנאי באופן איכותי ומועיל, הוא צורך חשוב מעין כמוהו, כאשר הזמן הפנוי הוא לא רק השעה בו עוסקים במשהו, זמן רב אדם מבלה בעיסוקים שבהם הראש פנוי, אם אין לאדם על מה לחשוב, אם אין לו ידע לעכל, הוא יהיה משועמם, השעמום הוא אם כל חטאת הוא מביא לידי חטא ולידי בעיות נוספות. ולכן אני לא חושב שיש יכולת להחליט לא להכריע, ולא להיכנס להכרעה הזו. צריך להתמודד מול הנושא הזה כמו עם הרבה נושאים סבוכים, וכל אחד ימצא לעצמו מה הוא יכול לקרוא ובאיזה אופן הוא ישמור את עצמו ואת דעותיו.

הנושא נושא ארוך וטעון, כמו שכתבתי בפתח דברי יש עוד הרבה מה להרחיב בנידון שפחות נוגע אליך, ולכן לא הארכתי בו, והוא מתי הדבר נחשב לביטול תורה ומתי לא. אך גם הנידון עצמו שכתבתי אינו אלא הצצה מעטה לליבון נושא ארוך, אני מציע לך לחשוב על הדברים ולנסות להמשיך לדון בהם, ואני כאן ברשותך להמשיך לשאת ולתת בדברים.

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]