The Butterfly Button
מה אנחנו באמת רוצים מעצמנו

שאלה מקטגוריה:

היי אני יעל אני בת 17 ואני באה מבית חרדי .
כבר הרבה זמן שאני שואלת את עצמי מה אני רוצה עד לא מזמן אהבתי מוזיקה והרבה מהזמן הייתי משקיעה בזה וזו הייתה השאיפה שלי לאחרונה קצת הפסקתי עם זה כי פתאום אני כבר לא בטוחה ככ שזה מה שאני באמת רוצה ואני שואלת את עצמי כל הזמן מחנכים אותנו שצריך ללמוד כדי להצליח להתפלל ולעבוד את ה’ כי זה התכלית של החיים אבל שניה רגע תעצרו אני בדכ לא אוהבת להסתכל על אחרים כי כל אחד ומה שה’ נתן לו .
יש לי המון דברים שאני רוצה לעשות אבל כשאני באמת חושבת על זה זה לא שאני מחליטה עליהם משום מה בכל תלוי במשהו או מישהו ובעצם ככה אנחנו חיים כל הזמן חושבים מה יקרה אם יהיה לי את זה או אם אני יעבור בגרות או יעשה רישיון אבל מה כל זה אם בסוף נתחרט על זה הרי החיים עוברים ובמה אני באמת עסוקה רואה סדרות שלא מועילות או סתם מבזבזת את הזמן זה סבבה זה חלק מהחיים אבל השאלה שלי היא מה אני באמת רוצה האם שווה לי לקחת משהו וללכת איתו עד הסוף מה עושים עד עכשיו המוזיקה הייתה החלום שלי וירד לי מזה כי אמרתי וואו מה הסיכוי שזה יצליח וכמה זמן יקח עד שאני באמת יעשה עם זה משהו רק לפרוטוקול אני לא מתלוננת על מה שיש לי ברוך ה’ אני פשוט מנסה להבין על מה ללכת כשעוד 30 שנה שאני אסתכל אחורה אני יגיד וואלה בחרתי נכון ואני לא מתחרטת על כלום.

תשובה:

נערה יקרה,

את נמצאת בשלב מדהים, שלא כל אחד מגיע אליו.

את לא מאפשרת לחיים לזרום כפי שהם, אלא מקדישה זמן לעצירה ולהתבוננות מתוך מודעות עצמית. אני רואה בשאלה שלך הרבה רצון למצוא את האמת, את ייעודך בעולם, ולהיות בטוחה בנתיב שאת בוחרת בו.

סיימת במשפט כל כך מרגש, ”אני רוצה עוד 30 שנה להתבונן אחורה ולהיות מסוגלת להגיד- אני לא מתחרטת על כלום”.

נראה לי שהרצון הזה הוא רצון שמשותף לאנשים שמאמינים שיש להם תפקיד בעולם, שהחיים לא נועדו רק כדי לעבור אותם, אלא כדי לחיות אותם ולהרגיש משמעות, לחוש שיש סיבה לכך שהם כאן ושהם צועדים בדרך להגשים את הסיבה הזו.

את מתארת דמויות שאת מכירה, שבחרו בנתיב מסוים אבל לא כל כך הצליחו בו, לעומת אחרים שכן הצליחו, ושואלת איך תדעי מתוך כל הכיוונים שמושכים אותך – מהו באמת הכיוון הנכון.

יש ספר יפהפה בשם ‘האלכימאי’ שמדבר על נער שמחפש את ייעודו בעולם, ועובר מסע של התבגרות תוך כדי חיפוש אחר אוצרו. מה שמאד בולט בספר, הוא שהחיפוש לובש ופושט צורה, בתחנות שונות, במקומות שונים, בתפקידים שונים שהוא ממלא.

מה שאני לומדת מהספר, הוא שגם אם המנוע הפנימי נשאר זהה לאורך החיים, הוא יכול לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. יותר מזה, החיים הם דינמיים, וייתכן שהחלטה שמאד מתאימה בשלב מסוים של החיים, לא תתאים לשלב אחר שלהם. ולכן, המדד לתחושת שלמות פנימית הוא אינו השאלה מה אני אחשוב על הבחירה שלי עוד 30 שנה, אלא האם במצב הנוכחי, עם הנסיבות, עם הידע והניסיון שעומדים לרשותי, האם זו בחירה שהגעתי אליה מתוך בירור כן, האם הבחירה הזו נכונה עבורי כרגע, האם היא עולה בקנה אחד עם הערכים החשובים לי ועם אמונתי. ואז גם במבט לאחור, תוכלי להגיד לעצמך- עם הידע והיכולות שהיו לי אז, זו הייתה הבחירה הכי טובה שיכלתי לעשות.

וגם אם יש שינויים בחיים, ומה שהתאים פעם לא מתאים היום- זה בסדר גמור… כל התנסות בחיים היא מתנה שבונה אותנו, שמוסיפה לניסיון החיים, שמעשירה בעוד תובנות על עצמנו ועל העולם. נכון שזה לא פשוט להחליף מקצוע באמצע החיים, אבל זה אפשרי בהחלט. בימים עברו, לעיתים אדם לא יכל בכלל לבחור את המקצוע בו יעסוק, שכן אם הוא נולד למשפחת נגרים לדוגמא- היה מצופה ממנו להיות נגר כל חייו. היום, כשיש הרבה יותר שימת דגש על האדם האינדיבידואל, יש הרבה יותר פתיחות מחשבתית ומעשית לכך שהתאמה של מקצוע לאדם – יכולה להשתנות במהלך החיים.

וגם אם למפרע הבחירה של פעם התבררה כשגויה, גם כאן טמונה הזדמנות. המשפט הידוע ‘מי שלא עושה לא טועה’ הוא אולי קלישאתי קצת, אבל הוא משקף אמת מאד יסודית בחיים. הטעויות שלנו, הבחירות שלמפרע עשויות להתברר כשגויות – הן שלב בלתי נמנע, שהוא לא פחות חשוב מההצלחות. טעויות מאפשרות לנו ללמוד מהן נקודות התורפה שלנו ואיך אפשר להשתפר בפעם הבאה. הן גורמות לנו להרחיב את המבט ולחקור אפשרויות נוספות שאולי לא היינו חושבים עליהן מלכתחילה. הן מצמיחות בנו רגישות לזולת והבנה לקשיים וטעויות של הסובבים אותנו. כך שלא צריך לפחד לטעות, אלא ללמוד איך מעבדים אותה- לא לשקוע ברחמים עצמיים או לנסות להדחיק את הטעות, אלא לנצל את ההזדמנות שהטעות מזמנת לנו כדי לבנות עוד קומה בנפש.

כתבת ”צריך ללמוד כדי להצליח”, גם להצלחה יש פנים רבות- האם את מדברת על הצלחה כלכלית? על הצלחה בביטוי הכישרונות? על הצלחה במובן של פרסום ולהיות ידועה ומוכרת בתחומך?

כמובן שאין סתירה בין התחומים, אבל לא תמיד הם חופפים, אהבת מוזיקה לדוגמא יכולה להוות מקור להצלחה כלכלית, אך יכולה בהחלט להוות תחום של ביטוי עצמי שמשתלב בד בבד עם עבודה בתחום אחר.

בנוסף, הצלחה היא לא שחור – לבן. יש נטיה לחשוב שהצלחה פירושה להיות מספר אחת, לשאוף למצוינות ולא להסתפק בפחות. יש בתפיסה הזו אלמנט תחרותי- כל עוד אני לא משיג את כולם, זה לא נחשב שהצלחתי. אבל אפשר להתבונן על הצלחה במבט אחר – כשאדם עושה את המיטב שלו ומרגיש סיפוק פנימי, כשהוא הכי טוב ביחס לעצמו, לא ביחס לסובבים אותו. הצלחה אינה מחייבת ששמך יינשא בחוצות העיר וכולם ידעו מי זו יעל, הצלחה היא כשאת לעצמך תרגישי שאת מממשת את עצמך, מביאה לידי ביטוי את אישיותך וכשרונותייך.

נראה לי שהשאלה שלך היא הזדמנות מדהימה להמשך מחשבה,

הזדמנות לברר עם עצמך מה מניע אותך, מהי הצלחה בעיניך, מהן התכונות שחשוב לך להביא לידי ביטוי בחיים בכלל ובמקצוע שתעבדי בו בפרט.

בהצלחה רבה

אסתי ש.

esti05484@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חסר לי בטחון עצמי
קודם כל רציתי לאמר תודה על מה שאתם עושים, זה פשוט מדהים כמה שכל תשובה מנומקת בצורה רצינית ואכפתית כאילו אתם מכירים את השואל והוא בן משפחה שלכם. ניגש לשאלה אני בחור בן 21. ברוך השם לא חסר לי כלום בחיים מבחינת מעטפת, משפחה טובה מצב כלכלי מצוין חברים, קשר...
ה"לא נעים" פשוט מנהל לי את החיים באין מפריע!
אני בחורה מהצפון שעובדת במשרה סתמית כלשהי, בתחום הפרא רפואי. סיימתי לימודי תואר ראשון לפני שנה, לא מצאתי עבודה בתחום שלי וכעבור חצי שנה של חיפושים הגעתי למשרה הזאת. אני מתכננת לעזוב עכשיו לקראת בין הזמנים, קצת לנפוש לפני שאני מתחילה לימודים בתחום אחר בעז”ה, עד שאמצא את עצמי… הבעיה...
חסר ביטחון ומתלבט איך להתקדם מפה
הנני בחור שמרגיש קצת מועקה ותחושת בודדות. הייתי בחור ישיבה מאוד מצליח ועם הרבה לימוד טוב בישיבה שלפני הישיבה הגדולה שהלכתי, והנה אחרי כמעט 5 שנים בישיבה אני הרגשתי כבר מזמן ומרגיש גם כעת תחושה ענקית של פספוס וחוסר ניצול זמן. כל חבריי לישיבה התקדמו בעלייתם ברוחניות וכן מקצתם גם...
איך הגעתי לגיל הזה ואני גרושה ללא ילדים?
תודה על כל העזרה שלכם ..ועל התשובות החכמות והיפות . שהייתי בת 26 התארסתי עם בחור שאחרי האירוסין התייחס אליי נורא . ואז ביטלתי. בגיל 29 התחתנתי עם בחור אחר, ואז הסתבר שהיה חולה נפש ולקח כדורים פסיכיאטריים קשים והתייחס אליי מזעזע והתגרשתי. כיום אני בת 34 גרושה בלי ילדים....
יורקים וצועקים עלי בשכונה שאני גרה
אני גרה אם ההורים באזור ממש דוס בירושלים ( אני רווקה) עברנו לשם לפני שנתיים ולא ידענו שכך יהיה ואין לנו מצב שוב לעבור דירה עכשיו. אני מתלבשת צנוע מאד אבל בשכונה שלנו זה נקרא לא צנוע גברים יורקים לי צועקים .לאחרונה זה קורה יותר ואין אפשרות לעשות כלום אני...
אני יודע את החומר בישיבה אבל אני לא מאמין בעצמי
אני לומד בישיבה קטנה שיעור ג יש לי עוד מעט מבחנים בישיבות גדולות ואני מרגיש שאני יודע את החומר אל לא מאמין בעצמי יש לי חששות מה יקרא אם אני יטעה בשאלות שישאלו אותי במבחן קבלה או שישראל אותי המשגיח שאלה שאני לא ידע מה לענות לו אני מפחד שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן