נערה יקרה,

את נמצאת בשלב מדהים, שלא כל אחד מגיע אליו.

את לא מאפשרת לחיים לזרום כפי שהם, אלא מקדישה זמן לעצירה ולהתבוננות מתוך מודעות עצמית. אני רואה בשאלה שלך הרבה רצון למצוא את האמת, את ייעודך בעולם, ולהיות בטוחה בנתיב שאת בוחרת בו.

סיימת במשפט כל כך מרגש, ”אני רוצה עוד 30 שנה להתבונן אחורה ולהיות מסוגלת להגיד- אני לא מתחרטת על כלום”.

נראה לי שהרצון הזה הוא רצון שמשותף לאנשים שמאמינים שיש להם תפקיד בעולם, שהחיים לא נועדו רק כדי לעבור אותם, אלא כדי לחיות אותם ולהרגיש משמעות, לחוש שיש סיבה לכך שהם כאן ושהם צועדים בדרך להגשים את הסיבה הזו.

את מתארת דמויות שאת מכירה, שבחרו בנתיב מסוים אבל לא כל כך הצליחו בו, לעומת אחרים שכן הצליחו, ושואלת איך תדעי מתוך כל הכיוונים שמושכים אותך – מהו באמת הכיוון הנכון.

יש ספר יפהפה בשם ‘האלכימאי’ שמדבר על נער שמחפש את ייעודו בעולם, ועובר מסע של התבגרות תוך כדי חיפוש אחר אוצרו. מה שמאד בולט בספר, הוא שהחיפוש לובש ופושט צורה, בתחנות שונות, במקומות שונים, בתפקידים שונים שהוא ממלא.

מה שאני לומדת מהספר, הוא שגם אם המנוע הפנימי נשאר זהה לאורך החיים, הוא יכול לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. יותר מזה, החיים הם דינמיים, וייתכן שהחלטה שמאד מתאימה בשלב מסוים של החיים, לא תתאים לשלב אחר שלהם. ולכן, המדד לתחושת שלמות פנימית הוא אינו השאלה מה אני אחשוב על הבחירה שלי עוד 30 שנה, אלא האם במצב הנוכחי, עם הנסיבות, עם הידע והניסיון שעומדים לרשותי, האם זו בחירה שהגעתי אליה מתוך בירור כן, האם הבחירה הזו נכונה עבורי כרגע, האם היא עולה בקנה אחד עם הערכים החשובים לי ועם אמונתי. ואז גם במבט לאחור, תוכלי להגיד לעצמך- עם הידע והיכולות שהיו לי אז, זו הייתה הבחירה הכי טובה שיכלתי לעשות.

וגם אם יש שינויים בחיים, ומה שהתאים פעם לא מתאים היום- זה בסדר גמור… כל התנסות בחיים היא מתנה שבונה אותנו, שמוסיפה לניסיון החיים, שמעשירה בעוד תובנות על עצמנו ועל העולם. נכון שזה לא פשוט להחליף מקצוע באמצע החיים, אבל זה אפשרי בהחלט. בימים עברו, לעיתים אדם לא יכל בכלל לבחור את המקצוע בו יעסוק, שכן אם הוא נולד למשפחת נגרים לדוגמא- היה מצופה ממנו להיות נגר כל חייו. היום, כשיש הרבה יותר שימת דגש על האדם האינדיבידואל, יש הרבה יותר פתיחות מחשבתית ומעשית לכך שהתאמה של מקצוע לאדם – יכולה להשתנות במהלך החיים.

וגם אם למפרע הבחירה של פעם התבררה כשגויה, גם כאן טמונה הזדמנות. המשפט הידוע ‘מי שלא עושה לא טועה’ הוא אולי קלישאתי קצת, אבל הוא משקף אמת מאד יסודית בחיים. הטעויות שלנו, הבחירות שלמפרע עשויות להתברר כשגויות – הן שלב בלתי נמנע, שהוא לא פחות חשוב מההצלחות. טעויות מאפשרות לנו ללמוד מהן נקודות התורפה שלנו ואיך אפשר להשתפר בפעם הבאה. הן גורמות לנו להרחיב את המבט ולחקור אפשרויות נוספות שאולי לא היינו חושבים עליהן מלכתחילה. הן מצמיחות בנו רגישות לזולת והבנה לקשיים וטעויות של הסובבים אותנו. כך שלא צריך לפחד לטעות, אלא ללמוד איך מעבדים אותה- לא לשקוע ברחמים עצמיים או לנסות להדחיק את הטעות, אלא לנצל את ההזדמנות שהטעות מזמנת לנו כדי לבנות עוד קומה בנפש.

כתבת ”צריך ללמוד כדי להצליח”, גם להצלחה יש פנים רבות- האם את מדברת על הצלחה כלכלית? על הצלחה בביטוי הכישרונות? על הצלחה במובן של פרסום ולהיות ידועה ומוכרת בתחומך?

כמובן שאין סתירה בין התחומים, אבל לא תמיד הם חופפים, אהבת מוזיקה לדוגמא יכולה להוות מקור להצלחה כלכלית, אך יכולה בהחלט להוות תחום של ביטוי עצמי שמשתלב בד בבד עם עבודה בתחום אחר.

בנוסף, הצלחה היא לא שחור – לבן. יש נטיה לחשוב שהצלחה פירושה להיות מספר אחת, לשאוף למצוינות ולא להסתפק בפחות. יש בתפיסה הזו אלמנט תחרותי- כל עוד אני לא משיג את כולם, זה לא נחשב שהצלחתי. אבל אפשר להתבונן על הצלחה במבט אחר – כשאדם עושה את המיטב שלו ומרגיש סיפוק פנימי, כשהוא הכי טוב ביחס לעצמו, לא ביחס לסובבים אותו. הצלחה אינה מחייבת ששמך יינשא בחוצות העיר וכולם ידעו מי זו יעל, הצלחה היא כשאת לעצמך תרגישי שאת מממשת את עצמך, מביאה לידי ביטוי את אישיותך וכשרונותייך.

נראה לי שהשאלה שלך היא הזדמנות מדהימה להמשך מחשבה,

הזדמנות לברר עם עצמך מה מניע אותך, מהי הצלחה בעיניך, מהן התכונות שחשוב לך להביא לידי ביטוי בחיים בכלל ובמקצוע שתעבדי בו בפרט.

בהצלחה רבה

אסתי ש.

esti05484@gmail.com