The Butterfly Button
נראית חרדית אבל הלב שלי ריק

שאלה מקטגוריה:

אני בחורה חרדית בת 27 רווקה.
ואני מרגישה שאני חיה בסרט.
אני נראית ונחשבת חרדית כשבלב אין לי כלום.
כל דבר שקשור לרוחניות ואפילו המילה הזו בעצמה מעצבנת אותי.
אני לא מתפללת, לא מברכת ולא משקיעה טיפה מאמץ להשתפר…והאמת שזה לא כל כך מפריע לי. אפילו בכלל לא.
ההשקפה שלי שונה. אני מאמינה. אבל הערכים שלי שונים . העדריות והצורך להיות תמיד במסגרת מפריעים לי. אני מתנהגת מבחינה רוחנית בצורה שטחית ממש. אני מרגישה כעס על כל מה שקשור בקשר וחיבור רוחני. אני לא יודעת למה. אולי זה בגלל עומס רוחני בסמינר אולי זה כי התוכן הלימודי היה בשבילי דל מדי. אבל קיים בי כעס וקיימת גם דחייה גדולה. לא כל כך יודעת למה.
אני ממש לא מסוגלת להקשיב להרצאות, דברי השקפה , לקרוא כל דבר שקשור לדת ואפילו דברי תורה בשולחן שבת מכבידים עלי. הימים הנוראים עברו עלי השנה באדישות גדולה. אם היה לי נעים אפילו לא הייתי מתפללת…
אני רוצה להתחתן. אבל מרגישה שלא מתאים לי בחור ישיבה. חשבתי שדתי לאומי זה הפתרון אבל אני כל כך מבולבלת שאני לא יודעת מה לעשות ואיך ממשיכים הלאה.
בשלב הראשון איך אני מרגיעה את הדחייה הזו שאני מרגישה? למה זה כל כך מכעיס אותי? הרבה פעמים כשאני רואה בחורה חילונית או דתייה אני מרגישה קנאה. כאילו שהיא משוחררת, בוחרת, חכמה ומפותחת יותר. יש לה שייכות לעם, למדינה, לתנועת נוער … היא עשתה שרות לאומי… תרצה למדינה…זה מה שרץ לי בראש…פשוט קנאה
.
מה לעשות? עם מי מתיעצים? מעצבן אותי המצב הזה…
תודה רבה מראש!

תשובה:

יעל היקרה,

קראתי את המכתב שלך במידה רבה של הזדהות, בהנהון, ובאהדה.

את חרדית ומחויבת לתורה ולמצוות, ומרגישה כאילו קשרו אותך באזיקים למקום שלא טוב לך בו.

כל מה שקשור לדת עושה לך רע, ובכל זאת חשבת שהפתרון הוא להתחתן עם דתי לאומי. אז אולי הבעיה היא לא הדת, אלא משהו בקשר שלך עם החברה החרדית?

למקרא דברייך, נזכרתי בילדים שלי. (ולא, הם לא בני גילך בכלל.) ובעוד כמה ילדים שדומים להם.

תגידי, מה דעתך על ארוחת ערב שכוללת לחם עם חביתה, גבינה, עגבניה וזיתים?

האם זאת ארוחת ערב בריאה? מזינה?

כוללת את כל אבות המזון?

האם נראה לך שתזונאית של משרד הבריאות תחשוב שזו ארוחת ערב מתאימה לילד בן שלוש?

אני מניחה שהתשובה שלך חיובית.

כן, לחם זאת הפחמימה הכי בסיסית של התזונה שלנו.

חביתה וגבינה מספקות לנו חלבונים מלאים, הנחוצים במיוחד בגיל הגדילה, וירקות ושומנים גם הם צריכים למלא את הצלחת.

ארוחה למופת.

אבל מה, יש ילד אחד שאני מכירה (ממש שלי באופן פרטי), שהארוחה הזו תגרום לו לגרד במרץ עד זוב דם פנים, ידיים רגליים וכל מקום אפשרי,

ועוד ילד אחד שאני מכירה (של חברה, הפעם), שהוא יתחיל לגרד אפילו אם הוא רק יהיה עם הארוחה הזו באותו חדר, אבל אם הוא יטעם ממנה הוא יגיע לטיפול נמרץ, וזאת בהנחה שיספיקו להציל אותו.

בקיצור, יש אנשים אלרגיים.

מה זה אומר אלרגיה?

זה אומר שהמערכת החיסונית הספציפית של הילד הזה, לא מסתדרת טוב עם חלב / חיטה / ביצים / פרות או ירקות מסוימים.

זה אומר שמה שטוב ובריא בשביל אדם אחד, יכול להיות רעל של ממש לשני.

זה אומר שם כל המזון הרוחני שקיבלת בשנים האחרונות לא היטיב עמך, ולא האיר שום פינה בנשמתך, זה לא היה המזון הנכון בשבילך.

לא קשה לי להאמין לזה שהרגשת שהמזון הרוחני שקיבלת עד עכשיו היה דל מדי. במידה רבה, מערכת החינוך מתאימה את עצמה לסטנדרט רחב במידת האפשר, שגם יוצר מגבלה קשה על התכנים הנלמדים.

ברגע זה עומדת למול עיניי דמותו של רב מרצה שלימד אותי בכיתה י”ג, והרשה לעצמו להכניס תכנים קצת עמוקים יותר מעבר למקובל. לצערי, היו בנות בכיתה שזה פשוט לא התאים להן. עוד יותר לצערי, הן עשו מספיק בלגן בשביל שהשיעורים ייפסקו באמצע השנה…

ותחושת השעמום במקצועות הקודש המשיכה להכות בי, וזה היה חבל.

כי אני אוהבת ללמוד, מחפשת להחכים, ויש לנו כל כך הרבה אוצרות רוח להחכים מהם.

הגדרת שמה שהכי מפריע לך בדרך החיים שאת מצופה לחיות בה זה “העדריות והצורך להיות תמיד במסגרת מפריעים לי”.

לא תופתעי לשמוע שעדריות ואפילו הצורך במסגרת הם לא ערך מכונן ביהדות.

יותר מזה, הם אפילו לא ערך מכונן בחרדיות.

הם איזה נספח שהצטרף אלינו איפשהו (אפשר לנתח סוציולוגית והסטורית איך ומתי), ונדבק חזק-חזק, עד כמעט בלי הפרד.

בדיוק עכשיו הרגע נחת לי במייל דבר תורה על פרשת השבוע (הקודמת):

שמות כ’, י”ז: “אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים”

מפרש הרש”ר הירש: למען ישאר בלבכם לנצח נצחים הרושם של קבלה בלתי אמצעית זו, כרת ה’ את ברית תורתו עמכם באורח בלתי-אמצעי, ואל כל אחד ואחד מכם דיבר לאמור: אנכי ה’ אלוקיך.

הקשר שלנו עם ה’ הוא דבר ראשון קשר אישי, שלא קשור לחברה שבה אנו חיים.

אבל, למצוא את אותו נתיב אישי של קשר זה לפעמים לא קל, במיוחד אם המזון הרוחני שקיבלת עד היום לא תאם, מכל מיני סיבות, את מה שהנפש שלך צריכה.

אז מה היא צריכה? מה יזין אותה ויחזק אותה?

מה יחזק אותך, ישמח אותך, ויעשה לך טוב על הנשמה?

יש הרבה מסלולים ודרכים להתחבר. כל אחד והנתיב של נשמתו.

קודם כל, שחררי לחץ. שום דבר לא פגום בך, שום דבר לא השתבש. אם את לא מרגישה בשלה לנישואים כרגע, הזהות שלך עוד לא גמרה להתעצב, זה בסדר. קחי את הזמן, אולי בעוד שנה תרגישי כבר אחרת, אולי בהזדמנות אחרת תמצאי מישהו שנמצא במשא ומתן פנימי דומה לשלך (יש רבים רבים כאלו).

מה בינתיים?

בינתיים תחפשי לך איפה הנשמה שלך כן נדלקת. איפה את מרגישה בבית, יושבת מול קמין שמפיץ אור וחום ומנחם את ליבך. זה מסע אישי ופרטי, רק את יכולה לצעוד בו.

נסי לפקוח עיניים ואוזניים, ולנסות קצת אחרת.

אני יכולה להציע לך לנסות להכיר את שיעור פרשת השבוע של סיון רהב מאיר, באתר ליבא. http://leeba.org.il/

תטעמי. חיבור קבוע ולא כבד מדי לתורה. מצד אחד זה יכול לתרום לך הרבה, מצד שני זה לא דומה לקולן של המורות בסמינר, שהעיק עלייך מסיבות אלו או אחרות.

אולי תאהבי את זה.

מזכיר לי סלוגן של אחד מארגוני התשובה ‘יהדות מזוית שונה’… גם אנחנו צריכים לטעום לפעמים צורת הגשה אחרת שכן תיגע לנו בלב.

 

לגבי מה שכתבת בסוף, על קנאה בבחורות שהן לא משתייכות לחברה החרדית –

היום אני יכולה להגיד ממקום מאד בוגר ושלם, שלכל חברה יש הבאגים שלה. ככל שאני מכירה יותר, ככל שפגשתי ולמדתי יותר (ויש לי גם ידע מקצועי בסוציולוגיה), אני יכולה להגיד שאין חברה מושלמת. את החסרונות של החברה החרדית את כבר מכירה, טעמת אותם ושבעת מהם.

את החסרונות של חברות אחרות את פשוט לא מכירה עדיין :) זה לא אומר שהם לא קיימים…

לא נראה לי שבאמת מה שחסר לך עכשיו זה לתרום למדינה. בטח לא בעידן שהבנים של מקימיה כבר למדו לדאוג לעצמם.

את מחפשת בגרות, בשלות ועצמאות – וזה בסדר. זה צורך טבעי. אל תדאגי, תמצאי את כל זה בדרך שלך. גם את תמצאי את עצמך בוחרת, מודעת, חכמה ומפותחת בדרכך שלך. בשביל זה אין צורך ‘לערוק’ לעולמות אחרים, שלא בהכרח יהיה לך קל יותר בהם.

 

בהצלחה בתהליך החיפוש.

תני חיבוק ללב המחפש שלך, מגיע לו.

דבורה.

vidvora2@gmail.com

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
מי שהולך בדרך התורה מפסיד הנאות?
יש לי בת דודה בת 16 גרה בקיבוץ חילוני לגמרי אבא לה לפני כמעט עשור חזר בתשובה אבל כל המשפחה חילונים לגמרי והיא כבר יותר משנה שומרת שבת וממש ממש מתחזקת והיא מבחינתה ממש רוצה להיות חרדית מאוד קשה לה בפן החברתי גם מצד החברים וגם המשפחה והדודים והיא נמצאת...
לא יודע לאיזה ציבור להשתייך
אני כבר מתחילת אלול נכנסתי לישיבה חרדית לבעלי תשובה גדלתי בבית דתי לאומי ואני מאוד מבולבל בין העולמות/ מצד אחד הצד הדתי לאומי נראה מאוד חלש מאוד מתיר מאוד מזלזל בתורה מאוד אבל הוא יותר פתוח וחופשי ומצד שני הצד החרדי מאוד סגור ואטום ומדבר שפה משלו ומנותק ומאוד קשה...
איך לשמור על עצמי כשאהיה בצבא?
האמת שאין לי מושג אם זה המקום לפנות אליו לשם שאלה כזאת כיוון שזה מקום להצפת נושאים שקשורים לציבור החרדי והשאלה שלי לא כל כך רלוונטית לציבור החרדי אז ככה אני חרדי למדתי במוסדות חרדיים קלאסיים עד גיל 15 מאז ועד היום מדדה בין ישיבות חצי יום לישיבות חוצניקיות חשוב...
אני אמורה להקשיב למה שהרב אמר אבא שלי?
מסלול החיים שלי בתור דתייה לאומית בהגדרה, עד לפני זמן מה, כבר היה די קבוע מראש. יסודי, חטיבה, תיכון ו… שירות לאומי או צבא. אבא שלי התייעץ עם הרב, מעין מנטור שלו וחרדי כמדומני, כדי לדעת מה עדיף עבורי, והרב אסר את שניהם ואמר שאגש ישר לאוניברסיטה. מצד אחד, נורא...
מתלבטת לגבי הבחור - האם יש בינינו פערים?
אני בת 26. חרדית בחורה ביישנית ומעט מופנמת. יצאתי לשידוכים בגיל מאוחר כי סיימתי סמינר בתחושה מאד מבולבלת – מי אני, מה אני מחפשת? חיפשתי את עצמי מאד. אפשר לומר שמצאתי. בשביל הרקע: גדלתי בבית פתוח אבל עד רמה מסויימת (רואים סרטים, שומעים מוזיקה ישראלית / לועזית), אבל הרוח וההלכה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן