שלום וברכה

קודם כל אני חייב לומר כי נפלא לקרוא את השאלה שלך, רוח טהרה וזוך מנשבת ממנה, לא להבין פירוד, זה נפלא!!! לרצות לראות עולם מתוקן עולם של שלום ושל אחדות זו שאיפה טהורה זכה ומיוחדת. השאלה שאת שואלת שאלה חשובה מאד, זו נקודה שכל יהודי צריך לעמוד עליה ולתת עליה את הדעת. כי המחלוקות הם ממש חלק ממנו, אם לא מבינים את תפקיד המחלוקת נכון עלולים לטעות טעות חמורה, המחלוקת עלולה להביא לשנאת אחים חלילה. לכן יש צורך לבאר מדוע באמת יש מחלוקות, מה הביאור בכך ששבעים פנים לתורה [שמקורו מדברי הזוהר בכמה מקומות], ובכלל חשוב לדעת איך לחיות לצד אנשים הסבורים אחרת.

אני חושב שבכדי להבין את מקומה של המחלוקת יש להבין את המושג 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' הנאמר בתלמוד (עירובין דף יג עמוד ב): 'אמר רבי אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו, יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כבית הלל', המושג 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' ידוע, אך הוא צריך הסבר. היתכן, דעות סותרות מנוגדות ושניהם צודקים, כל אחד אומר הפוך מחבירו, האחד אומר פטור והשני אומר חייב, האחד אומר מותר והשני אומר אסור, האחד אומר טמא והאחד אומר טהור, ושניהם צודקים. הדבר מותר או אסור טהור או טמא חייבים על עשייתו או פטורים? איך יתכן שדבר והיפוכו שניהם יצדקו.

לשם הבנת הדברים יש להקדים דבר נוסף, המהר"ל (תפארת ישראל פרק יג) מבאר [דבריו שם על פי הזוהר] כי מצוות ואיסורי התורה, וכל משפטיה, אינם אלא לבוש חיצוני, העוטף, או ליתר דיוק, האוחז, דבר מה אחר פנימי יותר, התורה עצמה היא שכל אלוקי, ובכדי שלבן אנוש יהיה תפיסה בשכל האלוקי, בדברים עליונים שאינם ברי השגה לבן אנוש, יש צורך להלבישם במצוות ואיסורים גשמיים. במילים אחרות, כל מצוות ואיסורי התורה אינם אלא כלי בכדי שלאדם הגשמי תהא אחיזה בשכל האלוקי.

שכל אנושי יכול לתפוס תפיסה צרה מאד, אין ביכולתו של האדם לתפוס את האמת כולה, האדם בעצם מהותו חסר תפיסה כולית, אופיו של האדם נטיותיו וכישוריו מוגבלים, השכל האלוקי הוא אין סוף, התפיסה של האדם האחיזה שלו אינה אלא ברובד מאד מאד חלקי של האמת האלוקית. מצוות ואיסורי התורה נותנים לאדם את האחיזה הזו.

אני רוצה להרחיב יותר את הדברים, ואביא לכך שני משלים. תארי לעצמך את ההבדל בין ניהול חנות לממכר אוכל לכבוד שבת הנפתחת בסוף השבוע לחנות המוכרת מגוון רחב יותר של מוצרים ופתוחה כל השבוע, האם ניהול החנויות שווה? ודאי שלא!!! החישוב של הרווחים, שונה, התחזוקה יותר קשה, הכל שונה, ככל שהחנות תגדל יותר יהיו צריכים בכדי לנהל אותה יותר כישורים. צריך ניהול חשבונות נכון, צריך אדם היודע לתחזק את העובדים, אדם שיודע לבחור אותם, ואדם שיודע לעשות סקר שווקים לדעת מה המוצרים הנצרכים. מדובר על מגוון רחב של כישורים, הפרסומאי צריך להיות אדם המבין לנפש האדם ויודע איך להשפיע עליו, ניהול החשבונות צריך להיעשות על ידי אדם עם כישורים מתמטיים. וכך הלאה כל אחד לפי כישוריו. פעמים והכישורים סותרים אלו את אלו, וגם הרצונות שלהם סותרים, הפרסומאי רוצה להוציא כמה שיותר כסף על יופי, הוא מעונין למשוך את עיני הקונים, ולשם כך הוא רוצה את רווחת הקונים, מנהל החשבונות רוצה את ההיפך, הוא מודע למצב החשבון של העסק והוא תובע לקצץ בהוצאות. כך עסק שלם פועל על ידי מגוון אנשים עם מגוון כישורים כאשר פעמים רבות יש סתירות בין הרצונות שלהם, כל אחד מושך לכיוון שלו. החכמה של המנהל הכללי זה לדעת לאחד את כולם, אחרת יהיה כאוס, אם הוא לא יתחשב כלל בדעת מנהל החשבונות העסק עלול להתמוטט, אך מאידך אם הוא יהיה קשוב רק למנהל החשבונות הוא גם עלול למוטט את העסק, אז מה נכון, לקמץ או לפזר? שניהם נכונים!!! האם אדם אחד יכול לחשוב גם על הפיזור וגם על הקימוץ? לפעמים כן, אבל לא תמיד, יותר טוב שאחד יחשוב על החלק הזה והשני על חלק אחר והשלישי יאחד ביניהם. כשאין איחוד כלל חווים כאוס, לאחרונה אנחנו חווים את הכאוס הזה במדינה שלנו בעקבות מגפת הקורונה, משרד הבריאות רוצה דבר אחד, משרד החינוך דבר הפוך ומשרד האוצר רוצה דבר אחר לחלוטין, כל אחד מושך לכיוון שלו, וכולם גם צודקים, אבל יש כאוס כי אמנם כולם צודקים אבל מה עושים בסוף. זה קורה כעת כי הכל התבלבל, אבל משך שנים המדינה מתנהלת כך, כשכל משרד מוביל ותובע את הדבר שבו הוא מתעסק. שנים אנו חיים כאן במדינה, והכל נראה כל כך פשוט, לא חשבנו שכל כך מסובך לנהל את התקציב ואת צרכי הבריאות ואת צרכי החינוך במדינה, לפתע נגלה לעיני כל עד כמה העסק מסובך, מורכבות של צרכים סותרים היוצרים מערכת שלימה של ניהול של מדינה.

תארי לעצמך, זה סך הכל ניהול של מדינה. איך מתנהל העולם העליון? כמה עובדים יש לו לעולם העליון? כולנו שלוחים כאן בעולם לפעול בעולמות העליונים, כאשר על כל אחד ואחד מוטלת שליחות שונה, השליחות שלנו אינה גלויה לנו, אנו חובקים דבר הרבה יותר גדול, דבר גדול שאין לנו בו אחיזה, יש לנו אחיזה רק בלבוש שלו במעטפת החיצונית, זכינו להיות העם הנבחר, בנו בחר הבורא לעסוק בדבר שכל כך נשגב ממנו. הוא נתן לנו כלים שעל ידם אנחנו פועלים.

איך קריאת שמע שלנו תפעל את פעולתה, אם נאמר אותה דווקא בשכיבה? או לא. אולי לא צריך לשכב בשעת קריאת שמע של הלילה. בית שמאי אומרים שצריך דווקא לשכב, בית הלל אומרים שאין צורך לשכב בשעת קריאת שמע. מה נפעל בעולם על ידי קריאת שמע הנאמרת בשכיבה ומה נפעל על ידי קריאת שמע הנאמרת ללא הוראת תנוחה מסוימת? איננו יודעים. כפי הנראה האמת העלומה הגדולה הנשגבה, האלוקית, גדולה כל כך, שצריך שני סוגים, השיטה של בית שמאי מגלה חלק אחד מן האמת, והשיטה של בית הלל מגלה חלק אחר. כך יכול להיות שהאומר אסור צודק והאומר מותר צודק, כי כל אחד מהם מגלה חלק אחר מן האמת הגדולה. שמרוב גדולתה היא זקוקה למבטים שונים והפוכים, שרק על ידי כל המבטים יחד היא יכולה בסוף להתגלות.

כך ממש כל המחלוקות. כל שיטה מגלה חלק אחר מן האמת הגדולה. פעמים ואנחנו יכולים לראות את התועלת שבקיום שתי השיטות. סוגיית ההתבדלות למשל, האם נכון להתבדל התבדלות קנאית, או שמא להיות פחות קיצוני, מה נכון? תלוי את מי תשאלי. מה האמת, האמת מתגלה על ידי השניים, כאשר הקיצונים הקנאים שומרים על המסורת בטהרתה, ועל ידם יש את האפשרות לאחרים קצת יותר להיפתח, אותם קיצונים קנאים מזכירים לאלו שרוצים להיפתח לא להגזים. זו דוגמה אחת, אך זה רק משל. כי אינני מדבר על איזון הנעשה על ידי שתי שיטות, אני מדבר גם כאשר אין ממשק בין שתי השיטות, גם אז יש צורך אמתי בדרכים רבות אשר על ידם מתגלה האמת הגדולה, כאשר כל אחד מגלה רובד אחר או חלק אחר של אותה אמת גדולה רבת הפנים.

זו הכוונה אלו ואלו דברי אלוקים חיים!!! שניהם צודקים כי המחייב והפוטר, האוסר והמתיר, המטהר והמטמא, כל אחד מהם מגלה חלק אחר של אמת גדולה אחת.

זו הכוונה שבעים פנים לתורה. אם שמת לב, יש שבעים אומות, שבעים לשון, ו… שבעים פנים לתורה. האם יש קשר בין כל אלו שמספרם זהה?

ובכן, שבעים אומות הם שבעים קווי אופי, של אומות שונות המייצגות מנטליות ואופי מסוים. אלו הם גם שבעים לשון, ההתבטאות השונה של כל אומה, מתאימה לאופי השונה של האומות, כל אחד מתבטא לפי האופי שלו. אותם קווי אופי שונים, מתבטאים גם בגילוי האמת של התורה בשבעים פנים. כאשר כל קו אופי נוצר לגלות עוד רובד, עוד חלק, מהאמת הגדולה. לפי דברי הקדמונים, יציאת עם ישראל לגלות נוצרה בכדי לייבא את קווי האופי השונים של כל האומות, לקדש אותם [ובלשון המקובלים להעלות את הניצוצות], ולהשתמש בקווי האופי הללו לתפיסה של הקודש עם קווי אופי הללו השונים, בכדי לגלות את השבעים פנים של תורתנו הקדושה. 'בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'(דברים פרק לב ח). שבעים אומות, נוצרו בשביל זה, בשביל שבעים נפש שהם הגרעין הראשוני המרוכז של כלל ישראל. שבעים נפש שהם תחילת ההיווצרות של כלל ישראל מייצגים שבעים קווי אופי בכדי לגלות את שבעים הפנים של התורה הקדושה.

אך עוד טרם דובר על שבעים פנים, כבר בתחילת הדרך ממש, בהיות כלל ישראל בני שנים עשר בלבד, היה כל אחד מבני יעקב אב שיטה, לדרך בפני עצמה, שנים עשר דרכים שכולם אמנם מטרתם אחת, לעבוד את הבורא יתברך, אך כל אחד היה בעל אופי אחר והוטלה עליו שליחות שונה, כך רואים בברכות שבירכם יעקב אביהם, וכך אחר כך רואים בברכות שבירך משה את ממשיכי דרכם, את שנים עשר שבטי ישראל, כאשר כל שבט התברך בברכה אחרת המתאימה לאופי השבט ולשליחות המוטלת עליו עלי חלד.

כשהם הגיעו לארץ ישראל חולקו שנים עשר השבטים וישב כל אחד במקום אחר בארץ, מקום המתאים לשליחות שלו, לדרך שבה הוא צריך לעבוד את ה' יתברך. בשעתו נאסרו השבטים לבוא זה בזה, כלומר במקרה בו היה משפחה שכולם בנות, כמו בנות צלפחד, וממילא אם הן יינשאו לשבט אחר תיסוב הנחלה לשבט אחר [כי השבט נקבע על פי הבעל], היה אסור להן להינשא לבני שבט שונה בכדי לשמר את המקום לבעלי אותה דרך. בכדי שיבססו את דרכם המוטלת עליהם בעבודת ה'. רק אחר כמה דורות כאשר דרכם התבססה הותרו שבטים לבוא זה בזה, כאשר כל אחד התבסס בדרכו ובשליחותו הגיע זמן של חיבור, כך על ידי הרמוניה נעשו כל ישראל כגוף אחד שלם כאשר כל שבט ייצג אבר אחר מאברי האומה.

אחרי כל זה אין מקום לשאול מדוע יש שיטות רבות כל כך. הפוך אם כולם היו אותו דבר לא היה מובן, מה הצורך בכל כך הרבה… אם כולם עושים אותו דבר. הריבוי נובע מצורך בשליחויות רבות שונות.

בכדי לקיים את כל זה צריך אופיים רבים ומגוונים, לצערנו, קשה להיות עם מגוון כל כך גדול, ולא לריב, המציאות השלימה היא המציאות שמתאורת בדברי חז"ל על בית שמאי ובית הלל (בבלי יבמות יד ב) שאף שבית שמאי ובית הלל חלקו במחלוקות שיש בהם משמעויות של פסולי חיתון כמו ממזרות וחייבי לאווין, על אף גודל המחלוקת, "לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מבית הלל ולא ב"ה מבית שמאי ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו". הם חלקו, אך אהבו אלו את אלו. על אף העמדות השונות – הנחרצות בענייני הלכה, הם נהגו כבוד זה בזה, המחלוקת לא יצרה קרע והתבדלות ביניהם. הם הבינו כשהם חלקו ש:"אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ולכך יש לכל אחד לכבד את חבירו גם אם הוא לא סבור כמותו. זו המציאות השלימה המתוקנת.

אך פעמים ובכדי לחדד את העמדות, בכדי ששתי השיטות תישארנה, יש צורך בפירוד. יש לפירוד פעמים רבות תפקיד מכונן בהעמדת שיטות חלוקות על מקומם. מחלוקות רבות ששיסעו את היהדות במשך ההיסטוריה שכחו, ואין להם זכר בימינו. אך במבט לאחור אפשר להבין כי דווקא המחלוקת יצרה וביססה את השיטות הללו, פעמים והמחלוקת גרמה לאיזון של השיטה, פעמים והמחלוקת תיקנה תקלות העשויות להופיע בעקבות השיטה המיוחדת. כך שאמנם פעמים כואב מאד לראות מחלוקת ופירוד, אך גם לפירוד יש תפקיד. כמובן שאנחנו כבני אדם צריכים לשאוף לשלום ולאחווה ולכבוד של אחרים החולקים עלינו, ולהבין כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים. אך פעמים ודווקא בכדי ליצור הרמוניה וחיבור של שתי שיטות במשך הזמן, יש צורך בפירוד זמני.

המציאות הזו בה אנו רואים את הפירוד ולא רואים את החיבור, הוא חלק מההסתרה המאפיינת את הגלות, הגלות מפרדת ולא נותנת לנו לראות את החיבור שיש בין הדרכים הסותרות, ולכך ככל שהגלות מעמיקה וההסתרה מתרבה מתרבים המחלוקות והשיטות, נוצר חייץ בין הדרכים, עד שפעמים איננו מבינים איך יתכנו חיבורים בין דרכים שונות. עד שהדבר נראה בעינינו דמיוני, לחשוב שיתכנו חיבורים בין הדרכים, זה נראה בעינינו כמעט חזון של 'וגר זאב עם כבש', אך בעזרת ה' כשיבוא הגואל נראה כולנו בעינינו איך כל שיטה וכל דרך גילתה רובד אחר של האמת, נראה איך כל הדרכים משלבות זה בזה בהרמוניה נפלאה וייראה בעינינו הקומה השלימה של כנסת ישראל נבנית כפסיפס נהדר ביופיו – מושלם, שנוצר על ידי כל נשמות ישראל כל אחד לפי דרכו ושיטתו.

אך בינתיים בעודנו בגלות, עלינו לחדד ולהתחזק באמונה כי 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' כאשר אנו רואים אדם שנוהג אחרת ממנו, קהילה שנוהגת אחרת מהקהילה אליה אנו משתייכים, חובתנו להביט בענווה אל האחר ולהבין כי אמנם מהמבט שלי הוא טועה, אך יכולת התפיסה שלי צרה ומתאימה לאופי שלי, ולכישוריי. יש אנשים אחרים בעלי אופי אחר, בעלי כישורים אחרים, ומהמבט שלהם האמת מתגלה אחרת. האדם לא צריך לחשוב שיתכן והוא טועה, הוא צריך להאמין בצדקת דרכו, אך לא לחשוב שזה חזות הכל וזו התפיסה השלימה והמלאה של האמת כולה, הנתפסת באופן מושלם רק על ידי שכל אלוקי, אנו כבני אדם לא מסוגלים לתפוס אלא חלק צר מאד מן האמת המוטל עלינו לתופסו. מי שחושב שכל האמת המושלמת בידיו לוקה בשיגעון גדלות, וביחס אלילי לעצמו.

חשוב לציין, יש מרחב מסוים בו אפשר לחלוק, הכללים מאד ברורים, אין מי שיכול למחוק אפילו אות אחת מן התורה הקדושה שבכתב ושבעל פה. יש כללים מאד נוקשים וברורים איך ללמוד מה ניתן להיאמר ומה לא. הטווח של האפשרויות נרחב אמנם, אבל הוא לא אין סופי, מי שנוגע בקצה אות של התורה או של חז"ל ומעיז לומר עמדה שונה חלילה הוא לא חלק מהסיפור, אליו לא נתייחס כבעל דרך אפשרית המגלה רובד אחר של האמת, הוא ודאי טועה. כך שישנם קווים משותפים, היהדות האורתודוקסית על כל גווניה נמצאת בטווח מסוים של אפשרויות שמי שעובר את הגבול שלהם אינו חלק מהסיפור.

וכך המחלוקות בין הרבנים לא נובעות אלא מפירוש שונה – מהבנה אחרת של הדברים, וכך כל אחד מוצא את רבו המתאים לו לפי אופיו.

ועוד דבר, גם הניסיונות שונים, השליחות המוטלת על כל אחד ואחת מבוססת על כישוריו על אופיו ועל אופי הסביבה בה הוא גדל. וכך מה שקשה לאחד לא קשה לחבירו, כל אחד ונסיונו, המתאים לו, נסיון המוביל אותו לגילוי האמת שעליו מוטל לגלות כאן עלי חלד.

כשמפנימים את כל מה שכתבתי, אפשר להביט במבט חיובי על השונה ממני, על אדם שמתנהל בדרך אחרת מהדרך אותה אני אמור לעבור בה את הבורא יתברך. מפנימים שכולנו חדורי מטרה אחת, שהיא לעבוד את הבורא יתברך ולעשות את רצונו.

כולנו אמנם עבדים של מלך אחד, אך למלך הזה יש עם משרתים רבים כשעל כל משרת מוטל תפקיד אחר. תארי לעצמך ארמון מלוכה בה יחליטו כל משרתי המלך לעשות אותו דבר ממש… משרת אחד לא יכעס על חבירו אם יעשה תפקיד שונה ממנו, להיפך הוא יכעס עליו אם הוא יעשה את התפקיד המוטל עליו. תארי לעצמך הופעה מוזיקלית בה יחליט הנגן המלווה לנגן את הניגון המרכזי ולא ללוות, את המתופף מחליט לנגן בפסנתר. מקהלה מוזיקלית נעשית על ידי הרמוניה בה כל אחד מנגן בכלי שונה וההרמוניה של כל הכלים יחד יוצרים יצירה יפיפייה בה כל קול עושה את שלו. ביניהם קולות עדינים, ביניהם קולות גסים, כאשר בשעת היצירה עצמה פעמים ואחד שר לבד ופעמים כולם משתתפים. כך ממש תפקידנו כאן בעולם כשעל כל אחד מוטל תפקיד שונה ומיוחד.

כתבת שאנחנו מפסידים את המטרה שלנו, המטרה שלנו היא לא לחיות באחדות, האחדות היא אחת מן המטלות המוטלות עלינו, המטרה שלנו היא לעבוד את הבורא. כמובן מתוך אחדות. אך פעמים ובכדי לעבוד את הבורא ובכדי להגיע לגילוי האמת הסופי המיוחל עלינו להיות שונים, בעלי תפיסות שונות וממילא לא להיות לגמרי מאוחדים, כך שהפירודים לא גורמים להפסד המטרה. כמובן שעלינו לנסות כמה שיותר לאחד, אך איננו מפסידים את המטרה שלנו.

כך ממש כשאת מתחזקת בדבר מה, ואת רואה את חברותייך לא מתחזקות בזה, אם הן עוברות על ההלכה אין לך אלא לרחם עליהם ולהצטער עליהן. אך אם יש להן דרך אחרת ושיטה אחרת, מה לך ולזה שהן עושות אחרת ממך, תתרכזי את במה שמוטל עלייך, ותשמחי בחלקך המוטל עלייך בעבודת ה'.

אני רוצה לפני סיום דבריי להעמיק עוד באותם דברים. דבריי עשויים להביא את האדם לתחושה של גישוש באפלה, אם אין לנו אחיזה בדברים עצמם, איך נדע אם אנחנו טועים או לא? זה עשוי להעמיד את האדם בתחושה של חוסר אונים מול בחירת דרכו בחיים, כי הכל יכול להיות נכון… או שהכל יכול להיות לא נכון…

לשם כך אני רוצה להמשיך את דברי התלמוד בהם התחלתי בפתח התשובה, לנוכח האמירה כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים, שואלים חכמי התלמוד, אם כך איך באמת החליטו שהלכה כבית הלל, אם שניהם צודקים איך ומדוע מכריעים הלכה כבית הלל. התלמוד עונה על כך תשובה מפתיעה ממש (עירובין דף יג עמוד ב): "וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן". כלומר, מאחר ובית הלל עלובים [סבלנים, רש"י] וענווים הלכה כמותם, היתכן שמידות טובות הם פרמטר להכרעה? אם שני הצדדים צודקים מה בכך שבית הלל יותר מבארים את דבריהם? מה בכך שהם מקבילים את דבריהם לדברי חבריהם? הרי שני הצדדים צודקים?

כעין דברי התלמוד הללו יש באותה סוגיא ביחס לרבי מאיר, "אמר רבי אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים". ופירש רש"י: "על סוף דעתו – לא יכלו להבין באיזה דבריו נכונים ובאיזה אין דבריו נכונים, שהיה נותן דעת מיושב והגון על אין הלכה כהלכה". הדברים תמוהים, התלמוד מציין שרבי מאיר היה גדול מכולם, ולא פוסקים הלכה כמותו בעקבות כך שלא זוכים להבין אותו, היתכן?

מבואר מכאן יסוד נפלא, הבורא יתברך נטע באדם שליחות, את השליחות שלו האדם יודע לזהות לבד, הבורא נטע באדם כישורים ואופי שמובילים אותו לשליחות אותה הוא צריך לעשות. ההבנה שלו – החיבור שלו אל הדברים, היא האחיזה באמת שאותה הוא אמור לברר. נכון אמנם שהאדם לא אוחז את האמת האלוקית כולה, יש לו אחיזה רק באמת שעליו מוטל לגלות, את החלקיק הקטן שהוא צריך לגלות. לכן, אמנם רבי מאיר גדלו הדור היה, ודבריו דברי אלוקים חיים, אמנם בית שמאי צדקו ודבריהם דברי אלוקים חיים, אך בכדי שאנשים יעשו כמותם, בכדי שייקבע הלכה כמותם צריך שדבריהם יובנו. כי ההבנה של האדם היא האחיזה האמתית במה שהוא צריך לתפוס. אם דברי רבי מאיר לא מובנים, אם דברי בית שמאי לא מובנים, סימן שהם לא מתאימים לשליחות של הדור שלא מבין אותם. בית הלל היו מסבירים יותר את דבריהם, הם היו סבלנים יותר, הם נתנו תשובות לכל השאלות והסבירו את שיטתם והקבילו את דבריהם מול דברי בית שמאי, כך הדור הבין יותר את דבריהם ממילא נפסקה הלכה כמותם, על פי הקבלה, לעתיד לבוא תהא ההלכה כבית שמאי, אז יובנו יותר דבריהם, דברי בית שמאי מתאימים למציאות הנתפסת לעתיד לבוא, ולא למציאות בה אנו נמצאים בעולם הזה וממילא אין הלכה כמותם.

טמון כאן חסד העצום שעשה עמנו הבורא. הוא יצר מערכת של תפיסה של הנשגבות הגדולה ביותר, דרך ההבנה של האדם כאן בעולם, כמובן שיש לכך תנאי בסיס, ההבנה היא הבנה הנובעת מתותרנו הקדושה מתוך לימוד מעמיק וברור של התורה של דברי חז"ל ושל הקדמונים.

לענ"ד זה ביאור דברי חז"ל (שבת דף פח עמוד ב): "ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא, אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה החזיר להן תשובה, אמר לפניו רבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם, אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, ואמר רבי נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו, אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להן למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם, שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה, שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות, שוב מה כתיב בה לא תשא, משא ומתן יש ביניכם שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם, שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנב קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם, מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שנאמר ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות".

המלאכים לא הבינו איך אדם קרוץ חומר יכול לקבל את התורה, הם התייחסו לפנימיות התורה, לשכל האלוקי שלא נתפס על ידי שכל אנושי. הבורא יתברך אמר למשה אחוז בכסא כבודי וענה להם, הרמז באחיזה בכסא הכבוד, באה לומר כי האדם קרוץ החומר יכול לאחוז בכסא הכבוד ממש, אותו שכל אנושי נאחז על ידי שכל אנושי, אמנם על ידי כלים ולבושים העוטפים את השכל האלוקי גופו. אך יש בזה אחיזה של ממש בכסא הכבוד. כך אמר להם משה הדינים המופיעים בתורה הם לבוש של השכל האנושי, כלום יש לכם תפיסה ואחיזה בלבושים הללו? כאן התחדשה מציאות של מערכת של שכל אנוש האוחז בנשגבות.

כך עד דורנו אנו, עם כל פחיתותינו, נטע בכל אחד ואחד כישורים ומידות שעל ידם הוא יכול לסלול דרך משלו להבין את דברי התורה הקדושה ואת דברי חז"ל, ולסלול לו דרך משלו על ידה הוא יאחוז בכסא הכבוד. כך שאמנם אין לנו תפיסה בשכל האלוקי עצמו, אך הלבוש והמעטפת היא לבוש של ממש שברור שהוא תופס בנשגבות עצמה, הנתפסת בהבנה אנושית עם כישורים ורגשות אנושיים.

ובכן אחר כל הדברים האלה, אני מאחל לך שתצליחי בדרכך, שתזכי לקיים את השליחות המסויימת שלך כאן בעולם, ושתזכי איפה גם לתפוס ולהבין איך השונה ממך ממלא את חלקו. וגם אם לא תביני כי מהמקום שלך נכון יהיה לך לא להבין אותו, שתשכילי להבין שעליו מוטלת עבודה אחרת שליחות אחרת שמשלימה את השליחות שלך, וכך ורק כך נוכל להגיע אל הגאולה המיוחלת, בה נזכה כולנו לראות את הקומה השלימה של כלל ישראל על כל דרכיו וגווניו כפסיפס מושלם ונהדר המייצג את האמת המשולמת שתתגלה לעין כל בביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן.

מוכן כאן להמשך מענה, לשאלות אחרות או אף להמשך דיון על אותם דברים שהועלו בשאלה זו.

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]‏