The Butterfly Button
למה שאמנע מלחטוא אם תמיד אפשר לעשות תשובה?

שאלה מקטגוריה:

יראת שמים

שלום לכבוד הרב
יש לי שאלה שממש מציקה לי כבר הרבה זמן בעניין התשובה וחטאים.
לאחרונה אני מרגיש ירידה מאוד גדולה ביראת חטא בגלל כל כך הרבה דברים ששמעתי וקראתי אודות התשובה בהרבה מאוד ספרי מוסר ומקורות תורניים שהיא מכפרת על הכל ושבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד וכו’.
אני מרגיש רפיון מאוד גדול במיוחד במחשבה בעניין עבודת השם.
אני מרגיש שזה שאפשר תמיד לחזור בתשובה על כל חטא ממש פוגע לי ביראת חטא כיוון שעכשיו יש פחות פחד לעבור עבירה ובמיוחד בעבירות שבין אדם למקום, אני יודע שכל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אבל עדיין זה לא מספיק משכנע אותי כיוון שגם אדם שאמר אחטא ואשוב וחזר בתשובה תשובתו מתקבלת, הייתי רוצה להתחזק ולהבין כיצד יכולה להיות יראת חטא כאשר מושג התשובה קיים, ומה אני צריך להגיד לעצמי כדי שלא אפול בשום חטא ושתהיה לי יראת חטא אמתית.
המושג תשובה בעיני סותר את הפחד לעבור עבירות כיוון שתמיד אפשר לחזור בתשובה וגם בעיני זה נראה לא צודק שאדם שנפל בחטא וחזר בתשובה יהיה יותר גדול מאדם ששמר על עצמו שלא ליפול והצליח להתגבר.
כיצד אוכל לחיות חיים של יראת שמיים ויראת חטא מבלי לסמוך על עניין התשובה ? בצד של עשה טוב אני מאוד מקפיד על קיום כל המצוות ולומד ובאמת משקיע אבל חסר לי מאוד בסור מרע שביני לבין הקב”ה.

תודה רבה על מה שאתם עושים.

תשובה:

לשואל היקר שלום רב,

התפעלתי וגם נדהמתי מהשאלה שלך. התפעלתי מעומק השאלה שלך בנושא שכבר גדולי הראשונים והאחרונים התחבטו בה. אך בעיקר נדהמתי מהדרגה הרוחנית שבה נמצא נער צעיר בגיל 17.5 ובנושאים בעומק עבודת ה’ שבהם אתה מתעסק. מעבר לכך התפעלתי מרמת המודעות העצמית שלך והיכולת שלך להקשיב ולבחון את הנטיות הדקות של הנפש ברבדים הפנימיים, בצורה נקיה וללא נגיעות. ובנוסף לכך התרגשתי מאד לראות נער צעיר שכל כך איפת לו מעבודת ה’, והוא מנסה, כמו כולנו (כן, כולנו מחפשים את אותו הדבר), לפלס את דרכו ולמצא את המסלול הנכון לקשר עם בורא עולם.

ברשותך, אני רוצה לחלק את התשובה לשני רבדים: בתחילה להתייחס לעצם השאלה שלך בענין יראת חטא מול אפשרות התשובה, ובהמשך להתייחס בצורה יותר רחבה לנושא של עבודת ה’ וקשר עם בורא עולם. לדעתי, החלק השני הוא העיקר שכן הוא נותן מבט רחב יותר על הצורה של עבודת ה’ באופן כללי.

יראת חטא מול תשובה

בספר ראשית חכמה (שער היראה פרק יג) מביא את שאלת הרמ”ק שמאד דומה לשאלה שלך, אבל הרבה יותר קיצונית. שואל הרמ”ק: הרי יש אפשרות לבוא לעולם הזה פעם נוספת ע”י גלגול נשמות. ואם כן, מה הבעיה? אני אהנה בעולם הזה בלי חשבון ואח”כ אחזור בגלגול ואתקן את הכל. עונה הרמ”ק: משל לאדם שיצא למסחר במשך שנים רבות הרחק מביתו. כאשר חזר עם כל הסחורה שהרוויח אמרו לו, הסחורה שבידך אינה שווה כאן כלום, כל המאמצים שלך היו לחינם. ואז אין לו ברירה אלא לצאת פעם נוספת למסחר למשך שנים רבות הרחק מביתו. באותו אופן אין לשער את גודל הצער של נשמה שצריכה לחזור פעם נוספת לנסיונות וליסורים של העולם הזה. (אותה שאלה אפשר גם לשאול בענין הגיהנום – הרי תמיד אפשר לעבור ניקוי בגיהנום, אבל גם כאן, הצער של הניקוי הוא גדול מאד). באותו אופן, גם ענין התשובה הוא תהליך שדורש מאמצים מרובים והמון כוחות נפש ובהשוואה להנאה הרגעית של החטא – זה בכלל לא שווה. [יש גם משל נפלא בענין מה’חפץ חיים’, שפת תמים פרק ד’]

אדם הסובל מבעיה של הצטברות שומן בעורקים לא יאמר: לא נורא, אני אמשיך לאכול מאכלים עם הרבה שומן, הרי תמיד אפשר לעשות צינטור לנקות את השומן ולפתוח את הסתימות בעורקים. זה לא שווה. הקושי הכרוך בצינטור אינו שווה להנאה של אכילה.

אנחנו גרים בקומה ראשונה מעל הקרקע. הבן הקטן שלי אוהב לזרוק את הכדור מהמרפסת למטה ואז החבר שלו צריך לזרוק את הכדור חזרה למעלה. שניהם מבינים שלזרוק למטה מאד קל אבל לזרוק חזרה למעלה זה מאד קשה.

קל מאד להגיע לנפילה ע”י חטא. הרבה יותר קשה לחזור חזרה למעלה – לחזור בתשובה. חזרה בתשובה שבאמת משפיעה דורשת מאמצים מרובים והמון כוחות נפש.

רבינו יונה (שערי תשובה) מביא עשרים עיקרים של תהליך התשובה, ביניהם: חרטה עמוקה, עזיבת החטא (וברמב”ם, הלכות תשובה – עד שיעיד עליו הבורא בעצמו שלא ישוב עוד לחטא), יגון וצער עמוק, בושה מפני ה’, כניעה בלב, במחשבה ובמעשה, שברון נפש עמוק ונוקב, וידוי (וברמב”ם, שם, שגמר בלבו לעזוב החטא באופן מוחלט). ועוד כתב הרמב”ם (שם): תשובה גמורה היא רק אם בא לידו אותו החטא ונמנע ממנו. ומדרכי התשובה להיות צועק תמיד לפני ה’ בבכי ותחנונים… ומשנה שמו… ומשנה מעשיו כולם לטובה וכו’. תהליך זה דורש רצון חזק, מאמצים עצומים והרבה מאד כוחות נפש. לעומת החטא זה פשוט לא שווה.

ובכלל, מי אמר שיצליח להשקיע את כוחות הנפש העצומים האלו ולחזור בתשובה שלימה? הרי אחרי החטא האדם נמצא במצב נפשי של צער, תסכול וחוסר כוחות נפשיים, ומסכים של טומאה מפרידים בינו לבין הקב”ה. ומי אמר שבמצב כזה הוא יצליח באמת לעשות את כל תהליך התשובה בשלמות?

ומה עם הרושם שנעשה בנפש בעקבות החטא. אמנם תשובה גמורה מנקה את כל הפגם שנעשה בנפש, אבל מי אמר שהאדם יצליח לעשות תשובה גמורה? אמר לי פעם תלמיד חכם: זה נכון שאפשר להוציא בקלות את המסמרים התקועים בקיר… אבל אחרי כן החורים נשארים, וצריך להשקיע הרבה מאמצים עד שהקיר חוזר להיות חלק. ומי אמר שבאמת יצליח להשקיע כוחו נפש עצומים?

בסופו של דבר זה פשוט לא שווה. זה לא כדאי, ויוצא שכרו בהפסדו ואין הצר שווה בנזק המלך. כלומר, לפני החטא, כאשר יש לאדם בחירה ושיקול הדעת: חטא מול אפשרות של תשובה, זה פשוט לא שווה. ואמנם, אחרי החטא, אם האדם כבר נפל לחטא בשוגג או באונס וכד’ אז הוא צריך לקבל החלטה – אני משקיע את כל כוחות הנפש שלי כדי לצאת מכאן, כי באמת אין דבר העומד בפני התשובה!

אני רוצה להתייחס בקצרה לכמה סוגיות שהזכרת הנוגעות לנושא שלנו:

במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד: המקור לדברים אלו נמצא במסכת ברכות (לד:): “אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלוקים זולתך, ופליגא דרבי אבהו דאמר רבי אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין”. נמצא שיש מחלוקת בדבר, האם דרגת הצדיקים גדולה יותר או שדרגת בעלי התשובה גדולה יותר.

מבאר הרב דסלר (מכתב מאליהו, חלק ג, עמ’ 226, 353): כאשר יש מחלוקת בדברי אגדה, הרי כל צד מתאר בחינה אחרת: אמנם הבעל תשובה זוכה לסייעתא דשמיא יותר גדולה ממי שלא חטא, כפי שאדם שהרגליים שלו אינן מתפקדות, ואינו יכול לעלות בעצמו במדרגות, יעלו אותו באמצעות המעלית. לכן חסדו של הקב”ה מתגלה יותר אצל בעלי תשובה, ומבחינה זו – גילוי חסדו של ה’, בעלי תשובה גדולים מהצדיקים. לעומת זאת הצדיקים שעמלים בכוחות עצמם, יש להם חלק יותר גדול בעבודת ה’ ולכן השכר שלהם גדול יותר, ובהם נאמר ‘עין לא ראתה אלוקים זולתך’, שמבחינה זו – העמל והשכר, דרגת הצדיקים גדולה מבעלי התשובה.

האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה: מקור דברים אלו במסכת יומא (פז.). מבואר במפרשים שאין מספיקין בידו כיוון ש’אחטא ואשוב’ לא מאפשר תשובה גמורה של חרטה אמיתית. ועוד כתבו המפרשים: אין מסייעים אותו מהשמים ולכן תשובתו קשה מאד ורחוק הוא מהתשובה ויתכן שלעולם ימשיך בחטא כי העבירה קלה בעיניו. הגמרא עצמה אומרת שאין מספיקין בידו, פירושו, כיוון שאדם עבר עבירה ושנה בה – נעשית לו כהיתר, ולכן הרבה יותר קשה לו להתגבר בפעמים הבאות. אז נכון שתמיד אפשר לחזור בתשובה, אבל לא תמיד זה קל, ובמקרה ש’נעשית לו כהיתר’ זה מאד קשה. עוד כתב הרב בעל התניא (אגרת התשובה, יא): הרי בשעת החטא היה יכול לכבוש את יצרו, אלא שסמך בלבו על התשובה. וכיוון שהתשובה גורמת לו לחטא, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. לכן אחטא ואשוב הוא אחד הדברים המעכבים את התשובה, כלומר מקשים על תהליך התשובה. ובאמת, מי אמר שיצליח.

וכתב רבי נחמן בסיכום הענין (ליקוטי הלכות או”ח – ברכת הריח וברכת הודאה הלכה ד): הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד שָׁם, כִּי לִפְעָמִים הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁבּוֹלַעַת אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וְלֹא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה לְבַסּוֹף, כִּי יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים רַבִּים לְאֵין קֵץ. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר עָבַר מַה שֶּׁעָבַר חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל.

עד כאן ניסיתי להתייחס לעצם השאלה שלך ולמקורות שהזכרת. עכשיו, ברשותך שואל יקר, אני רוצה לגעת בנושא העיקרי והחשוב יותר לדעתי – הצורה הנכונה של עבודת ה’ והמקום של יראת חטא בתוכה. במילים אחרות – יראת חטא בפרספקטיבה יותר רחבה של עבודת ה’ באופן כללי.

תכלית הבריאה וייעוד האדם

כמו בכל תחום בחיים, הדבר החשוב ביותר הוא קביעת המטרה, התכלית והייעוד. כל שאר הדברים ישתבצו בהכרח במסגרת התכלית. תכלית הבריאה, המטרה והייעוד של האדם הוא קשר ודבקות בבורא עולם. כל שאר הפרטים של עבודת ה’, התורה והמצוות, ישתבצו בהכרח במסגרת תכלית זו.

כתב הרמח”ל (דרך ה’, חלק א פרק ד): “והנה שורש כל ענין העבודה הוא, היות האדם פונה תמיד לבוראו. והוא שידע ויבין שהוא לא נברא אלא להיות מתדבק בבוראו, ולא הושם בזה העולם אלא להיות כובש את יצרו ומשעבד עצמו לבוראו בכח השכל, הפך תאות החומר ונטיתו, ויהיה מנהיג את כל פעולותיו להשגת התכלית הזה ולא יטה ממנו”.

ועוד כתב (מסילת ישרים, פרק א): “ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל עניני החומריות והתלוי בהם, עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת. וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקורבה הזאת, ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו. וכל מה שיוכל לחשוב שהוא מניעה לזה, יברח ממנו כבורח מן האש”.

לכן כל התורה, המצוות – חובות האיברים וחובות הלבבות, טהרת המידות, כולם הם אמצעים למטרה של קשר ודבקות עם בורא עולם (הזוה”ק [חלק ב, פב:] מכנה את המצוות ‘תרי”ג עצות’ לדבקות בה’, וכן כתב המהר”ל [סוף נתיב האהבה] שכל המצוות הם שיהיה לאדם דבקות בה’).

נמצא, שגם ענין יראת ה’ – יראת חטא, הוא אמצעי כדי להגיע לקשר ודבקות עם בורא עולם. חשוב לדעת שביראת ה’ יש רבדים שונים ודרגות שונות אך כולם הם אמצעים לקשר ודבקות בבורא עולם. נבאר בקצרה את הרבדים השונים ביראת ה’ בפרספקטיבה הזו:

יראת העונש: אמצעי כדי להרחיק את האדם מהדברים המפריעים לקשר עם בורא עולם כפי שכתב במסילת ישרים לעיל.

יראת חטא: כי יודע ומרגיש שכל חטא עושה מחיצה של ברזל בינו לבין אביו שבשמים… פחד מהחטא כיוון שע”י החטאים מתרחק מהבורא, וזה קשה לו יותר מכל דבר, כולל העונש (ע”פ ספר נתיבות שלום חלק א, פרק יראת ה’, האדמו”ר מסלונים).

יראת הרוממות: פחד מגדולתו ועוצמתו של הבורא כמו פחד ממלך גדול.

יראה של דבקות: הרגשת האדם שאין לו שום מציאות ושום חיות בלי השפעת ה’ התמידית, המחיה אותו וכל דבר בבריאה, וכפי שכתוב ‘ואתה מחיה את כולם’. וזה כמו הענף המושך חיותו ויניקתו מן העץ תדיר, וברגע שנפסק הקשר שוב אין לו חיות (נתיבות שלום, שם, מהר”ל, נתיב יראת ה’, פ”ב).

יראה מחמת אהבה: יראה שמגיעה מחמת גודל האהבה, שמתיירא שלא יפגום את האהבה שלו לבורא ואת אהבת ה’ אליו… שמתיירא להיות פוגם באהבה ובדבקות, וכל היגיעות שלו עושה בשמחה כדי למלאות את רצון אוהבו (נתיבות שלום, שם).

בפרספקטיבה של יראת ה’ כאמצעי להגיע לקשר ודבקות בבורא עולם, נראה שהאפשרות של תשובה לעומת החטא הופכת להיות פחות רלוונטית, שהרי בכל הרבדים האדם רוצה ומחפש קשר עם בורא עולם, והוא מבין ומרגיש שהחטא מרחיק אותו ועושה מחיצה בינו לבין בורא עולם. כמובן שגם בדרגה של אהבת ה’ התובנות וההרגשים האלו קיימים בעוצמה רבה יותר.

באופן מעשי, ברגע שהמטרה והתכלית של עבודת ה’ היא קשר ודבקות עם בורא עולם, יש אפשרות לכל אחד להתחבר לכל הרבדים השונים של יראת ה’ ובכך להפוך את האפשרות של חטא ותשובה, כעמדת פתחיה, לפחות רלוונטית.

אופנים שונים של עבודת ה’

בהמשך להרחבת הפרספקטיבה של עבודת ה’ אני רוצה לגעת בקצרה באופנים השונים של עבודת ה’.

עבד נאמן: משה רבינו נקרא ‘עבד נאמן’. עבד נאמן מבטל את רצונו כיוון שרוצה תמיד למלא את רצון האדון בשלמות, כל שכן כלפי בורא העולם שהוא אדון הכל. הסיפוק מגיע מתוך כך שהאדם ממלא את רצון ה’.

בן מלך: יהודי צריך לדעת, להרגיש ולזכור תמיד שהוא בן מלך, שכן נאמר ‘בנים אתם לה’ אלוקיכם’. בן המלך אינו צריך להכניע את הרצונות שלו, שהרי מתוך שהוא בן מלך אין לו שום רצון אחר אלא למלא את רצון המלך, ואת המתיקות והתענוג מעשיית רצון אביו שבשמים מרגיש הוא בכל איבריו.

גם באופנים השונים של עבודת ה’ האפשרות של חטא מול תשובה הופך להיות כמעט לא רלוונטי.

ערך המעשים

אחד הדברים חשובים ביותר בעבודת ה’ הוא ערך עצמי מתוך קיום התורה והמצוות, והכרה ברורה בערך המעשים. גם כאן אני רוצה להביא בקצרה כמה ציטוטים העוסקים בערך המעשים וערך האדם המקיים תורה ומצוות ומתגבר על הטבעים שלו (הציטוטים מתוך חוברת ‘מסרים – חיזוק בהתמודדות עם נסיונות’. החוברת במלואה מצורפת בסוף התשובה עבורך כמתנה, וכן לתועלת שאר הקוראים):

• היהודי המתמודד חשוב יותר מהמלאך שאין לו בחירה (נתיבות שלום, האדמו”ר מסלונים)

• בכל תנועה של התרחקות מהגשמיות האדם רץ אלפי פרסאות בעולמות העליונם (מוהר”ן)

• המתמודד ומתגבר על יצרו מושך על עצמו אור קדושה עצום מאד מאד (הסטייפלר)

• התגברות על היצר עושה נחת רוח גדול בשמים כפי שהפליג הזוה”ק (ספר התניא)

• כל מעשה קטן בדור הזה שהחושך גדול יש לו ערך כמו מעשה ענק בדורות הקודמים (האריז”ל)

• המבקש קרבת ה’, אפילו שעדיין לא נתקרב, כבר נחשב דבוק בו ממש (החפץ חיים)

• כאשר האדם מתגבר על יצרו כל מלאכי מעלה נרעשים ממעשיו (בעל שומר אמונים)

• המתחזק לעבוד את ה’ נחשב לו הדבר כאילו עושה סד עם הקב”ה (חפץ חיים)

• העומד בנסיון ומתגבר על הטבעים שלו מתקן את כל הבריאה (רמח”ל)

• היצר הרע קשה ביותר – שיהודי לא מרגיש שהוא בן מלך (נתיבות שלום)

כאשר האדם מפנים בשכל וברגש את ערכם העצום של מעשיו, המחשבה של חטא ותשובה בכלל לא עולה בדעתו.

לסיכום כל החלקים הקודמים: המטרה והתכלית של עבודת ה’ וייעוד האדם, הוא להגיע לקשר ודבקות בבורא עולם. מתוך מטרה זו, קיום התורה והמצוות מקבלים פרספקטיבה אחרת של תהליך של התפתחות רוחנית מתוך רצון להגיע להרגשים עמוקים של קשר ודבקות בבורא עולם. באופן זה גם המעשים מקבלים ערך נעלה כחלק מפיתוח הקשר עם בורא עולם. במצב תודעתי ורגשי כזה יראת החטא מקבלת משמעות אחרת והיא חלק מפיתוח הקשר עם בורא עולם. במצב זה האפשרות של חטא מול תשובה בכלל לא רלוונטית. נכון, יש כאן עבודה, אבל כתוצאה מעבודה זו נפתחים בפני האדם עולמות חדשים של קשר תודעתי ורגשי עמוק עם בורא עולם, מתוך מתיקות ונעימות עצומה.

תפקידו המיוחד של כל יהודי

יש עוד נושא אחד הקשור לצורה הנכונה של עבודת ה’ שלא אוכל להמנע מלהזכיר אותו בקצרה, והוא תפקידו המיוחד של כל יהודי.

כתב האדמו”ר מסלונים בספר נתיבות שלום (בראשית עמ’ סב-סג):

“מובא בשם האר”י הקדוש, שאינו דומה אדם לאדם מיום בריאת אדם והלאה, ואין אדם אחד יכול לתקן מה שעל חברו לתקן. והיינו, שלכל אדם יש את ייעודו ותפקידו אותו עליו לתקן בחייו, ובכלל זה גם הענין המיוחד עבורו ירד לעולם לתקנו כידוע. והקב”ה מעמיד לכל אדם את כל הנסיבות והתנאים שיוכל על ידם לתקן את אשר מתפקידו לתקן, ולמלאות ייעודו ותפקידו בעולם.

כל תנאי החיים של האדם בגשמיות וברוחניות, הטובים והרעים, כולם ניתנו לו כפי השייך לתיקון עולמו, שרק ע”י תנאים אלו יוכל להגיע לייעודו, ובלעדיהם לא יוכל לתקן את אשר תפקידו לתקן. וכיוון שלכל אחד יש תפקיד וייעוד מיוחד, לכן שונים תנאי החיים של כל אחד, לזה חייו קלים ולשני החיים קשים יותר, ובאופן כללי הרי גם כפי הנראה לעיניים יש לכל אדם את יחודו של מהלך חייו שאין להשוותו למהלך חייהם של אחרים. והוא כיוון שלכל אחד יש תפקיד המיוחד אליו נותנים לו כל התנאים המתאימים בכדי שיוכל למלאותו. ואף המצבים הקשים בחיי האדם הם גם כן אמצעים שנותנים לו בכדי שיגיע אל תיקונו, שאין רע יורד מן השמים, והכל הוא לטובת האדם כדי שיתקן בזה את השייך אליו, שע”י זה ישיג ייעודו ותפקידו בעולמו.

ובמיוחד שייך ענין זה בענינים הרוחניים, עניני טבעיות ותכונות הנפש, שלכל אחד יש הטבעיות ותכונות הנפש המיוחדים אליו. יש שנולד עם מדות ותכונות טובות, ויש הסובל מטבעיות ומדות רעות, נגוע בכעס או בתאוה וגאוה וכיוצא בזה שאר מדות הרעות. הכל הוא כדי שיוכל לתקן את מה שהוא צריך לתקן וימלא ייעודו בעולמו. ולא רק התכונות הטובות מביאות אותו אל ייעודו, אלא גם התכונות הרעות והמדות הרעות, שע”י שמתגבר עליהם ומשבר מדותיו הרעות מגיע לתפקידו וייעודו בעולמו.

וזהו ג”כ ענינם של כל נסיונות החיים העוברים על האדם, שיש שמן השמים מנהיגים את האדם בנסיונות קשים… אך האמת היא שכל נסיונות חיים העוברים על איש יהודי, הרי כולם הם להנאתך ולטובתך, שמובילים אותו להשיג תכליתן, שע”י שיתגבר על הנסיונות יוכל להגיע לתקונו וייעודו בעולמו.

נמצא, שלכל יהודי יש תפקיד מיוחד ושליחות מיוחדת השייכים רק לו, ולא לאף אחד אחר. תפקידו וייעודו המיוחד של כל אחד הוא לגלות את מציאות ה’ בכל מקום ובכל מצב, בכל תנאי החיים שבהם הוא נמצא. כלומר, כאשר האדם נמצא בנסיון, במאורע ומקרה מסויים, בהתמודדות עם טבעים ותכונות אופי וכד’, ומגיע להכרה שאין כאן מקרה, אלא הכל מאת השם יתברך, ועליו לעמוד בנסיון ובהתמודדות כחלק מתפקידו בעולם, הרי הוא גילה את מציאות ה’ במקום מסויים השייך רק אליו. למעשה, בגילוי הזה של מציאות ה’, האדם מאיר מקומות בבריאה ובנפש שלפני כן היו חשוכים באור מציאות ה’ !

המסר לאדם בתהליך זה הוא עמוק ושורשי והוא נותן מבט אחר על עבודת ה’ ועל כל החיים:

מאז בריאת העולם ועד סוף הימים אין מישהו אחר כמוך שיכול לעשות את העבודה והתיקונים שאתה עושה בעולם. העבודה שלך היא במקומות ובתנאים שאף אחד מעולם לא היה שם ואף אחד לא יהיה שם לעולם – אלו מקומות שהם רק שלך. רק אתה יכול להאיר את המקומות החשוכים בהם אתה נמצא ועמהם אתה מתמודד.

בכל פעם שאתה מתמודד ומצליח, אתה מגלה ומאיר נקודה בנפש שהייתה חשוכה ונסתרת. לכן כל פעם שאתה מתגבר על היצר אתה מגלה מקומות חדשים במעמקי הנפש, ועי”כ אתה מרחיב ומעצב את נשמתך וממילא גם את העולם הבא שלך.

מסופר על מנצח של תזמורת פילהרמונית ענקית, שבסוף ימיו אחרי שיצא לפנסיה, ישב בביתו ושמע ברדיו את התזמורת מנגנת בארוע חגיגי. כאשר התזמורת סיימה לנגן אמר המנצח לאחד מידידיו, אמנם הם ניגנו יפה, אבל זה לא היה מושלם. היו שם רק 14 נגני כינור, וחסר לי צליל של כינור אחד. ידידו לא התעצל ויצא לבדוק, ואכן באותו ארוע נגן אחד של כינור היה חולה ולכן לא הגיע. כאשר שאל הידיד את המנצח כיצד הוא ידע, השיב לו המנצח בפליאה: הרי אני כתבתי את התווים לכל התזמורת, לכל הנגנים. לכל נגן כתבתי תווים קצת שונים כדי שביחד תשמע סימפוניה מושלמת המורכבת מהמון צלילים. כאשר שמעתי את התזמורת מנגנת, צליל אחד היה חסר לי כל הזמן, ולכן הסימפוניה לא היית מושלמת.

בורא עולם, הקב”ה, ‘המנצח הגדול’ של כל הנבראים בעולם, כתב תווים מיוחדים לכל אחד, נתן תפקיד מיוחד לכל אחד. בורא עולם מחכה לשמוע את הניגון המיוחד של כל אחד, הניגון המיוחד העולה מתוך תפקידו המיוחד ועבודתו המיוחדת של כל אחד. אין אף אחד אחר, מאז תחילת הבריאה ועד סופה, שיכול ליצור את הניגון המיוחד – העבודה המיוחדת של אדם מסויים. ללא הניגון המיוחד והעבודה המיוחדת של כל אחד, הרי הסימפוניה, גילוי מציאותו של בורא עולם בכל מקום, לא תהיה מושלמת…

שואל יקר,

נכנסנו ביחד ללמוד סוגיה עמוקה ורחב מני ים, עשינו מסע ארוך, והעלנו רק טיפה מהים הגדול. אני מקווה שלפחות פתחתי בפניך את העקרונות העיקריים של נושא רחב זה כפי שמצאתי בספרים, והשארתי לך בסיס להמשך לימוד והעמקה בנושא.

אשמח לנסות ולענות לשאלות שנשארו פתוחות, ואשמח לשמוע לאלו תובנות הגעת בהמשך הלימוד וההעמקה בנושא.

בברכה והצלחה רבה

ישראל ל. yisraell613@gmail.com

חוברת מסרים להתחזקות

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. שלום

    מאוד התרשמתי מהתשובה המפורטת והעשירה של הרב ישראל

    אבל אני חושב שיש כאן שתי נקודות להדגיש

    א. ההנחה של השואל שאם בסוף לא ייענש על חטאיו לכן אפשר לחטוא ולשוב.
    נראה שיראת העונש היא דבר שאפשר להתחמק ממנו

    אני חושב ששלמה המלך התייחס לענין בקהלת [וכן זה נאמר בתחילת פ”ג של אבות] “בכל עת יהיו בגדיך לבנים” וגו’
    ויש עוד מקומות שמוכח בהם שלא ידוע מתי העונש יגיע וכדומה
    מחוץ לזה אין זו דרך ישרה לבסס את הכל על פחד בלי אהבה כמו שכתב המשיב, ואם יש אהבת ה’ אין מקום לשאלה
    בנוסף גם אין יראת שמים בלי אהבה כמ”כ הרמב”ם

    ב. כל המושג של תשובה בנוי על חרטה, וגם על אחטא ואשוב אפשר להתחרט, אבל בתנאי שבאמת אם לא רציתי לעשות את העברה אלא שהיצר פיתה אותי ואמר תחטא ותשוב, אבל אם זאת תכנית של פריקת עול, אי אפשר להתחרט על כך
    כי חרטה אינה הפחד מהעונש אלא זה מורה על הרצון הפנימי לעשות טוב
    ולמי שמתכחש לרצון הזה לא תועיל תשובה
    אם יש צורך במקורות אכתוב

    בהצלחה רבה
    יוסף ביליצר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה התכלית של זה הכאב?
שאלה לי והיא מטרידתני. אפשר ותראה כמתריסה, או שמא כנודניקית ספקנית. אך, במטותא מנכון, העבירו על מידותיכם, והשתדלו לתת לה מקום של כבוד באימיילכם. החיים ריקניים הם, חסרי תוחלת הנאה ומשמעות. אינם אלא כבועת סבון אדירה ונוצצת שכיון ובאת לעמוד על טיבה מתנדפת היא בקול רחש חרישי. אשרי מי שזכה...
איזה קושי הוא בידי ומה בידי שמיים?
ממה שהצלחתי להבין כל קושי ואתגר, שהאדם עובר בחיים הוא מאת הקב”ה. עוד דבר שאני מקווה שהבנתי נכון הוא שדרך התורה הוא בכיבוד האחר,בעזרה לאחר ובכללי בעשיית טוב לאחר בין אם זה חברים קרובים משפחה וכו. השאלה אם יש גבול מסוים או שפשוט לקבל שכל דבר מאת הה’ יתברך? האם...
מותר גם סתם להנות ולהתבטל מבלי שנחשוש לבזבוז זמן?
אשמח לקבל הבהרה תמיד יש שאלה מציקה שאולי אנחנו אמורים ללמוד עד המקסימום ולהיות ממש מחושב על הדקה וגם על כל מילה של דברים בטלים צריך פיקוח וכן סתם הנאות העולם הזה מעבר למה שנצרך תמיד יש את התשובה שצריך להיות נורמלי אבל החרדה שוב עולה שאולי אפשר להיות במינימום...
האם אפשר שתהיה תכלית לחיים בלי חיבור לקב"ה?
כחרדים ויהודים מאמינים אנו יודעים שיש תכלית לאדם בעולמו , שיש עולם הבא , שכר ועונש וכו.. השאלה שלי היא למה בעצם אומרים שלחילונים אין תכלית בחיים? להתחתן זה לא תכלית? להביא ילדים? להקים משפחה, למה לכאורה זה לא נחשב לסיבה מספיק טובה לתכלית האדם בעולם, הרי זה המשכיות זאת...
איך לא נפחד מהמוות אם יש מצב לגיהנום?
תודה שיש כאן מקום לשאול- יש לי שאלה, יש לי פחד גדול מלמות , פחד שמורכב מהמון נקודות כמו החוסר וודאות , כמו האיבוד שליטה , כמו לא להגשים את עצמי ועוד ועוד. ככל שעובר הזמן אני מבינה, שכשאדם מפחד ככ למות, הוא הרבה פעמים לא זוכה לחיות.. כי הוא...
ירידה רוחנית לפני חתונה
אני שלושה שבועות לפני חתונה. ציפתי להיכנס לחתונה מתוך עבודת השם מתוך עליה רוחנית ולא ירידה. אלא שאני מרגיש חוסר חשק לתפקד אני קם מאוחר בקושי לומד ובעקבות זאת חושש מהעתיד- איך אקים בית של תורה. זה מאוד מתסכל. ואני מאוד מפחד שלא אצליח ללמוד בכולל ושלא אנהל סדר יום....

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן