שואל יקר

ראשית סליחה על העיכוב במענה לשאלתך, שאלתך ויותר נכון זעקתך, היתה ראויה למענה מיידי, עיכובים בלתי צפויים גרמו את האיחור, ועמך הסליחה.

ריגשת אותי בדבריך היוצאים מן הלב, אינך מטיח דברים באיש, אדרבה, אתה משתפך בכיסופיך לעשות רצון השם בשלימות, אתה גם מכבד את החברה ממנה באת, אין לך עניין לשנות אותה, אתה רק יוצא בזעקתך "למה מרחקים אותי"…

והצעקה שלך נוקבת, נוקבת עד תהום, וגורמת לי לדמוע, למה? למה באמת? מדוע צעיר עם לב יקר כ"כ, רצון וכיסופים, לא יכול למצוא את מקומו בקרב יהודים שומרי תורה ומצוות, רק בגלל שקשיים מונעים ממנו להיות "חרדי מושלם". אז ראשית אני מצטרף לזעקתך.  בא נזעק יחד, בא נזעק עד יעלה קולנו מערב, וישמע תחנונינו מבוקר. עד יבא רועה הצאן, רחום וחנון, לרעות את הצאן הנותרות.

מכיוון ששאלת, אנסה לענות. לא כמצדיק, אלא כדן לכף זכות. אבל קודם כל נעשה סדר. בדיוק כמו שאסור לחלל שבת ומצווה להניח תפילין, חובה וזכות לקרב ולאהוב כל יהודי. ולא סתם לאהוב, אלא – אהבת לרעך "כמוך". ומי שאוהב לזולתו כמו שאוהב את עצמו, כבר ימצא את הדרך איך לאהוב גם מי שלא נראה בדיוק כמוהו. [ישנה חובת תוכחה למי שנכשל בעבירות, שגם היא יסודה באהבת הזולת, שכחלק מהאהבה אליו נסייע לו בשמירת המצוות. אבל, מצוות ההוכחה היא רק אם התוכחה מועילה ובצורה המועילה, אבל למי שאין תועלת בהוכחה, אין מצווה להוכיחו, ולכן, אלו שאינם פורקי עול להכעיס, אלא יש להם קשיים והתמודדויות בשמירת תורה ומצוות, והתוכחה רק מרחיקה אותם, על כך נאמר "ולא תשא עליו חטא", שהוא איסור להוכיח בצורה המכלימה ומרחקת, כך או כך מצוות הקירוב והאהבה לא פסקה כלל]. אם תסתכל בתניא פרק ל"ב, תראה איך שהוא מפרט, כי בכל מצב יש לקרב ולאהוב כל יהודי, גם מי שאינו שומר תורה ומצוות. וכך נהגו כל רבותינו מצוקי ארץ זכר צדיקים וקדושים לברכה, שאהבו וקירבו כל יהודי בכל מצב. ואם אתה בא מקהילה חסידית, הרי שזו במיוחד היתה דרכו של הבעש"ט ותלמידיו הקדושים, להאיר את אור הנשמה שיש בכל יהודי, למשל, להראות את המעלות המיוחדות שמאירות דווקא בבעלי עסקים שהיו עמלים קשה לפרנסתם, אף שהיו מדקדקים פחות במצוות מיושבי אוהל ותלמידי החכמים. ועוד הרבה כהנה וכהנה. כך שאם הדבר לא קורה כיום, אין זו דרך היהדות ולא דרך החסידות.

למרות זאת ננסה בדרך לימוד זכות, להבין למה בכל זאת החברה נוהגת כך. החברה החרדית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, פיתחה צורת חיים חדשה בכדי להתמודד מול אתגרי התקופה של הציונות ומבול הכפירה העולמי בשנים שלפני ואחרי המלחמה. וכך התפתחה תרבות חרדית, של הסתגרות והתבדלות. בחינוך נפרד, במגורים בשכונות נפרדות, אברכי כולל שפחות יוצאים לעבודה ולשוק המשותף, ובצורת חיים מתבדלת עם קוד לבוש שונה ועוד. ההתבדלות הזו, היא לאו דווקא תורה מסיני, ולא כל השנים עם ישראל ששמר תורה ומצוות, היה נראה כך. זו צורת חיים שהחברה החרדית אימצה לעצמה ככלי התגוננות עם החברה הכללית בשנים שלאחר המלחמה. לפיכך, מכיוון – שההתבדלות החיצונית גם כן – הפכה לערך חשוב, שוררת הרגשה בקרב רבים שכל שינוי, גם חיצוני הוא פגיעה ביסודי הדת, למרות שאין שום עבירה ללכת עם מכנסי ג'ינס, אבל יש הרואים בכך סדק בחומת ההבדלה בין החרדי לבין מי שאינו שומר תורה ומצוות לעת עתה. זו הרוח השלטת כיום ברוב הקהילות החרדיות, ולכן, אולי, נמנעים מלקרב צעירים כמוך, לא בגלל ההתנהגות שלך ספציפית, אלא בשל הרוח הכללית, והחשש מלוותר על פגיעה בחומת ההתבדלות. לכן קשה להם לראות במי שלובש אחרת למשל, כעוד יהודי טוב, הם בהכרח מתייגים אותו למישהו ש"לא משלנו", למרות שבעצם הוא יהודי טוב ואהוב בשמים כמוהם ממש, התרבות החרדית המתבדלת, מתקשה לראות בשונה ממנה, חלק מהעולם החרדי. אדגיש שוב, אינני חושב שמותר לפגוע, ואדרבה חובה מדאורייתא (חמורה יותר מאי לבישת ג'ינס) לאהוב ולקרב כל יהודי, אני מנסה ללמד זכות, למרות שלדעתי הדברים יכלו להתבצע בצורה אחרת יותר מכבדת.

אני מקווה גם שלא תוותר על רצונותיך ושאיפותיך הטהורות לעשות רצון אביך שבשמים, בגלל אותם שלא נהגו בך כראוי, זה קשה ומתסכל באמת, אבל בסופו של יום, אינך צריך להעניש את עצמך בגללם, אדרבה הם לא נהגו כראוי ולא אתה. רק אלוקים בשמים יודע את מסתורי הנפש, והוא יודע לשקול, כפי שכתב הרמב"ם, חבילות של מצוות השוות פחות ממצווה אחת קטנה שנעשית בקושי ובמסירות נפש. ובזוהר הקדוש (תרומה קנ) כתב "לית רעותא דיתאבד מקמי מלכא קדישא" – אין שום רצון טוב כיסופים וגעגועים שנאבדים מלפני המלך הקדוש הקב"ה. כל רצון טוב, למרות הכשלונות שלאחריו, עומד ונרשם לנצח באותיות של זהב לפני כסא הכבוד. אתה ורצונותיך שווים הרבה מכדי שתאבד אותם לטובת אותם מרחקים ודוחים.

נוסיף משהו, הנך יודע, כפי שכולנו יודעים, שבשנים האחרונות הרבה דברים משתנים. חומת ההתבדלות נסדקת, קשה להתבדל בתקופה של תקשורת חוצה גבולות, וכשהציבור גדול בממדים עצומים. אז לכן מחד גיסא, אדרבה אפשר יותר ללמד זכות על הנהגת ה"דוחים" בשמאל ואינם מקרבים, כי החשש גדול מאוד, דווקא בתקופה זו, מפני פרצות בחומה המבדלת. אך מצד שני, ישנם יותר ויותר קהלים, הנותנים מקום ואפשרויות לצעירים וצעירות המעוניינים לשמור על ערכי תורה ומצוות, יחד עם תרבות פתוחה יותר, ומתבדלת פחות. זהו אתגר משמעותי העומד לפתחנו בשנים אלו, למצוא את הדרך להבעיר את ערכי התורה ומצוות, בצורה שתשלב ותעודד התערות בחיי המעשה.

ולשאלתך איפה אתה כצעיר "מודרני" כלשונך, יכול למצוא מקום גם בקרב חרדים. ישנם כמה וכמה מסגרות וקהלים כאלו. אשמח להמליץ לך כפי שתרצה. אני באופן אישי שותף לקהילת צעירים כזו אשמח לשתף אותך.

הרבה הצלחה ומחכה לפנייתך

שרוליק

[email protected]