יקרה עד מאד, שלום לך!
קראתי את שאלתך בתשומת לב, ניכר כי את בחורה איכותית ובריאה בנפשה שמחפשת את שביל הזהב בעבודת ה’, לפשר בין שאיפות נעלות ואמת אבסולוטית לבין סערת הנפש וצרכיה. אני מעריכה אותך כל כך על השאלה הזו, שעצם כתיבתה כבר העלתה אותך למדרגת ‘עובדת’. פתחת לעצמך פתח, יצרת אפשרות לקבל מענה שבעז”ה יקדם אותך.
את שואלת האם מותר לבנות לצפות בסרטים שיש בהם תכנים בעייתים מבחינת צניעות, את רוצה לדעת מהו גדר מחשבה בכלל ומהי נקודת הבחירה שם.
נכון, נושא שמירת העיניים לבנות כפי שהגדרת את זה, הוא ענין הלכתי, אבל לא רק. חשוב לי להקדים ולהעמיק ביסודות הענין על מנת להכשיר את המצע להלכה הפסוקה שתובא בהמשך.
בעולם שלנו יש כוחות של קדושה וטומאה. כח הקדושה מקרב אותנו אל הצד הנשמתי שבנו ואל הקב”ה. והטומאה מרחיקה אותנו משם. זוהי הגדרה פשוטה למושגים בעלי עומק רב אבל לנו כרגע היא מספיקה. היהדות היא לא רק 613 מצוות עשה ולא תעשה, ערימה של איסורים וציווים ומותר ואסור. התורה שלנו היא תורת חיים כפשוטו, ממנה אנו שואבים את החיות האמיתית. ואני אנסה להסביר את זה יותר, ההוראות וההלכות הם פועל יוצא של הרעיון, של נשמת התורה, של האור או החושך הזורמים אלינו לפי מעשינו. ניקח כדוגמא את השבת. האיסורים של השבת הם פועל יוצא מקדושתה של השבת מהיותה יום שבו העולם מכריז על שביתת הבורא ועל האמונה בה’, וממילא מורידה לכאן שפע רוחני, תחושת עונג ומנוחה. והדקדוק בהלכה מדייק אותנו לרמה שאנחנו יכולים להיות מסונכרנים עם המערכת הרוחנית הזו ולהיות כלי לקבל את השפע הרוחני ולא לקלקל חס ושלום. אז יש לנו מצוות והלכות, אבל רק זה לבד, זה טכנוקרטים של השולחן ערוך. כי התורה היא הרבה מעבר למותר או אסור.
ציווי מרכזי אומר לנו “לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם” העיניים והלב נמשכים אחרי מראות וקולות ויכולים למשוך את כל קומת האדם אחריהם. התורה מצווה אותנו לא תתורו, אל תטיילו, אל תתירו במחוזות שהלב והעיניים לוקחים אתכם כדי “למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים..”
את מבינה יקרה, ה’ רוצה אותנו אצלו, קרובים אל הקדושה, אל האור האלוקי כי שם נהנה הנאה לאורך זמן, ולא הנאה שמכלה את הנהנה. אבל כאשר תרים אחרי הלב והעיניים זה מרחיק אותנו ממנו, מרחיק אותנו מהקדושה ולכן את מרגישה חוסר חשק להתפלל, חוסר שמחה בקיום המצוות. את בחורה עם רגישות רוחנית, הנשמה שלך מתקשה להכיל דברים ששיכים לצד הטומאה, למראות שלא שייכים בכלל לעולם רוחני ולקדושה. וזה מעבר לבנים או לבנות, לשלום בית או לתמונות שלא יוצאות מהראש, זה כלליות קומת האדם היהודי שאת. בשביל זה את נלחמת.
ועם ההבנה הזו, נלך לענין ההלכתי : ספר החינוך כותב במצוות “לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם” – “הלאווין של ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שייכין גם בזכרים וגם בנקבות”. השבט הלוי, הרב וואזנר, כותב כי האיסור הוא לראות הנהגה של פריצות, כי ראיית הפריצות מטמאה את הרואה. אמנם מותר לאישה לראות אישה אחרת (ולא איש) שלבושה בחוסר צניעות (כמו בשחיה). כלול בזה גם איסור להסתכל על גברים לשם תאווה (התעוררות רגשי קרבה ומשיכה), ואם זה לא לשם תאווה אין בזה איסור.
אני סומכת עלייך שאת מבינה מתוך האמור איפה הגדר ההלכתי עובר, ומתי בדיוק צריך לעצום עיניים, אבל מאיך שכתבת אני מתרשמת שאת מחפשת הרבה יותר מזה, לא להסתפק בבינוני, את מחפשת את הבסיס ממנו אפשר להתעלות רק בלי ההפחדות. מה אסור בטוח, ומעבר אני אחליט בקצב שלי. אז אני מחזקת ומעודדת אותך להגביר את צד הקדושה ולחזק את הצד הנשמתי שבך.
את שואלת גם בנוגע למחשבה, מהו גדר מחשבה ואיסור במחשבה. המחשבה, שם מקום משכן השכל, המקום העליון באדם, הוא מקום שאנחנו צריכים לשמור אותו ולשמור עליו. בפועל, כל מעשה שאסור לעשות, אסור לחשוב ולדמיין שעושים אותו. (אמנם גם מעשה שמותר לעשות כמו איש ואשתו יש בזה גדר נוסף של מצוות קדושה קדושים תהיו של לא לחשוב בזה סתם לשם הנאה וכו’) ומה עושים עם מחשבות שמגיעות בלי הזמנה? אי אשר לגרש מחשבות אבל אשר גם אפשר להזמין מחשבות אחרות. המחשבות הלא רצויות הם טבעיות ונורמליות, אנחנו בני אנוש עם דחפים ויצרים ותשוקות, אמנם לא כדאי לתת להם מקום ופשוט להזמין מחשבה אחרת, טובה ונקיה יותר. לא לפחד מהן, לא להבהל מהן, להחליף אותן. יש מקום במח למחשבה אחת, כשאת מתעסקת במשהו אחר אוטומטי הן נעלמות. תנסי את זה
אני רוצה להרחיב קצת על הבעייתיות של סרטים מבחינה רעיונית, אני מבינה ממך שתשובות של הפחדות לא מדברות אלייך כי את מרגישה שזה לא מדויק אלא נועד לשמור עלינו הרחק ממקום הסכנה. אבל חשוב לך להבין את הבעייתיות. אז גם בלי לרצות להפחיד, אז כן, לסרטים ובכלל לכל מה שאנחנו צורכים, יש השלכות על הנפש שלנו, ומתוך כך גם על חיי הנישואין: על עיצוב התודעה שלך מהי אהבה, מהו קשר זוגי, מהם חיים מאושרים. מייצר לך צרכים וחוסרים ומתעדף סולם ערכים. הסרטים מציירים את חיי הנישואין בצורה לא ריאלית, הכל נסוב סביב אהבה שהיא בעצם תאווה והרבה דמיונות, כשבמציאות אהבת אמת היא חיבור לאחר על ידי נתינה. ובעוד שאהבה נבנית על ידי עמל זמן והשקעה, בסרטים הכל נראה אוטומטי וכשבאים לחיים מצפים לחיים ה’טובים’, וכשהמציאות היא לא כמו בסרטים, חושבים שהבעיה היא בבן הזוג\בת הזוג.
אז כן, אני יודעת שזה מאד מושך וממלא לא מעט חסרים החל משעמום ועד לחויה עמוקה ומרגשת, גם מחיקה של סרטים ליומיים היא בעלת ערך גדול, אמנם אני מסכימה שזה לא אפקטיבי תמיד. יש עוד אפשרויות להתגבר על זה אם תרצי נוכל להרחיב בזה פעם הבאה.
ואני חושבת שיש לך גם מקום לשאול את עצמך, מה השורש שמושך אותך לראות סרטים? אם זה בא ממקום של הנאה מהעלילה ומצטרפים לזה תמונות פחות טובות, או שהעיסוק בנושאי אהבה מעניקה לך חוויה רגשית שחסרה לך?
כל כח ותכונה שיש בנו זה בריאה של ה’, ולא במקרה. לעיתים, מי שמרגיש/ה שיש לו/לה דברים שלא באים לידי מילוי או מימוש זה כי הוא עוד לא גילה את הכח הזה בעבודת ה’. אנשים בעלי רגש שעבודת ה’ שלהם היא טכנית או שכלית, הרבה פעמים מחפשים להוציא את הרגש בקשרים וריגושים בסרטים.
נכון, כרגע, יש מקומות שעוד אין לך אפשרות להוציא לידי ביטוי, ויש לך משימה חשובה לשמור על עצמך, ליבך, מחשבותייך טהורים וקדושים בשביל הרגע הזה שבו תהיי במקום הנכון ובזמן הנכון, מתוך בניין אמיתי, כנה, מתמיד, כרצון השם ועם ברכתו. “כי שם ציווה השם את הברכה, חיים עד העולם”.
מאחלת לך חים בקדושה שמחים ומאושרים,
תמר ש.
דלג לתוכן
