בס”ד
שלום שואלת יקרה,
את שואלת למה בציבור החרדי מעודדים להביא הרבה ילדים. מה זה שווה להביא הרבה ילדים אם חלק מהם מתפספסים בדרך, אם חלק סובלים בעולם, אם חלק עוזבים את חיי התורה והמצוות?
השאלה שלך היא שאלה חשובה ומתבקשת וברור לי שהיא עולה אצל עוד בנות. היא מציפה כאב גדול שזועק מבין מילותייך. המילה שעולה בי מקריאת דברייך היא אחריות. את קוראת להורים ולהורים שבדרך להבין שלא מספיק להביא ילדים לעולם אלא יש לתת להם את כל מה שהם זקוקים לו. זוהי משימה גדולה ורצינית. אסור לראות אותה במבט חיצוני של כמויות ואיך זה נראה ומתקבל בחוץ אלא צריך להתבונן פנימה ולהבין מהו התפקיד ומה הוא דורש מאתנו כדי שנצליח למלא אותו באופן הטוב ביותר.
מדברייך ניכר שאת שואלת את השאלה שלך מתוך אכפתיות וכאב. החסר שחווית בבית, במקום ובתשומת לב, חיזקו בך את הרגישות וההבנה לצרכים החיוניים של הילד – צרכי גוף, כמובן אך לא פחות חשוב מכך – צרכי הנפש. מהשאלה שלך בולטת הזעקה שאת זועקת בשם כל הילדים “תראו אותנו, תנו לנו מקום, שימו אלינו לב”. אני מניחה שהכאב והחסר שחווית בילדותך מלווים אותך גם היום ומשאירים את הזעקה שלך ואת השאלה תלויה ועומדת.
התשובה הפשוטה שלי אלייך היא שברור שעל ההורים לקחת אחריות על המשפחה שהם מקימים ולראות שיש להם דרך למלא את מחסורם של הילדים בכל הרמות. חשוב שההורים יראו שיש בידם את מה שצריך כדי שהילדים שהם מביאים לעולם יגדלו בבריאות גוף ונפש. לגבי החברה החרדית, איני הדוברת שלה אבל אולי מהמשך דברי תוכלי לקבל תשובה ולו גם חלקית לסיבה שהחברה החרדית רואה בהרבה ילדים במשפחה ערך חשוב וברכה. חשוב לי לציין שיש בחברה החרדית זרמים שונים זה מזה באופן ראיית הדברים. יש את המרצים שאת נתקלת בהם אבל יש גם קולות אחרים שלא מדברים על הבאת כמה שיותר ילדים וזהו אלא מתחשבים במצב המשפחתי ובתוצאות.
שאלתך עוררה בי הרבה מחשבות ושאלות נוספות. האם יש מדד לקביעת מספר הילדים שנכון להביא לעולם? האם אפשר לדעת מראש שיש לנו את הכוחות לביצוע המשימה החשובה הזו? כמו שכתבת, יש הורים שגם ילד אחד לא מצליחים לגדל ולעומת זאת יש משפחות בריאות ושמחות שמגדלות ילדים רבים ואפילו רבים מאוד, מוצלחים ומצליחים. מהי הדרך הנכונה והבריאה לראות את הדברים?
אני מסכימה איתך שלהביא ילדים לעולם זהו עניין רציני ואחראי והוא לא מסתיים בהבאת הילדים אלא שם זה רק מתחיל. התפקיד בהא הידיעה של ההורים הוא לגדל, לחנך, לטפח, את ילדיהם כך שיהיו בריאים בגוף, נפש ורוחניות ועם כלים טובים לבנות את החיים שלהם הלאה. כדי להצליח בכך חשוב להבין מה זה דורש מאתנו, מהם המשאבים העומדים לרשותנו ומהו המנוע שלנו במאמץ הגדול והמתמשך הזה.
מה זה דורש מאתנו? הורים צריכים להבין שלגדל ילדים זוהי משימה מורכבת שדורשת השקעה ויש לשים אותה בראש סולם העדיפויות. חשוב ללמוד ולקבל ידע וכלים איך לעשות זאת נכון. הידע מעניק ביטחון ומקל על ההתנהלות השוטפת. הלמידה מכוונת את ההורים לנהוג נכון תוך מילוי צרכי הילד יחד עם נתינת הזדמנויות לילד לפתח עצמאות ויכולת התמודדות. תפקיד ההורות דורש מההורים להתפתח ולעבוד על מידותיהם. פעמים רבות, גידול הילדים דוחק את ההורים אל הקיר ומפגיש אותם עם קצה גבול היכולת שלהם. בהמשך נדבר על הדבר שנותן מענה למצוקה שנוצרת אצל ההורים, בעקבות זה.
ברור המשאבים – הורים צריכים לראות מהם המשאבים הפנימיים והחיצוניים שדרושים להם. רשימה חלקית של המשאבים היא: כסף, ידע, פניות, עזרה מהמשפחה המורחבת, קהילה וכד’. עליהם לנהל בתבונה את בנק המשאבים שלהם וכשצריך, עליהם לפעול ולגייס את המשאבים הנחוצים. הם המנהיגים את הספינה של ביתם בים החיים וחשוב שיכירו בכל האפשרויות העומדות לרשותם. חשוב שיתנו מקום לצרכים האישיים שלהם כי הורים מסופקים חיוניים לבית שמח ויציב. חשוב שיבחנו את המצב ויראו שיש התאמה בין מה שהמשפחה שלהם זקוקה לו לבין מה שיש באפשרותם לתת ולגייס.
יכול לקרות שהספינה המשפחתית נכנסת לסערה או למערבולת וההורים מגיעים להכרה שכרגע לא נכון להביא עוד ילדים כי לא יהיה באפשרותם לתת לילדים את מה שחשוב להם לתת. במקרה כזה, יש להם בחירה. חשוב שיעשו שיקול דעת מעמיק תוך ראיית התוצאות האפשריות. כדאי שיהיה להם רב שהם קשורים אליו וסומכים עליו לברור הצד ההלכתי.
עכשיו אני רוצה להתייחס למשאב הגדול ביותר שעומד לרשות ההורים – החיבור למשמעות העמוקה של תפקיד ההורות שהוא בעצם החיבור לבורא עולם, נותן התפקיד. המשמעות היא זו שנותנת את המוטיבציה להורים ומייצרת אצלם מאגר גדול שממנו הם שואבים כוח, יצירתיות, יכולת להשתפר ולהתמסר לתפקיד של הבאת וגידול ילדים. הבנת המשמעות היא מנוע רב עצמה בתנאי שההורים אכן מחוברים לה, וחיים אותה מבחירתם ולא מתוך הכתבה של החברה שהם חיים בה. החיבור למשמעות דורש חיזוק ותחזוקה שוטפת ולכן חשוב לקרוא ולשמוע על הנושא ממקומות שליבך פתוח לקבל מהם, ממקורות שיש לך בהם אמון שהם רואים את כל התמונה ולא מתעלמים מהנפש וצרכיה, הן של הילדים והן של ההורים. חשוב להבין שהחיבור למשמעות מכניס את השותף השלישי, הקב”ה, למערכת. דבר זה מגדל ומעצים את ההורה ולא להפך. מקום זה חייב להיות מקום של בחירה.
אני זוכרת שפעם התארחו אצלנו בסעודת שבת שני סטודנטים חילונים מהפקולטה לחקלאות. אחד למד לתואר שני במדעי הצמח והשני, לתואר שני במדעי בע”ח. כשהם ספרו על לימודיהם, צחקתי ואמרתי להם שבעלי הוא מהנדס מטוסים ואני עוסקת בגידול בני אדם (ילדינו) אז יש כאן התייחסות לארבעת דרגות הבריאה – דומם, צומח, חי ומדבר. יוצא מזה שאני, שהייתי אז עקרת בית, עוסקת בדבר הנשגב והחשוב ביותר – גידול וטיפוח נשמות יהודיות. האמת, שההברקה הזו שהייתה לי באותו הרגע שמחה אותי מאוד. היא חברה אותי ברגע אחד למשמעות העמוקה של כל מאמצי (הרבים) ונתנה לי כוח.
הרב עזריאל טאובר בספרו פרקי מחשבה, מהותו של יהודי, מרחיב רבות על ערכו האינסופי של כל יהודי באשר הוא שם – שומר מצוות ושאינו שומר מצוות, בריא וחולה ואפילו ‘צמח’ מחוסר הכרה. כל יהודי הוא שגריר לגילוי כבוד ה’ בבריאה ומקרב את העולם לתיקונו. זוהי רק דוגמא למקור שאפשר ללמוד ממנו על המשמעות של התפקיד. יש מקורות רבים נוספים.
לסיכום, נגענו, על קצה המזלג, בחשיבות ההתייחסות הרצינית לגידול הילדים תוך ראייה מעשית ומקורקעת, כפי שמתייחסים לעסק שמאוד חשוב לנו להצליח בו. כל זה יחד עם ההכרה והחיבור למשמעות הרוחנית-נצחית של תפקידנו שקיבלנו מבורא עולם וממנו הכוחות. במילים אחרות, חיבור לנצח כשהרגליים עומדות חזק ויציב על הקרקע.
בהצלחה
פנינה
דלג לתוכן
