The Butterfly Button
למה לי להיות חרדי? העוולות בציבור זועקות לשמים!

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה.
אני אברך חסידי אב לכמה ילדים ב”ה משתייך לאחת החסידויות החשובות.
אני נמצא כרגע במשבר גדול מהרקע אליו אני שייך.
אולי השטריימל שאל ראשי הוא בדיחה אחת גדולה?
ואפרט למה כוונתי.
משבר הקרונה גרם לשבר גדול בכל תחומי החיים ואצלי גם במושג ‘חרדי’.
החרדים כשמם כן אמונים להיות חרדים לדבר ה’, בכל חלקי התורה והמצות, כאשר הגיעה הקרונה לפתחינו בתחלה קצת חששנו ולאחמ”כ הכל נפרץ, אין קורנה, וזה לא שהצבור לא מאמין, הוא מאמין אבל קשה לו, קשה לשנות קצת מהרגילות, קשה לו לחבוש מסיכה, הוא לא מסוגל קצת להיפרד מחיי החולין שהיה רגיל מקודם, ולא מדובר כאן על איזה גזירת שמד ח”ו אלא פשוט חוסר כח וחוסר יכולת.
וכאן אני זועק לשמיים לא היה אפשר קצת להקפיד יותר? קצת משהו? נתוני המוות אצלינו פשוט מחרידים, והציבור אדיש, “לא נורא הוא היה מבוגר עם מחלות רקע”, אנחנו חונכו כל ימינו “והדרת פני זקן” חונכנו על כך שערך החיים מקודש גם כלפי אלו החולים במחלות קשות ובשום אופן אין לזרז את מיתתם.
תמיד באנו כלפי החילונים בטענות על כך שלא מתייחסים לערך החיים של אנשים מבוגרים, ופתאום שזה קצת לא מתאים לנו קצת קשה מוכנים להקריב את חיי המבוגרים ובלבד שהשטייב’ל והמקוה הכל יהיה כרגיל.
ב.
ללא קשר לקורנה בכלל כל כמי שגדל בתוך ‘המינסטרים’ החרדי אני יודע את הגישה דואגים לד’ אמות שלנו, חלק מהרעיון לא להתגייס לצבא מגיע מכך שאנו לא מסוגלים להיפרד מחיי הנוחות, ימותו החלונים והמזרחיסטיים על קידוש ה’ והשטיבלך’ ימשיכו לפעול כרגיל, זוהי הגישה ואין להתווכח כי ככה חיים כולם, אכפת לנו כמובן, אבל לא יותר מכך.
ג. הקפדה על חיי תורה ומצות.
באופן כללי ברור שהחרדיים הכי שומרים (או משתדלים לשמור) על שו”ע, אבל כשזה מתנגש עם ה”חרדיות” גם השו”ע בטל, וכוונתי היא לזה שבסמינרים אסור ללכת עם גרביים שחורות, או חצאית ארוכה, ח”ו שבנות ישראל היקרות לא יקחו דוגמא מהמזרחי על הקפדה במצוות.
ד. מצות ‘ואהבת לרעך כמוך’ איך ייתכן שמנהלי הסימנרים הגדולים אנשים הכי חשובים בציבור החרדי, מתיחסים לבנות עדות המזרח בזלזול, איפה ‘ואהבת’?
“ח”ו שהבת שלי תלמד עם בוזוגלו בכיתה ה’ ירחם” זהו משפט לצערי הרב מצוי מאוד אצלינו.
ה. דעת תורה.
איך אפשר להקשיב לדעת תורה כשהכל מנוהל ע”י עסקנים, ולדוגמא ישנו רב חשוב שנאבק למען חשמל כשר בשבת, ולבסוף הוא נכנע תחת לחץ של רבנים גדולים, מהפחד שהגנרטור ייפסק והפרנסה תאבד.
ככה מתנהלים להם פסקי הלכה שבנות הסמינרים לא ילמדו אלא רק בתוך מוסדות הסמינר, כאשר הלימודים עולים הון רב, על חשבון אברכי הכולל שיממנו את לימודי ביתם, הם ירעבו למוות וכל מי שמקורב לצלחת יהנה מה’דמים’ שהשקיעו אותם אבות לבנות הסמינרים.
ו. סיכום השאלה:
בעצם הגעתי למסקנה על עצמי שהחרדים בעיקר דואגים לעצמם, נכון יש הרבה יהודים טובים ארגוני חסד וכד’, אבל ברובד הכללי של המושג חרדי הוא קודם כל תדאג לעצמך והראיה היא הקורונה שהציבור לא היה מסוגל לדאוג לאחרים.
אולי היה עדיף לזרוק את השטריימל לכל הרוחות לחבוש כיפה סרוגה גדולה להמשיך להיות ‘עבד ה’ משועבד לשו”ע, לתורה, ולא לתכתבים פנימים כאלו ואחרים, בסופו של דבר במגזר המכונה ‘מרכז הרב’ דומה ששם אין את התלונות הנמנות לעיל, וגם שם הרבה מתנדבים לפעילות של חסד.
תודה רבה.

תשובה:

תשובה:

שלום וברכה.

שואל יקר, אני מרגיש, שבכדי לענות על השאלות באופן ראוי אני חייב לפתוח במשהו שנראה כאילו נשכח ממך כשכתבת את השאלות שלך, אני לא בא לומר שהשאלות לא שאלות ושהם לא צריכות תשובות, אבל הביטול המוחלט והקיצוניות שהצגת במכתבך בגנאי הציבור החרדי, לא נכון.

יש הרבה מה לדבר בשבחם של הציבור החרדי, עד שקשה לכתוב במכתב אחד את מעלותיו, וודאי לא בכמה שורות, אבל אכתוב את המעט. הציבור החרדי מקיים תורה ומצוות מתוך התמסרות טוטאלית, ההתמסרות ללימוד התורה מתוך וויתור על חיי תענוגות, ההקפדה על קלה כבחמורה ללא וויתור על קוצו של יוד, ההתבדלות מהתרבות המערבית ממה שהיא עלולה לנגוס מחיי תורה ומצוות. מפעלי חסד רבים המעסיקים אלפי מתנדבים שכולם חרדים לדבר ה’.

ההתמסרות ללימוד התורה גררה בעקבותיה רמת לימוד מיוחדת, תלמידי חכמים שבקיאים בתחומים רבים ומגוונים, בכל תחומי התורה, מזרעים עד טהרות וכולל גם נסתרות התורה. ריבוי זה של תלמידי חכמים יצר ריבוי של ספרות תורנית על כל גווניה שיצאו מבית המדרש החרדי על כל גווניו. אלפי אנשים שהקדישו את כל חייהם ללימוד תורה בהתמדה.

החינוך לחסד, גרר הקמה של מפעלי חסד רבים, המעסיקים אלפי מתנדבים חרדים, שהציבור הכללי בישראל דתיים כחילונים יהודים וערבים, כולם כולם נהנים מהם. ‘עזר מציון’, ‘רפואה וחיים’, ‘יד שרה’, ‘הצלה’, ‘איחוד הצלה’, עוד כמה ארגונים של מתן אוכל ועזרה לבני משפחות החולים בבתי חולים, אני בטוח שהחסרתי יש עוד ארגונים רבים וכולם ארגונים חרדים שרוב רובם של המתנדבים שלהם הם חרדים. לא הזכרתי את ארגוני הצדקה למיניהם שמחלקים צדקה לאלפי אם לא מאות אלפי עניים, ארגוני צדקה אלו ממומנים בעיקר על ידי הציבור החרדי ביניהם לרוב מאברכי כולל. נתינת הצדקה בציבור החרדי היא תופעה שאין כדוגמתה כמעט, נתינת מעשר כספים ולפעמים אף חומש באופן קבוע, על ידי אנשים שאין להם רווחה כלכלית, היא תופעה של ממש שרק עליה היה צריך לכתוב כמה עמודים.

בכל שבת בצהרי היום, אפשר לראות בחורות סמינר מתנדבות לטפל בילדים מיוחדים בכדי לתת להוריהם מעט מנוחה בשבת קודש. אך לא רק בשבת, כמעט כל בת סמינר חרדית שותפה לחסד ברמה זו או אחרת.

נשים צדקניות שמוותרות על מנעמי חייהם, ומוסרות את נפשם למען המצוה הגדולה של פריה ורביה, כאשר מיטב שנותיהן הן מבלות בלידת ילדים בגידולם ובחינוכם.

אברכים עילויים כישרוניים, שהיו יכולים לעבוד בהיי טק ולהרוויח הון עתק, מוסרים את חייהם ללימוד התורה ומתפרנסים ממילגה דחוקה.

בדיוק כשקיבלתי את המכתב שלך, התקשר אלי בני היקר מן הישיבה ודרך הטלפון שמעתי את הגיל והשמחה שיש לו מלימוד הסוגיא, איזו טהרה, איזו מתיקות. בזמן שהוא וחבריו עסוקים בהוויות דאביי ורבא בטהרה ובהתבדלות, נערים בני גילם במחוזות אחרים עסוקים בהבלים. משך ימי הקורונה חלק ניכר מבחורי הישיבות בחרו להסתגר בישיבה למשך זמן רב, בחורים צעירים שרק עתה התחילו ללמוד בישיבה עזבו את ביתם והתסגרו כמעט למשך חצי שנה בישיבה.

האם את כל זה אפשר לבטל במחי יד?

האם קושיא אחת שתיים או שלוש וגם יותר יכולה לבטל ציבור מיוחד כל כך?

ובכן, הציבור החרדי, ציבור מיוחד, נעלה, הוא מהווה “ריאה ירוקה” במדינת ישראל, אין לי ספק שציבור כזה משפיע רבות על הציבוריות כולה. וכן, מעבר להשפעה, הציבור בהחלט תורם למען הכלל!!!

חשוב לומר, אורח החיים של הציבור החרדי, אינו מקרה שקרה, זו דרך חיים שנבחרה ועוצבה על ידי גדולי ישראל בדור הקודם, יש בבחירה הזו של ההתבדלות ושל ההתמסרות לתורה, ושל השמרנות בכלל, תורה שלימה שיסודותיה בהררי קודש. לא החלטה של איזה עסקן יצרה את דרך החיים הזו. יש עולם פילוסופי דתי שלם העומד אחרי הדרך הזו.

רק אחרי ההקדמה הזו יש מקום להתייחס לשאלות ששאלת, כי כעת יש להם מקום אחר, השאלות לא באות לבטל את הציבור הוא מוצג נכון, הוא ציבור נעלה עם הרבה מעלות, אלא שיש להם גם חסרונות, כעת נכון יהיה לנסות לעמוד ולדון בשאלות, כי כמו לכל ציבור גם לציבור החרדי יש בעיות, אין ציבור מושלם, ככל שציבור גדול יותר ומונה יותר אנשים, יתכנו גם אנשים שעושים עוולות, יתכנו גם עוולות גדולות, אי אפשר לשלוט על כל מה שנעשה, מי שיאמר שהציבור החרדי נקי מבעיות הוא ודאי לא אומר אמת. האדם מלא שקרים אומרים חכמי המדרש, וכל ציבור צריך לתקן את עצמו וגם לציבור החרדי יש הרבה מה לתקן. ישנם בעיות שלא קשורות למיגזר כולו, וישנם גם בעיות שהם תלויות אכן בדרך החיים החרדיים, כלומר זו חבילה אחת, לכל דרך יש מחיר, ולדרך החרדית יש מחירים מסוימים. כל דרך שאדם בוחר בה לוקה בחסרונות, בכל דרך יש מחירים, ועל האדם לראות נכוחה האם המחירים שווים את הדרך או לא. האדם הוא אדם ולא מלאך, אי אפשר לדרוש ממנו לקחת רק את המעלות של הדרך ושהוא לא ילקה בחסרונות העומדים בדרך ההיא, גם מאדם פרטי אי אפשר לדרוש זאת, כמובן לא מציבור כללי גדול.

זאת ועוד. אחר שהסברתי כמה מעלות יש בדרך החיים החרדית, אני חושב שיהיה קל להתנתק ממה קורה בניהול הכללי של המערכת החרדית. חרדיות זו לא מפלגה זו או אחרת, זה אפילו לא סמינר פלוני או ישיבה פלונית. חרדיות זו דרך חיים, אווירה שמורה המאפשרת חיים של הקפדה על תורה ומצוות באופן מיוחד, המאפשרת התבדלות מהתרבות המערבית הקלוקלת, וממילא חיי תורה טהורים יותר. החיים בחברה החרדית מאפשרים לסגל חיים תורניים יותר הכוללים עשייה וחינוך לחסד. האם כל המוסדות וכל העסקנים ראויים? ממש לא? אך מה לי ולהם, מדוע כשאני בוחר לחיות באורח חיים חרדי אני צריך להביט על עסקן פלוני או מנהל פלוני. דרך החיים החרדית היא אורח חיים שנבחר על ידי גדולי ומאורי הדור הזה והקודם לו. והמבחן של הבחירה בדרך החיים הזו היא לא העסקנים או העוולות שנעשים על ידם.

ועוד דבר אחד חשוב. יש כלל ידוע “הדשא של השני ירוק יותר”. כחרדים אנו מכירים את כל העוולות וכל השחיתויות שנעשים במחנה שלנו, בחצר ביתינו, האם אתה בטוח שקבוצות אחרות נקיות מכל אלו? האם אתה מכיר את עסקני הציונות הדתית? את מנהלי המוסדות שלה או את חברי הכנסת שלהם? אינני מכיר אותם ולא באתי לומר על מישהו מהם דבר רע, אבל הנטייה הזו לדבר רע על מה שאנחנו מכירים, ולחשוב על מה שאנחנו לא מכירים שהוא טוב, היא חולשה אנושית ידועה. אך צר לי לומר לך, בכל מקום יש בין אנשי המעש מושחתים, הרצון לנסוק אל על, הרצון להתקדם ולחתור אל התפקיד המיוחל ואל ההצלחה, גורר בעקבותיו לצערי מעשי נבלה, שחיתויות, וחוסר הגינות. הבחירה בדרך חיים לא אמורה להיות על פי מערכת המיינסטרים. הבחירה צריכה להיות לפי העם והקהילה. איך נראים האנשים הפשוטים של המגזר, איך נראה הנוער. על פי זה צריכה להיות ההחלטה אם לזרוק את השטריימל או לא…

כעת אתחיל להתייחס לדבריך ואתחיל קודם בדברים הקלים יותר ואחר כך אגש לדברים היותר קשים.

א. אתה כותב: “איך אפשר להקשיב לדעת תורה כשהכל מנוהל ע”י עסקנים, ולדוגמא ישנו רב חשוב שנאבק למען חשמל כשר בשבת, ולבסוף הוא נכנע תחת לחץ של רבנים גדולים, מהפחד שהגנרטור ייפסק והפרנסה תאבד”.

ובכן, לא הכל מנוהל על ידי עסקנים, ממש לא. יש מספיק אנשי מעלה גדולי תורה שעיניהם בראשם ועל פי דעתם הצרופה הדברים מתנהלים. בענין הנקודתי שציינת, אינני מכיר את העובדות וקשה להאמין שהם נכונות. מערכת הגנרטורים שייכים למגוון רחב מאד של אנשים, אין רשת אחת של גנרטורים שביכולתם להתנגד למהלך כזה. לא מאמין שיש התנגדות כזו. האם נעשה כל מה שצריך בכדי לעודד חשמל כשר, אינני יודע, אבל קשה להאמין שבעלי הגנרטורים ידם במעל. בעלי הגנרטורים שאני מכיר הם אנשי מעלה שבמסירות מתחזקים את הגנרטור, נכון הם גם מתפרנסים ממנו, אבל בדרך כלל מדובר באנשים חדורי יראת שמים שמתחזקים את הגנרטור תחילה מחמת אידיאולוגיה דתית, מחמת זהירות בכבוד השבת ולא רק בשביל להתפרנס, אני מכיר בעלי גנרטור רבים וקשה לי להאמין בהם בחשדות מסוג זה.

אך אמת שהגם שמקרה זה שנקטת לא קיים לכאורה, יתכנו מקרים כאלו, פעמים ישנם עוולות שנעשות, לא הכל מנוהל על ידי עסקנים, אבל בהחלט קורה שעסקנים למיניהם תוחבים ידם בצלחת ופועלים פעולות מסוימות. האם בגלל מקרים אלו צריך לבטל את כל המעלות המנויות לעיל של הציבור החרדי? האם זהו חזותו של כל הציבור החרדי? האם קיומם של עסקנים מושחתים או אי קיומם, יקבעו את גורלך וגורל ילדיך? מה לך ולהם. כשאני שומע מקרים כאלו, אני מאד כועס, אני ביקורתי מאד, שלא תחשוב שלא מפריע לי לשמוע על עוולות שנעשות, אך מה לי ולזה? איך זה יכול להשפיע על אורח החיים שלי ועל ההחלטה שלי אם להתבדל או לא, אם להתמסר לתורה באופן טוטאלי או לא, ועל שאר הערכים הגבוהים של הציבור החרדי, שנעשו בעקבות החלטה דתית אמונית.

ב. אתה כותב: “ככה מתנהלים להם פסקי הלכה שבנות הסמינרים לא ילמדו אלא רק בתוך מוסדות הסמינר, כאשר הלימודים עולים הון רב, על חשבון אברכי הכולל שיממנו את לימודי ביתם, הם ירעבו למוות וכל מי שמקורב לצלחת יהנה מה’דמים’ שהשקיעו אותם אבות לבנות הסמינרים”.

ובכן, נושא הסמינרים הוא נושא כאוב, אבל חבל להכאיב אותו יותר ממה שהוא… אתה כותב “וכל מי שמקורב לצלחת יהנה מהדמים שהשקיעו אבות לבנות הסמינרים” לא נראה לי שזה הנושא, אינני חושב שיש מי שיושב ואוכל את הכסף שמשלמים ההורים. אחזקת סמינר עולה הון רב. ובכדי לקיים מערכות של לימודים מגוונות יש צורך לתחזק ולשלם למורות שמלמדות, סמינר הוא לא מוסד ממומן על ידי הממשלה באופן מלא ויש צורך להחזיק אותו. הכאב שיש הוא אחר, הלימודים שבסמינר לא תמיד מובילים לתעודה שמתקבלת בכל מקום. אך גם כאן צריך לדעת שיש משהו שעומד אחרי הדברים. לימודי אקדמיה כוללים דברי כפירה, בכדי ללמוד לימודי תעודה שמתקבלים בכל מקום יש צורך להוסיף תכנים שלא ראויים לבת ישראל ללומדם, לא זו בלבד, לא כל כך פשוט לשלוח בת ישראל לעבוד בכל עבודה, ההתבדלות בה בחרו בציבור החרדי כדרך, מובילה להתבדלות גם במקומות עבודה, לימודי תעודה אקדמאיים שיפתחו את הדלת לכל בנות ישראל לעבוד בכל מקום אפשרי, איננו דבר שיסייע להתבדלות, אלא עלול לפרק אותה. האם נעשה כל מה שאפשר בכדי להגדיל את מגוון המקצועות? האם נעשה כל מה שצריך בכדי לקדם לימודים שאין בהם בעיות רוחניות? האם לא היו החלטות קלילות מידי בהסתייגות מלימודים מסוימים? אינני יודע, ואני נוטה לחשוב שיש הרבה מה לעשות ולהתקדם בתחום, אך זה לא נובע מחמת שחיתות, זה נובע בראש ובראשונה מחמת המורכבות הרבה שיש בכל הענין הזה, טבעי שכשיש נושא מורכב יהיה בו בלבול ויתערבו החלטות פחות מושכלות וייעשו כמה שגיאות. העיקר שזה לא מעשה שחיתות כל כך גדול כמו שזה מוצג על ידך. נכון קל יותר לפתוח מכללות פתוחות עם לימודי אקדמיה ללא סינון ופיקוח ומתן אפשרויות ללימודים ללא גבול, אך עתיד בנות ישראל מחייב אותנו לעשות משהו מורכב יותר ומפוקח יותר.

ג. אתה כותב: “באופן כללי ברור שהחרדיים הכי שומרים (או משתדלים לשמור) על שו”ע, אבל כשזה מתנגש עם ה”חרדיות” גם השו”ע בטל, וכוונתי היא לזה שבסמינרים אסור ללכת עם גרביים שחורות, או חצאית ארוכה, ח”ו שבנות ישראל היקרות לא יקחו דוגמא מהמזרחי על הקפדה במצוות”.

אינני יודע מה רצונך, יש קוד של לבוש חרדי, מקפידים מאד על כללים מאד ברורים, בכדי לשמור על כללי צניעות מאד ברורים. האם כל הכללים מחויבים על פי דין? ממש לא. חלק מהם זה ענין של קוד לבוש אחיד, שנוצר בכדי לא לפרוץ גבולות. האם מגזימים בכללים, יש מי שיאמר שכן ויש מי שיאמר שלא, יתכן שגם כאן חלק מההחלטות היו יכולות להיות שונות. אבל סוף דבר אפשר לומר שבנות ישראל בבית יעקב לבושות באופן צנוע במיוחד ועל זו גאוותינו. מה הסיבה שיש מקומות מסוימים שיש בהם כלל לא ללכת עם גרבים שחורות, באמת מוזר, אבל זה לא נראה לי קשור איך שהוא לציבור הדתי לאומי, הכלל הזה לא נעשה בשביל לא ללמוד מהם, אין צניעות יותר גדולה ללכת עם גרביים שחורות וההחלטה איזה צבע ללכת ואיזה לא, הוא ענין של אחידות של הלבוש, כך ממש גם אורך החצאית. האורך שנותנים ללבוש במוסדות לבנות הוא אורך מספיק, לא צריך יותר ארוך ממה שדורשים. הליכה עם חצאית ארוכה יותר הוא ענין של ‘מודה’, אם ישנה מודה ללכת ארוך, ומנהלות הבתי ספר החליטו שהמודה הזו לא מתאימה להם מאיזו סיבה, נכונה או לא אינני יודע, אבל אין בזה ביטול של השולחן ערוך. שוב גם אם זו טעות, היא טעות שנובעת מחמת המורכבות, מחמת הרצון לשמור על כללי צניעות נאותים, דבר שאכן הצליחו בו מאד במוסדות של בית יעקב, האם היה אפשר לקבוע כללים שונים קצת? יתכן!!!

ד. אתה כותב: “מצות ‘ואהבת לרעך כמוך’ איך ייתכן שמנהלי הסימנרים הגדולים אנשים הכי חשובים בציבור החרדי, מתייחסים לבנות עדות המזרח בזלזול, איפה ‘ואהבת’? “ח”ו שהבת שלי תלמד עם בוזוגלו בכיתה ה’ ירחם” זהו משפט לצערי הרב מצוי מאוד אצלינו”.

ובכן, ראשית, יש לדייק, מנהלי הסמינרים הם לא האנשים הכי חשובים בציבור החרדי, ממש לא!!! יש ביניהם אנשים חשובים יותר ויש פחות, הכי חשובים ממש לא. האנשים החשובים ביותר בציבור החרדי אלו הם תלמידי החכמים העוסקים בתורה יומם ולילה.

בהקשר לגזענות הקיימת אמנם בציבור החרדי, זה בהחלט כואב, אבל יש לדעת דבר חשוב, ואני חייב להקדים שאני לא בא להצדיק, אני רק רוצה להסביר מאיפה זה מגיע. ובכן, הבדלי מנטליות זה דבר שקיים בכל ציבור שיהיה. קשה לבני מנטליות אחת להסתדר עם בני מנטליות אחרת. זה ללא משהו דתי, זה משהו שקיים בכל העולם כולו. הבדלי המנטליות בין יוצאי העדות למיניהם בציבור הישראלי הם הבדלים גדולים, ההבדלים הם לא רק הבדלים של ארץ מוצא, יש הבדלים משמעותיים בהלכה ובדרך עבודת ה’. בציבור הכללי החילוני וגם הדתי, ההבדלים מתנוססים מעת לעת, זה נובע מכך שלאט אלט כולם הופכים לבני אותה תרבות, מרוקאי או עיראקי ליטאי או פולני זה ארץ המוצא של סבם, אין זכר לכך בדור השלישי ילידי ארץ ישראל. אין מה שישמור את ההבדלים. בציבור החרדי לעומת זאת, אחד מהדברים המייחדים אותו, היא השמירה האדוקה במנהגי הדורות הקודמים. האחיזה במסורת אבות משמרת פעמים רבות גם דרך שונה בעבודת ה’, ופעמים רבות ההבדל המנטלי נשמר. יש בזה משהו נפלא, המנהגים השונים המסורות השונות, הדרכים השונים בעבודת ה’, יוצרים פסיפס מעניין, כשכל עדה נותנת את הדגש על חלק אחר, ויש בזה סוג של שליחות של מרוכבות המשלימה פסיפס יפיפה של קיבוץ נדחי ישראל כשכל קהילה משמרת חלק אחר וממונה כביכול על הדגשים שונים בעבודת ה’. האחת נותנת דגש על העומק, האחת על החמימות, האחרת על התמימות, והאחרת על הדקדוק, ועוד ועוד שינויים מיוחדים ומאחדים. נכון, נראה במבט שטחי יותר יפה אם כולם יהפכו להיות אותו דבר ממש, זה יהיה כביכול מאוחד יותר, אבל ממש לא. כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, היהדות גדולה מאד, ובכדי לאחוז את כל יופייה יש לקיים דרכים רבות בעבודת ה’.

היה לי פעם חבר בישיבה, הוא היה ספרדי, ובא ללמוד בישיבה שאני למדתי בה שהייתה ישיבה אשכנזית, הוא היה בחור מעולה, אך הוא לא הסתדר, הוא היה בוכה לי על הדרך האשכנזית היבשה, הקרירה, הוא התגעגע כל הזמן לישיבה הקודמת בה הוא למד ישיבה ספרדית. חוסר ההתאמה שלו גרמה לו להתדרדרות רוחנית, עד שיום אחד הוא עצר ועשה מעשה, הוא חזר ללמוד בישיבה ספרדית, הוא עשה שם חייל בלימודיו, והיום הוא אברך מיוחד העמל בתורה בטהרה ובחשק רב. כשהייתי בחור צעיר לא הבנתי אותו, מה כל כך הפריע לו מדוע הוא לא היה מסוגל ללמוד בישיבה בה למדתי, עד כמה יכול להיות השינוי בין הישיבות משמעותי. כשנישאתי למדתי בכולל אברכים ששכן בבנין הישיבה הספרדית בה למד אותו בחור, לא אלאה אותך בתיאור מה ראיתי שם, אבל אומר לך את האמת הבנתי אותו. הכל שם היה אחרת, פשוט אווירה שונה.

אני נוהג מעת לעת לטעום מן הטעמים השונים, אני הולך להתפלל עם מרוקאים, עם תימנים, ועם יוצאי פרס. אני חייב לומר שזה תורם לי תרומה משמעותית מאד לחיי הרוחניים. וחבל שלא כל אחד מנסה לפעמים לטעום מן הטעמים השונים. ביקרתי לא מזמן בישיבת “כסא רחמים” של הגאון רבי מאיר מזוז שליט”א, תענוג שאין כמוהו ממלכה של תורה ממש. האם זה מתאים לכל אחד? ממש לא! האם הייתי מוכן לוותר על הממלכה הזו, גם לא!!!

ובכן, המציאות הזו יצרה מצב משונה, אנחנו כאן בארץ שנים רבות ועדיין יש הבדלי מנטליות, עדיין יש כאלו שלא מתאים להם החינוך האשכנזי. ויש כאלו שלא מתאים להם החינוך הספרדי. מי שלא מכיר את היופי של ההבדלים, מרגיש שזה קטנוני הוא מרגיש שזה גזעני. אני לא מכחיש, ודאי שיש גם גזענות, ודאי שהעוולות שנעשות בתחום הזה הם פעמים ממש מחרידות, כמו בכל דבר יש שעושים שימוש לא ראוי או אפילו מושחת, בערכים נעלים. אבל צריך לדעת מה הרקע של הדבר הזה, אני לא מצדיק אף מעשה גזענות, וצריך לבקר את זה באופן חמור, אבל כשיודעים ממה זה נובע, מבינים שזה נובע גם מדרך שיש בה מעלות גדולות. אילו לא היו ההבדלים האלו קיימים היינו צריכים לוותר על ממלכות של תורה על שמירה של מסורת של מאות שנים של עדות קדושות. כמה התייגע מרן הגר”ע יוסף לשמר את המסורת הספרדית וכי מישהו מוכן לוותר על זה? אז כך הוא העולם, לכל דבר יש מחיר, אילו היו משכיחים את ההבדלים שבין העדות לא היו מעשי גזענות. האם כדאי לוותר על כל המסורות היפות בשביל זה? אינני יודע. ובכן שוב המורכבות יצרה קושי, יצרה מכשולות, האם מחמת זה כדאי לבחור בדרך קלה יותר חסרת מורכבות?

המשפט אותו כתבת שנאמר על ידי אנשים, הוא משפט שלא ייאמר על ידי חרדי מצוי, אין כמעט חרדי שאני מכיר שיאמר שהוא לא רוצה שבנו ילמד עם בחור ספרדי!!! האם אין מנהלי מוסדות שמתבטאים באופן לא ראוי? ודאי שיש, וכי כל מנהל מוסד חייב להיות איש מעלה? וכי כל משפט של מנהל מוסד מבטא את החרדיות כולה?

ה. כעת ניגש לנושא של ההתמודדות עם הקורונה. נושא בהחלט סבוך, ולא מובן. ובכן, חשוב לי לציין, גם בזה ישנם קהילות ששמרו יותר וישנם קהילות ששמרו פחות, הקהילות הליטאיות לרוב שמרו מאד מאד. נכון שבתי הכנסת של החרדים פתוחים יותר מבמקומות אחרים, נכון שפתחו בזהירות מסוימת את מוסדות הלימוד, אבל בהחלט נזהרו. יש קהילות שלא נזהרו כלל. אני מדגיש לא באתי בדבריי להצדיק, אני רק רוצה לדבר על הקושי, ובאתי בדבריי לדון לכף זכות, ולהסביר את הדבר הנראה כל כך משונה.

ובכן, החברה החרדית גרה בצפיפות גדולה. בית חרדי מונה בדרך כלל סביבות תשע נפשות ויותר. הבתים לא גדולים. חיים בבתים ללא חצרות ובצפיפות רבה. דבר נוסף, רוב הציבור החרדי לא מקיים חיים ערניים על ידי הטכנולוגיה. גם כאלו שיש להם בבית מחשב עם אינטרנט, בדרך כלל מדובר על אינטרנט מסונן מאד, ויתירה מכך, התקשורת לא נעשית על ידו כמעט. כמובן לא על ידי טלפונים ניידים, גם מי שיש בידו טלפון חכם, לא מנהל את התקשורת שלו על ידי תכתובת וצפייה. העולם לעומת זאת עבר לתקשורת אחרת ווירטואלית, יש לי מכרים שלא מהציבור החרדי שאמרו לי שיש להם חברים רבים, אחד נקב סכום של 400 חברים, אך כשהוא רוצה לצאת למסעדה אין לו עם מי, כי כל חבריו ווירטואליים. אנשים רבים יכולים להיות בחדר משך שבוע שלם ולא יחסר להם דבר, הם ממשיכים לתקשר עם חברים רבים, הם מזמינים דרך האינטרנט את מבוקשם, הם יכולים לא לצאת מבייתם כמעט ולא יחסר להם דבר. התופעה הזו תופעה קיימת שכולנו מכירים אותה. תופעה שהיא אסון אנושי.

חרדי מצוי מקיים חיים אחרים לחלוטין, התקשורת יותר חיה, ולא נעשית דרך המדיה. אם חרדי מצוי לא יצא מהבית הוא לא יפגוש את חבריו כלל.

התפלה בבית הכנסת, היא לא רק תפלה, חיי קהילה תוססים חברתיים מאד, הם בבסיס החיים של כל יהודי חרדי. גם דתיים מתפללים שלש תפלות ביום בבית כנסת, אבל הקהילה שלהם יכולה להיות הקהילה הווירטואלית, של קבוצות הווטצאפ פיסבוק או שאר רשתות חברתיות.

המציאות הזו, של בית צפוף, ללא תעסוקה של אינטרנט או שאר כלי טכנולוגיה למיניהם, ללא קשר חברתי ווירטואלי. בתוסף להרגל של מפגש יום יומי שלוש פעמים ביום עם חברים באופן פרונטלי. מהווה קושי של ממש בחיי הבידוד והסגרים שמגיפת הקורונה הביאה בכנפיה. ברור שלכולם זה קשה, אבל אי אפשר להשוות את הקושי שיש למי שמקיים חיים קהילתיים ערים. למי שהמציאות הזו לא קיימת אצלו בבסיס החיים. נכון גם אדם חילוני יוצא לבלות, אבל הבילוי הוא לא משהו בבסיס היום יומי שלו, זה תוסף, ולא עיקר החיים שלו. לעומת זאת יהודי חרדי, בית הכנסת וחיי הקהילה הם בסיס החיים שלו.

ההתמודדות עם מגיפת הקורונה היא התמודדות קשה מאד, לכולם. זו תופעה חדשה שפרצה לחיים שלנו, החשש של ההדבקות והתמותה שנגררת בעקבות התמותה הוא חשש איום, ואסור לבטל את החשש הזה. אך צריך לזכור, לא רק מחלת הקורונה הורגת, דיכאון, חרדות, ועוד מחלות נפשיות ל”ע, גם מחסלים אנשים ומביאים גם לתמותה. אין ספק שהדיכאון שפוקד אדם שחיי קהילה אצלו הם בסיס חייו, והוא נמנע מהם, הוא דכאון גדול הרבה יותר ממי שחיי קהילה לא חלק מעצם חייו. תחשוב, כמה מפגשים חברתיים ביטל אדם חילוני, כשהוא מבודד בביתו, וכמה מפגשים מבטל אדם חרדי כשהוא לא הולך לבית הכנסת.

לא דיברתי עדיין על התחושה של החסר הקיימת לאדם דתי כשהוא לא הולך לבית הכנסת. אני עדיין בטראומה מחסרון התפלות במנין וחסרון קריאות התורה שחסרו לי בעקבות ההקפדה שלי, ואני יודע שלא אענש על כך, אני יודע שזה היה רצון ה’, אך מאידך, אני אדם, וכאדם קשה לבטל דבר שהוא ערך כל כך קדוש ומוסכם בחיי. גם אם על פי ההלכה אני צריך לעשות זאת, השכל נותן לבטל, והרגש לא נותן מרגוע.

תחשוב איך נראה בית חרדי מצוי עם ילדים קטנים שחיים בבית של שלושה חדרים, ובכל חדר יש כמה ילדים, וילד אחד צריך בידוד, ואי אפשר לבודד ילד בבית כזה, וכל בני הבית בבידוד בעקבות ילד אחד שצריך בידוד, ואחר שגומרים את הבידוד הראשון צריך לפתע עוד בידוד, ושוב בידוד… יש לי חברים שגרים בבתים קטנטנים עם הרבה מאד ילדים והיו בבית סגורים משך חודשיים!!!! זה ללא מקרה אחד ולא שניים, יש מקרים רבים כאלו.

מה קורה בעקבות כל זה, רק נחשוב קצת… ובכן, אשתי מתנדבת בארגון חסד הנותן מענה טלפוני לסובלים מחרדות ומלחצים. לפני הקורונה היו מתקשרים, חמשה ששה אנשים בשעה. כעת כל שעה שהטלפון המיוחד למענה הזה פתוח יש בו מאות שיחות!!!! אנשים מתקשרים בבהלה בחרדה בלחץ, רבים רבים שלום הבית התערער, המצב נורא!!!

נכון יש אלפי מתים, זה נורא ואיום, צריך לקרוע את השמים בתחינה, צריך לפעול כמה שיותר להתחזק בתורה ובמצוות, לעצירת המגיפה. אני שמח שאני לא מאלו שצריכים להכריע מה לעשות. לא אני מי שצריך להחליט מה להעדיף, האם את פגיעות הגוף או את פגיעות הנפש, דמעות רותחות זולגות מעייני תוך כדי כתיבה, אני נזכר באנשים בודדים מסכנים שאני תומך בהם בתקופה הזו, וכי כל כך פשוט לסגור אותם בבתים, האם הם לא מתים? האם אפשר להיות בטוח ששיברון הלב שיש להם לא לוקח מהם כמה שנים יפות? אקווה שלא, אקווה שהמגיפה תיפסק במהרה וכלום יחזרו לחיים. אבל לא להבין התנהלות שונה? קשה לי שלא להבין, להבין לפחות את התופעה להבין מהיכן היא מגיעה. ולא לדון ברותחין ציבור שלם קדוש ונעלה.

לא דיברתי על נערים ונערות שהתפרקו לחלוטין בעקבות כל הסגרים הללו. כל הנוער כמעט ולא לומד כבר שנה שלימה, מי יודע לאן הוביל אותם הריקנות הזו. האם הריקנות הזו שיכולה להמיט עליהם אסון רוחני וגשמי גם יחד לא אמור לבוא בחשבון? הקהילה החרדית חדורה יותר מכל ציבור אחר ברצון של המשכיות המסורת והדאגה לדור העתיד, הערך העליון של המשכיות דור העתיד עומד בראש מעייני הציבור וממילא גורם לחשוב על הדברים אחרת קצת.

האם תמיד רשימת המקומות הפתוחים תאמו את הערכים הדתיים שלנו? האם כאנשים דתיים לא היינו אמורים לבקש לסגור את הסופרים הגדולים לפני שסוגרים את בתי הכנסת? האם לא נכון יותר למעט ברשימת הקניות של מותרות למיניהם ולקיים קנייה מצומצמת במכולת הביתית ליד הבית, מאשר להתאסף המון אדם בסופרים גדולים. כאדם דתי ברור לי שאם להתאסף, אז בבית כנסת, ולא בחנויות.

חשוב לי להבהיר, דעתי האישית שצריך לשמור על כל ההנחיות באופן מלא. אך צריך לזכור שלא חוסר הקפדה על קדושת החיים הביאה את הציבור החרדי לזלזול בהנחיות של מגיפת הקורונה.

זאת ועוד, חרדי מצוי לא מחובר לרשת, הוא לא מתוודע כל רגע למה שקורה. ההבדל בין אדם שכל רגע נתון מתעדכן בכמות החולים והמתים. לאדם שלא מודע כלל למספרים, הוא עצום. ברור שכאשר אדם מתעדכן כל רגע במוטציה נוספת, ובחשש חדש, נמצא בחרדה יותר גדולה וממילא שומר יותר על ההנחיות הקשות מאד לשמירה לכולנו.

ו. אתה כותב עוד: “ללא קשר לקורונה בכלל כל כמי שגדל בתוך ‘המינסטרים’ החרדי אני יודע את הגישה דואגים לד’ אמות שלנו, חלק מהרעיון לא להתגייס לצבא מגיע מכך שאנו לא מסוגלים להיפרד מחיי הנוחות, ימותו החילונים והמזרחיסטים על קידוש ה’, והשטיבלך’ ימשיכו לפעול כרגיל, זוהי הגישה ואין להתווכח כי ככה חיים כולם, אכפת לנו כמובן, אבל לא יותר מכך”.

השארתי את זה אחרון, כי על זה אין לי מה לומר, מעבר לזה שזה פשוט לא נכון!!! חד משמעית, אנחנו לא מתגייסים לצבא, כי הצבא מנוהל באופן לא מתאים לציבור חרדי. היו ניסיונות של שילוב חרדים בצבא, זה כשל, כי זה לא מתאים. אין אדם חרדי אחד שאומר או חושב אפילו לרגע מחשבה נבזית כל כך שימותו הם. קשה לי אפילו לקרוא את זה כצד. וכמוני חושב כל חרדי. הציבור החרדי לא דואג רק לד’ אמות שלו ממש לא נכון הציבור חדור אידיאליים ועשייה למען העם ה’ ותורתו.

ובכן איש יקר, אני מאד מבין אותך, גם אני עמדתי בתקופה הזו משתומם מול קהילות מסוימות שזילזלו. ולא הבנתי אותם. ואני עדיין לא מבין. אבל עם קצת מחשבה מבינים שזו לא סיבה לעזוב את הקהילה הטבעית השורשית אליה אתה משתייך, דעות עצמאיות, זה דבר חיובי תמיד אוי לו למי שהופך לאחד מתוך עדר כבשים שלם. הדרך הנכונה היא לחשוב ולעשות בדרך משלך, ככל שתתמקד בדרך שלך ובערכים החשובים לך פחות יפריע לך ופחות תעניין אותך הסביבה שעושה אחרת לפעמים, כך תוכל גם לדרוש מעצמך את המרוכבות של לקיחת המעלות מן הדרך וזהירות מן החסרונות מן הדרך מקהל גדול קשה לדרוש זאת האדם הפרטי היחיד יכול לדרוש זאת מעצמו. סוף סוף החברה החרדית עם כל קהילותיה, מקנים אווירה תואמת לחיים של הקפדה על קלה כבחמורה ועל חיי טהרה זכים תוך התמסרות לתורה ומצוות ומתוך טהרת החינוך כדרך המסורה לנו מדורי דורות.

בתפלה שהמגיפה תיעצר, ובברכה שנזכה כולנו במהרה ממש לחזרה לחיים של בריאות שלווה ונחת, מתוך חיי קהילה תוססים ערים ושמחים.

בברכה מרובה

שלמה

sh4101199@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

7 תגובות

  1. שלום

    ברצוני להשיב מזווית קצת שונה

    גם אם כל הטענות כלפי הציבור החרדי נכונות

    אבל הנושא כאן הוא לא ציבורי

    חרדיות אינה בנויה על השתייכות ציבורית אלא על הרגשה פנימית של קשר לקדוש ברוך הוא, על הרגשת מחויבות לתורה, ועוד

    הציבור החרדי רק מאפשר מקום לקיים תורה ומצות בנוחות באוירה מתאימה

    אבל זה יהיה מאוד מוזר אם אני יאמר אם הציבור הוא לא מושלם לכן גם אני יפסיק את הקשר האישי שלי עם בורא העולם

    אני חושב שהקורונה מלמדת אותנו רבות לבנות את עצמנו מבפנים ולא להיות תלויים בציבור

    בברכה
    יוסף ביליצר

  2. אני מאוד מבין את כותב השאלה הייתי באותו מקום. לאחר הרבה חושבים הבנתי שבעיות יש בכל מקום וזוהי הגלות שהטוב מוסתר – עליונים למטה ותחתונים למעלה
    הדרך להצליח להתגבר זה הן 2 עצות מעשיות קצת קשות ליישום אבל אפשריות:
    1- לא לקרוא תקשורת או לפחות כמה שפחות,כמה שפחות לדעת יותר טוב – זה קשה אבל מתרגלים.
    2 – לא להשתייך באופן אבסולוטי למגזר גדול של ציבור מסוים – אם אתה חסיד מסוים אז ללכת לכיוון של חינוך ילדים בחסידי כללי, שיהיה לך רב שאתה אוחז ממנו ורק אליו לפנות ,למצוא בית כנסת מעורב עם כמה סגנונות – חסידי,ליטאי, ספרדי, מזרחי,חב”ד וכו ושם להתפלל.
    זה תהליך ארוך אבל יכול לעזור לך.
    הרבה הצלחה והעיקר להתמקד במה שקורה אצלי בבית ולנשום עמוק.

  3. החברה החרדית, ובצורה בולטת יותר – החברה החסידית, היא בעצם מכונה לייצור אוכלוסייה שומרת תורה ומצוות ברמה גבוהה.
    כך זה תוכנן ובוצע בהצלחה ע”י גדולי ישראל כדוגמת החזו”א והרב ש”ך זצ”ל ואדמור”ים שונים.
    לדעתי, הרעיון שעומד מאחורי זה הוא שגם אם האדם לא יעבוד על מעלתו הרוחנית, גם אם הוא יזרום בשטף כמו כולם, עדיין רוב מעשיו הינם ע”פ התורה.

    לכן אני לא מסכים עם המחמאות שהרב המשיב העניק לציבור שלנו. במשך כל שנותיי כאברך מעולם לא הרגשתי שזה קשה לי ואני רוצה לצאת לעולם ההייטק (ששם אני נמצא עכשיו…) ולהרוויח הון עתק – כלשונו, המשכתי עם הזרם של ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כולל וכו’. לא היה בזה קושי מיוחד , למרות הדוחק הכלכלי, ולכן המחמאות מיותרות. כנ”ל לגבי היקף הילודה בציבור החרדי, בסביבה שלי כולם עושים מה שמקובל ללא קושי מיוחד, וטוב שכך. וזה הצד החיובי והמוצלח בפס הייצור החרדי.

    אלא מה, כמו בכל תוכנה אוטומטית לפעמים נוצרים מצבים אבסורדיים, כמו גזענות מכוערת במקומות תורניים, או אנשים שנחשבים למכובדים ו’שלוחי דרבנן’ אך אורח חייהם האמיתי רחוק מלהיקרא בן תורה, ותוך כדי כתיבה אני נזכר בחבר שלי שמתנדב ב’הצלה’ ובליל שבת הוא חזר ברכב מאירוע, והוא עצר לידי ופתח את החלון לספר לי מה היה…כמובן שמנקודת מבט הלכתית היה עדיף שלא יתנדב כלל בהצלה כל ימיו כדי שלא ייכשל פעם אחת בחילול שבת, אבל זה מה יש, גם רכב אוטונומי מוצלח יתנגש בעץ בתנאים מסויימים.

    הקורונה היא קצת יותר מפשלה בתוכנה, היות והיא כרוכה באיבוד חיי אדם היא נתפסת בעולם שבחוץ כנקודת שיא ב’פרזיטיות’ של הציבור החרדי, ואני לא מסכים עם דברי הסנגור של הרב המשיב, אני לא מכיר תירוץ או הנמקה למה לא ללבוש מסכות, והמציאות היא שישנם אחוזים לא מבוטלים שאינם חובשים מסכות בשיטה מכוונת! ואני לא מתכוון לאנשי הפלג.
    כאן הרכב האוטונומי נכנס לשלולית עמוקה ובתנאים כאלו התוכנה לא קיבלה שום הוראות איך להתנהג.
    לסיכום: אנחנו על טייס אוטומטי, ובגדול זה טוב מאוד למרות שישנם פשלות בלתי נמנעות קטנות וגדולות.
    מי שמצליח לבנות את עולמו הרוחני בכוחות עצמו, יידע איך להתנהג גם בימי הקורונה, וגם מי שזורם כמו כולם, עדיין מצבו טוב יותר ממי שלא תוכנת להתנהג כבן תורה.

  4. ווואו
    שלמה, כל כך נהנתי
    מחד, הבעת אמפתיה
    מאידך, העמדת את הדברים על דיוקם ואת השואל על מקומו.ישר כח

    ישראל אברהם- משיב באקשיבה

  5. ממש התפעלתי מהבהירות שבתשובה.

    רציתי רק להוסיף חצי שורה. למה שנכתב בתשובה על הדיכאונות והקשיים שיצרו סגירת בתי הכנסת. שמעתי לא מזמן אדם מבוגר שטען כי כשהגיע לבית כנסת והחלונות היו אטומים זה החזיר אותו 70 שנה אחרוה לתקופה שהוא היה ילד והתחבא מהנאצים בבית של גוי עם חלונות אטומים. הזכרונות והסיוטים שהיו לו אז.

  6. תודה גדולה!!!
    יש מתקפה כ’כ גדולה על הציבור שלנו שלפעמים נוטים להאמין לתוקפים…
    תודה, שהחזרת לי את הגאוה בדרכי ה’

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

האם חייב בהכרח להיכנס לחברה מסוימת בשביל לעבוד את הקדוש ברוך הוא?
שלום לכם ותודה רבה על ההיענות העמוקה והרחבה, לפני פחות משנה זכיתי תודה להשם, לחזור בתשובה כשאני לוחם בצבא. כיום עדיין משרת ובעזרת השם כשאסיים השנה אני רוצה להיכנס לישיבה וללמוד תורה באופן מסודר וביישוב הדעת ולהקים בית יהודי כשר ולעסוק וללמוד תורה כמה שרק אפשר. מרגיש לי שאם אני...
המתקפות על החרדים -איך להתייחס לזה?
בשנים האחרונות וביתר שאת בשנה האחרונה, אני חש כי הציבור החילוני פשוט מתקיף אותנו בצורה בלתי נתפסת ממש. לא מתכוון לכולם חלילה, אבל כל ההפגנות בקפלן, מה שקרה בתפילה ביום כיפורים, מה שקורה עכשיו עם הגיוס, הקמפיינים הפוגעניים בבחירות לעיריות וכו’. בעינים שלי הקטן, החילונים אינם רואים שככל שהם מגדילים...
למה אנחנו לא עושים שירות לאומי?
יש לי ענין שמאוד מאוד קשה לי איתו כבר הרבה זמן, ועדיין לא קיבלתי תשובה שתספק אותי, אני בת 19.5 בלימודי ה ו בסמינר, ואני לא מבינה, למה אנחנו החרדים/ דתיים לא עושים שירות לאומי? אני מבינה את המורכבות שיש בצבא וזה ברור ומובן, אבל מה הבעיה עם שירות לאומי?...
הציבור שלנו צריך להתגייס?
תודה על האתר המחכים! אני בחור ישיבה ויש שאלה שמעסיקה כנראה הרבה בזמן האחרון. בנושא הגיוס ונשיאה בנטל. אני חושב שהתשובה שאנחנו בעיקר נותנים לצד השני שהיא, לימוד תורה לא פחות חשוב משירות צבאי יהיה אשר יהיה, כי יש עולם רוחני וגם בו צריך לפעול, ולכן צריך את שני הצדדים...
לאיזה זרם להשתייך?
קודם כל רציתי לומר תודה רבה על האפשרות שאתם נותנים להביע את הרגשות והשאלות דרך האתר עם מענה מקצועי ואדיב! וניגש לשאלה אנחנו משפחה עם חמשה ילדים שלא שייכת לשום מגזר לא למגזר החרדי ולא לדתי אנחנו שומרים תורה ומצוות וכשאן השאלה : לא פעם ולא פעמיים הילדים שלי שואלים...
הרב קוק וההתנגדות אליו אך לא למקביליו
יש לי שאלה שאני מנסה להבין בראי ההיסטוריה. הראיה קוק היה אדם גאון חרדי לאומי מחמיר שהייתה התנגדות אליו במיוחד בקרב העדה. שאלתי הראשונה היא נראה על פניו צביעות שכן הראיה קוק לא היה החרדי הציוני היחיד בדורו. המון היו חרדים ציונים כמו הרב אפשטיין,הרבנים מלצר,אדמורי רוז’ין,הרב כשר,הרב חרלפ,הרב פראנק...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן