תשובה:

שלום וברכה.

שואל יקר, אני מרגיש, שבכדי לענות על השאלות באופן ראוי אני חייב לפתוח במשהו שנראה כאילו נשכח ממך כשכתבת את השאלות שלך, אני לא בא לומר שהשאלות לא שאלות ושהם לא צריכות תשובות, אבל הביטול המוחלט והקיצוניות שהצגת במכתבך בגנאי הציבור החרדי, לא נכון.

יש הרבה מה לדבר בשבחם של הציבור החרדי, עד שקשה לכתוב במכתב אחד את מעלותיו, וודאי לא בכמה שורות, אבל אכתוב את המעט. הציבור החרדי מקיים תורה ומצוות מתוך התמסרות טוטאלית, ההתמסרות ללימוד התורה מתוך וויתור על חיי תענוגות, ההקפדה על קלה כבחמורה ללא וויתור על קוצו של יוד, ההתבדלות מהתרבות המערבית ממה שהיא עלולה לנגוס מחיי תורה ומצוות. מפעלי חסד רבים המעסיקים אלפי מתנדבים שכולם חרדים לדבר ה’.

ההתמסרות ללימוד התורה גררה בעקבותיה רמת לימוד מיוחדת, תלמידי חכמים שבקיאים בתחומים רבים ומגוונים, בכל תחומי התורה, מזרעים עד טהרות וכולל גם נסתרות התורה. ריבוי זה של תלמידי חכמים יצר ריבוי של ספרות תורנית על כל גווניה שיצאו מבית המדרש החרדי על כל גווניו. אלפי אנשים שהקדישו את כל חייהם ללימוד תורה בהתמדה.

החינוך לחסד, גרר הקמה של מפעלי חסד רבים, המעסיקים אלפי מתנדבים חרדים, שהציבור הכללי בישראל דתיים כחילונים יהודים וערבים, כולם כולם נהנים מהם. ‘עזר מציון’, ‘רפואה וחיים’, ‘יד שרה’, ‘הצלה’, ‘איחוד הצלה’, עוד כמה ארגונים של מתן אוכל ועזרה לבני משפחות החולים בבתי חולים, אני בטוח שהחסרתי יש עוד ארגונים רבים וכולם ארגונים חרדים שרוב רובם של המתנדבים שלהם הם חרדים. לא הזכרתי את ארגוני הצדקה למיניהם שמחלקים צדקה לאלפי אם לא מאות אלפי עניים, ארגוני צדקה אלו ממומנים בעיקר על ידי הציבור החרדי ביניהם לרוב מאברכי כולל. נתינת הצדקה בציבור החרדי היא תופעה שאין כדוגמתה כמעט, נתינת מעשר כספים ולפעמים אף חומש באופן קבוע, על ידי אנשים שאין להם רווחה כלכלית, היא תופעה של ממש שרק עליה היה צריך לכתוב כמה עמודים.

בכל שבת בצהרי היום, אפשר לראות בחורות סמינר מתנדבות לטפל בילדים מיוחדים בכדי לתת להוריהם מעט מנוחה בשבת קודש. אך לא רק בשבת, כמעט כל בת סמינר חרדית שותפה לחסד ברמה זו או אחרת.

נשים צדקניות שמוותרות על מנעמי חייהם, ומוסרות את נפשם למען המצוה הגדולה של פריה ורביה, כאשר מיטב שנותיהן הן מבלות בלידת ילדים בגידולם ובחינוכם.

אברכים עילויים כישרוניים, שהיו יכולים לעבוד בהיי טק ולהרוויח הון עתק, מוסרים את חייהם ללימוד התורה ומתפרנסים ממילגה דחוקה.

בדיוק כשקיבלתי את המכתב שלך, התקשר אלי בני היקר מן הישיבה ודרך הטלפון שמעתי את הגיל והשמחה שיש לו מלימוד הסוגיא, איזו טהרה, איזו מתיקות. בזמן שהוא וחבריו עסוקים בהוויות דאביי ורבא בטהרה ובהתבדלות, נערים בני גילם במחוזות אחרים עסוקים בהבלים. משך ימי הקורונה חלק ניכר מבחורי הישיבות בחרו להסתגר בישיבה למשך זמן רב, בחורים צעירים שרק עתה התחילו ללמוד בישיבה עזבו את ביתם והתסגרו כמעט למשך חצי שנה בישיבה.

האם את כל זה אפשר לבטל במחי יד?

האם קושיא אחת שתיים או שלוש וגם יותר יכולה לבטל ציבור מיוחד כל כך?

ובכן, הציבור החרדי, ציבור מיוחד, נעלה, הוא מהווה “ריאה ירוקה” במדינת ישראל, אין לי ספק שציבור כזה משפיע רבות על הציבוריות כולה. וכן, מעבר להשפעה, הציבור בהחלט תורם למען הכלל!!!

חשוב לומר, אורח החיים של הציבור החרדי, אינו מקרה שקרה, זו דרך חיים שנבחרה ועוצבה על ידי גדולי ישראל בדור הקודם, יש בבחירה הזו של ההתבדלות ושל ההתמסרות לתורה, ושל השמרנות בכלל, תורה שלימה שיסודותיה בהררי קודש. לא החלטה של איזה עסקן יצרה את דרך החיים הזו. יש עולם פילוסופי דתי שלם העומד אחרי הדרך הזו.

רק אחרי ההקדמה הזו יש מקום להתייחס לשאלות ששאלת, כי כעת יש להם מקום אחר, השאלות לא באות לבטל את הציבור הוא מוצג נכון, הוא ציבור נעלה עם הרבה מעלות, אלא שיש להם גם חסרונות, כעת נכון יהיה לנסות לעמוד ולדון בשאלות, כי כמו לכל ציבור גם לציבור החרדי יש בעיות, אין ציבור מושלם, ככל שציבור גדול יותר ומונה יותר אנשים, יתכנו גם אנשים שעושים עוולות, יתכנו גם עוולות גדולות, אי אפשר לשלוט על כל מה שנעשה, מי שיאמר שהציבור החרדי נקי מבעיות הוא ודאי לא אומר אמת. האדם מלא שקרים אומרים חכמי המדרש, וכל ציבור צריך לתקן את עצמו וגם לציבור החרדי יש הרבה מה לתקן. ישנם בעיות שלא קשורות למיגזר כולו, וישנם גם בעיות שהם תלויות אכן בדרך החיים החרדיים, כלומר זו חבילה אחת, לכל דרך יש מחיר, ולדרך החרדית יש מחירים מסוימים. כל דרך שאדם בוחר בה לוקה בחסרונות, בכל דרך יש מחירים, ועל האדם לראות נכוחה האם המחירים שווים את הדרך או לא. האדם הוא אדם ולא מלאך, אי אפשר לדרוש ממנו לקחת רק את המעלות של הדרך ושהוא לא ילקה בחסרונות העומדים בדרך ההיא, גם מאדם פרטי אי אפשר לדרוש זאת, כמובן לא מציבור כללי גדול.

זאת ועוד. אחר שהסברתי כמה מעלות יש בדרך החיים החרדית, אני חושב שיהיה קל להתנתק ממה קורה בניהול הכללי של המערכת החרדית. חרדיות זו לא מפלגה זו או אחרת, זה אפילו לא סמינר פלוני או ישיבה פלונית. חרדיות זו דרך חיים, אווירה שמורה המאפשרת חיים של הקפדה על תורה ומצוות באופן מיוחד, המאפשרת התבדלות מהתרבות המערבית הקלוקלת, וממילא חיי תורה טהורים יותר. החיים בחברה החרדית מאפשרים לסגל חיים תורניים יותר הכוללים עשייה וחינוך לחסד. האם כל המוסדות וכל העסקנים ראויים? ממש לא? אך מה לי ולהם, מדוע כשאני בוחר לחיות באורח חיים חרדי אני צריך להביט על עסקן פלוני או מנהל פלוני. דרך החיים החרדית היא אורח חיים שנבחר על ידי גדולי ומאורי הדור הזה והקודם לו. והמבחן של הבחירה בדרך החיים הזו היא לא העסקנים או העוולות שנעשים על ידם.

ועוד דבר אחד חשוב. יש כלל ידוע “הדשא של השני ירוק יותר”. כחרדים אנו מכירים את כל העוולות וכל השחיתויות שנעשים במחנה שלנו, בחצר ביתינו, האם אתה בטוח שקבוצות אחרות נקיות מכל אלו? האם אתה מכיר את עסקני הציונות הדתית? את מנהלי המוסדות שלה או את חברי הכנסת שלהם? אינני מכיר אותם ולא באתי לומר על מישהו מהם דבר רע, אבל הנטייה הזו לדבר רע על מה שאנחנו מכירים, ולחשוב על מה שאנחנו לא מכירים שהוא טוב, היא חולשה אנושית ידועה. אך צר לי לומר לך, בכל מקום יש בין אנשי המעש מושחתים, הרצון לנסוק אל על, הרצון להתקדם ולחתור אל התפקיד המיוחל ואל ההצלחה, גורר בעקבותיו לצערי מעשי נבלה, שחיתויות, וחוסר הגינות. הבחירה בדרך חיים לא אמורה להיות על פי מערכת המיינסטרים. הבחירה צריכה להיות לפי העם והקהילה. איך נראים האנשים הפשוטים של המגזר, איך נראה הנוער. על פי זה צריכה להיות ההחלטה אם לזרוק את השטריימל או לא…

כעת אתחיל להתייחס לדבריך ואתחיל קודם בדברים הקלים יותר ואחר כך אגש לדברים היותר קשים.

א. אתה כותב: “איך אפשר להקשיב לדעת תורה כשהכל מנוהל ע”י עסקנים, ולדוגמא ישנו רב חשוב שנאבק למען חשמל כשר בשבת, ולבסוף הוא נכנע תחת לחץ של רבנים גדולים, מהפחד שהגנרטור ייפסק והפרנסה תאבד”.

ובכן, לא הכל מנוהל על ידי עסקנים, ממש לא. יש מספיק אנשי מעלה גדולי תורה שעיניהם בראשם ועל פי דעתם הצרופה הדברים מתנהלים. בענין הנקודתי שציינת, אינני מכיר את העובדות וקשה להאמין שהם נכונות. מערכת הגנרטורים שייכים למגוון רחב מאד של אנשים, אין רשת אחת של גנרטורים שביכולתם להתנגד למהלך כזה. לא מאמין שיש התנגדות כזו. האם נעשה כל מה שצריך בכדי לעודד חשמל כשר, אינני יודע, אבל קשה להאמין שבעלי הגנרטורים ידם במעל. בעלי הגנרטורים שאני מכיר הם אנשי מעלה שבמסירות מתחזקים את הגנרטור, נכון הם גם מתפרנסים ממנו, אבל בדרך כלל מדובר באנשים חדורי יראת שמים שמתחזקים את הגנרטור תחילה מחמת אידיאולוגיה דתית, מחמת זהירות בכבוד השבת ולא רק בשביל להתפרנס, אני מכיר בעלי גנרטור רבים וקשה לי להאמין בהם בחשדות מסוג זה.

אך אמת שהגם שמקרה זה שנקטת לא קיים לכאורה, יתכנו מקרים כאלו, פעמים ישנם עוולות שנעשות, לא הכל מנוהל על ידי עסקנים, אבל בהחלט קורה שעסקנים למיניהם תוחבים ידם בצלחת ופועלים פעולות מסוימות. האם בגלל מקרים אלו צריך לבטל את כל המעלות המנויות לעיל של הציבור החרדי? האם זהו חזותו של כל הציבור החרדי? האם קיומם של עסקנים מושחתים או אי קיומם, יקבעו את גורלך וגורל ילדיך? מה לך ולהם. כשאני שומע מקרים כאלו, אני מאד כועס, אני ביקורתי מאד, שלא תחשוב שלא מפריע לי לשמוע על עוולות שנעשות, אך מה לי ולזה? איך זה יכול להשפיע על אורח החיים שלי ועל ההחלטה שלי אם להתבדל או לא, אם להתמסר לתורה באופן טוטאלי או לא, ועל שאר הערכים הגבוהים של הציבור החרדי, שנעשו בעקבות החלטה דתית אמונית.

ב. אתה כותב: “ככה מתנהלים להם פסקי הלכה שבנות הסמינרים לא ילמדו אלא רק בתוך מוסדות הסמינר, כאשר הלימודים עולים הון רב, על חשבון אברכי הכולל שיממנו את לימודי ביתם, הם ירעבו למוות וכל מי שמקורב לצלחת יהנה מה’דמים’ שהשקיעו אותם אבות לבנות הסמינרים”.

ובכן, נושא הסמינרים הוא נושא כאוב, אבל חבל להכאיב אותו יותר ממה שהוא… אתה כותב “וכל מי שמקורב לצלחת יהנה מהדמים שהשקיעו אבות לבנות הסמינרים” לא נראה לי שזה הנושא, אינני חושב שיש מי שיושב ואוכל את הכסף שמשלמים ההורים. אחזקת סמינר עולה הון רב. ובכדי לקיים מערכות של לימודים מגוונות יש צורך לתחזק ולשלם למורות שמלמדות, סמינר הוא לא מוסד ממומן על ידי הממשלה באופן מלא ויש צורך להחזיק אותו. הכאב שיש הוא אחר, הלימודים שבסמינר לא תמיד מובילים לתעודה שמתקבלת בכל מקום. אך גם כאן צריך לדעת שיש משהו שעומד אחרי הדברים. לימודי אקדמיה כוללים דברי כפירה, בכדי ללמוד לימודי תעודה שמתקבלים בכל מקום יש צורך להוסיף תכנים שלא ראויים לבת ישראל ללומדם, לא זו בלבד, לא כל כך פשוט לשלוח בת ישראל לעבוד בכל עבודה, ההתבדלות בה בחרו בציבור החרדי כדרך, מובילה להתבדלות גם במקומות עבודה, לימודי תעודה אקדמאיים שיפתחו את הדלת לכל בנות ישראל לעבוד בכל מקום אפשרי, איננו דבר שיסייע להתבדלות, אלא עלול לפרק אותה. האם נעשה כל מה שאפשר בכדי להגדיל את מגוון המקצועות? האם נעשה כל מה שצריך בכדי לקדם לימודים שאין בהם בעיות רוחניות? האם לא היו החלטות קלילות מידי בהסתייגות מלימודים מסוימים? אינני יודע, ואני נוטה לחשוב שיש הרבה מה לעשות ולהתקדם בתחום, אך זה לא נובע מחמת שחיתות, זה נובע בראש ובראשונה מחמת המורכבות הרבה שיש בכל הענין הזה, טבעי שכשיש נושא מורכב יהיה בו בלבול ויתערבו החלטות פחות מושכלות וייעשו כמה שגיאות. העיקר שזה לא מעשה שחיתות כל כך גדול כמו שזה מוצג על ידך. נכון קל יותר לפתוח מכללות פתוחות עם לימודי אקדמיה ללא סינון ופיקוח ומתן אפשרויות ללימודים ללא גבול, אך עתיד בנות ישראל מחייב אותנו לעשות משהו מורכב יותר ומפוקח יותר.

ג. אתה כותב: “באופן כללי ברור שהחרדיים הכי שומרים (או משתדלים לשמור) על שו”ע, אבל כשזה מתנגש עם ה”חרדיות” גם השו”ע בטל, וכוונתי היא לזה שבסמינרים אסור ללכת עם גרביים שחורות, או חצאית ארוכה, ח”ו שבנות ישראל היקרות לא יקחו דוגמא מהמזרחי על הקפדה במצוות”.

אינני יודע מה רצונך, יש קוד של לבוש חרדי, מקפידים מאד על כללים מאד ברורים, בכדי לשמור על כללי צניעות מאד ברורים. האם כל הכללים מחויבים על פי דין? ממש לא. חלק מהם זה ענין של קוד לבוש אחיד, שנוצר בכדי לא לפרוץ גבולות. האם מגזימים בכללים, יש מי שיאמר שכן ויש מי שיאמר שלא, יתכן שגם כאן חלק מההחלטות היו יכולות להיות שונות. אבל סוף דבר אפשר לומר שבנות ישראל בבית יעקב לבושות באופן צנוע במיוחד ועל זו גאוותינו. מה הסיבה שיש מקומות מסוימים שיש בהם כלל לא ללכת עם גרבים שחורות, באמת מוזר, אבל זה לא נראה לי קשור איך שהוא לציבור הדתי לאומי, הכלל הזה לא נעשה בשביל לא ללמוד מהם, אין צניעות יותר גדולה ללכת עם גרביים שחורות וההחלטה איזה צבע ללכת ואיזה לא, הוא ענין של אחידות של הלבוש, כך ממש גם אורך החצאית. האורך שנותנים ללבוש במוסדות לבנות הוא אורך מספיק, לא צריך יותר ארוך ממה שדורשים. הליכה עם חצאית ארוכה יותר הוא ענין של ‘מודה’, אם ישנה מודה ללכת ארוך, ומנהלות הבתי ספר החליטו שהמודה הזו לא מתאימה להם מאיזו סיבה, נכונה או לא אינני יודע, אבל אין בזה ביטול של השולחן ערוך. שוב גם אם זו טעות, היא טעות שנובעת מחמת המורכבות, מחמת הרצון לשמור על כללי צניעות נאותים, דבר שאכן הצליחו בו מאד במוסדות של בית יעקב, האם היה אפשר לקבוע כללים שונים קצת? יתכן!!!

ד. אתה כותב: “מצות ‘ואהבת לרעך כמוך’ איך ייתכן שמנהלי הסימנרים הגדולים אנשים הכי חשובים בציבור החרדי, מתייחסים לבנות עדות המזרח בזלזול, איפה ‘ואהבת’? “ח”ו שהבת שלי תלמד עם בוזוגלו בכיתה ה’ ירחם” זהו משפט לצערי הרב מצוי מאוד אצלינו”.

ובכן, ראשית, יש לדייק, מנהלי הסמינרים הם לא האנשים הכי חשובים בציבור החרדי, ממש לא!!! יש ביניהם אנשים חשובים יותר ויש פחות, הכי חשובים ממש לא. האנשים החשובים ביותר בציבור החרדי אלו הם תלמידי החכמים העוסקים בתורה יומם ולילה.

בהקשר לגזענות הקיימת אמנם בציבור החרדי, זה בהחלט כואב, אבל יש לדעת דבר חשוב, ואני חייב להקדים שאני לא בא להצדיק, אני רק רוצה להסביר מאיפה זה מגיע. ובכן, הבדלי מנטליות זה דבר שקיים בכל ציבור שיהיה. קשה לבני מנטליות אחת להסתדר עם בני מנטליות אחרת. זה ללא משהו דתי, זה משהו שקיים בכל העולם כולו. הבדלי המנטליות בין יוצאי העדות למיניהם בציבור הישראלי הם הבדלים גדולים, ההבדלים הם לא רק הבדלים של ארץ מוצא, יש הבדלים משמעותיים בהלכה ובדרך עבודת ה’. בציבור הכללי החילוני וגם הדתי, ההבדלים מתנוססים מעת לעת, זה נובע מכך שלאט אלט כולם הופכים לבני אותה תרבות, מרוקאי או עיראקי ליטאי או פולני זה ארץ המוצא של סבם, אין זכר לכך בדור השלישי ילידי ארץ ישראל. אין מה שישמור את ההבדלים. בציבור החרדי לעומת זאת, אחד מהדברים המייחדים אותו, היא השמירה האדוקה במנהגי הדורות הקודמים. האחיזה במסורת אבות משמרת פעמים רבות גם דרך שונה בעבודת ה’, ופעמים רבות ההבדל המנטלי נשמר. יש בזה משהו נפלא, המנהגים השונים המסורות השונות, הדרכים השונים בעבודת ה’, יוצרים פסיפס מעניין, כשכל עדה נותנת את הדגש על חלק אחר, ויש בזה סוג של שליחות של מרוכבות המשלימה פסיפס יפיפה של קיבוץ נדחי ישראל כשכל קהילה משמרת חלק אחר וממונה כביכול על הדגשים שונים בעבודת ה’. האחת נותנת דגש על העומק, האחת על החמימות, האחרת על התמימות, והאחרת על הדקדוק, ועוד ועוד שינויים מיוחדים ומאחדים. נכון, נראה במבט שטחי יותר יפה אם כולם יהפכו להיות אותו דבר ממש, זה יהיה כביכול מאוחד יותר, אבל ממש לא. כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, היהדות גדולה מאד, ובכדי לאחוז את כל יופייה יש לקיים דרכים רבות בעבודת ה’.

היה לי פעם חבר בישיבה, הוא היה ספרדי, ובא ללמוד בישיבה שאני למדתי בה שהייתה ישיבה אשכנזית, הוא היה בחור מעולה, אך הוא לא הסתדר, הוא היה בוכה לי על הדרך האשכנזית היבשה, הקרירה, הוא התגעגע כל הזמן לישיבה הקודמת בה הוא למד ישיבה ספרדית. חוסר ההתאמה שלו גרמה לו להתדרדרות רוחנית, עד שיום אחד הוא עצר ועשה מעשה, הוא חזר ללמוד בישיבה ספרדית, הוא עשה שם חייל בלימודיו, והיום הוא אברך מיוחד העמל בתורה בטהרה ובחשק רב. כשהייתי בחור צעיר לא הבנתי אותו, מה כל כך הפריע לו מדוע הוא לא היה מסוגל ללמוד בישיבה בה למדתי, עד כמה יכול להיות השינוי בין הישיבות משמעותי. כשנישאתי למדתי בכולל אברכים ששכן בבנין הישיבה הספרדית בה למד אותו בחור, לא אלאה אותך בתיאור מה ראיתי שם, אבל אומר לך את האמת הבנתי אותו. הכל שם היה אחרת, פשוט אווירה שונה.

אני נוהג מעת לעת לטעום מן הטעמים השונים, אני הולך להתפלל עם מרוקאים, עם תימנים, ועם יוצאי פרס. אני חייב לומר שזה תורם לי תרומה משמעותית מאד לחיי הרוחניים. וחבל שלא כל אחד מנסה לפעמים לטעום מן הטעמים השונים. ביקרתי לא מזמן בישיבת “כסא רחמים” של הגאון רבי מאיר מזוז שליט”א, תענוג שאין כמוהו ממלכה של תורה ממש. האם זה מתאים לכל אחד? ממש לא! האם הייתי מוכן לוותר על הממלכה הזו, גם לא!!!

ובכן, המציאות הזו יצרה מצב משונה, אנחנו כאן בארץ שנים רבות ועדיין יש הבדלי מנטליות, עדיין יש כאלו שלא מתאים להם החינוך האשכנזי. ויש כאלו שלא מתאים להם החינוך הספרדי. מי שלא מכיר את היופי של ההבדלים, מרגיש שזה קטנוני הוא מרגיש שזה גזעני. אני לא מכחיש, ודאי שיש גם גזענות, ודאי שהעוולות שנעשות בתחום הזה הם פעמים ממש מחרידות, כמו בכל דבר יש שעושים שימוש לא ראוי או אפילו מושחת, בערכים נעלים. אבל צריך לדעת מה הרקע של הדבר הזה, אני לא מצדיק אף מעשה גזענות, וצריך לבקר את זה באופן חמור, אבל כשיודעים ממה זה נובע, מבינים שזה נובע גם מדרך שיש בה מעלות גדולות. אילו לא היו ההבדלים האלו קיימים היינו צריכים לוותר על ממלכות של תורה על שמירה של מסורת של מאות שנים של עדות קדושות. כמה התייגע מרן הגר”ע יוסף לשמר את המסורת הספרדית וכי מישהו מוכן לוותר על זה? אז כך הוא העולם, לכל דבר יש מחיר, אילו היו משכיחים את ההבדלים שבין העדות לא היו מעשי גזענות. האם כדאי לוותר על כל המסורות היפות בשביל זה? אינני יודע. ובכן שוב המורכבות יצרה קושי, יצרה מכשולות, האם מחמת זה כדאי לבחור בדרך קלה יותר חסרת מורכבות?

המשפט אותו כתבת שנאמר על ידי אנשים, הוא משפט שלא ייאמר על ידי חרדי מצוי, אין כמעט חרדי שאני מכיר שיאמר שהוא לא רוצה שבנו ילמד עם בחור ספרדי!!! האם אין מנהלי מוסדות שמתבטאים באופן לא ראוי? ודאי שיש, וכי כל מנהל מוסד חייב להיות איש מעלה? וכי כל משפט של מנהל מוסד מבטא את החרדיות כולה?

ה. כעת ניגש לנושא של ההתמודדות עם הקורונה. נושא בהחלט סבוך, ולא מובן. ובכן, חשוב לי לציין, גם בזה ישנם קהילות ששמרו יותר וישנם קהילות ששמרו פחות, הקהילות הליטאיות לרוב שמרו מאד מאד. נכון שבתי הכנסת של החרדים פתוחים יותר מבמקומות אחרים, נכון שפתחו בזהירות מסוימת את מוסדות הלימוד, אבל בהחלט נזהרו. יש קהילות שלא נזהרו כלל. אני מדגיש לא באתי בדבריי להצדיק, אני רק רוצה לדבר על הקושי, ובאתי בדבריי לדון לכף זכות, ולהסביר את הדבר הנראה כל כך משונה.

ובכן, החברה החרדית גרה בצפיפות גדולה. בית חרדי מונה בדרך כלל סביבות תשע נפשות ויותר. הבתים לא גדולים. חיים בבתים ללא חצרות ובצפיפות רבה. דבר נוסף, רוב הציבור החרדי לא מקיים חיים ערניים על ידי הטכנולוגיה. גם כאלו שיש להם בבית מחשב עם אינטרנט, בדרך כלל מדובר על אינטרנט מסונן מאד, ויתירה מכך, התקשורת לא נעשית על ידו כמעט. כמובן לא על ידי טלפונים ניידים, גם מי שיש בידו טלפון חכם, לא מנהל את התקשורת שלו על ידי תכתובת וצפייה. העולם לעומת זאת עבר לתקשורת אחרת ווירטואלית, יש לי מכרים שלא מהציבור החרדי שאמרו לי שיש להם חברים רבים, אחד נקב סכום של 400 חברים, אך כשהוא רוצה לצאת למסעדה אין לו עם מי, כי כל חבריו ווירטואליים. אנשים רבים יכולים להיות בחדר משך שבוע שלם ולא יחסר להם דבר, הם ממשיכים לתקשר עם חברים רבים, הם מזמינים דרך האינטרנט את מבוקשם, הם יכולים לא לצאת מבייתם כמעט ולא יחסר להם דבר. התופעה הזו תופעה קיימת שכולנו מכירים אותה. תופעה שהיא אסון אנושי.

חרדי מצוי מקיים חיים אחרים לחלוטין, התקשורת יותר חיה, ולא נעשית דרך המדיה. אם חרדי מצוי לא יצא מהבית הוא לא יפגוש את חבריו כלל.

התפלה בבית הכנסת, היא לא רק תפלה, חיי קהילה תוססים חברתיים מאד, הם בבסיס החיים של כל יהודי חרדי. גם דתיים מתפללים שלש תפלות ביום בבית כנסת, אבל הקהילה שלהם יכולה להיות הקהילה הווירטואלית, של קבוצות הווטצאפ פיסבוק או שאר רשתות חברתיות.

המציאות הזו, של בית צפוף, ללא תעסוקה של אינטרנט או שאר כלי טכנולוגיה למיניהם, ללא קשר חברתי ווירטואלי. בתוסף להרגל של מפגש יום יומי שלוש פעמים ביום עם חברים באופן פרונטלי. מהווה קושי של ממש בחיי הבידוד והסגרים שמגיפת הקורונה הביאה בכנפיה. ברור שלכולם זה קשה, אבל אי אפשר להשוות את הקושי שיש למי שמקיים חיים קהילתיים ערים. למי שהמציאות הזו לא קיימת אצלו בבסיס החיים. נכון גם אדם חילוני יוצא לבלות, אבל הבילוי הוא לא משהו בבסיס היום יומי שלו, זה תוסף, ולא עיקר החיים שלו. לעומת זאת יהודי חרדי, בית הכנסת וחיי הקהילה הם בסיס החיים שלו.

ההתמודדות עם מגיפת הקורונה היא התמודדות קשה מאד, לכולם. זו תופעה חדשה שפרצה לחיים שלנו, החשש של ההדבקות והתמותה שנגררת בעקבות התמותה הוא חשש איום, ואסור לבטל את החשש הזה. אך צריך לזכור, לא רק מחלת הקורונה הורגת, דיכאון, חרדות, ועוד מחלות נפשיות ל”ע, גם מחסלים אנשים ומביאים גם לתמותה. אין ספק שהדיכאון שפוקד אדם שחיי קהילה אצלו הם בסיס חייו, והוא נמנע מהם, הוא דכאון גדול הרבה יותר ממי שחיי קהילה לא חלק מעצם חייו. תחשוב, כמה מפגשים חברתיים ביטל אדם חילוני, כשהוא מבודד בביתו, וכמה מפגשים מבטל אדם חרדי כשהוא לא הולך לבית הכנסת.

לא דיברתי עדיין על התחושה של החסר הקיימת לאדם דתי כשהוא לא הולך לבית הכנסת. אני עדיין בטראומה מחסרון התפלות במנין וחסרון קריאות התורה שחסרו לי בעקבות ההקפדה שלי, ואני יודע שלא אענש על כך, אני יודע שזה היה רצון ה’, אך מאידך, אני אדם, וכאדם קשה לבטל דבר שהוא ערך כל כך קדוש ומוסכם בחיי. גם אם על פי ההלכה אני צריך לעשות זאת, השכל נותן לבטל, והרגש לא נותן מרגוע.

תחשוב איך נראה בית חרדי מצוי עם ילדים קטנים שחיים בבית של שלושה חדרים, ובכל חדר יש כמה ילדים, וילד אחד צריך בידוד, ואי אפשר לבודד ילד בבית כזה, וכל בני הבית בבידוד בעקבות ילד אחד שצריך בידוד, ואחר שגומרים את הבידוד הראשון צריך לפתע עוד בידוד, ושוב בידוד… יש לי חברים שגרים בבתים קטנטנים עם הרבה מאד ילדים והיו בבית סגורים משך חודשיים!!!! זה ללא מקרה אחד ולא שניים, יש מקרים רבים כאלו.

מה קורה בעקבות כל זה, רק נחשוב קצת… ובכן, אשתי מתנדבת בארגון חסד הנותן מענה טלפוני לסובלים מחרדות ומלחצים. לפני הקורונה היו מתקשרים, חמשה ששה אנשים בשעה. כעת כל שעה שהטלפון המיוחד למענה הזה פתוח יש בו מאות שיחות!!!! אנשים מתקשרים בבהלה בחרדה בלחץ, רבים רבים שלום הבית התערער, המצב נורא!!!

נכון יש אלפי מתים, זה נורא ואיום, צריך לקרוע את השמים בתחינה, צריך לפעול כמה שיותר להתחזק בתורה ובמצוות, לעצירת המגיפה. אני שמח שאני לא מאלו שצריכים להכריע מה לעשות. לא אני מי שצריך להחליט מה להעדיף, האם את פגיעות הגוף או את פגיעות הנפש, דמעות רותחות זולגות מעייני תוך כדי כתיבה, אני נזכר באנשים בודדים מסכנים שאני תומך בהם בתקופה הזו, וכי כל כך פשוט לסגור אותם בבתים, האם הם לא מתים? האם אפשר להיות בטוח ששיברון הלב שיש להם לא לוקח מהם כמה שנים יפות? אקווה שלא, אקווה שהמגיפה תיפסק במהרה וכלום יחזרו לחיים. אבל לא להבין התנהלות שונה? קשה לי שלא להבין, להבין לפחות את התופעה להבין מהיכן היא מגיעה. ולא לדון ברותחין ציבור שלם קדוש ונעלה.

לא דיברתי על נערים ונערות שהתפרקו לחלוטין בעקבות כל הסגרים הללו. כל הנוער כמעט ולא לומד כבר שנה שלימה, מי יודע לאן הוביל אותם הריקנות הזו. האם הריקנות הזו שיכולה להמיט עליהם אסון רוחני וגשמי גם יחד לא אמור לבוא בחשבון? הקהילה החרדית חדורה יותר מכל ציבור אחר ברצון של המשכיות המסורת והדאגה לדור העתיד, הערך העליון של המשכיות דור העתיד עומד בראש מעייני הציבור וממילא גורם לחשוב על הדברים אחרת קצת.

האם תמיד רשימת המקומות הפתוחים תאמו את הערכים הדתיים שלנו? האם כאנשים דתיים לא היינו אמורים לבקש לסגור את הסופרים הגדולים לפני שסוגרים את בתי הכנסת? האם לא נכון יותר למעט ברשימת הקניות של מותרות למיניהם ולקיים קנייה מצומצמת במכולת הביתית ליד הבית, מאשר להתאסף המון אדם בסופרים גדולים. כאדם דתי ברור לי שאם להתאסף, אז בבית כנסת, ולא בחנויות.

חשוב לי להבהיר, דעתי האישית שצריך לשמור על כל ההנחיות באופן מלא. אך צריך לזכור שלא חוסר הקפדה על קדושת החיים הביאה את הציבור החרדי לזלזול בהנחיות של מגיפת הקורונה.

זאת ועוד, חרדי מצוי לא מחובר לרשת, הוא לא מתוודע כל רגע למה שקורה. ההבדל בין אדם שכל רגע נתון מתעדכן בכמות החולים והמתים. לאדם שלא מודע כלל למספרים, הוא עצום. ברור שכאשר אדם מתעדכן כל רגע במוטציה נוספת, ובחשש חדש, נמצא בחרדה יותר גדולה וממילא שומר יותר על ההנחיות הקשות מאד לשמירה לכולנו.

ו. אתה כותב עוד: “ללא קשר לקורונה בכלל כל כמי שגדל בתוך ‘המינסטרים’ החרדי אני יודע את הגישה דואגים לד’ אמות שלנו, חלק מהרעיון לא להתגייס לצבא מגיע מכך שאנו לא מסוגלים להיפרד מחיי הנוחות, ימותו החילונים והמזרחיסטים על קידוש ה’, והשטיבלך’ ימשיכו לפעול כרגיל, זוהי הגישה ואין להתווכח כי ככה חיים כולם, אכפת לנו כמובן, אבל לא יותר מכך”.

השארתי את זה אחרון, כי על זה אין לי מה לומר, מעבר לזה שזה פשוט לא נכון!!! חד משמעית, אנחנו לא מתגייסים לצבא, כי הצבא מנוהל באופן לא מתאים לציבור חרדי. היו ניסיונות של שילוב חרדים בצבא, זה כשל, כי זה לא מתאים. אין אדם חרדי אחד שאומר או חושב אפילו לרגע מחשבה נבזית כל כך שימותו הם. קשה לי אפילו לקרוא את זה כצד. וכמוני חושב כל חרדי. הציבור החרדי לא דואג רק לד’ אמות שלו ממש לא נכון הציבור חדור אידיאליים ועשייה למען העם ה’ ותורתו.

ובכן איש יקר, אני מאד מבין אותך, גם אני עמדתי בתקופה הזו משתומם מול קהילות מסוימות שזילזלו. ולא הבנתי אותם. ואני עדיין לא מבין. אבל עם קצת מחשבה מבינים שזו לא סיבה לעזוב את הקהילה הטבעית השורשית אליה אתה משתייך, דעות עצמאיות, זה דבר חיובי תמיד אוי לו למי שהופך לאחד מתוך עדר כבשים שלם. הדרך הנכונה היא לחשוב ולעשות בדרך משלך, ככל שתתמקד בדרך שלך ובערכים החשובים לך פחות יפריע לך ופחות תעניין אותך הסביבה שעושה אחרת לפעמים, כך תוכל גם לדרוש מעצמך את המרוכבות של לקיחת המעלות מן הדרך וזהירות מן החסרונות מן הדרך מקהל גדול קשה לדרוש זאת האדם הפרטי היחיד יכול לדרוש זאת מעצמו. סוף סוף החברה החרדית עם כל קהילותיה, מקנים אווירה תואמת לחיים של הקפדה על קלה כבחמורה ועל חיי טהרה זכים תוך התמסרות לתורה ומצוות ומתוך טהרת החינוך כדרך המסורה לנו מדורי דורות.

בתפלה שהמגיפה תיעצר, ובברכה שנזכה כולנו במהרה ממש לחזרה לחיים של בריאות שלווה ונחת, מתוך חיי קהילה תוססים ערים ושמחים.

בברכה מרובה

שלמה

sh4101199@gmail.com