שואלת יקרה!

כמה מחזק ומרגש לקרוא את דברייך.

בעולם הכול כך אגואיסטי ואגוצנטרי בו אנו חיים, עולם שבו איש את רעהו כמעט וחיים בלעו, מנצנצת פתאום קרן אור. נשמה טובה שמנסה לעשות טוב ולהפיץ אור. זכית במתנה מיוחדת. לנפש רגישה ולעין טובה, ואשרייך שאת שואפת להביא לידיי ביטוי את תכונותייך הנאצלות.

ולשאלתך:

כל מי שמתבונן באירועי ההיסטוריה של העולם בכלל ושל העם היהודי בפרט, לא יכול שלא להתחלחל. לכאורה בעיני המתבונן, הכול כל כך לא צודק, הכול כל כך לא הוגן. למעט תקופות מסוימות קצרות שנקראו ולא בכדי “תור הזהב”, תמיד היהודים נרדפים מוכים ומושפלים. איש לא מכיר בהם כבני אדם שווים וראויים.

רדיפתם התמידית של היהודים הינה עניין מתמיה לכשעצמו. אך לעיתים הסיטואציה הייתה מופרכת ממש: רוב יהודי העולם בכל התקופות שמרו על אורח חיים שמרני ומתבדל, מה שאולי היה יכול להסביר את התנכרות היהודים אליהם. אבל דווקא בגרמניה למרבה הצער, המצב היה שונה.

דווקא בגרמניה, רוב האוכלוסייה היהודית זנחה מורשת אבות והפכה לחלק אינטגראלי מהעם הגרמני. טובי בניה ומחונניה של גרמניה היו יהודים. דיי בזאת רק אם נזכיר על קצה המזלג את הפרופסור פריץ הבר, המוזיקאי הנודע פליקס מנדלסון או את קרל מרקס שהיו יהודים, ובכל זאת ראו בעצמם חלק בלתי נפרד מהלאום הגרמני. והנה דווקא באקלים כזה נוצרה שנאה ארסית לעם היהודי כפי שלא נראתה מעולם.

אבל למה? מדוע בורא העולם שהוא אב הרחמים יצר עולם כה אכזר? מדוע נוצרה כזו אכזריות דווקא כלפי העם היהודי, תכלית בריאתו של העולם??

כדי לנסות ולקבל תשובה לכך, עלינו להבין ראשית את המטרה לבריאת העולם.

משחר ההיסטוריה שאלה זו ניקרה בליבותיהם של בני האדם. הם התבוננו ביצירה הפלאית של גוף האדם, ועל שלל מערכותיה המתוחכמות, על החלקיקים הקטנים והמופלאים שבטבע, על מרחבי היקום האינסופי. והבינו שזהו אינו מקרי. בורא העולם לא יצר עולם כה נורא הוד רק לשם השעשוע, חייבת להיות מטרה חשובה מאין כמוה שבשלה כל הסער הזה.

הרמח”ל בספרו המפורסם מסילת ישרים נותן את המענה לכך.

הנה מה שהורונו חכמינו זיכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה’ ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה: (משנה אבות ד טז): “העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא”. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זיכרונם לברכה (ערובין כב א): “היום לעשותם ומחר לקבל שכרם”.

כלומר הרמח”ל מסביר שמטרת בואנו לעולם הוא כדי שנהנה מזיו השכינה שזהו התענוג הגדול ביותר הקיים, והמקום שבו תתקיים תכלית זו, היא בעולם הבא.

אך כדי שנוכל לזכות לכך, עלינו לרכוש “כרטיס כניסה” לעולם הבא. ואת הכרטיס קונים בעולם הזה, ככל שנתגבר על יותר ניסיונות ונקיים יותר מצוות, חלקנו בעולם הבא יגדל.

כלומר, העולם שלנו הוא עולם מדהים. הוא עולם מיוחד במינו מפני שהוא נותן לנו את האפשרות המופלאה לזכות בחיי נצח, וזאת במאמץ מועט יחסית.

רבים מבעלי המוסר ממשילים את העולם, למלך שנתן רשות לעבדו להיכנס לבית אוצרותיו, ובמשך 24 שעות נדירות יתאפשר לו לאסוף לו אוצרות מכל הבא ליד. אין ספק שאלו יהיו בעבורו 24 שעות קשות ומפרכות מאוד. העבד יטרח ללא לאות וכנראה שגם לא יאכל וישתה מאומה במהלך כל היום כולו. אך אין ספק גם, שבאותו הזמן העבד יהיה האדם המאושר ביותר עלי אדמות. נכון, הוא מזיע. ואכן, הוא רעב ועייף, אך הוא יודע שכעת הוא מבטיח לעצמו את כל עתידו ועתיד ילדיו לדורות רבים.

חשוב להבין:

העולם שבו אנו חיים הוא חדר האוצרות של המלך. אכן הוא לא תמיד קל, והקב”ה מזמן לנו ניסיונות שלעיתים נראים קשים לבלתי נשוא, אך כל זה זמני כל כך. זה חולף מהר כל כך.

כל ניסיון שאנו עוברים בהצלחה. כל מצווה שאנו זוכים לקיים, מקנה לנו עוד ועוד מהעולם הנצחי. אין שמחה גדולה יותר מהמאמץ של סחיבת האוצרות.

וכך ממשיך הרמח”ל:

והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החומריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם ניסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כעניין שאמר שלמה (משלי ל ט): “פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה’, ופן אורש וגנבתי וכו'”. השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו.

או במילים אחרות:

הרמח”ל מסביר שכל האירועים הפוקדים אותנו בעולם הם ניסיון מהקב”ה.

לעיתים הניסיון הוא ניסיון של עוני קשיים ומחלות, שעל ידם הקב”ה רוצה שנתעלה ונתרומם למרות הקשיים. אך לעיתים הניסיון הוא דווקא ניסיון העושר. דווקא כאשר אנו יושבים לבטח בארץ נושבת מתוך רחבות הדעת, האפשרות לשכוח את הקב”ה יכולה להיות מסוכנת הרבה יותר משעות קשות ומרות.

אך המשותף לכול הוא, שעלינו להבין שהקשיים והניסיונות אינם רעים. להיפך. זו המתנה הגדולה ביותר שיכולנו לקבל. זהו שער הכניסה שלנו לעולם הנצח. עולם שכולו טוב.

גדולי עולם בדורות הקודמים לא רק שלא התרעמו על הייסורים שבאו עליהם, להיפך. בגמרא מסופר על התנא “רבי” שהתפלל שיבואו עליו ייסורים, והוא קיבלם בשמחה רבה. רבי ידע שהייסורים והניסיונות הם אלו שיקרבו אותו לעולם הנצח.

כמובן שאנו לא בדרגה זו, ואנו מתפללים בכל יום לקב”ה שלא יביאנו לידי ניסיון, אך עלינו להודות ולהוקיר את הבורא האב הרחמן, אשר ברוב חסדו נותן לנו את האפשרות לקבל טוב אינסופי במאמץ כה פעוט וזניח יחסית לתמורה.

אל תיראי ואל תחתי מהיקום הכאוטי ותהפוכותיו. העולם שלנו אינו רע. ולמעשה, הרוע עצמו אינו באמת רע. ה’ הוא טוב, רחמן, אוהב, וכל מטרתו רק להיטיב אתנו. כל כולו של הרוע נשלח אלינו כדי לקרבנו למקום ולהנות מזיו שכינתו. לכן “את אשר יאהב ה’ יוכיח”, דווקא לעמו האהוב, שולח הקב”ה את מירב הנסיונות במהלך ההיסטוריה. דווקא עם ישראל הוא זה שצריך להזדקק ביסורים כדי לזכות לעולם שכולו טוב. עם ישראל הוא זה שבשבילו נברא העולם הבא ועל כן צריך לסבול כאן כדי לזכות לכך. ככל שהיסורים גדלים כך זה מראה שהאדם גדול. בעזרת ה’ כאשר תפנימי זאת, אני משער כי יוקל לך מאוד.

בהצלחה בהמשך הפצת הטוב בעולם, אל תראי ואל תחתי

דניאל

akshiva1976@gmail.com