התשובה עודכנה בתאריך 23/04/2023

שלום לך, שואל יקר!

משאלתך ראיתי שניבטת אכפתיות רבה לכל חלקי העם, וזה מוערך מאוד בעיני. הרצון והשאיפה לשאת באחריות ולא להשתמט מחובות חברתיות, הוא רצוי ומבורך בעיני אלוקים ואדם.

בהינתן העובדה ששאלה זו מעסיקה רבים מאוד, חרדים וחילונים כאחד, ברשותך ארחיב מעט בנושא ואכתוב עליו מעט באריכות כדי להקיף אותו, ולהגיע להבנה אמיתית ובהירה של הנושא.

אין ספק שזוהי אחת הסוגיות הכואבות והמדממות ביותר ביחסי החרדים חילונים בארץ היהודים, ואולי הסוגיה הכואבת מכולן. לדעתי, היא לוקה בבורות רבה ובחוסר ידיעה והבנה, משני הצדדים.

סיוג חשוב: חשוב לציין שמאוד קשה לענות בשם מגזר של יותר מ-1,000,000 איש. הציבור החרדי מחולק לעדות, תתי מגזרים וחלקים רבים, אדוקים יותר ופחות ובעלי תפיסות עולם שונות זו מזו. המאחד את כולם הוא החשיבות הרבה שהם מקדישים לשימור הדת, וההבנה כי השימור שלה כרוך במידה מסוימת של היבדלות מתרבות העולם המערבי וערכיו.

אף על פי כן, אנסה לתת קווי מתאר לנושא, כך שיקיפו את הדעה הרווחת במגזר כולו.

נתחיל.

תשובות "חרדיות" שגויות

בחלק הבא ארצה לפרוך סדרת תשובות שגויות, שנטענות מעת לעת בשיח הרווח בנושא. בדרך כלל על ידי חרדים.

טעות מס' 1: "הצבא לא צריך עוד כוח אדם"

עובדתית זה לא נכון!

אמנם לאורך השנים היו אנשי בטחון שדברו אמנם על "צבא קטן וחכם", או "צבא מקצועי". אך רוב המומחים לביטחון מתנגדים לכך בתוקף, ודאי נכון לתקופה הנוכחית;

• "צבא מקצועי" – בו המתגייסים עושים זאת למען כסף, יוביל כמובן להתפטרות המונית בכל ערב מלחמה. מי מוכן לסכן את החיים שלו בשביל כסף?…
• "צבא קטן וחכם" – אמירה לא רלוונטית במזרח תיכון בוער, עם מדינות ערביות שמתחמשות במרץ לקראת "הקרב הגדול לכיבוש פלסטין", ועם זירות שמתאחדות כולן כנגדנו.

הרמטכ"ל היוצא, אביב כוכבי, שלל את האמירה הזו בצורה ברורה: "ודאי שיש צורך בחיל נוסף, עוד 1500 מאזינים לאויב, עוד שני חטיבות של מג"ב בדרום עוד אלפי תפקידים שיכולים לחזק את צה"ל מאוד – מה השאלה, ודאי שצריך את זה אם היה אפשר".

אז הצבא, כצבא – כן צריך תוספת כוח אדם.

טעות מס' 2: "הציונים יצרו את הסכסוך עם הערבים"

הטוענים זאת מתכוונים בדרך כלל להסכם השלום שעליו דובר עם ד"ר יעקב דהן, שנרצח על ידי הציונים. הסוגיה סבוכה, וצריך ללמוד אותה עובדתית לעומק. לדברי הטוענים זאת, אם הייתה מתגבשת מדינה חרדית בשעתו, היו מוצאים את הדרך לחיות כאן בשלום עם ערביי ארץ ישראל.

אך כתשובה לשאלה למה לא מתגייסים לצבא – זה ממש לא נכון!

1. כיום, אנו במציאות נתונה בה חיי כולנו; חרדים, דתיים, חילונים, בסכנה אמיתית. לאויבנו לא משנה בכי הוא זה מה השקפתנו ודעתנו, וכולנו לדידם "יהוד" שצריך לשחוט ומהר. ודאי, אפוא, שלא רלוונטי לחפש את האשמה בת 80 השנה, ובודאי שלא להישתמט מחיוב גיוס בגללה. דומה הדבר לאריה מסוכן שהשתחרר מכלוב על ידי טיפש כלשהו, ואנו נעמוד מול האריה ונגיד "איננו עוזרים לתפוס אותו, כי לא אשמתנו שהוא ברח מהכלוב".
2. גם אם כמה ציונים קבלו החלטה שגויה לפני 80 שנה, זה לא פוטר אותנו מהאחריות והערבות ההדדית לכל חלקי העם כיום.

טעות מס' 3: אנחנו מתנגדים לעצם המושג "צבא"

לא נכון!

לעם ישראל בכל תקופה בה היה חופשי, היה צבא אשר הגן עליו. מימות יהושע בן נון, ועד לחורבן הבית (ומעט אחרי כן). בכל התקופות היה ברור כי חייבים יוצאי חרב שישמרו על העם מפני האויבים. כך שליהדות ודאי שאין התנגדות עקרונית למציאות של צבא.

טעות מס' 4: "אסור להילחם באלימות על ארץ ישראל"

טענה שגויה נוספת נתלית בשלושת השבועות שהשביע הקב"ה את עם ישראל, ואחת מהן היא "שלא יעלו בחומה" – כלומר לא יעלו בכוח הזרוע לארץ ישראל. מכוח זה, יש שטועים לחשוב שאסור להתגייס כיום לצה"ל.

וזה לא נכון!

יתכן ומלכתחילה היה נכון לעלות בדרכי שלום, כפי שעשו זאת במשך מאות שנים, ולא באלימות (דעות שונות וחלוקות בנושא, בין הרבנים). אך העובדות הן שהגיע ממשל חילוני, הכריז על הקמת מדינה, יצר סכסוך ערבי-ישראלי, ולתוך מציאות קיימת זו כולנו (החילונים והחרדים) נולדנו. כעת תפקיד הצבא הוא לא "לכבוש" או "לעלות בחומה", אלא להציל את חיי כולנו כדי שלא ניטבח כאן ביום אחד, וממילא תפקידו הוא הצלה מפיקוח נפש.

טעות מס' 5: אסור להתגרות באומות

בדיוק כמו התשובה הקודמת, גם אמירה זו אינה רלוונטית כלל במציאות כיום. האם יש לנו אפשרות להחליט שאנחנו מוותרים על מדינת ישראל לטובת מדינת פלסטין שתשלוט כאן? פשוט וברור שלא! הרי באותו יום ירצחו כאן חלילה את כולם!

אם כן אנו במציאות נתונה בה יש לנו שתי ברירות: להחזיק צבא כהשתדלות, או לחדול.

טעות מס' 6: "אנחנו מאמינים בשמירה נסית"

טעות!

כלומר – אנחנו בודאי מאמינים בהשגחה פרטית של הקב"ה! "וכל מעשינו ומקרינו נסים המה וכו'"! אבל טעות לחשוב שהבנה זו מובילה אותנו לכך שלא צריך כלל צבא בארץ ישראל.

דור המדבר שיצאו ממצרים, זכו להנהגה ניסית בה הם היו מוקפים בענני כבוד ועמוד אש, וכל צרכיהם התמלאו באופן ניסי. אך מאז כניסתנו לארץ ישראל וכיבוש יריחו והעי, הוברר כי בארץ ישראל ההנהגה שונה, ונראית כמו הנהגה טבעית. אופן השמירה – חייב להיות טבעי, על ידי צבא שעובד לפי דרך הטבע. כמובן, שאנו עדיין מאמינים מאוד כי ההצלחה בכך תלויה בהתנהגותנו ובמעשינו, ככתוב "אם בחוקותיי תלכו ונתתי שלום בארץ"'.

לכן, החשיבה כי נוכל לחיות כאן כיום ללא צבא כלל – כרוכה בבורות ובחוסר הבנת ההיסטוריה, והבנת דעת התורה! העובדה היא שלאורך ההיסטוריה העם היהודי תמיד נקט בהשתדלות בדרך הטבע ובשמירה צבאית על חייו כאן. שלמה המלך (שזכה לנבואה ואינו בהשגתנו כלל) החזיק צבא גדול מאוד, וכך היה עד לחורבן כמעט בכל התקופות, וכפי שאמר החכם מכל אדם: "סוס מוכן ליום מלחמה – ולה' התשועה".

טעות מס' 7: "ללמוד תורה זה יותר קשה"

טעות!

כלומר, טעות לחשוב שזאת הסיבה לחוסר גיוס. כי:

1. מה הקשר?! וכי המטרה היא "לעשות משהו קשה? וכי יש תחרות מי עובד קשה יותר?… השאלה היא כיצד אנו מגינים על חיינו כאן בארץ ישראל, ואמירה זו אינה עונה לשאלה!
2. אגב, לשבת בבית מדרש ממוזג וללמוד, גם אם הלימוד דורש מאמץ מוחי אינטנסיבי מאוד, וגם אם זה במשך שעות רבות ביממה – לא בטוח שזה יותר קשה מתפקידים רבים בצבא שדורשים את אותן דרישות, ובודאי לא יותר קשה מרוב השירותים הקרביים.

טעות מס' 8: "כי יש הרבה משתמטים חילוניים"

טעות!

כלומר – נכון, יש הרבה משתמטים חילוניים, אבל זה ממש לא עונה לשאלה למה חרדים לא מתגייסים.

1. ממתי אכפת לנו מה החילונים עושים או לא עושים? וכי אם חילוני משתמט ממשהו זו סיבה עבורנו להשתמט גם?
2. מעיון בנתונים לעיל ברור שאין להשוות את היחס בין אי הגיוס במגזר החרדי לבין המגזר החילוני, וכל אלו המדקלמים זאת – עושים זאת מבלי לעיין במקורות המוסמכים בנתוני צה"ל.

טעות מס' 9: "החילונים אשמים במצב שנוצר בגלל חטאיהם"

טעות מוחלטת!

גם אם החילונים לא מתנהגים בצורה שהתורה מצווה, אין שום בסיס לטיעון כי הם הגורמים לאסונות.

וכי אנו החרדים מושלמים? וכי אין אנו עושים עבירות?

וכי צדיק יש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא?! (תזכורת; החורבן התרחש לפני שהומצא המושג 'חילוניות'…)

וכי אנו בוחני כליות ולב לדעת מה חומרתה של כל עבירה?

יתירה מכך, הגרא"י קוק שלט"א – ראש ישיבת מאור התלמוד וחבר מועצת גדולי התורה, ומאנשי ההשקפה המובילים במגזר הליטאי, מאריך בכך בספרו למעלה למשכיל כי כל ההנהגה של הקב"ה בארץ ישראל מושפעת על ידינו – שומרי התורה, ככ' "רק אתכם ידעתי אמר ה'", והתביעה היא תמיד עלינו ועל אחריותנו לכל מציאות ביטחונית שמחמירה ולכל אסון ל"ע שמתרחש, עיין שם.

וגם אם אכן היה כך – איפה האחריות, הערבות וההדדיות שלנו?!

וכי זו סיבה לזרוק את האחריות עליהם ולומר "אתם תתגייסו"?!

טעות מס' 10: "אין לנו חלק במדינה הציונית"

ממש לא נכון, ובודאי לא מדויק!

נכון שהחרדים מחזיקים בהתנגדות עקרונית לציונות הכרוכה באי שמירת המצוות, אך בכל הנוגע למדינה ודאי שאיננו יכולים לומר שאין לנו חלק.

1. אנו כן נוטלים תקציבים מהמדינה וכן משתתפים בבחירות, ואף מאיישים משרות בכירות בממשלה, שרים ועוד. כלומר אנחנו בהחלט רואים את עצמנו חלק מהסיפור.
2. אנו כן נעזרים בשירותיה, ונהנים מהביטחון שהיא יוצרת. הן כשמתרחש אסון או פיגוע ל"ע – אנו מחייגים 100, ולא לרשות הפלסטינית או לשגרירות ארה"ב. הלא כן?
3. חרדים רבים מאוד, שלא לומר רובם, רואים בעצמם "ישראלים", מביעים עמדה פוליטית ואכפתיים לכל הנעשה במדינה ובעלי דעות על אופן הנהגתה ועוד.

אז יש לנו חלק, ברור שיש לנו חלק.

כמובן, סביר שאנו מתנגדים לחלקים אחרים במדינה, כמו כל ציבור אחר. ובייחוד נכונים הדברים כיום, כשאנו כבר לא מיעוט נעלם בירכתי הספינה, אלא כמעט שישית מיושביה היהודיים!

יתכן וטעם זה בכוחו לפתור את הקנאים שאכן אינם לוקחים שום תקציב מהמדינה, אינם מצביעים בבחירות ואין להם שום חלק בה (חוץ מהשמירה הבטחונית שכיום היא מעניקה להם). אולי.

אך כל עוד בביתר ובקרית ספר אנו מבקשים מצה"ל, לפעמים גם בטון של חצי דרישה, להגביר נוכחות ושמירה – בל נרמה את עצמנו.

אנחנו בהחלט רואים את עצמנו חלק מהמדינה, כואבים את כאבה, ונעזרים בזכויותיה!

תשובות "חילוניות" שגויות

טעות מס' 11: "לחרדים לא אכפת מארץ ישראל"

יש שחושבים כי לחרדים לא אכפת מארץ ישראל, ומבחינתם אפשר בכל רגע נתון לברוח לחו"ל.

זוהי כמובן טעות פטאלית!

ארץ ישראל היא ערך חשוב ביותר ביהדות, שהביא לכאן יהודים עוד הרבה לפני שנהיה פה נוח למישהו.

• החרדים היו ראשוני העולים לארץ ישראל, עוד מתקופת הרמב"ן, תלמידי הגר"א ועוד.
• רוב המושבות הראשונות (ובהן פתח תקוה, רחובות ועוד) הוקמו על ידי אנשים חרדים יראי ה', (כן, כולל ההתיישבות החרדית הפסטורלית בשם 'תל אביב'. מכירים?)
• האדמו"ר מגור הכריח את חסידיו לרכוש כאן קרקעות לפני 120 שנה, בלי שום היגיון כלכלי, ורק לצורך מצות יישוב הארץ (לימים חלקם הפכו למיליונרים בגלל זה).

בנוסף, לרוב תושבי הארץ אין דרך לברוח מפה, אין מקום אחר ללכת אליו בעת צרה ולמעשה – אין קיום יהודי מובטח בשום מקום בעולם מלבד ארץ ישראל! (גם באמריקה הנוחה והנעימה, ההתבוללות בלתי נתפסת!)

טעות מס' 12: "החרדים מתנגדים לציונות"

טעות. 

למה זו טעות? כי החרדים מתפללים כל יום "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ובהקשר זה – הם ציוניים ביותר. הם תמיד רצו את תקומת הארץ, ואת השיבה לארץ.

ההתנגדות הדתית לציונות החלה כשהציונות הובלה על ידי אנשים שאינם שומרי תורה, שכרכו את החילוניות עם הציונות. או אז התפצל מחנה ה'אדוקים' לשניים:

1. החלק האחד – תמכו בציונות למרות שליטת ה'חופשיים' (חילוניים) בה, והפכו לימים למגזר הדתי לאומי.
2. החלק השני התנגדו לה, ולכן העדיפו להיבדל ממנה ולהתעלם מנוכחותה. אלו הפכו ברבות הימים לפלח החרדי המרכזי.
3. החלק השלישי (קטן יחסית) הפך ללוחם חריף בציונות, הלא הם ה'קנאים' – ממשיכי מורשת רבי יואל מסאטמר.

כלומר, החרדים אינם מתנגדים לעצם הציונות כאידיאל, ככל שהיא עוסקת בשיבה לארץ ישראל ובבניינה, אלא לציונות הישראלית שנכרכה בעזיבת המצוות, והיותנו "עם חופשי בארצנו" (חופשי = חילוני, בעגה המקובלת אז).

טעות מס' 13: "החרדים לא אוהבים לתרום ולהעניק"

יש כאלו שהמציאות הנראית בה החרדים משתמטים מגיוס, מלמדת אותם כי זהו מגזר אגוצנטרי מאוד, ומעוררת קריאות בסגנון של "פרזיטים" ועוד.

ברור שזו טעות.

• החרדים הקימו אלפי ארגוני חסד שעוזרים לכל יהודי ולכל אדם, ביניהם עזר מציון, יד שרה, איחוד הצלה, ידידים ועוד ועוד. למעשה, 9 מתוך 10 עמותות הצדקה הגדולות בישראל נוסדו ומנוהלות על ידי חרדים.
• כמות הגמ"חים במגזר החרדי נטולת אח וריע וכמעט בכל בית חרדי יש איזה גמ"ח כלשהו. החל מגמ"ח בגדים יד שניה, עובר לגמ"ח השאלת ציוד ושולחנות לאירועים חינם ועד לגמ"ח מטרנה ומוצצים למי שנתקע באמצע הלילה…
• החרדים מתחנכים ואמונים על חסד, עזרה לזולת וסיוע לשני כערכים מרכזיים מאוד ביהדות.
• בכל מערכות ישראל ניתן לראות את ההתגייסות החרדית בעזרה בגיוס מזון, לבוש ועוד למען חיילי ישראל הלוחמים.

אז למה לצבא הם לא מתגייסים???

שאלה טובה, אבל זו לא התשובה. זה לא כי הם לא אוהבים או רוצים לתרום!

טעות מס' 14: "החרדים פחדנים ומוגי לב"

זה לא נכון.

ובודאי שזה לא הסיבה שבגללה החרדים לא מתגייסים.

1. גיוס לא דורש אומץ, אלא גיוס ליחידה קרבית. לא חסרים תפקידים ללא סיכון כלל, או סיכון מזערי.
2. אין ביסוס לטענה שהחרדים אמיצים פחות, ובודאי שיש הרבה מאוד בחורים אמיצים והרפתקנים שייהנו מאוד מה'אקשן' בצבא.

טעות מס' 15: "החרדים מתנגדים לאחיזת נשק"

טעות! אין שום התנגדות בהלכה לאחיזת נשק, ויש הלכות רבות שקשורות לנשק.

(יתכן שעם השנים נוצר איזה 'ספאסט-נישט' בעולם הליטאי המיינסטרימי, אבל זה רק בעיקר מחוסר הרגל ולא שונה מהנוהג המוזר של חרדים רבים שלא לרכב על אופניים או ללכת עם קיטבג… אבל זה סתם עניין של נורמה מצויה, ולא שום עניין הלכתי או עקרוני).

בלי קשר, לא בכל תפקיד בצבא חייבים נשק, אבל זה באמת לא הנושא.

טעות מס' 16: "הם שונאים חילונים ולא רוצים לעזור להם"

טעות מוחלטת!

החרדים רואים בחילוניים אחים של ממש (גם אם הם טועים בדרכם), ורוב מפעלי החסד של החרדים נועדו לעזור גם לחילוניים. כל אדם יוכל לראות זאת ביחס שיקבל מחרדי מצוי כשיהיה לו שיח איתו (לא מדבר על גורמים קיצוניים שברור לכל בר דעת שלא באמת משקפים דעה, אפילו שהטלוויזיה אוהבת לצלם אותם).

כן צריך לומר שישנה תפיסה שגויה אצל חילוניים רבים בחלק זה. תעיד הפגנת המחאה בבני ברק במרץ 2023, שבה חילונים נכנסו לבני ברק חמושים בקסדות וציפו לממטרי אבנים (כמו שהם ראו בטלוויזיה שנים), ולהפתעתם העצומה (שלא הפתיעה שום חרדי…) הם נתקלו בחרדים שחלקו להם שתיה ועוגות אחרי הצעידה הארוכה מתל אביב, כתבו להם "ברוכים הבאים אחינו התל-אביביים" וספרו להם שהם אוהבים אותם מאוד.

אז למען השם, למה הם לא מתגייסים???

אחרי סתירת כל הקלישאות, הטעויות והשגיאות הנפוצות, נגיע אל התשובה האמיתית שאותה סוברים רוב בעלי ההשקפה והדעה החרדיים, ושבעטיה הם נמנעו מגיוס לצה"ל לאורך השנים (כאמור, קשה לייצג מיליון איש בגישה אחת, והדברים נכונים ביחס לרוב הרווח).

התשובה האמיתית המצויה

התשובה האמיתית שבגינה הציבור החרדי אינו מתגייס לצבא, היא פשוטה בתכליתה:

הציבור החרדי מאמין כי צבא יהודי זקוק לשני חלקים:

1. חיל פיזי, המורכב מלוחמים ונוקט באסטרטגיה וטקטיקה צבאית כמו כל צבא בעולם.
2. חיל רוחני, המורכב מלומדי תורה שמקדישים את לימודים להצלחת הלוחמים בשדה הקרב.

גודל החילות צריך להיות דומה, ובזכות כך הצבא ינחל הצלחה בשדה הקרב.

מקורות:

• תלמוד בבלי, (מסכת סנהדרין מט.): "אמר רבי אבא בר כהנא: אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה".
• תלמוד בבלי, (מסכת מכות י.): "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה – שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה" ועוד.
• בעל הטורים לפס' "אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא", ביאר שלכל מטה שני אלפים, וס"ה הלכו לאותה מלחמה עשרים וארבעה אלף. ומה שכתוב שמשה רבינו שלח רק שנים עשר אלף חלוצי צבא, הרי זה משום שחצי ישבו ולמדו וחצי יצאו אל הקרב.
• לומדי תורה אלו הם ההגנה הרוחנית של העם היהודי, ובעניינם פסק הרמב"ם (בסוף הל' שמיטה ויובל) ש"החובה מוטלת עליהם להמשיך את לימודם, ולא יתבטלו מן התורה אף למלחמת מצוה"). יצוין כי למלחמת מצוה יוצא גם חתן בימי חופתו (!) אך לומדי התורה לא.

בייחוד נכונה סברה זו, כשקיומם של לומדי ומחזיקי התורה הייתה בסכנה.

משתמטים? לא ולא!

חשוב לדעת שכל אותם בני ישיבות שאינם מתגייסים, רואים בעצמם חלק אינטגרלי מהצבא היהודי האמון על שמירת העם, ושותפים פעילים בכל מערכה.

אני זוכר שבהיותי בישיבה, בזמני מתיחות ביטחונית או מלחמה (מלחמת לבנון השנייה), עמד המשגיח בפנים חמורות וגער בכל מי שהעז לאחר לבית המדרש בכמה דקות; "אחים שלך מחרפים את נפשם בשדה הקרב, ואתה מאחר?!…"

לכן הם לא מתגייסים לצבא, כי בתפיסתם – הם חלק מהצבא היהודי. הם חלק מהחובה של עם ישראל להגן על העם מכוח התורה, ותפיסה זו מעוגנת בפסוקים, דברי חז"ל ופרשנים.

עוד חשוב לחדד כי 'שירותם הצבאי' של לומדי התורה הללו אינו מסתיים אחר 3 שנים, אלא נמשך עשרות שנים, שדורשות מהן חיי סיגוף והסתפקות במועט (אברך ממוצע משתכר ב-2500 ש"ח לחודש, כאשר 1040 שח זה קצבה מהמדינה והיתרה מתרומות – בדרך כלל מחו"ל [כלומר – כסף זר שנכנס לכלכלת המדינה ומעשיר אותה]).

האם זה עובד בתכל'ס?

האמת, שכל מי שיראה את קורות ימיה של מדינתנו, יגדיר אותה כ"נס" לא טבעי, ואת ניצחונותיה של המדינה כמשהו כמעט בלתי נתפס. למן הניצחונות הניסיים במערכות ישראל, עובר לאחוז הנפגעים האפסי מול כל מה שנזרק עלינו מעבר לגבולות, ועד למבצעים צבאיים שהצליחו באופן מזהיר.

כל אותם אלו שאינם מתגייסים לצורך לימוד תורה, עושים זאת מתוך תפיסה שלימודם מגן על העם ומאפשר את קיומו.

ומי שלא מאמין בתורה?

ישאל השואל: ומה לגבי אותו חילוני שאינו מאמין בקב"ה ובתורה כלל? (אחוז קטן מיהודי ארצנו, על פי הלמ"ס), מבחינתו לימוד התורה הזה הוא נטול תועלת!

כמה תשובות בדבר:

1. ראשית כל שיבין שזאת הסיבה, ולא אחת מכל השגיאות שצוינו לעיל. אחיו החרדים רואים בו אח, רוצים בטובתו וסבורים כי הם פועלים למענו.
2. עליו להבין כי במדינה דמוקרטית – יש לאפשר לאנשים לחיות על פי תפיסת עולמם.

ואם מישהו יחליט שלקטוף קקטוסים זה מועיל לעם – נפטור אותו מגיוס??

ברור שלא!

כי לקטוף קקטוסים זה משהו שלא מופיע בשום מקום ולא מתבסס על כלום. לעומת ההשקפה החרדית הנ"ל מתבססת על תורת ישראל, שהיא:

1. בת אלפי שנים, ולא נוצרה כדי להמציא תירוץ להשגת פטור.
2. גיבשה אותנו כעם ושמרה על הישרדותנו כעם במשך אלפי שנות גלות.
3. הביאה אותנו לכאן, הן כאידיאל לעלות ארצה, והן כלגיטימציה מול אומות העולם בדבר זכותנו על הארץ הזו.

ומה לגבי בן ישיבה שלא לומד בישיבה?

עליו התבטא החזון איש כבר לפני 70 שנה כי הוא רודף! (דין חמור בהלכה המגדיר אדם שרודף כדי לרצוח את רעהו), וברמה העקרונית – ודאי שעליו להתגייס לצבא, ולא להשתמש בפטור לבני הישיבות!

ובאמת, ברמה העקרונית לרבנים וראשי הישיבות אין התנגדות מהותית לגיוס אלו שלא לומדים.

אלא שכאן אנחנו מגיעים אל פתחן של כמה בעיות קשות.

קשות – אבל פתירות!

בעיה ראשונה: החייל החרדי – פוחד להפוך לחילוני…

הבעיה היא, שצה"ל בראשית דרכו נועד על ידי ראשי המדינה, מלבד משמעותו הביטחונית כמובן, להיות "כור ההיתוך הישראלי" כידוע, משום שגיל זה יחד עם המחויבות הצבאית – בכוחו לעצב את אופיו ודעותיו של החייל המשרת.

אז אולי כיום אין צורך בכור היתוך כפי שהיה בדורות הקודמים, כי הרוב כבר הותכו והפכו לבעלי מנטליות אחידה, אך עדיין אין ספק שלצבא יש יכולת דרמטית בהשפעתו על דעותיו, אופיו והשקפותיו של החייל. ולכן חייל חרדי שמתגייס לצבא, מסתכן כי הצבא ישנה את דעתו והשקפותיו, ואף יוביל אותו לעזיבת הדת – כפי שאירע בפועל לאלפי חיילים חרדים ודתיים.

לדעתי, גם חילוני יכול להבין את החשש הזה, עם מעט פלורליזם ופתיחות.

בנוסף, החייל חושש שיחייבו אותו לעבור על איסורים הלכתיים שלא לצורך, כגון חילולי שבת מיותרים, משמרת עם נשים (שירת נשים… זוכרים?) ועוד בעיות הנוגדות את ערכיו. ניתן להבין גם את חוסר הרצון של הורה חרדי לשלוח את בנו לצבא החילוני, ללא כל ערובה לכך שבנו לא יושפע מהאווירה סביבו ויאבד את הדת לחלוטין. (כמה הורים חילונים היו מוכנים לשלוח את הבן לשנה בישיבה חרדית?…)

אך האמת, שבעיה זו מגשימה את עצמה, כי אם אנו החרדים היינו רואים צורך אקוטי להתגייס – היינו דורשים מצה"ל למצוא את הפתרונות ההכרחיים לכך, והבעיה הייתה נפתרת.

כעת, אם להיות כנים – נוח לנו שיש בעיה רוחנית להתגייס (ובאמת יש).

בעיה שניה: הצבא החילוני – פוחד להפוך לחרדי…

בעיה נוספת היא שהצבא עצמו חושש שגיוס חרדים מסיבי מדי ישנה את אופיו של הצבא ויגרום ל"הדתה" שלו, בצורה שלא תתאם את אורח חייהם, השקפותיהם ואמונותיהם של חילוניים בצבא.

לכן, למרות תחושת חוסר השוויון בנטל – במשך שנים רבות הצבא עצמו העדיף לוותר על החרדים, ולא להתעמת עם המורכבות הנדרשת לגיוסם.

אך בעיה זו הולכת ונעלמת, ככל שהדמוגרפיה נוטה לכיוון החרדי, והחילוניים מבינים כי עניין של זמן עד שכולנו נצטרך לדון בנושא ברצינות ולראות כיצד כן מיישמים גיוס חרדים בהסכמה.

בעיה שלישית: החרדים לא חשים (כרגע, עדיין..) חלק אינטגרלי מהמדינה ומוסדותיה

בעיה נוספת שיש לציין בהקשר זה, ואשר משפיעה על גיוס החרדים – היא שככלל מאז השלב בו הוברר שהמדינה שמוקדמת היא חילונית ביסודה, החרדים נקטו בטקטיקה של עצימת עיניים מסוימת.

הם לא מתנגדים למדינה (כמו הפלח של סאטמר וקנאי מאה שערים, ואולי 'הפלג הירושלמי', המהווים מיעוט משמעותי) אך גם לא תומכים בה, כי היא מדינה חילונית שראשיה התנגדו מאוד לדת ואולי אף פעלו כדי לעקור אותה מילדי העולים וכו'.

לכן הם לא מחוברים למוסדות המדינה (ובכללם צה"ל), לדגל המדינה (שבעיניהם אולי נועד להחליף את הצורך הגלותי בטלית האמיתית המקורית, ב'לאומיות' נטולת דת) ולימי הזיכרון והעצמאות שלה שהם אינם נוטלים בהם חלק (אם כי ודאי שהם חשים בצער על כל חייל שנפל חלילה).

עם זאת, מציאות זו במגמת שינוי. מאז ומתמיד החרדים ודאי חשו חלק מהעם, ואכפתיות לכל יהודי.

כיום זה הולך ונוטה לכיוון תחושת שייכות גם ללאום, למדינה. יותר ויותר חרדים מרגישים ישראליים מאוד, חלק משמעותי במדינה, ואפילו ביתד נאמן ניתן לראות כתבות רבות על כוחו של צה"ל (בתוספת 'לא בחיל ובלא בכוח' כמובן..), וגישה המשדרת ציונות שרבי יואל מסאטמר זצוק"ל היה כנראה מזדעזע לראותה.

טוב או לא? אין כאן המקום לדון, אך אלו הן העובדות.

אם כבר: מה לגבי גיוס בנות?

ואם כבר הארכנו כל כך – אגע בשאלת גיוס הבנות. גיוס בנות אמנם עוסק גם הוא בגיוס, אך מבחינת החרדים (והדתיים) זו סוגיה אחרת לחלוטין.

למה אסור לגייס בנות? התשובה פשוטה: על פי השקפתנו, אסור לבת ישראל להיות כפופה לשום גורם בעולם מלבד אביה או בעלה. נקודה. הצבא הוא מקור סמכות שאינו כמו מקום עבודה, אלא דורש כפיפות מלאה ומוחלטת לסמכויות העליונות יותר, ומשכך – אין בו מקום לבת ישראל. על הבעיות הרבות שנבעו מהפרה של הנחיה זו ניתן להאריך רבות, אך אין שום צורך. אפשר לברר קצת את המציאות הדתית בקרב אלו שלא הקפידו על הנחיה תורנית זו.

אכן, אם הצבא ימצא את הדרך להעסיק נשים חרדיות במסגרת אזרחית ולא צבאית (נניח ביחידות סייבר, שתעסקנה נשים בעלות הכשרה של תכנות והייטק, מה שאגב קורה כבר כיום) – סביר מאוד להניח שתהיינה רבות שתסכמנה לכך. אך במסגרת צבאית זה לא יקרה לעולם. הציבור החרדי רואה בכך ערך עליון, והוא יילחם בכל מחיר.

אבל גיוס בנות ודאי לא מהווה נושא רלוונטי ומשמעותי כעת בשיח, ולכן נתמקד בנושא גיוס בני הישיבות.

האתגר: הצבא כבר חייב את החרדים

בחלוף השנים המציאות הלכה והשתנתה, וככל שחולף הזמן הצדדים מבינים כי הצבא יצטרך במוקדם או במאוחר (כנראה שבמוקדם…) את החרדים בתוכו, במסגרת הסדר כזה או אחר.

האיומים האדירים שמתעוררים בתקופה האחרונה, איראן הגרעינית, החיזבאללה המתחמש בקצב, התאחדות הזירות ועוד – מבהירים לכל בר דעת כי בדרך ההשתדלות והטבע לא יספיק כאן "צבא קטן וחכם" כמו קונספציות שונות שהועלו בעבר, אלא לצבא ענק, נחוש, מתוחכם וחזק, ומלווה בהרבה מאוד לומדי תורה רציניים וסייעתא דשמיא גדולה מאוד…

מאידך – החברה החרדית כבר אינה מונה 500 בני ישיבה כבזמן החזון אי"ש, אלא פי 200 מכך (!).

• החברה החרדית מצידה – לא יכולה עוד הרבה זמן להתחבא בירכתי הספינה.
• הצבא מצדו – לא יוכל עוד זמן רב לוותר עליה, בתמורה לאי עריכת התאמות ושינויים.

מה עושים? מדברים!

לדעתי, הבעיות הנ"ל פתירות, ובהינתן הרצון משני הצדדים – אפשר יהיה למצוא פתרונות מעולים.

כבר לפני שנים רבות הוקם הפתרון ששמו "הנחל החרדי", אך בעיני רוב החרדים פתרון זה הוא חלקי בלבד ויש בו בעיות רבות (תוכל לקרוא על חלקן בשאלה הזו באתר אקשיבה, המלמדת עד כמה הצבא אינו ערוך באמת לקליטת חרדים כיום).

אם כולנו כעם אחד נשכיל להבין זה את זה, לכבד זה את זה ולחפש את הדרך לחיות כאן יחד – נוכל להגיע לשיתופי פעולה נפלאים, וחיים משותפים.

עלינו לזכור כי אין לנו ברירה אחרת, וכי אם לא נעשה זאת – אויבינו אינם ישנים, ואינם מרפים מתכוניותיהם לקראת "יום הקרב הגדול" בו יממשו את הפנטזיות שלהם לשחרור פלסטין וכו' וכו'. אף אחד לא רוצה להרהר ביום הזה…

החרדים – צריכים להפנים כי הם אינם עוד פלח קטן ונעלם, שמלבד הרמה העקרונית – לא באמת אכפת אם הם מתגייסים או לא. הם כבר פלח גדול מאוד, ואחוז משמעותי מאוד מיושבי הארץ הזאת, וכל שנה שעוברת הדמוגרפיה מגדילה אותם (ואת הערבים…) עוד ועוד.

החילונים – צריכים להפנים כי אם הם חפצים בגיוס חרדים באמת, הם יצטרכו לדון ברצינות בפתרונות רלוונטיים, שחלקם עשויים לשנות חלקים מאופיו של צבא העם, כדי לאפשר את השתלבותם של אחיהם בצבאותיהם.

מקווה שהצלחתי לעשות סדר, בסוגיה הכאובה והמורכבת הזו, ומקווה שעמנו יהא קשוב לאתגרים הקריטיים העומדים לפתחו.

על הכול, נזכור כי מי שמנהל את העולם הוא הקב"ה, לב מלכים ושרים בידו נתון, ועינינו נשואות אליו שינהיגנו בדרך נכונה עדי נזכה לביאת משיח צדקנו ותקומתנו האמתית והנצחית. אך אין ספק שעד אז הוא מצפה מאיתנו, לנהוג באורח אמת, בכנות ובאחריות.

בהצלחה רבה, ורק בשורות טובות.

ישראל כ.