שלום לך איש יקר,

אני קורא את דבריך ומחפש בין השורות את נקודות האור. אין לי ספק שקיימות כאלה ונדמה לי שזיהיתי כמה מהן. אתה כותב שהיתה ביניכם "אהבה גדולה", וזה כנראה אומר שיש לְמה לחזור ושקיים בסיס של קשר טוב ואוהב ביניכם. בנוסף, משתקפת מן המכתב הרגישות והאכפתיות שלך והרצון שלך לעשות הכל בכדי להחזיר את המצב לקדמותו, ועל כך אתה ראוי למלוא הכבוד וההערכה. אני מחזק את ידיך ומתפלל שתצליח באתגר שנפל בחלקך.

מטבע הדברים, קשה לתת עצה כאשר לא מכירים את כל הפרטים מקרוב, ובכל זאת – אנסה לכתוב קצת מהרהורי לבי, ואקווה שאולי יהיו לך הדברים לעזר ואולי ייפתח לך איזה כיוון מחשבה חדש. באם לא, אתה מוזמן לחזור ולכתוב וננסה ללבן את הדברים יחד.

מן הדברים שכתבת נראה כי הנך יודע היטב מה הביא אתכם למצב הנוכחי. אתה מפרט את טענותיה של אשתך אחת לאחת, ולבי מתמלא הערכה אליך – על כך שהנך כה קשוב אליה, יודע את קשייה ומנסה לפתור אותם; ואולי (אני מוסיף) אפילו בלי לבדוק מה הם צרכיך ורצונותיך הפרטיים או להתחשב בהם.

עם זאת, לעתים טענות ברורות וגלויות עשויות להיות כסות ומסכה לדברים עמוקים יותר או לצרכים שלא מעיזים לומר. יתכן אפילו ש"ליבא לפומיה לא גליא" – והאדם עצמו לא יודע שמה שמציק ומפריע לו אלו דברים אחרים. האתגר הגדול שניצב בפניך הוא לנסות להתיר את הפקעת הסבוכה שנוצרה ביניכם, לרדת לשורש העניין ולפעול באופן הנכון בכדי להתקרב מחדש האחד אל השניה.

אתה כותב שהצעת לאשתך ללכת לטיפול זוגי והיא סירבה. טיפול זוגי אכן יכול לסייע, אך אני סבור כי גם כשאחד מבני הזוג הולך לייעוץ הוא יכול לעשות שינוי משמעותי. לדעתי פעולה נכונה שתגיע מן הצד האחד של המשוואה יש בכוחה להשפיע ולהזיז משהו בצד השני. הזוגיות עובדת כמו מעגל קסמים, לטוב ולמוטב. לפעמים אנחנו שבויים במעגל שלילי, שמזין את עצמו ומכפיל את עצמו, ואם רק נצליח לשבור אותו באיזשהו אופן – נוכל לחולל שינוי.

מסיבה זו הייתי ממליץ לך ללכת לייעוץ לבד, גם אם אשתך לא רוצה לבוא אתך. אני מאמין שעצם הבירור בינך לבין עצמך יכול להשפיע לטובה על שניכם. אם תגיע להבנה טובה יותר של הדינמיקה ביניכם, אם תקבל שיקוף נכון של הצורה שבה אתם מגיבים האחד אל השני, הצורה שבה אתם מפרשים אחד את השני, וכן הלאה – יכולה להיות בכך תועלת מרובה.

אולי תקבל תשובה בבירור כזה על השאלה כיצד עליך להתקרב אליה. לשם הדוגמה, לעתים דווקא קרבת-יתר או רצון מוגזם מדי לרַצות את השני ולהגיב לכל גחמה שלו מקטינים את הערך של האדם בעיני מי שבעיניו מנסים למצוא חן וגורמים את ההיפך מן הרצוי. לעתים דווקא יצירת מרחב וחופש בין בני הזוג מגדילה את הרצון לקרבה, דווקא קביעת מרחקים יוצרת השתוקקות לחיבור. כמובן, שגם המצב ההפוך אפשרי ואף נפוץ – לעתים בן הזוג אכן מרגיש בודד ועזוב, והוא דווקא חפץ בקרבה גדולה יותר. אלו סוגיות עדינות ואינדיבידואליות שצריך לברר אותן בחכמה לגופו של כל מקרה.

כתבת שאשתך חשה בדידות והיא ללא חברה; והשאלות שקופצות לי לראש: האם האחריות על כך היא בהכרח שלך? האם יש לך את היכולת למלא את הצורך שלה בחברה?

שאלות מסוג זה עליך לברר קודם כל בינך לבין עצמך ובכל שאלה כזו ניתן למעשה לענות תשובות הפוכות בתכלית. לעתים ניתן לומר שבן הזוג האחד אחראי לרווחת השני ועליו להשתדל יותר, ולעתים על בן הזוג להבין שהוא אינו אחראי לכך שבן זוגו לא מרוצה, והוא אינו אשם בכך.

באותה מידה, כך הדבר גם בעניין התקשורת הזוגית.

מצד אחד, תקשורת אמיתית ועמוקה בין בני זוג היא מצרך חיוני עבור הקשר הזוגי. פיתוח תקשורת טובה בין בני זוג הוא התנאי החשוב ביותר להגיע לקשר זוגי טוב ומספק. זהו צורך חיוני מאין כמותו שכל אחד מבני הזוג יוכל להתבטא בפני השני על הקשיים שלו, כולל הקשיים שמתעוררים בקשר הזוגי, שתהיה אפשרות לגילוי לב, להבנה הדדית, ומנגד להקשיב ולהיות פתוח ומכיל.

ומאידך, בזמנים מסוימים – מה שנראה כ"תקשורת" הוא בעצם דיבורי יתר, מילים רבות, מלל לא מדוייק שנופל על אזנים ערלות, שבעצם מחליף מחוות ומעשים. במקרים כאלה, עודף דיבורים רק מזיק, וצריך לפעול דווקא במעשים חכמים המבטאים בלי מילים אכפתיות ודאגה. בפרט הדברים נכונים כאשר צד אחד מרגיש חסום והצד השני מנסה לרַצות אותו בכל מאודו. אז ככל שהצד הראשון ישתדל ויתנסה כך ינחל כשלון.

אולי כדאי להדגיש כי כל מה שכתבתי הוא כמובן לאחר שנעשו מצדך ניסיונות לשמח את אשתך ולנסות להוציא אותה ממעגל העצבות והמרירות. אם היא מרגישה בודדה, הרי וודאי שעליך לעזור לה לחוות זמנים נעימים אתך, כגון ביציאה לבילויים משותפים, טיולים, מסעדות וכדומה. כמובן שעליך לסייע בפתרונות מקוריים ויצירתיים שיאפשרו לה חיי חברה – לאפשר לה זמנים שתוכל לצאת מהבית למפגשים חברתיים, לחוגי בית, סדנאות והרצאות וכו'.

אין ספק ששינוי אוירה וגישה לחיים, יכולים לעשות פלאות בקשר, וכוונתי לנתינת דגש על נעימות החיים ועל חידוש קשר ה"חברות" ביניכם (כלומר, לא קשר זוגי ולא קשר "משפחתי"). קשר "חברות" משמעו יצירת תחומי חוויה משותפים, משחק ושעשוע, בילוי והנאה, לשם החברות עצמה ולא כאמצעי להגיע למטרה מסוימת.

אין ספק שכל אלה דברים חיוניים ובכל זאת, ממכתבך היתה לי התחושה (ואולי טעיתי?) שניסית את כל זה, ושאתה רגיש מספיק ומנסה למצוא את הפתרונות הנ"ל, ובכל זאת – משהו תקוע וחסום; ועל כן, בחרתי להדגיש דווקא צד אחר, והוא: הניסיון לברר איפה אתה עומד מולה בדינמיקה הזוגית והאם אינך לוקח אחריות יתר על הקשיים האישיים שלה.

חז"ל אמרו "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", ואם ברצונך להוציאה מבית האסורים של עצמה, עליך להיות מחוצה לו ולא כבוש עמה באותו מקום. לשם כך, נדמה לי שנכון וראוי שתעשה קודם כל תהליך בירור נכון ועמוק בינך לבין עצמך; ואז תוכל לבוא במודעות גבוהה יותר ובחכמה גדולה יותר ולעזור גם לאשתך.

ברור לי שהרצון העמוק שלך לרפא את הקשר ביניכם, והרגישות הגדולה שלך, יהיו כלי עזר משמעותיים בדרך הזו ואני מתפלל עליך בכל לבי שתצליח.

אלי

[email protected]>