שלום לך,

קשה, קשה לקרוא את הכאב הרב שאתה חווה, זה חונק בגרון, כל כך הרבה סבל ועם כל זה כל כך הרבה רצון להתקרב, להטהר, לעשות רצון השם.

ניכר כי לב טהור לך, אתה רוצה לחיות חיי רוח, חיים של קרבת השם, וכגודל המאמץ – גודל האכזבה.

אינני יודע חשבונות שמים, אנשים חווים קשיים עצומים, אנשים צדיקים וישרים סובלים ממחלות איומות, שוכבים חסרי אונים בכאבי תופת, ואין הסבר, אין היגיון, אי אפשר להבין.

על מצב כזה כתבו לנו חז”ל “חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה”

ונזעקת הזעקה, איך אפשר? האמנם?! כאלו יסורים, כל כך הרבה סבל, לאנשים ששו רק טוב כל ימי חייהם, איך אפשר לברך על הרעה, רעה זו היא ברכה?!

כותב על כך האדמו”ר הזקן מלובביץ, שמצב הסתר פנים, מצב שבו אנו מרגישים שאיננו מבינים את הנהגת הבורא שהוא רחוק מאתנו כביכול, הוא הוא המצב של קרבת השם, יותר ממצב שבו יש לנו הארת פנים ואנו מבינים את הנהגתו.

מה ההיגיון בכך?

ניתן להמשיל זאת למורה ותלמיד. המורה המלמד את תלמידיו את האלף בית, הוא מסביר להם על צורת האות, מדגים את ההגייה שלה, מתרגל ומשנן אתם, והכל לפי יכולת הקליטה שלהם. מי שצופה בשיעור כזה לא יכול לדעת כלום על רוחב ועומק חכמתו של המורה, יכול להיות שהוא תלמיד חכם עצום, יכול להיות שהוא אדם מאוד מוכשר, אבל במצב הזה הוא לא יכול לדבר אל התלמידים במושגים שלו אלא לפי ההשגה שלהם כי רק כך הם יבינו אותו. כאשר ראש ישיבה גדול מלמד את תלמידיו, הוא מרצה לפניהם את חידושיו בסוגיה, הם מתאמצים להבינו, לא תמיד הם מצליחים, לפעמים הם צריכים לחזור על השיעור שוב ושוב עד שהם מצליחים להבין למה הרב התכוון, כי הרב דיבר בעולם המושגים שלו, והוא סמך על תלמידיו שיתאמצו ויצליחו להבין, אבל התלמיד שלא הבין זה לא בגלל שהרב דיבר לא לעניין אלא מפני שהוא דיבר ברמה שלו והתלמיד עדיין לא הגיע לרמה הזאת. כשהקב”ה מדבר אלינו בהנהגה שאנו מבינים זה מפני שהוא כביכול מנמיך את עצמו לרמה שלנו, אבל בעצם הנהגת הקב”ה היא למעלה מתפיסה של שכל אנושי ולפעמים הוא מדבר אתנו בשפה שאנו לא מבינים, וזה לא כעונש, אלא זה מפני שהוא מעריך אותנו ואומר לנו “תעשו מאמץ ותבינו את עומק חכמתי ואולי גם אחרי מאמץ לא תבינו כי זה שכל אלוקי”. זה רגע של קרבת השם וזה המצב של קבלת יסורים בשמחה, מתוך הבנה שזה הרגע הכי קרוב שהשם נותן לנו אתו.

זה לא פשוט לחיות בתפיסה כזאת, זה אפילו קשה, במיוחד בעולם כה נהנתן שחייב לקבל הכל בו במקום, אבל כנראה זו הדרך הנוחה לעבור את העולם על כל הקשיים שהוא מזמן לנו.

ממה שאתה כותב אני מבין כי למרות שאין לך ערעור על יסודות האמונה שניטעו בך, וכל ההוכחות לבריאת העולם על ידי הבורא והשגחתו הפרטית התמידית על העולם קיימות אצלך, בכל זאת החוויה שלך היא של העדר השגחה פרטית. כי אתה מספר על שנים של אמונה ונסיון להתקרב אל ה’ ונסיון להתפלל ולעשות פעולות שונות על מנת שהשם ימלא את מאווייך, והכל לא עובד, ואם ככה, אז אין באמת עניין להשקיע כל כך הרבה מאמץ ואולי אפילו להיפך חס ושלום, אולי תחושתך היא שמי שלא עושה את המאמץ הכביר שעשית זוכה לקבל את מאווייו בכוחות עצמו ובקלות.

הגמרא במסכת בבא בתרא כותבת ששלשה דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום והם הרהור עבירה ועיון תפילה ואבק לשון הרע. מהו עיון תפילה? הראשונים מבארים שעיון תפילה זה הציפייה אחרי התפילה שהשם יתן לנו בדיוק את מה שבקשנו. הגמרא במסכת ברכות כותבת שעיון תפילה זהו אחד מהדברים שמזכירים עוונותיו של אדם, כאילו אדם אומר ריבנו של עולם התפללתי עכשיו במלוא הרגש, עשיתי התבודדות טובה, כעת מגיע לי, ואז הקב”ה אומר אנחנו במגרש של ‘מגיע לי’ בסדר, בוא נבדוק את כל הפנקסים, בוא נראה מה המאזן שלך.

אם כך תשאל לשם מה אנו מתפללים? הראשונים מבארים שהתפילה נועדה על מנת לרומם את האדם למדרגה גבוהה יותר מזו שהוא היה בה. אם נגזר על אדם פלוני שיהיה לו איזה צער אז ברגע שהוא מתפלל ומתקרב להשם הוא כבר אדם חדש, לא אותו האיש שעליו נגזרה הגזירה וכך התפילה יכולה להועיל. כשאנחנו מתנהלים מול בורא עולם בצורה של פנקסנות אז הוא יכול להוציא גם את הפנקסים שלו…

ובכל זאת כתוב שאין אדם שניצל בכל יום מ’עיון תפילה’ זה אנושי, זה טבעי, אבל זה גם משהו שאנחנו צריכים להתאמץ לא לעשותו.

יש מדרש על הרן האח של אברהם אבינו והאבא של שרה אמנו, שכשנמרוד תפס את אברהם ודרש ממנו לכפור באמונתו בא-ל אחד ישב הרן בצד ואמר לעצמו, אם אברהם מנצח אז אני מאמין בא-ל שלו ואם נמרוד אז אני מאמין באלילים, וכשיצא אברהם חי מתוך כבשן האש באור כשדים הרן הצהיר שהוא נאמן לא-ל אחד, ואז נמרוד צווה להשליך גם אותו לכבשן האש והוא נשרף… מה קרה? למה אמונתו לא הצילה אותו? אני לא יודע מה התשובה אבל נראה לי שהא-ל אמר לדורות הבאים בזה שהוא לא מחפש מאמינים שמאמינים בו רק כשזה נראה להם בטוח ולא מזיק, הוא מחפש מאמינים שמאמינים בו ויהי מה.

כתוב בתורה שהאמהות היו עקרות כי הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים. לכאורה זה נשמע אכזרי, בגלל שהוא נהנה אז הן צריכות לסבול כל כך הרבה שנים עד שהן תפקדנה בפרי בטן? לנו זה יכול להראות כך כשאנחנו רואים קטע מסויים מהתמונה הכללית, אבל הקדוש ברוך הוא שרואה את כל התמונה, שרואה איך יוצא משרה יצחק ואיך מרבקה יעקב ואיך מרחל יוסף ומשיח בן יוסף והוא רואה גם לאיזה מעלות עצומות התרוממו האמהות בשנים הרבות בהן הן התפללו, והתפללו באמונה תמימה בכך שהקב”ה לא ייטוש אותן ושהוא עושה אך ורק טוב בעולם, הוא יכול להוביל את כל המהלך השלם הזה מבלי שזה יהיה אכזרי, כי הוא רואה איך הוא עוזר בזה לאמהות הקדושות להגיע לגבהים.

כנראה שגם לתפלתך הקדוש ברוך הוא מצפה.

אנא, המשך לדבר אתו, גם אם יש לך משיכה לחיות כעת באורח חיים לא דתי, זה לא סותר לכך שכדאי, שזה מועיל לדבר עם הקדוש ברוך הוא או לעשות פעולות שונות.

אשמח להמשיך ולהיות בקשר, בתקווה ובתפילה שתזכה למצוא לך רב שילווה אותך במסע החיים, שתזכה לשפע כלכלי מתוך נקיות כפיים ושתזכה למצוא את אושרך ולהקים בית נאמן בישראל,

אליעזר

Elitova10@gmail.com