שלום אשה אוהבת ואהובה,
מזל טוב! התואר הזה עדיין חדש לך, כתר שאת זוכה בו ועוד תוסיפי ותזכי לאורך ימים ושנים, אמן.
אני מאושרת איתך-איתכם על נישואים שלמים כל כך. את מתארת תחושה של מנוחה ונחלה, וזה נפלא! איחולי שגורים לברכת "רעים אהובים" לנצח, בהתמצקות הקשר מכל פסיעה בנפתולי החיים.
לפני הנישואין מן הסתם הרגשת חוסר, והוא ביקש להתמלא. נשמתך השתוקקה לחציה השני, והנה- ציפור מצאה בית ודרור קן לה. את חוגגת את ההודיה באהבה עד מעל הראש, שממלאת את כל חדרי ליבך. האהבה מכסה על כל קשיי ההסתגלות שבאים כעסקת חבילה. כאשר שני אנשים מתמזגים ליחידה אחת ועדיין- הם שתי רשויות נפרדות, אין זה עסק של מה בכך. הנישואין דורשים עבודה ברמה הנפשית והפיזית, אבל את כל כך שמחה להיות בה. העמל הוא כאין וכאפס לעומת תגמול השותפות המתוקה. חשבי על חלק מהמשימות שהסטטוס הנשוי הביא בחובו, הכוכביות הקטנות בהצעת הנישואין: לבשל, לכבס, לנקות, להתכוונן, ולרקוד את ריקוד החיים העדין.
אבל שווה לך. כל כך שווה, עד שכמעט אינך סופרת את העבודות- רובן מן הסתם נעשות "על הדרך", נסחפות בשמחת החיבור, תחושת הסיפוק והערך.
את מקבלת הרבה יותר משאת נותנת. את גם מודעת לכך ומרגישה זאת.
וככה זה נהדר! כשהתמורה גדולה מההשקעה, זוהי עסקה משתלמת. הגיון פשוט.
את כל כך צודקת שאין סיבה להסתבך. החיים טובים, למה להרוס?
ומהמקום הזה, אני מזמינה אותך להתרומם למקום אחר. צאי לרגע מהמצוקה הנוכחית. אף אחד אינו כופה/מכריח/משכנע.
אפשרי לעצמך פשוט להתבונן מזויות שונות, כמי שבוחנת חלוק נחל מיוחד שנועד בשבילך, ומצאת אותו כעת על שפת אגם חייך.
זוית אחת היא זו של בעלך, אהוב ליבך. כשאת רוצה לתת לו, את בעצם רוצה ליחידה הזו ששמה "אנחנו". וכאן- את פוגשת פן נוסף: אתם יחידים בתוך חיבור. יתכן שהוא רוצה דבר שסותר את הרצון שלך. הסוד הוא, שזה לא קורה פעם או פעמיים. לבעלך יש משאלה. גם אם אינו יודע במה זה כרוך בדיוק (כשם שאת לא בדיוק ידעת לפני הנישואין), הוא מחכה לשלב הזה שישלים עוד נדבך בחייו.
ואילו המשאלה שלך- היא להשאר עם הטוב שקיים, לא לקלקל, לא להרוס.
ילדים בחוויה שלך היא תופעה שלוקחת יותר משהיא נותנת,
וכבני אדם נבראנו לחפש את העונג ולא את הסבל.
מה שמהווה תקווה לעונג אצל בעלך, מהווה איום עבורך.
כל כך מובן שאינך מעונינת לקלקל את חייך, לשנות את היופי שקיים בשביל משהו שאין בו אלא מטרד עבורך.
בעלך הנפלא מוכן לשים בצד את רצונו כרגע, ולהמתין לך בסבלנות. זה גם לא מובן מאליו ונותן טעימה של הקשר המיוחד ביניכם.
אך את חשה שזה לא ענין של זמן. הלב שלך תפוס במשוואה שאינה מאפשרת במצב הנוכחי.
את מודעת לכך שהמשאלה של בעלך היא טבעית. הורות והמשכיות הם רצונות פועמים בלב כל אורגניזם, קל וחומר בצלם אלוקים שנועד ליצור. אני מנחשת שגם את מרגישה מחסום של פחד ולא עדיפות פנימית שלך. המחסום הזה מוצדק, או לפחות היה מוצדק. את לא תפעלי נגדו, אלא איתו, בקשב ובכבוד.
אני מציעה לך להקשיב למנגנון הרגשי שמגן מפני צעדים שאינם נכונים כרגע, ולהכיר בחשיבות התפקיד שלו. יחד עם זאת, אציע לך קוים לעבודה לקראת בירור המנגנון: הרווחים, המחירים, איך אפשר להגן יחד עם התקדמות. את לא תכריחי את עצמך לשום דבר, וגם לא תכנעי. אם מתאים לך, ראי איך את מנצלת את ההזדמנות לגדול מהילדה של פעם.
וזה מוביל אותנו לזוית נוספת. כל כך עצוב לי שהחויה הילדית שלך היא של היותך מעמסה. בעמקו של ענין, הילדה הקטנה שבתוכך מהווה מטרד.
התזמון של עכשיו הוא מדויק גם לזה- כי מעגלי החיים מזמנים ריפוי ומימוש חלקים חבויים ופחות מפותחים.
אז כעת, אם מתאים לך, הביטי בה. תני יחס לילדה הקטנה. איך היא נראית? היכן היא ממוקמת בחלל שסביבך/בתוכך? מה היא אומרת על עצמה- אילו מילים לא טובות?
באילו מילים חיוביות היא היתה מעדיפה להאמין?
מה היא זקוקה לשמוע? מה היא זקוקה לקבל?
אפשרי לעצמך מכאן, להתקרב אליה, להביט בעיניה, ולדבר על ליבה את האמת שהיא כל כך רוצה לשמוע.
וכשאת מוכנה, את מוזמנת להרחיב מבט לעוד פרספקטיבה, של חלוק הנחל שבידך. אציב כאן כמה שאלות בתור "זום אאוט", ריענון זוית. אבקש ממך לא לענות בהתיחסות לילדים, אלא על חייך באופן רחב יותר.
מהן מטרות החיים שלך כיום? בשביל מה את קמה בבוקר?
כשתהיי בת 70 ותביטי לאחור- מה את רוצה לראות? לחוש מול חייך?
איזו עשיה ממלאת אותך?
איזו חווית חיים היית מאחלת לחברתך הטובה?
מה את מבקשת מבורא עולם, בכל נימי נפשך?
האם יש לך מודל לחיים טובים? מישהי שעבורך היא דגם של אדם לא מושלם, אבל שחי כפי שאת היית רוצה לחיות?
– אלו שאלות כבדות וברות משמעות, כל עוד הפיקדון בידייך: מתנת החיים.
אני רוצה בשבילך שתחיי אותם במלואם, מתוך בחירה והתכווננות.
מתאים לך?
הרמח"ל בספרו הנפלא "דרך השם" מסביר איך הבורא רצה לתת טוב שלם לברואיו, ולכן יצר מצב זמני של העולם הזה, שבו יעברו את הנסיונות המותאמים לנשמתם. כל התמודדות היא עוד קנין של נצח.
החיים לימדו אותי שאי אפשר לבחור את ההתמודדויות. אפשר לבחור להכיר בהזדמנות שהם מהווים.
כעת בצומת הנוכחית יש לך קריאת התעוררות לברר ולעבוד על נושא הקרבניות שחווית כילדה לאימך, ודרך משקפים אלו את רואה את העולם סביבך.
כשאת רואה אשה נגררת ורוטנת- אלו לא הילדים שגרמו לה זאת, אלא העמדה שלה מולם, ומן הסתם גם העמדה לחיים בכלל.
לך יש גישה של התאהבות, לכי על זה!
את צודקת שכאוהבת חיים, לא נכון לך להפוך לכבויה. בעיני, זו מצווה לשמר את הגחלת של הנפש. לא מספיק שיש גוף פועל, הוא צריך להיות בית לנפש בריאה ושניהם ביחד מכילים את הנשמה המאירה.
בואי נבטיח שבכל מקרה, בכל גל או מצב, את תבחרי לחיות בתחושה של חיים פועמים.
~ האם יש לך מודל של אשה עם ילדים, שחיה כפי שהיית רוצה לחיות?
~ איזו עשיה עושה לך טוב? ערכי רשימה.
~ מה עלול לחסום אותך מלחיות בטוב בכל מצב? גם כאן, תני זמן שהות והתבוננות. אילו מחשבות? אילו רגשות?
~ מה ביכולתך לעשות/לחשוב על מנת להשיב אותך לעמדת בחירה?
וזוית התבוננות עמוקה שאזמין אותך אליה, היא זו הרואה את העולם ברב- מימדיות רבודה.
הקב"ה רוצה את היחס איתנו באופן המדויק והאינטימי ביותר ששייך בין בורא לנברא, והוא העונג הכי גדול שיכול להתקיים.
הוא יצר בעולם משלים שיהוו הדרגה ובבואה לקשר הנכון איתו.
הנה- בנישואין, שיר השירים מתאר בפרוטרוט את יחס המשל-נמשל בין כנסת ישראל (הרעיה) לבין קודשא בריך הוא (הדוד).
את המשל הזה- את ובעלך מממשים, ובכך מושכים אור לקשר שלכם עם הקב"ה, השכינה השורה ביניכם.
ויש את הרובד של הורה-ילד.
איזה יחס את מייחלת לראות בינך לבין הילדה הקטנה שהיית-ושעודנה חלק ממך היום?
איזה משל את רוצה להוות, באור האלוקי שמגיע דרך ההורות?
איזה קשר הורה-ילד את תיצגי כאן בעולם?
*
אני בטוחה שישנן עוד זויות של חלוק הנחל שעדיין לא מיששנו, לא ביקרנו. אך זה מה שה' הזרים דרכי כרגע. את מוזמנת להמשיך ולהתענין בדבר הכי מעניין שקיים; החיים שלך.
כשאת מגדלת, מקרבת ומנחמת את הילדה הקטנה והפגועה בתוכך-
משהו תמיד נפתח, מאפשר לעוד טוב להיברא.
וכשאת מגדלת את עצמך, מבפנים –
את שותפה ממש של בורא עולם ביצירת חיים חדשים ופועמים.
המשיכי להשתמש במצפן המדויק, התחושות שהנפש שלך מעלה. תמשיכי להתקדם מתוך קשיבות,
והכל יבוא בשעה טובה, בדיוק.
איתך בדרך,
שפרה
[email protected]
דלג לתוכן
