שבוע טוב.

תודה על שאלתך היפה. בזכותך ישבתי לברר מחדש את הסוגיה, ואני מודה לך על כך!

בשביל לענות על שאלתך הספציפית צריך לברר את יסוד הדברים – את מקומו של עונש המיתה בתורה ובחז"ל.

בתורה שבכתב ישנם הרבה עונשי מיתה קשים לעוברים על רצון ה'. אם קוראים את התורה בלי הדרכה של חז"ל זה עושה רושם שכביכול "היד קלה על ההדק". מי שסוטה מהדרך הישרה – אחת שתיים מוצא את עצמו בקבר.

אבל כשלומדים את דברי חז"ל מגלים שזה רחוק מלהיות כך. אין עונש מיתה בלי עדים והתראה, וצריך שהחוטא "יתיר עצמו למיתה". כלומר – יתרו בו שהולכים להרוג אותו, והוא יענה "אף על פי כן". כמו כן עונש המיתה ניתן רק אחרי שהעדים עובדים מסכת דרישות וחקירות שקשה עד בלתי אפשרי לעמוד בה, עיין מכות דף ז ע"א. הגמרא שם מסיקה ואומרת שסנהדרין שפסקה דין מוות אחת לשבעים שנה היתה נקראת "חובלנית".

יתירה מזו, מבואר בגמרא (ע"ז דף ח:) שכשרבו הרוצחים גלו הסנהדרין ממקומם כדי שלא יצטרכו להרוג אותם. מדוע? הרי אדרבה, צריך להרוג את העוברים על רצון ה'!

מהגישה של חז"ל נראה שהמטרה של עונשי המיתה הינה בעיקר לצורך הרתעה. אין ספק שמי שעובר על רצון ה' ראוי לעונש חמור ביותר, אבל אין תועלת בהריגה לשם הריגה. אם ההריגה לא תשיג את מטרתה לקרב את עם ישראל לאביו שבשמים אלא היא רק תיצור מרמור ותזרע פחד ושנאה בלבבות – לא הרווחנו כלום אלא רק קלקלנו.

דברי הרמב"ם שהבאת בנויים על גמרא בע"ז (דף כד:) האומרת "המינין והאפיקורסין מורידין ולא מעלין". כלומר מצוה להוריד אותם לבור שימותו שם. דברי הגמרא צריכים ביאור: הרי בדיני נפשות תמיד צריכים בית דין של עשרים ושלשה ועדים והתראה וחקירות ודרישות עד שעונש המיתה כמעט נהיה בלתי אפשרי. איך כאן פתאום היד כל כך קלה על ההדק?

לא ראיתי מישהו שמדבר על השאלה הזו, אבל לכאורה התשובה נמצאת ברמב"ם עצמו שפוסק את הגמרא הזו להלכה בהלכות עבודת כוכבים פ"י ה"א וזה לשונו: "המוסרים והאפיקורסין מישראל היה דין לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת מפני שהיו מצירים לישראל ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו וצדוק וביתוס ותלמידיהם שם רשעים ירקב". לכאורה נראה מדבריו שבזמן שהעם כולו הולך בדרך ה' ושומר את תורתו, אם אדם בחר להיות מין הוא סכנה לכל החברה שבה הוא נמצא ועלול להדיח את כולם מהדרך. יש מצבים שבהם למרות שעל פי החוק היבש תהליך הריגה על פי צו בית משפט לוקח זמן רב, עורכים לאדם המסוכן לציבור משפט שדה כדי להציל את החברה.

כלומר, הדין של "מורידין ולא מעלין" נאמר כהלכה שבאה להציל את החברה מהשפעות קלוקלות שטבען להתפתח. הדבר החשוב לנו מכל ואפילו יותר מהחיים עצמם הוא האמונה בה', ולכן מי שמסכן אותנו בתחום זה הוא מסוכן לחברה סכנה נוראה וטובת העם דורשת לסלקו מהשטח.

ולכן בזמננו שהסיטואציה השתנתה, האמונה אינה מוחשית ומקובלת על כל שכבות הציבור כמו פעם, ואם נצא להרוג כופרים לא נציל את העם משום דבר ולא נקדש את שם ה' בעולם, אלא רק נהפוך בעצמנו לרוצחים מושחתים, לא נוהג דין זה.

והדברים מפורשים בחזו"א ביורה דעה, וזה לשונו: "ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהי' בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו. וכיון שכל עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".

אני מודה לך שוב על כך שבזכותך התיישבתי לברר את הנושא.

שבוע טוב והרבה הצלחה בהכל

יעקב

[email protected]