שלום וברכה

קראתי את מכתבך פעם ופעמיים. אני מרגיש מבין השורות את כאבך ותסכולך. הכאב הוא מובן, כך גם התסכול.

למרות זאת, אני מוכרח לציין שמכתבך בנוי על נקודות הנחה שגויות וכתוצאה מכך מגיע גם למסקנות לא נכונות.

בא נתחיל עם הבסיס: מה זו גזענות?

גזענות, בפירושה המילוני, היא הנחה שישנם גזעים שווים יותר וגזעים שווים פחות.

איש אינו מתווכח על כך שקיימים פערים מנטליים ותרבותיים, פערים של השקפות עולם וחיי חברה ומשפחה.

הבעיה מתחילה כאשר אדם מניח שהגזע שלו הוא ה’נכון’ וכל השאר ירודים ונחותים.

החברה החרדית מבוססת על מסורת תרבותית. הקהילתיות החרדית משמרת במידה רבה את מנהגי האבות ואת ההתנהלות היומיומית שאפניינה דורות עבר. ההקפדה חסרת-התקדים על הלכות ומנהגים שעברו מדור לדור מובילה לתוצאה כי גם כיום, שבעים שנה לאחר שהתקבצנו יחד למדינת ישראל, בני הקהילה החרדית מצליחים לשמר את הייחודיות-הדתית שלהם בתוך דור ישראלי שקם ונהיה.

שמירת המסורת הזו באה לידי ביטוי במוסדות הקהילתיים, בדגש על שלושה מוקדים מרכזיים: בתי הכנסת, מוסדות החינוך וחיי המשפחה.

בין הקהילות השונות מתקיימות יחסי ידידות וחברות לאורך שנים, אך בשלושת המוקדים האמורים כל קהילה שומרת על הייחודיות שלה. לא תמצא חסיד ויזניץ שורשי חבר בבית הכנסת של יוצאי פונביז’. לא תראה נישואין בין משפחה ירושלמית שורשית לבין משפחה ליטאית מקורית ונדיר למצוא חסידים וליטאיים היושבים יחד בספסל הלימודים.

הדוגמה הבולטת לשמירה חשובה זו מופיעה אצל בני עדות המזרח. בעוד למתבונן מהצד נראים הספרדים כולם כמקשה אחת, בינם לבין עצמם ההגדרות ברורות ומוחלטות. מרוקאי לא ישא אפגנית, פרסית לא תינשא לגרוזינית וכן הלאה.

הסיבה לכך אינה חלילה מחשבה כי גזע אחד טוב יותר מהשני, אלא שהשוני במסורת הדתית והרצון לשמר את השוני הזה גורם להשאיר הכל בחיק המשפחה.

הניסיון לשרטט גבולות גזעניים להיגיון הזה הוא מוזר. אשכנזים אינם מתחתנים בינם לבין עצמם כאשר ההגדרה הקהילתית שונה וכך גם ספרדים. לא בגלל המוצא, לא קשור לגזע, אלא בגלל המנהגים ואורחות החיים. שני אשכנזים שהגיעו מאותה העיירה בליטא שכעת משתייכים לשני פלגים שונים לא יבואו בקשרי נישואין. כך גם מודרניים יותר ומודרניים פחות. לא גזע אלא השקפת עולם.

הקהילות האחרות שציינת, נתנו דגש על נושאים אחרים. לאו דווקא על שמירת מורשת המנהגים וההלכות. לא אכנס במסגרת זו לשאלה האם אכן לא קיימות תופעות של אפליה בציבור הדתי-לאומי או בציבור החילוני. ניתן רק לומר שבפרספקטיבה רחבה הרצון לטשטש את גבולות השוני לא הוביל לקהילה דתית גדולה יותר אלא דווקא לרבים שזנחו את תורת ישראל לחלוטין.

למרות ההיגיון המנחה המפורט לעיל, ניתן בהחלט להתרשם מכך שדווקא הקהילה האשכנזית-ליטאית עושה מאמץ לאפשר גם לאנשים מחוץ לקהילה הטבעית להשתלב, אם הם מעוניינים להיכנס תחת המטריה ההשקפתית והחינוכית אותה הקהילה מקדמת.

בכל מוסד חינוכי ליטאי תמצא לא מעט תלמידים בני עדות המזרח. בכל בית כנסת אשכנזי עומדים הכן עשרות סידורים למתפללים בנוסח אחר ועוד. פתיחות נהדרת זו קיימת אצל החרדים האשכנזיים הרבה יותר מאשר היא קיימת אצל קהילות מקבילות בעולם החרדי.

אינני מתכחש לכך שכמו בכל חברה ישנם שוליים שלוקחים עקרונות מקודשים למקומות גרועים ושליליים. ודאי במקום שמבוסס על קיבוץ גלויות, סביר להניח שיהיה מתח בין עדתי הקיים אצל הצעירים וקטני המוחין.

אכן, בדרך כלל, ואני אומר זאת באחריות ובכאב, רוב מוחלט של המקרים בהם ילד לא מתקבל למוסד אינם קשורים למוצאו אלא להתנהגות ולחינוך בבית. קל מאוד לקחת את זה למקום העדתי כי זה מאפשר כמה דברים: קודם כל טענות על גזענות מאפשרות להאשים במקום לקחת אחריות. שנית, תחושת ההתקרבנות נוחה בהרבה. במקום להכיר בהבדלים ולקבל החלטה לשנות את אורח החיים לחלוטין כך שיתאים למערכת הקהילתית אליה אני מבקש להשתייך, קל הרבה יותר לומר: עזוב, הווזווזים האלו שונאים אותנו כי סבא שלנו הגיע מטנג’יר.

יודגש: אף אחד לא חושב שבני עדות המזרח צריכים לשנות את אורח חייהם ולעזוב את מנהגי אבותיהם הקדושים. זו החלטה מצערת של מי שחושב שמנהגי קהילות מקבילות מתאימות לו יותר והוא בוחר לעזוב את עטרתו הישנה ולעטור עטרת חדשה. בד בבד, המבנה הקהילתי של הקהילות השונות מחייב את מי שמעוניין להצטרף אליהם למחוייבות טוטאלטית לערכיה ואורחותיה.

הארכתי עד עכשיו בנושא הטעון הזה כי היה חשוב לי להעמיד דברים על דיוקם. כתבת בכעס ובכאב על ‘גזענות’ וחושבני שבהחלט הגיע הזמן לעשות סדר בענין.

כעת הגיעה השעה לגעת באפליה שאכן קיימת. אפליה על רקע צבע עור.

אפליה זו באה לידי ביטוי בעיקר בעולם השידוכים.

בעולם החרדי, ה’שידוכים’ מבוססים על חיפוש התאמה אישית לפני פגישה בפועל. כתוצאה מכך שהקהילה החרדית בונה עולם של חינוך וערכים, בית חדש אינו מבוסס רק על כימיה בין זכר לנקבה אלא נקודת המוצא היא שהערכים משותפים ועל בסיס חזון החיים מוכנים בני הזוג לצאת לדרך ארוכה, קשה, מלאה מהמורות אך סלולה ביהלומים.

תמחל לי כותב יקר. כשאני קורא משפט כזה: ‘כל הצעה כמעט יורדת אצלי בגלל גוון העור (שלה)’, אני מזדעזע.

ברור שמראה חיצוני הוא חשוב. כתבתי על זה בעצמי לא מעט, גם באתר הזה. אבל זהו? זה מה יש? בחורה שלא מתאימה למשבצת הגוונים ששירטטת לעצמך נפסלת אוטומטית? אינך נותן צ’אנס לראות מעבר למניפת הצבעים? הטוב והרע מקוטלג אצלך לפי צבע העור?

אם זו אינה גזענות, איני יודע גזענות מהי.

מילא היית טוען שאתה מחפש בית אשכנזי כי אתה מאמין בדרך הקהילתית האשכנזית. במקרה כזה הייתי אולי כאוב, עצוב היה לי שאתה בוחר ליטוש תורת אמך, אך מקובל עלי שאתה מרגיש ששורש נשמתך קרוב יותר לעולם הליטאי.

אבל לחפש בחורה לפי מניפת צבעים מוגדרת מראש? מה זה אומר על סולם הערכים שלך? מה זה אומר על הבית שאתה מבקש לבנות?

למרות הטון המעט-תוקפני בו השתמשתי, אינני חושב לרגע שאתה אכן כזה. אתה נשמע בחור נפלא ומיוחד שאכן מחפש לחיות חיי-אמת מתוך נתינת דגש על מה שחשוב.

דווקא לכן אני מרגיש שצריך להעמיד את הדברים בבהירות. הגזענות בחברה החרדית קיימת הרבה פחות ממה שנראה לך. אם כבר הפוך. תחושת האפליה נוצרת על ידי אנשים שמתביישים בעצמם במוצא שלהם, בצבע שלהם ובמנהגים שלהם ובמקום להודות לעצמם על כך שהם מרגישים לא בנוח עם מי שהם הם כועסים על החברה שרואה אותם בדיוק כמו שהם.

למעשה הייתי מציע לך לקחת דף נקי ולנסות להתנתק מכל הבוץ שקל להטיל במגזר ובקהילה. תנסה להגדיר לעצמך מי אתה. לא כחרדי. לא כספרדי. לא כבן ישיבה ולא כבהיר או כהה. פשוט אתה.

תרשום לעצמך על דף מהם הדברים שחשובים לך בעצמך.

הערכים בהם אתה מאמין ועליהם אתה מבקש לבנות את ביתך. האמונות הפנימיות שלך. תכיר לעצמך את העולם הרוחני העמוק שלך, זה שבאמת מעסיק אותך.

אחרי שיהיה לך ברור מי אתה באמת, צא מחדש לעולם השידוכים. צא מהתפיסה שאתה מחפש בחורה מקטלוג. אל תנסה לדפדף בקטלוג של האשכנזיות או הבהירות. לך תחפש אדם. את החצי השני שלך. צא אתה ממוסכמות חברתיות וממניפת צבעים מפלה ותתחיל לחפש את זאת שחולקת איתך את אותם השאיפות. זו שמוצאת עניין בחלומות הכמוסים שלך ובעתיד הורוד שאתה צובע בצבעים עזים כל כך.

אני משוכנע שעם היכולות הבאמת מיוחדות שלך עוד תגיע רחוק.

בהצלחה ובאהבה

בצלאל