שלום וברכה לשואל היקר!
ראשית כל, אשריך שאתה מאלו המבררים סוגיות העומדות ברומו של עולם. ובהצלחה לך בזה ובכל לימודיך!
1. שאלה זו נוגעת בשאלת הזמן. ולמעשה אין לנו השגה במה שהיה לפני הבריאה. אם השאלה היא על הזמן שלפני שנברא העולם, הרי שזה כלול בשאלה “מה לפנים” שאין לנו השגה בזה. הרמב”ם במורה נבוכים אומר שזמן הוא תכונה בתנועה. והוא דבר ששייך רק במציאות של זמן ומרחב. לכאורה כמו שאין לנו השגה במה היה לפני שנברא העולם, שכן אין בזה מושגי מקום, ממילא אין לנו יכולת לדבר על “זמן” לפני הבריאה. אפשר לומר שהזמן נברא כשנברא העולם [מה שאמרו חכמים שהתורה קדמה לעולם וכו’ הוא בדרך עמוקה ולא באופן טכני אלא כסיבה ותוצאה].
ואם כוונתך בשאלה למה אני נבראתי בנקודת הזמן הזו, הרי שזה תלוי בתפקידו של כל אחד ואחד ושליחותו עלי אדמות ומן הסתם אין בנו יכולת להבין דבר זה על בוריו. אלא כל אחד לפי מה שמשער על פי נסיונו וחייו.
2. בענין השכר בעולם הבא ובעולם הזה-
האמת לא ברורה לי כוונתך. אם השאלה היא “איפה הוא מטיב פה”, לכאורה מה אכפת לי שהוא יצר משהו “טכני”, בסופו של ענין הטכני הזה מוביל להנאה והטבה. גם העונש בגהינום הוא רק לזכך ולרתום את האדם למעשים טובים ובסוף גם הוא מוביל לתיקון. אז התכלית היא ההטבה.
אם השאלה היא מה הענין של ההטבה, הרי אמרו שאין טוב בלי להיטיב. ואם כן יש כאן הטבה ואז הוא נקרא טוב [יש להאריך בזה אבל מלמעלה].
מלבד כל זאת, אני חושב שכדאי לחדד את מה שכתבת קצת, ולהבהיר. מוסבר בספרים שזה לא רק שה’ ברא שהאדם נהנה בגן עדן, אלא הנשמה היא חלק אלוקי. היא בריאה אלוקית [דבר זה מבואר גם בגמרא בברכות, 5 דברים שדומה הנשמה לקב”ה]. וההנאה שלה בגן עדן היא מ”דבקות בה'”, או במילים אחרות- כשהיא מגיעה לשלימות. ככה מוסבר בספר דרך ה’ במיוחד.
הנשמה היא אלוקית וממילא נוטה וחפצה לשלימות מטבעה. והסיפור של האדם הוא שהוא חותר ומבקש לחזור להיות אלוקי, במילים אחרות להיות כמה שיותר בשלימות. ו”גן עדן” זה עולם הנשמות לאחר המיתה, בו הן נפרדו מהגוף ונהנות מה”אור” של השלימות שרכשו בעולמינו הזה, על ידי מעשים טובים ודעות נכונות, שזה במילים אחרות מידות טובות ואמת, או במילים שלנו- תורה ומצוות. דברים אלו נחקקים בנשמה והרי היא קרובה לשלימות האלוקית. ואז תתענג לה שם בעולם האמת במה שהשיגה. ואם כן זה לא בריאה טכנית, אלא זה מהות הנשמה. לא משהו טכני שהלבישו עליה.
ויש פה כבר סיפור אחר, של בת מלך שירדה מהארמון וכל הזמן מנסה לחזור להרגשה של קרבת המלך והאצילות. הגהינום הוא משהו מעין הצער על חסרון השלימות, ועל ההתלכלכות בעבירות (ככה מוסבר בצדקת הצדיק לרבי צדוק מלובלין). כמובן שיש ביסורים אלו לנשמה הטהורה סבל גדול כמו מאש חיה.
3. יכול להיות כנראה שה’ יכל לעשות כך. אז מה קשה? אם השאלה למה עשה כך ולא כך, איני יודע דעתו דעת עליון. ואם השאלה שאם כך מה המשמעות- אנחנו צריכים לראות מה שלפנינו ולדון עליו, ולנסות להבין מה רואים פה בעולם. היהדות מציעה לראות את המעשים טובים והאמת כמשהו שבונה את הנשמה ומאיר אותה, לא רק פה אלא באופן נצחי. וזה בהחלט נשמע הגיוני גם מבחוץ.
4. באמת ההוכחה של מעמד הר סיני היא הוכחה חזקה מאוד, הזכיר אותה כבר הכוזרי. אם השאלה היא למה אנשים לא “נופלים” ממנה, זה שאלה טובה. הרבה אנשים לא ביררו ולא בדקו, ופוק חזי תשאל חילוני מצוי את השאלה הזו, מסתבר שלא חשב עליה- כיצד יתכן שמליוני אנשים יאמינו לספר שכתוב שהם עצמם ראו מחזה כזה מפעים. איך הבאג נכנס למערכת. הרי אם לא ראו לא יאמינו לספר, שהרי כתוב בו “אתם ראיתם”.
אנשים מאמינים לא רק בגלל ענינים שכליים אלא גם בגלל נטיות הלב ושוחד. אולי בעיקר.
אבל חשוב לומר עוד משהו בקצרה- מעמד הר סיני לא נעשה בשביל הוכחה למקרה של כפירה. מעמד הר סיני הוא מעמד נבואי לכלל האומה כדי ליצור מפגש עם האלוקי, לקבל עול מלכותו ולהכניס יראה בלבם. ככה מפורש בתורה. מעמד זה חדר לנשמת האומה והוא מציאות קיימת בנו. כל המלמד תורה את בנו כאילו קבלה מהר סיני (ברכות). אין זו הוכחה חיצונית אלא צורת המסורת, צורת העברת התורה- קולות וברקים, רצינות, וכו’, כל מה שהיה שם וכתוב בפרשת יתרו וואתחנן. זה עיקר תכלית המעמד. לבנות אמונה בה’ ומשה, אבל אמונה פנימית, ויראה. לא של הוכחות שכליות.
אמנם ממילא יוצא, כמו שאמר הכוזרי, שיש פה הוכחה שאפשר להשתמש בה לאלו שלא קיבלו את המסורת ולאומות העולם.
יש הרבה מה להעמיק בענינים אלו. מקוה שפתחתי לך פתח.
ה’ יעזור שנתחזק באמונתו יתברך.
בהצלחה לך בכל מעשיך. אם צריך הרחבה או הבהרה אני כאן.
נתנאל א.
דלג לתוכן
