מאת:

התפרסם בתאריך:

09/07/2015

קשה לי עם ההורים שלי

שאלה מקטגוריה:

שלום! אני רוצה קודם כל להודות על עבודת הקודש שאתם עושים פה! זה ממש לא מובן מאליו מבחינתי! אני נער בסוף ישיבה קטנה הולך לאחת הישיבות  הנחשבות בציבור שלנו אני בא מבית פשוט כזה שאבי המשפחה עובד קשה, מפרנס במסירות נפש, מכבד את ההתחזקות שלי ואוהב אותי מאוד (לפעמים יש קצרים בינינו אבל אני בטוח שאכפת לו ממני ). הרבה פעמים אני מתוסכל ומיואש מזה שלא הלכתי לישיבה קטנה נחשבת יותר (בישיבה שלי אני נחשב לאחד כזה ש"אוכל" דפי גמרא), או שאבי לא משמש לי דוגמא ללמדנות וערכים נשגבים. אני חושב הרבה פעמים שאם היו לי הורים מכובדים ואבא תלמיד חכם כנראה שהייתי היום במדרגה רוחנית גבוהה מאוד, בלי נפילות כמעט ועם חיים באמת מאושרים. הרבה פעמים היצר הרע אומר לי להשוות הישגים עם בחורים ממשפחות חזקות וזה מוביל אותי לייאוש. ארוחות שבת אצלנו כרוכות בוויכוחים לא ממש נעימים ואני מרגיש אני עושה דברים לא טובים בכל העניין. אני פשוט מסרב לקבל את זה שאלוקים ברא אדם עם חיים מושלמים  ישיבה קטנה ומשפחה טובה ואותי הוא זרק עם איזה משפחה שאני צריך להסביר לאבא הלכות פשוטות כאילו היה ילד בכיתה ג'. ההורים סיפקו לי בילדות מלא נסיונות ונפילות, כמעט ולא היה אכפת להם מן המצב הרוחני שלי. אלו דברים שעכשיו אני בוכה עליהם כשאני מבין אלו דברים עשיתי ומה חשבתי. אני בנוסף לכל נתקלתי בהתנשאות מחרידה של כל מי בחורים מהישיבות שבדקתי  ואני מפחד שהם יתנשאו עלי בשנותיי בישיבה. יכול להיות שבגלל שאני מאוד תחרותי ולא מקבל את המקום שה' נתן לי בעולם אני לא מצליח לקום מן הייאוש. הקשר עם הורי הולך ונחרב כתוצאה מן היחסים בינינו ואני ממש ממש ממש לא רוצה בכך. אני אוהב אותם מאוד ורוצה לקבל אותם כמו שהם אבל אני לא מצליח. אנשים במשפחה המורחבת והמצומצמת מסתכלים עלי כעל "המשוגע המתבגר שהתחזק וזה עוד מעט יעבור לו" ולא ממש נעים לי שמסתכלים עלי ככה. זה מאוד משפיל. כמו שציינתי לעיל הוריי מאוד מכבדים את רצוני להתחזק  . חוץ מהכוונת דרך רוחנית. סליחה על כל החפירה, פשוט הייתי חייב לפרוק, זו הרגשה שאני מסתובב איתה כבר שנתיים ולא סיפרתי אותה כמעט לאף אחד. איך נפטרים מן ההרגשה הזו ומקבלים סוף סוף את המקום שלי בעולם?

תשובה:

מאור היקר

שאלתך יפה ומרגשת. ניכר שהינך שואף להתעלות כיהודי וכאדם, וזה נפלא!

אתה מעלה בדבריך כמה עניינים וברשותך נדון לגופם וגם נבדוק את הצד המעשי.

ראשית, לגופם של דברים.

אם אני מבין נכון, נטייתך לרוחניות היא דבר שאינו חדש עבורך, אתה נוטה מצעירותך לאהוב לימוד ורוחניות למרות שלדבריך הבית שגדלת לא היה בהכרח בכיוון הזה. אתה מתאר מצב בו אתה כאילו "קרוע" בין הבית והערכים עליהם גדלת, כולל המשפחה שתומכת מי יותר ומי פחות במה שאתה עובר, לבין עולם הישיבה שבו אתה צומח מבחינה רוחנית ומוצא את מקומך, כאשר גם בישיבה העסק לא בדיוק מושלם בגלל העובדה שבאת מהיכן שבאת ואתה תהיה מוקף בחבר'ה שאצלם אין את הדילמה הזאת והרקע הזה. אצלם כאילו הכל מושלם, הם יודעים מהיכן הם הגיעו ולאן הם הולכים, והתקדמותם ברוחניות אינה סותרת את העבר שלהם או את המשפחה.

אתה מציין שאתה אוהב מאד את ההורים וחשוב לך הקשר איתם, ושהם גם מוכנים לתמוך בכל מה שתעשה גם אם הם לא מצטרפים בעצמם למסע.

כל זה יחד הוא תיאור מאד ברור של בחור יקר ובעל שאיפות המצוי במקום בו הוא נקרע בין כוחות שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר. מצד אחד אתה רוצה ואוהב את הבית והמשפחה, ואינך מוכן לוותר על זה. וגם חשוב לך שהם לא ישפטו אותך ויתנו לך לגדול בכיוון שלך בלי לרמוז שאתה סתם מתבגר מבולבל שלא יודע מה הוא עושה. מצד שני החברים בישיבה זו גם מסגרת החשובה לך. חשוב לך להצליח בישיבה ולהתקדם, וזה לא פייר שאתה מוקף בחבר'ה שכאילו קיבלו נקודת פתיחה טובה יותר, בלי קונפליקטים מהבית ועם חינוך שלא קלקל אותם.

אני חייב לציין שלפני הכל ליבי איתך! אתה נמצא במקום לא קל מבחינה רגשית. וההתמודדות אינה פשוטה.

 הבה נדון בזה מעט.

הרבה נערים בגילך חווים בשלב הזה סוג של קונפליקט.  שורש העניין נעוץ בכך שהאדם המתבגר והמחכים שצמח עד היום במסגרת הבית והילדות מגיע לשלב בו עליו להגיע להגדרה עצמית חדשה כמבוגר. הרבה מהדברים שליוו אותו בילדות משתנים או מקבלים משמעות חדשה, ולפעמים מדובר בתהליך לא קל של פרידה ובדידות. היחסים עם ההורים בצל התהליך של המעבר מילדות ונערות לבגרות וגבריות, סובלים פעמים רבות מסיבוכים וכאבים. מדובר אחרי הכל בסוג של פרידה. זה קשה גם לבחור וגם להורים. ישנה תקופה (שיכולה אגב להימשך לפעמים הרבה זמן), של ערפל ואי בהירות, בה גם ההורים וגם הבחור מחפשים מחדש את הקשר. הצורה הקודמת והמוכרת היא כבר לא מה שהיה, ועדיין לא ברור איך לבנות את זה. 

דבר אחד ברור. עצם העובדה שאתה מתבגר היא תהליך מבורך ורצוי שמביא עימו לצד הכאבים והספקות גם את הצמיחה והבהירות. דברים שהיו מחוץ לשליטתך מעצם היותך צעיר ותלוי בהוריך, עוברים לאט לאט לידיים שלך ולאחריותך. הדבר מעיד על כך שאתה הופך לאדם בפני עצמו שאינו תלוי לגמרי בהוריו ויכול ללכת בכוחות עצמו.

אחד הדברים החשובים והיפים ביותר בתהליך הזה הוא קבלת האחריות על טיב היחסים שלך עם כל מי שאתה בא איתו במגע, ובפרט עם משפחתך. המציאות כעת היא שאתה יכול לקבוע איך ייראו היחסים שלך עם אנשים שאתה בקשר עימם כל החיים. התבנית הישנה כבר לא מתאימה. אתה גדל, אינך ילד. וכעת אתה מעצב את עצמך עם הכלים שגדלת עימם לטוב ולמוטב, ועם היכולת החדשה שלך כאדם בוגר וחושב. כאשר מתבגרים, היחסים עם ההורים הופכים להיות יחסים בין מבוגר למבוגר. כלומר, הקשר מבוסס פחות על תלות, ויותר על הערכה הדדית.

 העמדה הזאת הופכת להיות יותר ויותר ברורה ככל שאתה מתבגר וברור יותר עם עצמך, עם מי שאתה, ומה יש לך לתרום ליחסים.

חלק גדול מהבניית הקשר האיכותי עם ההורים שלך נעוצה ביכולת שלך לקבל אותם כפי שהם, ולדעת להתבונן ולהכיר במעלותיהם כבני אדם. מדבריך ניכר שאתה מכיר להם טובה ויודע להתבונן בכך למרות ביקורת שייתכן ואתה חש כלפיהם. כלומר, יש לך את היכולת להתבונן ולהכיר במעלתם וליצור עימם קשר חזק ומתחדש על בסיס ההערכה המחודשת שלך כלפיהם. 

ההיסטוריה האישית שלך אינה סיפור שקרה לך במקרה ובמנותק ממי שאתה עומד לצמוח להיות כאדם מבוגר. אדרבה, זהו בדיוק חלק מהמתכון שהופך אותך למי שאתה ולמי שאתה עתיד להיות! המשפחה שלך והילדות שלך הם חלק מאבני הבניין שמהם אתה נבנה בעתיד. 

אין ספק שקשה לראות את זה תוך כדי התהליך אבל בסופו של דבר מגלים שהייחודיות שלך כאדם היא דווקא הסיפור האישי שלך ומה שעשית ממנו. יש לך נתוני פתיחה נהדרים, משפחה אוהבת, והורים תומכים, ומיוחדים בדרכם. כעת תפקידך לגלות את זה, להתבונן בהם כבני אדם, ולהעריך את מי שהם. כעת הם תופסים מקום קצת אחר בחיים שלך. ומהעמדה הזאת אתה יכול לפתח הערכה וכבוד הדדיים.

ברור שככל שתצמח ותגדל, כך תוכל ליצור את המציאות המיוחדת שלך מתוך הרקע האישי שלך, יחד עם כל הצדדים באישיותך. אפרוט את זה למילים יותר פשוטות – דווקא זה שגדלת בבית שלא היה בדיוק כמו שהיית רוצה, נותן לך את ההזדמנות להפוך מאדם בינוני ושטחי לאדם שעבר תהליך וקיבל עומק. הנטיה הטבעית שלך ללימוד ורוחניות, והבית ממנו הגעת, יכולים להפוך אותך לאדם עם תערובת ייחודית של עמקות והבנה לאחר, ראיה רחבה, הכלה, וגדלות רוחנית שבאה על ידי התגברות והתמדה. זה המקום שבו הקב"ה שם אותך ולמרות הקושי ואולי דווקא בגללו – יש לך את היכולת להפוך לאדם איכותי שעושה את תפקידו בחיים בשלמות ובעומק.

חבק באהבה את עצמך וסיפור חייך. אתה ייחודי ומיוחד, ואין מי מחבריך שדומה לך. ההשוואה לא רלוונטית כי זהו הסיפור שלך! הם באו ובאים מהיכן שהגיעו, וגם יילכו איש לדרכו בהמשך הדרך. אתה תצעד בשביל שאתה יוצר לעצמך ותאהב את מי שאתה. אין ספק שככל שתקבל את עצמך ותכיר בערכך, כך גם תלמד לאהוב את משפחתך, וגם לבנות מערכות יחסים טובות עם החברים.

אתה נמצא על אם הדרך. תערובת ייחודית של עבר ועתיד, כוחות ונסיונות. אף אחד עוד לא הלך בשביל הזה כמו שאתה הולך ותלך בו.

.אומרים בשם הרב חיים שמואלביץ שעיקר מצוות כיבוד הורים הוא למצוא בהם מעלה שבה אתה יכול לראות בהם גדולי הדור ממש ולהוקיר ולכבד אותם על כך.

מצוות כיבוד הורים חלה על כל סוגי ההורים, בפרט אנשים טובים כמו ההורים שלך, שתומכים בך ואוהבים אותך.

הייתי מציע לך גם לשאול רב בישיבה באיזה עניינים אתה לא חייב להחמיר בבית על מנת לא להגיע לחיכוכים מיותרים. כמה שפחות מריבה וכמה שיותר הערכה הדדית, טוב יותר.

אם תתבונן טוב אין ספק שתראה שאתה מוצא בהם מעלות רבות שבהם אתה יכול להעריך ולכבד אותם מאד.

 ב, וצעד עם המבט קדימה. יש לך הורים אוהבים שעוד תלמד להעריך ולהוקיר, יש לך עתיד אישי שאתה בעצמך בונה ומעצב. ואין ספק שגם תמצא חברים טובים בדרך. כאלה שיידעו להעריך ולהוקיר אותך על הדרך הייחודית שאתה עושה.

 

בהצלחה!

יוסי

[email protected]

 

נ.ב. אל תהסס לפנות שוב אם תרצה, בכל שאלה או מחשבה. אשתדל לענות כמיטב יכולתי.

 

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. שלום לך,

    קראתי את דבריך, והנה כמה דברים לחיזוק.
    לפני שנים, כשהבנים שלי היו קטנים, גרתי בשכונה של תלמידי חכמים. הייתי שומעת שעור אצל הרב צוקרמן מישיבת מרכז הרב, שלימד שמונה פרקים לרמב"ם. הוא היה חוזר ומדגיש באזנינו, שמה שהרמב"ם כיוון אליו בחינוך האדם הוא שהילד יגדל להיות טוב וישר. אתה שומע? לא תלמיד חכם!!!! אלא טוב וישר. הטוב והישרות הם אבני הבסיס של האדם, אוני קוראת מבין השורות שהוריך הם טובים וישרים.
    לא תמיד תלמידי חכמים גדולים צומחים דוקא מעילויים בישיבות. לפעמים מתברר בהסטוריה שתלמיד חכם גדול דוקא צומח מהתחשבות והקשבה לסובלים, לעם הפשוט.את תכוון את לבך לאבינו שבשמים ותראה את הטוב בהוריך, בך ובסובבים אותך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן