מאת:

התפרסם בתאריך:

29/10/2014

קיום ההלכות לפרטיהן

שאלה מקטגוריה:

אני לומד בישיבה מהמובילות בארץ, שבה קיום ההלכה הוא בסיס לכל דבר. לכן גם יש סדר מיוחד בו לומדים את ההלכה לדקדוקיה.
יום אחד בשיעור על הלכות נטילת ידיים, התאמץ המג"ש לבאר את פרטי ההלכות של הלכות נטילת ידיים לפרטיהן. הוא באר שכשהמים הגיעו לחלק זה של האצבע דינו כך, ואם הגיעו לחלק אחר דינו כך, וכן הלאה. בשלב זה עלתה בי השאלה כיצד חז"ל שהיו כמלאכים עם תפיסת עולם כה רחבה, מצאו לנכון לרדת לפרטים כה זוטרים וכה מוזרים? האם זה מה שרוצה מאיתנו הקב"ה?
תודה מראש על התשובה.

תשובה:

שלום לך,

אכן שאלה מופלאה שאלת. לו היה רואה אותך ישעיהו הנביא, ברי שלא היה קורא עליך "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה". אתה מחפש את הרגש האמיתי בעבודת הבורא, ומבקש את דרך האמת. זה ממש מרגש ומפעים. אין לי מילים אחרות!

ובאמת, כיצד זה חז"ל, שדעתם רחבה כמלוא עולם, כביכול מתקטננים במילימטרים שהגיעו המים, אם להכא אם להתם. מאי נפקא מינא לקב"ה?

כזכור, חכמינו מלמדים אותנו שהנשמה באה לעולם כדי לזכות לעולם הבא בזכות ולא בחסד. שָׁכְנָה הנשמה בעולם הנשמות, נהנתה מזיו השכינה אך היה זה לחם חסד. נהמא דכיסופא. ולפיכך, מטובו הגדול שלח אותנו לעולם העמל והיגיעה, כדי שנהנה הנאה שלמה בסוף הדרך. ולכאורה, עדיין אין בכך כל תשובה לשאלה למה באנו לכאן? וכי אם נקיים מצוות תהיה בכך תועלת כלשהי לקב"ה? ודאי שלא. ואם כן ודאי, שלא נבראו המצוות אלא למען האדם. הבה נתבונן, כיצד יכולות המצוות להועיל לאדם?

אתן לך דוגמה. שלמה המלך אומר על מצוות פרה אדומה "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". לעניות דעתי, רמז לנו שלמה החכם מכל אדם, על טעם המצוה הזו גופה. כל כולה של המצוה לא נועדה אלא ללמד אותנו שלחכמתנו יש גבולות. זהו טעם המצוה. ללמד אותנו ש"אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".

ואולי לא. אם היינו יודעים בודאות שזהו הטעם, הרי שהיה בכך סתירה מיניה וביה.. כך שאר המצוות נועדו למען האדם, ולא להעניק משהו לקב"ה השלם ואינו חסר דבר. ממילא, כל המבט שלנו על ענין דקדוק במצוות, מקבל משמעות חדשה. אין בכך רק "גדרים" וחילוקים, אלא שעצם הרצון והשאיפה לדקדק במצוות, ומתוך כך ללמוד את פרטי ההלכות ולטרוח לקיימן באופן היותר טוב, היא היא המטרה שלשמה ניתנו לנו המצוות בכללן. ולכן, העיסוק בזה אינו מיותר חלילה, אלא הינו העשרה של דברי אלוקים חיים.

מצד שני, אין משמעות למצווה שאיננו יודעים כיצד לבצעה. וכל רעיון נשגב, כשרוצים להפוך אותו לבר ביצוע, צריך להגדיר את פרטי הביצוע. וכאן, אכן, מגיעים אל הפרטים הטכניים. אבל אל לנו להתבלבל. ההקפדה על הפרטים הטכניים היא הדרך שלנו להתחבר אל הנשגב שבמצוה. ובמקרה של נטילת ידיים להתחבר לטהרת הידיים וטהרת הלב. העיסוק בדברי קדושה מתוך טהרה, יש בו לגרום לחיבור נפשי אל הקדושה. עצם מחוייבותנו להלכה, היא זו שמתבקשת מאיתנו. הדקדוק בפרטי ההלכה, הוא האות לכך, הוא המביא לכך, והוא הקושר אותנו לאותה מחוייבות.

אם כן, גבוה מעל גבוה, הדקדוק במצוות מביא למחוייבות להלכה, ומסמל אותה. המחוייבות להלכה, מביא לחיבור למצוות, ומסמל אותו. החיבור למצוות מביא לחיבור לקב"ה ומסמל אותו. הן ההקשר הריאלי והן ההקשר האסוציאטיבי, מעביר אותנו מהמעשים שבשליטתנו, לחיבור אל הנשגב מאיתנו. והאמת, שכל מה כתבתי כבר אמרו חז"ל במשפט קצר: "תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד".

אני מאחל לך, שתמשיך לחפש את תחושת האמת בחייך ובמעשיך, שתמשיך לגלות את היופי שבחיבור האישי, האמיתי, הפנימי לקב"ה ולקיום מצוותיו ושבבוא העת, תפיץ אור זה סביבותיך

בברכה

יחזקאל. <[email protected]>

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן