מאת:

התפרסם בתאריך:

28/02/2021

מה המטרה האמיתית שלשמה בחור ישיבה צריך ללמוד

שאלה מקטגוריה:

שלום רב,

הייתי שמח לשאול לגבי המטרה האמיתית שלשמה בחור ישיבה צריך ללמוד, כלומר מהו הדלק שאמור להניע את הלימוד? שאלה זו נובעת בעיקר מצם העובדה שכידוע עולם הישיבות חרת על דגלו את הרעיון של גידול תלמידי חכמים, ואין הכוונה דווקא להעמדת רבנים או דיינים, בוודאי שלא בעלי-בתים יראי
שמים, אלא דווקא תלמידי חכמים. תכניות הלימודים לא נבנו בשום פנים ואופן כמכוונות להכשרת רבנים, ולימוד ההלכה לא היה חלק אינטגרלי מתכנית הלימודים.
עד היום בישיבות החרדיות נחשב לימוד ההלכה כאופציה דיעבדית, שאין לה
מקום בתכנית הישיבתית הרגילה.
ובעצם כאן אני, בחור הישיבה, עומד ומסתכל מהצד על הסטודנט שיוצא עם תעודה/תואר/מקצוע, ושואל את עצמי עם מה אני יצאתי ביד? עוד סוגיא בעיון? עוד מסכת בבקיאות? לאן כל זה בסוף מוביל? אך גם אם אנסה לכוון את לימודי להיות תכליתי יותר, כגון מסלול הלכתי, הרי כידוע אין טעם ללימוד ללא הבנה, וא"כ בשביל לצאת עם מסכת שבת אליבא דהלכתא ביד לדוגמא, אצטרך להקדיש כמה שנים טובות, דבר שעלול להביא לייאוש באמצע התהליך, ובכלל להתייאש מעצם המושג של לימוד תורה.
יש לציין שאני מאוד אוהב ללמוד, ובפרט בעיון (מבלי להיכנס לעצם ההגדרה של המושג אשר יכולה להיות שנויה במחלוקת) כאשר אני מעורב בתוך הלימוד, ולא משמש כצופה מהצד, אך אז בסוף היום אני יכול לשאול את עצמי "מה יצא מכל החשבון שעשיתי בתוספות, ונקודת המחלוקת שהצלחתי להגדיר בין רש"י לתוס'?"

מקווה שהצלחתי להבהיר את שאלתי כהוגן.

תודה רבה.

תשובה:

שלום וברכה. לפני שאפנה לדון בדבריך היקרים, אפתח בהודאה. ובכן, כל שאלה שמגיע לפתחי אני שמח לענות, היכולת לברר וללבן סוגיות ולפתור לאנשים את השאלות / ההתמודדויות העומדות לפתחם, היא מלאכה אהובה עלי מאד. אבל ישנם שאלות, שמלבד ההנאה הנגרמת לי מהשבת התשובה ומליבון הסוגיא. אני מברך בלבי על כך שסוף סוף הגיע שאלה שצריכים לכתוב עליה, סוף סוף יש מי ששואל את השאלה הפשוטה הזו שכל בחור היה צריך לשאול. הקריאה בתשובה הזכירה לי מיד את דברי חז"ל במסכת גיטין (דף נח עמוד א) "מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו, אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל, העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל," רבים עמדו בדברי חז"ל אלו, מה חכמה ראה רבי יהושע בין חנניה בתשובתו של אותו נער, עד שהיה בטוח מחמת תשובתו כי מורה הוראה יהיה בישראל, התשובה הפשוטה היא, כי באותו דור היו הרבה הסברים למאורעות שאירעו. אמירה חדה וברורה כל כך מלמדת על יכולת של בהירות ועמידה על האמת המתאימה למורה הוראה בישראל. אף בקריאת שאלתך אמרתי לעצמי, בחור המעמיד באופן חד ובהיר כל כך את שאלת מטרת הלימוד, מובטחני בך שמורה הוראה יהיה בישראל. היטבת לשאול ולהגדיר את מצב הלימוד בישיבות באופן חד ברור וקצר. ובכן עמדת בדבריך על כמה נקודות. א. מדוע לימוד ההלכה נדחק הצידה בעולם הישיבות. ב. ההתמודדות שנגררה בעקבות לימודים עיוניים, החסרים ממילא מטרה ברורה, ונעשים פחות חדורי מטרה. ג. האם שייך ללמוד סוגיא עיונית עד מיצויה ולאסוקי שמעתא אליבא דלהכתא, האם לא זקוקים לכך לזמן רב מידי, יותר מכל חיי האדם. ד. מה התכלית בעוד דיוק ועוד אבחנה הנעשית בלימוד העיון כשאין בכך נפקא מינה למעשה. ובמילים אחרות מה התכלית של לימוד התורה בעיון. ובכן, טרם אענה לשאלתך חשוב לי קודם להבהיר. המציאות בה לומדים בישיבות לימודי עיון המנותקים כליל מלימוד הלכה, הוא דבר שלא היה דורי דורות. זה התחדש בערך לפני מאה וחמשים שנה בישיבות ליטא, ומאוחר יותר ממש רק בחמישים שנה האחרונות זה התפשט גם לשיבות של עדות המזרח, וישיבות הונגריה. לפני כן לא היה מושג של לימוד שלא לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, השינוי הזה בו נהיה נתק בין לימוד עיון ללימוד הלכה התרחש כאמור במאה וחמשים שנה האחרונות כשהשינוי התרחש בהדרגה. קשה לדעת מי אחראי על השינוי. אחד הגורמים לשינוי זה הוא רבי ישראל מסלנט שאחד מן השינויים שהוא הוביל בהקמת תנועת המוסר, זה לימוד עיוני שאינו לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. רבי חיים מבריסק העמיק את השינוי הזה על ידי שיטתו המחודשת בלימוד עיון הסוגיא. בשנים אלו התחיל להתרחש השינוי, כשהוא התפשט יותר ויותר עד ימינו אנו. כעת זה נראה מובן מאיליו, עד שמי שמדבר על לימוד הלכה כשיטה, נראה כמי שרוצה לחולל שינוי… סבי זצ"ל היה תלמיד בישיבת וולאז'ין כשהתחיל השינוי, דודי סיפר שסבי זצ"ל אמר לו שלא כל הבחורים בישיבת וולאז'ין הסכימו עם השינוי, והיו שבזמן שיעורו של רבי חיים מבריסק העדיפו להישאר בבית המדרש, כשהם מעדיפים להספיק עוד הספקים של לימוד טור בית יוסף שולחן ערוך ונושאי כלים. יש הרבה לחשוב מה היה טעם השינוי, והאם הוא אירע במכוון או שהשינוי אירע אך לא בכוונת מכוון. בכל מקרה השינוי הזה התאים לדור, ההבנה האנושית, הצורך בחיבור אישי אל הדברים, גבר מאד במאתיים שנה האחרונים, השינוי הזה אירע בכל העולם, וכיהודי מאמין שכל הקורה בעולם הוא למען התורה ומצוותיה, אני מאמין כי ההתקדמות הזו של העולם אירעה בכדי לגלות רובד נוסף בתורה, של הבנה ועומק שלא היו רגילים בהם, כל דור גילה רובד נוסף בתורה הקדושה לכל דור יש את החלק שלו בתורה, והבורא מסובב שינויים שגורמים לגילוי הזה של חלק נוסף בתורה, כך השינוי שהחל בעולם הוביל לתפיסה מחודשת בהבנת הסוגיות וכך התגלה חלק נוסף בתורתנו הקדושה. הלימוד העיוני יכול להיות או ליתר דיוק צריך להיות כרוך עם לימוד הלכה למעשה, אלא שמשום מה בדורנו זה התחלק לשני חלקים, בד בבד עם ההשקעה בלימוד עיון אירע נתק בין לימוד הלכה ללימוד עיון, צריך להסביר מדוע אירע הנתק הזה, ועל כך אדבר בהמשך. אך נכון לומר, שכעת שב"ה התרבו מאד ספסלי בית המדרש, יש לעשות חשיבה מחודשת על כל זה, לענ"ד היה נכון לפתוח מסגרות חדשות של לימוד. הנכון הוא שיתקיימו בתי מדרש שלומדים בנוסח הישיבתי של עיון סוגיות ללא לימוד הלכה. וישיבות שילמדו בהם לימוד הלכה למעשה. לימוד העיון לא מתאים לכל הבחורים. חשוב לדעת, היכולת של האדם ללמוד סוגיא משתנה מאדם לאדם. יש כאלו שלימוד מנותק מהפן המעשי גורם להם חוסר התעניינות, לדוגמה, אדם פרקטי נוטה להתעניין בחלק המעשי הפרקטי, כשדנים איתו בשאלה תאורטית הוא לא מתעניין, וממילא מוחו רדום. רק אם תבוא לפתחו שאלה מעשית פרקטית הוא מתעניין ומוחו מתעורר לתחייה, ואז הוא מסוגל לחשוב גם על החלק התאורטי של השאלה. ישנם אנשים הפוכים ממש, כשמדברים איתם על שאלה פרקטית הם נאבדים, הם עסוקים בתאוריה, הם מעדיפים להתעסק בשאלות תלושות פילוסופיות ולא בפרקטיקה, הם מזלזלים בפרקטיקה, יש להם נטייה לחשוב שהעיסוק בפרטים הפרקטיים, הוא עיסוק טכני פשוט מידי. רק אם תציג להם שאלה תאורטית – אם תציג בפניהם את לב הבעיה, חושיהם יתחדדו ומוחם יקום מתרדמתו. הלימוד הישיבתי, מתאים יותר לאלו מהסוג האחרון. אנשים פרקטיים, מרגישים אבודים כשהם לומדים ללא שום פרקטיקה, באופן מנותק ותלוש. ולכן יש כאלו שצריכים לשלב לימוד הלכתי בשלב מוקדם מאד, לאלו יש קושי יותר גדול עם הלימוד הישיבתי המנותק מן הלכה. הישיבות לא יכולות לתת מענה לכל אחד, מסגרת הלימוד בישיבות היא מסגרת כללית שמתאימה לבחורים רבים, ועל ידה יינתן לבחור שלד התחלתי למהלך הלימוד שלו. אך חובה על כל בחור למצוא מה הלימוד המאתגר אותו יותר, מה מחדד את מוחו וגורם לו להתעורר מתרדמת. יש מי שחייב בגיל צעיר יותר לחשוב על מסלול של לימודים שהוא ייבחן בהם, ויקבל תעודת סמיכה. רק כך הוא יהיה חדור מטרה וילמד כראוי. ממש כמו במקצועות החול להבדיל, כך ויותר בתורתנו הקדושה. התורה היא רב תחומית, אין בה תחום אחד, יש בה מגוון רב כל כך המתאים לכל הכישורים. על הלומד להיות מודע לעצמו, מודע למנוע של כישוריו ולנסות ללמוד את עצמו ולהבחין מה מניע אותו יותר ומה גורם לו ללמוד. כולי תקוה שיקומו עוד ועוד מסגרות של לימוד שכוללים את כל המגוון הנפלא שיש בתורתנו הקדושה, כשבישיבה אחת ילמדו הלכה למעשה, באחרת ילמדו עיון המנותק מהסקת מסקנות הלכתיות. זו לא החלוקה היחידה, גם בתוך תחומי ההלכה יש מגוון רב כל כך, כשאפשר היה שיהיו ישיבות המתאימים לכל הכישורים, בטוחני שאילו יתרבה המגוון יהיו יותר ויותר בחורים שיישארו בבית המדרש לאורך ימים ושנים ויקבעו את עיסוקם בתורה הקדושה כל חייהם, הם יתעניינו יותר בלימוד יתמידו ויצליחו יותר בלימודיהם. מעבר לכל האמור, לענ"ד דורנו מצפה יותר לתכלית, ההתקדמות של דורנו לכיוון מהיר של מסקנות ותוצרת, יוצר באדם צורך לראות מסקנות ותוצאות מן הלימוד. דווקא בדורנו יש צורך יותר לחזור ללימוד הלכה למעשה, זה ייטע בלומד אתת היכולת לראות כי הלימוד רלוונטי ומעשי. אך לצערי השינוי הזה לא יכול לקרות באופן אקטיבי, אם תפתח ישיבה שבה ילמדו טור שולחן ערוך הלכות סת"מ, אינני יודע אם יהיה מי שיסכים ללכת ללמוד שם. אנשים אוהבים לעשות את מה שמקובל, ואת הדרך הרווחת. יש חשש מפני השינויים, ולא בחנם… במקרה זה, אין זה שינוי מדרך ישראל סבא, אדרבה כך למדו משך דורי דורות, אך בכל אופן זו לא הדרך הרגילה המקובלת. ולכך טרם שהשינוי הזה יארע… עלינו להבין את המעלות הקיימות בדרך הקיימת. ולברר מה המקום של לימוד תורה שאינו מוביל להסקת מסקנות הלכתיות. ובכן, חשוב לברר נקודה יסודית בעיקר חיוב לימוד תורה, ובכדי לעמוד על כך אקדים את דברי הגר"ז (יו"ד הלכות תלמוד תורה פרק ב הלכה ט): "אך אדם כזה מאחר שאינו יכול ללמוד דברי תורה הרבה מאד צריך שיהיה כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה, שהן הלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן לקיים המצות כהלכתן, וליזהר מליכשל באיסורים חס ושלום, והם דברים שאי אפשר לישאל תמיד לחכם המורה שבעיר או שלא יהיה יודע לישאל ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחלה דהיינו רוב אורח חיים כמעט כולו ומיעוט יורה דעה ומעט באבן העזר וחושן משפט, כל הלכה ברורה בטעמה מהתלמוד ומפרשיו כמו הרא"ש או הב"י לפחות ולחזור עליהן לעולם. וגם מי שדעתו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבעל פה יש לו ללמוד ולחזור תחלה הלכות הללו הצריכות למעשה כי יש להן דין קדימה על שאר כל ההלכות שאין צריך למעשה כל כך. ולימוד האגדות מביא גם כן לידי מעשה, להתבונן מתוכן מוסר השכל כמו שנתבאר למעלה. ומי שלא הגיע למדה זו ילמוד בספרי מוסר שנבנו דבריהם על המדרשים וההגדות ומאמרי הזוהר. וכל זה מלבד הקריאה בתנ"ך לעתים מזומנים כמו שנתבאר למעלה שיש לה דין קדימה על הכל". כלולים בדברי הגר"ז הללו יסודות חשובים במצות תלמוד תורה, חיוב לימוד התורה מוטל על כל יהודי מחמת שתי סיבות. האחת, טכנית – פרקטית, אם הוא לא ילמד הוא לא ידע, הוא עשוי לעבור איסורים חלילה או לא לקיים מצוות כראוי. חובת לימוד זו היא ראשונית, מוטלת על כל אחד, ועל האדם לעשות כל אשר ביכולתו בכדי ללמוד הלכה למעשה בכדי שידע מה לעשות. אך, לא זו בלבד מטרת לימוד התורה, גם לימוד שלא מביא את האדם לידי מעשה במשמעות ההלכתית, הלימוד מוביל את האדם לידי מעשה, "להתבונן מתוכן מוסר השכל" כלשון הגר"ז. אני רוצה לנסח את דברי הגר"ז בנוסח אחר, או ליתר דיוק להוסיף על דבריו. מחשבת האדם מובלת על ידי תאוותיו ורצונותיו הגשמיים. האדם ללא תורה חושב מחשבות שיסודותיהם מושתתים על ידי משולש של קנאה תאוה וכבוד, פעמים וכל המשולש מניע את המחשבה, ופעמים רק אחד מהם… אך בכל מקרה, המחשבה של האדם נגועה. בכדי שהאדם יוכל להתעלות מעל אותו משולש, בכדי שהאדם יוכל לחשוב על ידי מחשבות המובלים על ידי צלם אלוקים שבו, על האדם ללמוד את תורת האלוקים, התורה מקנה באדם יכולת חשיבה ערכי, היא מקנה לאדם יושר, והיא בעיקר מקנה לאדם יכולת לצלול ולהעלות מרגליות ומחשבות אלוקיות, לא מחשבות אנושיות הנגועות בקנאה תאווה וכבוד. מטרת באונו לעולם לעשות רצון ה' יתברך, נכון אמנם שהשלד הבסיסי של קיום רצון ה', הוא קיום תורה ומצוות בדקדוק הלכתי, ללא וויתור כי הוא זה על קוצו של י', אך זה רק השלד הבסיסי. אם האדם רוצה לקיים רצון ה', לא די שידקדק בהלכה, הוא צריך גם בהתנהגות עם בני האדם, בשיח, בהתנהלות הכלכלית, בהתנהגות המוסרית, ובכל הנהגות האדם בכלל, ללכת בדרך שה' רוצה שילך בה. ההתבטאות של הדת בחיי האדם לא צריכה להיות מבוטאת רק בקיום ההלכה, אלא ממש בכל התנהגותו. אי אפשר לדעת את רצון ה' על ידי חשיבה אינטואיטיבית בלבד. יש צורך ללמוד סוגיות היטב בכדי לדעת מה נכון על פי התורה. אם אדם ישב וידמיין לבד ככל העולה על רוחו הוא עשוי לטעות ולחשוב על רצונותיו שהם רצון ה'. או סתם לטעות. איך ידע האדם למשל, אם נכון ליהנות ממנעמי העולם, האם נכון להסתגף? עד כמה צריך להשתדל לפרנסת ביתו, עד כמה צריך להשתדל למען הבריאות. הבאתי רק כמה דוגמאות, אך באמת כל החיים אמורים להיות מוכרעים על ידי התורה. ממש כל יום עשויה להגיע לפתחו של האדם שאלה שהוא אמור להכריע בה איך נכון להתנהג, איך ה' רוצה שהוא יתנהג בנושא זה, שאלות שלא במסגרת הלכתית ממש, אך שאלות מוסריות וערכיות. באיזה חלק של השולחן ערוך כתוב כל זה? באיזו מסכת זה כתוב? ובכן, רק לימוד מעמיק של כל התורה, יכול לטעת באדם יכולת לבחון מה נכון ומה לא נכון על פי התורה. בכדי לדעת לדלות מתוך סוגיות הגמרא, המדרש, הזוהר, ומתוך דברי הקדמונים, הלכה מעשית בעניינים אקטואליים, יש צורך להיות תלמיד חכם של ממש. זה נקרא ללמוד על מנת לעשות!!! נכון, מי שאין לו פנאי, או מי שלא מסוגל מצד כישוריו, צריך בלית ברירה ללמוד רק פסקי הלכות, הוא צריך לעסוק לפחות בחלק המעשי הברור. בכדי שלא יטעה בשלד הבסיסי של הלך החיים של האדם. ולכן מורה הגר"ז למי שאין לו פנאי, שילמד רק הלכה. גם המשנה ברורה (סימן קנה ס"ק ט) כותב "וכשלומד רק מעט, נכון שעיקר למודו יהיה בהלכות שידע איך להתנהג למעשה", אך מי שמסוגל, צריך ללמוד בעיון היטב בכדי שידע לא רק הלכה, אלא שידע איך להתנהל בחייו על פי רצון הבורא יתברך. זה פירוש הכתוב (יהושע פרק א, ז ח) "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל". רק מציאות בה האדם הוגה בתורה יומם ולילה יכולה להביא את האדם לשלימות של עשייה על פי התורה בכל אשר ילך. אך לא זו בלבד, גם לימוד ההלכה עצמו לא יהיה מושלם, אם האדם ילמד תמיד רק אליבא דהלכתא. בכדי לדעת הלכה למעשה, לא די בלימוד הלכות פסוקות, הלכות פסוקות עוסקות בחלק הסופי, במסקנא העולה מן הסוגיא. פעמים רבות אני רואה אנשים שטועים טעויות חמורות רק בגלל שהם לא למדו את הסוגיא בעיון, ומדמים מילתא למילתא באופן לא נכון, והכל בגלל שחסרה להם הידיעה הבסיסית בהבנת הסוגיא ובידיעת טעמיה. הפרטים רבים כל כך, שלא יתכן שהאדם יזכור את כל הפרטים, על האדם לתפוס את העיקרון ועל פיו הוא ידע לדון בכל פרט. בכדי לתפוס את העיקרון צריך לדעת להבין ולהעמיק בסוגיות. תאר לעצמך אדם שלומד הלכות בורר, הוא יודע את כל הפרטים, אך כשהוא מגיע לביתו והוא צריך להכריע הוא לא יודע להכריע האם מה שנמצא לפניו זו תערובת או לא, מה הועילו הפרטים הקטנים שהוא זוכר, הוא לא יודע לדון במציאות, והכל מחמת שחסר לו העיקרון של הסוגיא. קבעו בישיבות מחזור לימוד של מסכתות ישיבתיות, לומדים בהם לימוד עיוני מנותק מן ההלכה באופן ישיר. אך באופן עקיף הלימוד הישיבתי תורם ללומד יכולת להסיק מסקנות, יכולת לברר וללבן סוגיא לעומקה, אם בחור ילמד טוב בישיבה הוא יוכל אחר כך ללמוד סוגיות הלכתיות ולהכריע בהם בקלות יותר. אך עדיין לא מובן מדוע צריך להיות נתק בין לימוד עיון ללימוד הלכה. שנים לא הבנתי, למה לא חתרו ללמוד את אותם סוגיות אליבא דהלכתא, מדוע ניתקו את הלימוד כל כך מהפן ההלכתי, נכון אמנם שלימוד עיוני התאים לדור, כאמור בתחילת דבריי, אך עדיין מה מקום ללימוד מנותק כל כך מהלכה, למה בד בבד עם התרחשות השינוי של לימוד עיוני בעומק ובהבנה התרחש גם נתק מההלכה. בעבר תליתי זאת בחיסרון המסמן את קץ הגלות דור עקבתא דמשיחא וכאמור בדברי חז"ל (שבת דף קלח עמוד ב): "תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה', וכתיב ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, דבר ה' זו הלכה, דבר ה' זה הקץ, דבר ה' זו נבואה, ומאי ישוטטו לבקש את דבר ה' אמרו עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא ואין מבין אם טהורה היא ואם טמאה היא, כו', רבי שמעון בן יוחי אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד". רשב"י סבור כי גם בימים בהם כלל ישראל יהיו בגלות העמוקה ביותר, תורה תהא מצויה בישראל, יהיו לומדי תורה רבים בתי כנסיות ובתי מדרשות, אך לא תהא הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד, ולזה קורא הכתוב "ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו", אך מדוע זה קורה, למה שלא ילמדו סוגיות בעיון עד פסיקת ההלכה ממש, האם לא שייך ללמוד לימוד עיוני עד פסיקת ההלכה, האם לימוד עיון בדורנו חייב להיות מנותק מפסיקת ההלכה. ובכן, לאחרונה שמתי לב לדבר מעניין מאד, שיש בו יסוד עמוק ביכולת ההכרעה של האדם. ישנה בעיה רצינית מאד בלימוד סוגיא אליבא דהלכתא. בעיה שהתרחשה אמנם בעקבות קטנותנו, המחייבת התבטלות לגאוני קדם, לראשונים ולאחרונים. איננו ראשונים ואפילו לא אחרונים, לימוד ההלכה מחייב התחשבות בדעות הראשונים והאחרונים. כלי ההכרעה בלימוד הלכה לא מושתתים על לימוד עיוני של הסוגיא גרידא, על הלומד ללמוד היטב את דברי הפוסקים ואין ביכולת אדם בן ימינו לחלוק על דברי הראשונים ואפילו לא על גדולי האחרונים. המציאות הזו מגבילה קצת את האדם. הוא לא יכול לחשוב באופן חופשי, הוא צריך כל עת לכוף את דעתו למערכת כללים של פסיקה, יש היררכיה מאד ברורה הקובעת את גבולות היכולת של האדם, כאשר הוא מתעסק בפסיקה הלכתית. לעומת זאת, לימוד סוגיא באופן עיוני המנותק מפסיקה הלכתית, נותן חופש מסוים, יש אמנם כבילות, לא כל מה שהוא רוצה הוא יאמר, אך יש מרחב גדול יותר של בחירה. כשלומדים סוגיא בישיבה, כל בחור שלומד כראוי, בוחר לו דרך בסוגיא, הוא לומד ומעיין כראוי, הוא מייצר ומכריע וסולל דרך בסוגיא. דווקא מחמת הניתוק מהפסיקה ההלכתית, המגרש יותר פנוי, הוא לא נבהל מלחדש חידושים מרחיקי לכת, והוא מסוגל לבחור דרך ולהכריע. הוא לא מוגבל בכך שהדרך אותה הוא בחר, היא דרך של ראשונים שלא נפסק כמותם, הוא לא מודע לכך שדרכו בסוגיא לא מותאמת לדברי אחד מגדולי האחרונים. יש בכך חיסרון אמנם, כי בסופו של דבר, אם ההלכה נפסקה כאותה שיטה, זו האמת ועל האדם להיות כפוף לאמת הזו ולנסות לסלול דרך להבין את אותה שיטה. בהמשך, צריך האדם לעשות זאת, תפקידו של פוסק הלכה, ללמוד בעיון ולהעמיק, ואם מסקנותיו לא יתאימו לפסיקת הראשונים או האחרונים עליו לסוג אחור ולחשוב מסלול מחדש. אך זה המשך דרכו של הלומד, את זה הוא יוכל לעשות רק אם הוא ילמד משך כמה שנים ללא שימת הגבולות הללו. יתכן והנתק עליו דיבר רשב"י כולל את המציאות הזו, בה נעשה האדם מוגבל ביכולת הפסיקה שלו וממילא אין יכולת לעשות חיבור משולם בין העומק התלמודי העולה לאדם בלימוד הסוגיא לבין פסיקת ההלכה, כלומר בכדי לדעת את דבר ה' לא די בלימוד תורה אלא ביכולת ללמוד מתוך חיבור הבנה ועומק עד פסיקת ההלכה, הגבולות שיש בידינו והנתק שנעשה בין היכולת להכריע בהלכה לבין הלימוד לעומק, הוא מסממני הגלות, זו מציאות שבה "ישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו".. אך במציאות הזו בה יש את הגבולות הללו שומה על הלומד לנהל את לימודו בדרך מושכלת, בה הוא יצליח ללמוד להעמיק מחד ולהכריע הכרעות הלכתיות מאידך. הדרך בה בחרו גדולי ראשי הישיבות שבדור הקודם, הוא על ידי לימוד משך כמה שנים מעטות בלימוד עיוני המנותק מן ההלכה לחלוטין, אז יכשיר האדם את עצמו בלימוד עיוני ללא גבולות של היררכיה המלווה את הפסיקה ההלכתית. ורק אחר כמה שנות לימוד בישיבה יוכל ללמוד ולאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. במשך השנים שמתי לב, שבחורים שלמדו היטב בישיבה, רכשו יכולת חשיבה עצמאית שהובילה אותם להיות בעלי הכרעה. הם התרגלו ללמוד מתוך שיקול דעת אישי. הלימוד הישיבתי סיגל בהם יכולות אלו, דווקא מחמת הניתוק של הלימוד מן הפן ההלכתי, וגבולות ההיררכיה של הפסיקה ההלכתית. נמצא, שלימוד ישיבתי מוביל ללימוד הלכה למעשה. ראשית מחמת קניית יסודות הלימוד בהבנה ובעמקות, אך מעבר לזאת, הלימוד המנותק מן ההלכה נוטע באדם אימון ליכולת של שיקול דעת אישי ויכולת הכרעה. הבחירה הזו של גדולי ראשי הישיבות גררה החלטה משמעותית מאד, יש בלימוד בישיבה תחושה של חוסר מטרה, בעבר כשלמדו בישיבות סוגיות הלכתיות וכל בחור היה גומר את הלימוד בישיבה עם תעודת סמיכה, היה הלומד חדור מטרה, הוא ידע על סך סימנים בשלחן ערוך שהוא ייבחן עליהם אצל רב העיירה שהיה בדרך כלל גם ראש הישיבה שלו. הוא ידע בדיוק לקראת מה הוא הולך, בימינו הלימוד בישיבה חסר מטרה קצת, אין מטרה אליה צריך להגיע. המטרה היא להיות למדן, להיות מעמיק, זו לא מטרה מספיק מוגדרת וברורה, זה מופשט מידי. זו הנקודה הנוספת עליה אתה מדבר, סטודנט יוצא ביד עם תעודה, לעומתו בחור ישיבה להבדיל, גומר את הישיבה ללא תואר וללא תעודה. זה בהחלט לא פשוט. זה מחיר מסוים שנתנו עבור ההחלטה ללמוד בחיי הבחרות לימוד עיוני מעמיק ולא לימודי הלכה המובילים לתעודת סמיכה. אך חשוב לדעת יש בלימודי תעודה חיסרון גדול, אני מכיר אנשים רבים שבחרו בגיל צעיר במסלול של לימודי תעודה, הם למדו ונבחנו מבחנים ברבנות ומשך כמה שנים למדו בהתמדה גדולה. וכשהם עברו את המבחנים הם הפסיקו ללמוד, הם הפכו לעמי ארצות כי מהר מאד הם שכחו את הלימוד שהם למדו למבחן. לעומת זאת מי שלומד בישיבה ומתחבר ללימוד, כל כך אוהב את הלימוד כך שזה יכול להוביל אותו בהמשך גם ללימודי הלכה, הוא יוכל להבחן ולקבל סמיכה, ולהמשיך ללמוד ולעסוק בתורה, אהבתו ללימוד תגרום שגם כשהוא יקבל תעודה הוא ימשיך ללמוד כי סמיכת חכמים ליה הוא שאף לא הייתה מטרת חייו, מטרת חייו הוא לימוד התורה אשר באהבתו את לימוד התורה ישקע בו כל חייו. ובכן, שאלת "מה יצא מכל החשבון שעשיתי בתוספות, ונקודת המחלוקת שהצלחתי להגדיר בין רש"י לתוס'?", ובכן כל דיוק, כל אבחנה בין תוספות לרש"י, כל העמקה, גורמת לאדם להיות עמוק יותר, היא מקנה באדם יכולת הכרעה. שום דבר לא מיותר, כל תוספת העמקה ולימוד עיוני יקנה לך יכולת בהמשך ללמוד סוגיות בהלכה ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ככל שתלמד יותר תאמן את מוחך ותוכל להסיק מסקנות יותר במהירות, תהיה מיומן יותר ויהי ויכולותיך הלימודיים, ויכולת ההכרעה שלך גדול יותר. לימוד הלכה אינו מסלול "בדיעבד" הפוך, המטרה האמתית היא ללמוד תורה בעיון ולאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. אך בשביל להיות מוכן לכך יש צורך של בנייה, כאשר היסודות יהיו חזקים מספיק, כאשר הם יהיו מוצבים במקום הנכון והראוי, יכול להיבנות עליו מבנה ראוי וגדול, הכולל לימוד סוגיות בעיון מעמיק ולאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. ולא זו בלבד, לימוד סוגיות בעיון מעמיק כל כך, יוצר בהמשך גם יכולת ללמד סוגיות עמוקות בעבודת ה'. וכך תוכל ללמוד והשכיל, ולדעת את ה'. וכלשון הכתוב "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל". לסיום חשוב לי לומר, ההתעוררות שלך לנושא מלמדת אולי כי באמת אתה מתאים יותר ללימוד הלכתי, ואתה יכול גם כעת בהיותך בחור להתחיל להכשיר את עצמך לכיוון הזה. אני מכיר מי שבהיותו בחור בישיבת פוניבז' שאל את מרן הגאון רבי נסים קרליץ זצ"ל איך ישקיע בלימוד הלכה, רבי נסים זצ"ל שאל אותו מה למדו בישיבה בזמן האחרון, הבחור ענה לו שלמדו מסכת נדרים, אמר לו הרב זצ"ל שילמד טור בית יוסף ושולחן ערוך עם נושאי כלים של הלכות נדרים. הוא היה מופתע הוא היה בטוח שהוא ידבר איתו על קביעת זמן ללימוד משנה ברורה, אך רבי נסים לימד אותו שלא אמור להיות נתק כזה, לימוד הלכה אמתי אמור להיות קשור ללימוד העיוני, גם אם זה קשה ומורכב. קשה להחליט לעשות לבד דבר אחר ממה שכולם עושים, אך סוד ההצלחה טמון בכך, רק אנשים שעשו מה שנכון להם, הצליחו לעלות מעלה מעלה ולעשות את הראוי להם, כמובן הכל מתוך התייעצות עם תלמידי חכמים מובהקים. ועוד דבר אחד, פעמים וישנה תחושה כי התורה גדולה כל כך, זה בלתי נשלט "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" (איוב יא, ט, וראה עירובין כא, א), ישנה תחושה של ננס העומד בין ענקים, התורה הגדולה עם כל העומק שבה, וכי אוכל להשתלט עליה? האם הלימוד שלי רלוונטי? האם יש סיכוי שאני הקטן אוכל אי פעם ללמוד כראוי ולאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא? ובכן, התורה הקדושה ניתנה לנו הקטנים!!! ללמוד בה ולהבין אותה ולהסיק ממנה מסקנות. פעמים ובתחילת הדרך הדבר נראה בלתי ישים, אך כל שנה של לימוד, כל משבר… מוסיף יכולת, נעשים מיומנים יותר, וממילא בעלי יכולת ללמוד וללמד להבין ולאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. לדעת מתוך התורה את דבר ה', את הרלוונטיות של התורה לכל תחומי החיים. חשוב לי לומר, דיברתי הרבה מהפן התאורטי של שאלתך, יתכן ותרצה יותר הדרכה והסבר מה לעשות מחר… או יותר נכון מה לעשות היום… אני כאן בשבילך להמשך שיחות על הנושא, דבריי אלו אינם אלא פתיח למבט אחר, על הרלוונטיות שבתכנית הלימודים שבעולם הישיבות, ועל המטרה של הלימוד. פעמים ושאלות כאלו על מטרת הלימוד מלוות בתחושה של יובש, וחוסר ענין, בכדי להחיות מחדש ולרענן את הרצון הכביר ללימוד התורה יש פעמים צורך להדרכה מעשית יותר, אם במקרה יש לך צורך בכך, אם אתה צריך יותר פרקטיקה, אני כאן בשבילך, בכתובת האימייל המצורפת. אסיים מעין הפתיחה, ואברכך שתזכה להיות מורה הוראה בישראל. בברכה מרובה שלמה [email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. התשובה של שלמה מעולה. למדתי ממנה הרבה והתחזקתי. יישר כח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן