שואל יקר

ניכר עליך שהנך אדם מעמיק, ובוחן את בעולם בעין פקוחה.

אתה שם לב שהרבה אנשים לומדים תורה יומם ולילה, ולמרות זאת התורה לא משפיעה עליהם.

מצד שני – ידועים דברי המדרש רבה על מגילת איכה:

"ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי: כתיב (ירמיהו ט"ז, י"א) "ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו ". הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב. רב הונא אמר: למוד תורה אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".

כתוב במפורש במדרש שהמאור שבתורה מחזיר את האדם למוטב ואפילו אם הוא לומד שלא לשמה.

וכיצד יתכן שבמציאות אנחנו רואים שלא כל מי שלומד תורה, המאור שבה מחזירו למוטב?

מכיוון שאני רואה שאתה בחור מעמיק, אני רוצה ללמוד אתך את המדרש בצורה למדנית:

"למד תורה אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".

אם נעמיק במילים האלו נראה שטמון בהם שאלה ותשובה.

לרב הונא הייתה מחשבה שאולי אדם שלומד "שלא לשמה", מוטב לו שלא ילמד בכלל. רב הונא מבין שלימוד תורה שלא לשמה, הוא לא רק חסר טעם, אלא אפילו "פגום".

ולמרות זאת, חזור רב הונא וקובע שעדיין עדיף שילמד אפילו "שלא לשמה", ובאותה שורה הוא כותב את הסיבה: שמתוך לימוד שלא לשמה מגיע ללימוד לשמה.

הוא לא אומר שהלימוד של לא לשמה הוא מספיק חשוב למרות שהוא "שלא לשמה".

הוא עדיין חושב שלימוד שלא לשמה הוא לימוד פגום, אבל הוא רואה בו את האמצעי הראוי ללימוד תורה לשמה.

אם כן טמונה כאן תשובה לשאלה הראשונה שלך. יתכן שאדם ילמד תורה כל חייו, ועדיין המאור שבה לא יחזירו למוטב, וזאת מכיוון שהוא לומד שלא לשמה.

אך הדברים עדיין אינם ברורים – הרי רב הונא מבטיח שאדם שלומד תורה שלא לשמה יגיע בסופו של דבר ללימוד לשמה, וכיצד אותם אנשים לומדים כל החיים ולא מגיעים למצב של לימוד תורה לשמה?

אני רוצה להראות לך מה כתבו 3 מגדולי הדורות האחרונים על צורת לימוד התורה שלא לשמה.

הגאון מוילנא כותב ש"מה שאמרו: 'לעולם יעסוק אדם במצוות אפי' שלא לשמה כו" היינו שאינו מכוין לשום דבר, רק מנהג אבותיו בידיו, אבל לא במי שעיקר לימודו לשם כבוד. וכן, אם היצר מסית אותו שלא ללמד כלל, ואם ירצה ללמד לשמה לא יכול לעמוד במלחמת היצר, אזי יתחיל ללמד אף שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה" (אבן שלמה, פרק ח').

וגדול תלמידיו ר' חיים מוואלוז'ין שכל עולם הישיבות צועד בעקבותיו, כותב ש "ושמא יאמר האדם: מאחר שאי אפשר לו שתחילת למודו יהיה לשמה, ושלא לשמה לבד ענשו גדול, אם כן ישב בטל ולא ילמוד, ועל זה אמרו ודלא יליף קטלא חיב, וצריך ללמוד אף אם יהיה לפעמים שלא לשם שמים רק שיראה שמזה יבוא אחר כך לשמה, כמאמר חז"ל (פסחים נ:) 'לעולם יעסוק אדם כו' אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה', רוצה לומר, שילמוד אפילו שלא לשמה, אך על זה האופן והכונה – שמתוך כך יבוא לידי מדריגת לשמה"(פרוש "רוח חיים" על פרקי אבות, פרק א')

והרב דסלר שהעמיק בסוגיא ומדבר עליה רבות ב"מכתב מאליהו", כותב ש "מתוך שלא לשמה בא לשמה', אולם צריך לדעת שאם אדם לא ישתדל לכון את מעשיו כדי להגיע אל ה"לשמה", מעצמו לא יבוא, אפשר לאדם להרבות במצוות ובמעשים טובים כל ימי חייו, ולא לזוז אף במשהו לכיוון הפנימי וה"לא לשמה" ישאר בלי שינוי" (מכתב מאליהו חלק ג' עמוד 118)

אם נסכם את דבריהם נראה שלימוד תורה שלא לשמה הוא לימוד פגום ובעייתי, ולמרות זאת עדיף ללמוד שלא לשמה מלא ללמוד בכלל.

אך גם לימוד תורה באופן של שלא לשמה, הוא גם לימוד שצריך כוונה מסוימת והיא ללמוד כדי להגיע ללימוד לשמה, ועם מטרה בשלא לשמה לזכות וללמוד לשמה.

והלומד תורה שלא לשמה, והוא לא שואף להגיע ללימוד לשמה אלא אך לשם כבוד, התורה לא תחזירו למוטב. וכמו שאמרו חכמים – לא זכה נעשה לו סם המוות, שהתורה עצמה נהפכת ונהיית עבורו סם המוות – וזה במקרה שלומדים שלא לשמה, ואין בכוונתו של הלומד להגיע בסוף ללימוד לשמה.

אם תעיין ברב דסלר תראה שהוא מסביר שאי אפשר בכלל להגיע ללימוד תורה לשמה, אם לא מתחילים ללמוד שלא לשמה. והדרך היחידה ללמוד תורה לשמה, היא אך דרך לימוד שלא לשמה.

ולכן הלימוד שלא לשמה הרצוי הוא לימוד שלא לשמה, אך עם מטרה להגיע ללימוד תורה לשמה.

כשלומדים תורה לשמה, התורה מחברת את האדם לבוראו.

גם לימודי נזיקין, כתובות, נזיר, או כל מסכת אחרת שכנראה לא תלמד אותה למעשה היא עדיין תורת השם, ומחברת את האדם לבוראו.

מסופר על משה רבינו שהתווכח עם המלאכים מי יקבל התורה.

מדוע לא הוצגה שם פשרה? גם משה ועם ישראל, וגם המלאכים?!

התשובה היא שקב"ה ואורייתא חד הוא, והלומד תורה הקב"ה יושב ושונה כנגדו.

ואת החיבור לקב"ה שזו מטרת לימוד התורה אפשר לקבל בין על ידי הלכות שבת, ובין על ידי פלפולי הגמרא.

וככל שיותר מעמיקים בשכל, וחושבים מה הקב"ה רוצה בשכל שלנו, השכל שלנו הולך ונהיה שכל אלוקי.

ומכיוון שזו הדרך להדבק בבורא, גדולי הדורות האחרונים וראשי הישיבות קבעו את עיקר הלימוד בהוויות אביי ורבא, כדי שנחבר את שכלנו בשכל האלוקי על ידי עיון בתורה.

אני מברך אותך שתצליח בלימוד התורה, ושתזכה ללמוד תורה לשמה, ותרגיש תמיד את המאור שבתורה!

ישראל ג.