דלג לתוכן
שבוע טוב!
אני נשואה עם 3 ילדים קטנים
הזוגיות שלנו לא טובה, הארוחות המשפחתיות היחידות שלנו הם בשבתות ולעיתים גם זה לא- אם בעלי במצב רוח לא משהו או שהוא נוטר לי על משהו הוא פורש ומחליט לא לאכול אתנו סעודת שבת (אני מצדי הכנתי שבת,השולחן ערוך, עם סלטים,האוכל על הפלטה וכו).
כשזה קורה אני מנסה להכיל זאת (חושבת על בעלי בלבי-“בעיה שלך”) ומשתדלת לאכול עם הילדים בשמחה כדי לכבד את השבת.
לגבי ליל הסדר יש לי אפשרות לנסוע להורים שלי – אבל סיכוי קטן מאוד שבעלי יצטרף כי הוא לא מרגיש שם נח והיחסים עם הורי ‘לא משהו’ וגם הוא לפעמים לא אוהב את האוכל או לא סומך על הכשרות.
מצד אחד- אצל הורי הכל מסודר יפה, שרים את ההגדה ומשתפים את הילדים, יש גינה יפה ונעימה ואווירה משפחתית.
מצד שני אני לא מרגישה שם חירות כי יש כללים נוקשים של סדר ונקיון והרבה פעמים יש הערות בצורת ביקורת לי/לילדים/לבעלי אם הוא נמצא.
כלומר אם אסע להורי- אצטרך להכיל ביקורת ולפעמים הביקורת גורמת לי לכעס על הורי.
אפשרות נוספת היא להישאר בבית ולקוות שהאיש גם ישתף פעולה בערב ליל הסדר לפחות ולהשלים עם זה שבבוקר אולי נאכל בנפרד (יש פה אפשרויות נוספות של בית חבד אבל ממש לא רוצה להרגיש כ’כל דיכפין’ בליל הסדר).
בקיצור-בביתי שלי אולי כן אחוש חירות אבל ייתכן שברגע האחרון האיש יחליט גם את ליל הסדר לעשות בבית חבד ואז הילדים לפעמים רוצים ללכת איתו ולפעמים נשארים איתי. אז זה קצת הימור (כשאני שואלת אותו היכן הוא רוצה להיות בליל הסדר התשובה השגורה היא ‘לא יודע’. )
הבוקר בסעודת השבת (לבד עם הילדים) פתאום התחשק לי לנסוע להורים ושהוא באמת יעשה מה שהוא רוצה (רוצה-יצטרף, לא רוצה- יפרוש ויסתדר לבד).
קצת קשה לי להחליט כי בתור נשואה אני מעוניינת בליל סדר משפחתי של כולם יחד עם בעלי. מצד שני אם לא מובטח לי שהוא יצטרף וישתף פעולה וינהל את הסדר אז אולי עדיף לי קצת להוריד ראש מבחינת גאווה ולהיות אצל הורים שלי , להרגיש שם משפחתיות ולהכיל ביקורת אם תהיה.
אשמח לשמוע צד נוסף בשיקולים אם יש.
שבוע טוב!!
תגובה אחת
יישר כח לאביאל על התשובה המצויינת.
אבקש לציין נקודה שמצאה חן בעיני בשאלתך. מסתבר שבעלך אינו משתף פעולה ואינו ממלא את מקומו כראש המשפחה וכאחראי על שולחן שבת ואספקטים נוספים. נשים רבות במצב כזה נותרות חסרות אונים ותלויות בחסדיו ובמצב רוחו של הבעל מתוך תקווה מתנדנדת שאולי, אולי הפעם יהיה טוב יותר.
אולם את נוטלת את המושכות לידייך. ירצה – ישתתף, לא ירצה – יש לך פתרונות אחרים שאת מיישמת באופן עצמאי ועל דעתך, לטובתך ולטובת ילדייך. מגיע לך יישר כח גדול על הגישה הזו. אין בדברייך גם נימה של כעס או שנאה כלפי בעלך, אלא איבחון בריא של המצב וקבלת ההחלטה הנכונה ביותר עבורך. המשיכי כך.
אינני מכיר לא אותך ולא את בעלך. אני מאמין שמצאת בו איכויות מיוחדות שבגללן נשאת לו, וכנראה גם היום יש בלבך מקום עבורו. כנראה שהוא אדם טוב ביסודו. דווקא הגישה הזו שלך שאיננה ממתינה לו ואיננה תלויה בו עשויה להביא אולי לשיפור ביחסים ביניכם, ואני מקווה שכך אכן יהיה.
פסח כשר ושמח!