The Butterfly Button
ליל הסדר ביחד או לבד

שאלה מקטגוריה:

שבוע טוב!
אני נשואה עם 3 ילדים קטנים
הזוגיות שלנו לא טובה, הארוחות המשפחתיות היחידות שלנו הם בשבתות ולעיתים גם זה לא- אם בעלי במצב רוח לא משהו או שהוא נוטר לי על משהו הוא פורש ומחליט לא לאכול אתנו סעודת שבת (אני מצדי הכנתי שבת,השולחן ערוך, עם סלטים,האוכל על הפלטה וכו).
כשזה קורה אני מנסה להכיל זאת (חושבת על בעלי בלבי-"בעיה שלך") ומשתדלת לאכול עם הילדים בשמחה כדי לכבד את השבת.

לגבי ליל הסדר יש לי אפשרות לנסוע להורים שלי – אבל סיכוי קטן מאוד שבעלי יצטרף כי הוא לא מרגיש שם נח והיחסים עם הורי 'לא משהו' וגם הוא לפעמים לא אוהב את האוכל או לא סומך על הכשרות.

מצד אחד- אצל הורי הכל מסודר יפה, שרים את ההגדה ומשתפים את הילדים, יש גינה יפה ונעימה ואווירה משפחתית.
מצד שני אני לא מרגישה שם חירות כי יש כללים נוקשים של סדר ונקיון והרבה פעמים יש הערות בצורת ביקורת לי/לילדים/לבעלי אם הוא נמצא.
כלומר אם אסע להורי- אצטרך להכיל ביקורת ולפעמים הביקורת גורמת לי לכעס על הורי.

אפשרות נוספת היא להישאר בבית ולקוות שהאיש גם ישתף פעולה בערב ליל הסדר לפחות ולהשלים עם זה שבבוקר אולי נאכל בנפרד (יש פה אפשרויות נוספות של בית חבד אבל ממש לא רוצה להרגיש כ'כל דיכפין' בליל הסדר).

 

בקיצור-בביתי שלי אולי כן אחוש חירות אבל ייתכן שברגע האחרון האיש יחליט גם את ליל הסדר לעשות בבית חבד ואז הילדים לפעמים רוצים ללכת איתו ולפעמים נשארים איתי. אז זה קצת הימור (כשאני שואלת אותו היכן הוא רוצה להיות בליל הסדר התשובה השגורה היא 'לא יודע'. )

הבוקר בסעודת השבת (לבד עם הילדים) פתאום התחשק לי לנסוע להורים ושהוא באמת יעשה מה שהוא רוצה (רוצה-יצטרף, לא רוצה- יפרוש ויסתדר לבד).

קצת קשה לי להחליט כי בתור נשואה אני מעוניינת בליל סדר משפחתי של כולם יחד עם בעלי. מצד שני אם לא מובטח לי שהוא יצטרף וישתף פעולה וינהל את הסדר אז אולי עדיף לי קצת להוריד ראש מבחינת גאווה ולהיות אצל הורים שלי , להרגיש שם משפחתיות ולהכיל ביקורת אם תהיה.

אשמח לשמוע צד נוסף בשיקולים אם יש.
שבוע טוב!!

תשובה:

שלום וברכה לשואלת,

כאב לי לקרוא את דברייך. רק המילים "הזוגיות שלנו לא טובה" יש בהן כדי לגרום ללב להחסיר פעימה. בעיות בזוגיות – למי אין? אבל "זוגיות לא טובה" חד וחלק, זה בהחלט לא תקין. לא מגיע לך, ולא לאף אחת. התרגשתי לקרוא על התנהגותך לאחר שהוא פורש מן הסעודה. הניסיון שלך להכיל אותו ואת התנהגותו, והכוחות שלך לסעוד עם הילדים בשמחה לכבוד שבת – ראויים להערצה!

אהיה מוכרח לקצר, למרות שיש צורך להאריך, ובקצרה אציין שהסוגיה של ליל הסדר היא רק נושא קטן מתוך מכלול שלם שאת נמצאת בתוכו. האם את לא רואה צורך לבחון את הזוגיות שלך מחדש? כלומר, לבקש עזרה? לא יתכן שתמשיכי לחיות כפי שאת חיה בתקופה זו, אפילו לא יום אחד. עליכם לגשת לייעוץ זוגי, ויפה שעה אחת קודם!

את מתארת שבתות בהן הכל מוכן והוא אינו מצטרף לסעודה. אני משער שהוא אינו שותף כלל להכנות לשבת, האם זה נכון? האם להכנות לפסח הוא שותף?

לשאלתך, האם ליסוע להורייך לשבת או להישאר בבית? את השיקולים ליסוע להורייך אין צורך להסביר, כמדומני, כי זו ברירת המחדל הפשוטה יותר. לעומת זאת, השיקולים שאת מציגה לטובת ההישארות בבית הם שניים: א) העדר ביקורת ותחושת חירות מסויימת. ב) משפחתיות במידה ובעלך ישתתף בסדר. אם הבנתי נכון את הדברים אזי נראה לי ששני שיקולים אלו בטלים לעומת מעלת הסדר בבית הורייך. ראשית, בנות רבות אינן מרגישות בנוח בבית הוריהן (לשון זכר כולל לשון נקבה) מסיבות שונות. הקושי והביקורת בענייני סדר וניקיון אף הם מצויים בהחלט. זו התמודדות נורמלית שעלייך לסבול ולנסות להסתדר עפ"י ניסיון העבר מה מפריע להורייך וכיצד ניתן למנוע את העימותים לפני שיווצרו.

השיקול של המשפחתיות במידה ובעלך ישתתף בסדר, אף הוא בטל ומבוטל לכאורה, שהלא ראשית כל יתכן שהוא לא ישתתף בו. אם בסעודת שבת רגילה הוא מוצא תירוצים לא להשתתף בטענות שונות ומשונות, בוודאי שהוא ימצא כאלו לקראת ערב כה מורכב וטעון כליל הסדר, תוך כדי כל ההכנות הקדחתניות, הילדים שמפזרים שקדי מרק על הספה מיד אחרי בדיקת חמץ, הזרוע שנשרפה על האש במקום להיצלות, וכן הלאה… גם חשש העדרות מסעודת הבוקר יש בו כדי להטות את הכף לטובת בית הורייך.

סיבה נוספת היא, שאם כל הכאב שבדבר עלי לומר לך שהאיש שנשא אותך לאשה אולי משובץ במשבצת "בעלה של…" ו"אבא של…" בעיני הסובבים, אבל במציאות הוא אינו מתפקד לא כבעל ולא כאבא (מה גורם לכך? כיצד אפשר לצאת מהמצב הזה? את זה עלייך לבחון בעזרת איש מקצוע. לא חברה ולא קרובת משפחה בעלת אמוציות). לכן איני רואה חשיבות יתירה לשהות עמו בחג תחת קורת גג אחת.

לא נותר אלא לברכך בחג שמח במיוחד,

ובתחושת חרות אמיתית.

בברכה,

אביאל

 

נ.ב. אם יש צורך לדון בנקודה מסויימת תוכלי לשלוח שוב שאלה לכתובת של 'אקשיבה' ([email protected]) והיא תופנה אליי.

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. יישר כח לאביאל על התשובה המצויינת.

    אבקש לציין נקודה שמצאה חן בעיני בשאלתך. מסתבר שבעלך אינו משתף פעולה ואינו ממלא את מקומו כראש המשפחה וכאחראי על שולחן שבת ואספקטים נוספים. נשים רבות במצב כזה נותרות חסרות אונים ותלויות בחסדיו ובמצב רוחו של הבעל מתוך תקווה מתנדנדת שאולי, אולי הפעם יהיה טוב יותר.

    אולם את נוטלת את המושכות לידייך. ירצה – ישתתף, לא ירצה – יש לך פתרונות אחרים שאת מיישמת באופן עצמאי ועל דעתך, לטובתך ולטובת ילדייך. מגיע לך יישר כח גדול על הגישה הזו. אין בדברייך גם נימה של כעס או שנאה כלפי בעלך, אלא איבחון בריא של המצב וקבלת ההחלטה הנכונה ביותר עבורך. המשיכי כך.

    אינני מכיר לא אותך ולא את בעלך. אני מאמין שמצאת בו איכויות מיוחדות שבגללן נשאת לו, וכנראה גם היום יש בלבך מקום עבורו. כנראה שהוא אדם טוב ביסודו. דווקא הגישה הזו שלך שאיננה ממתינה לו ואיננה תלויה בו עשויה להביא אולי לשיפור ביחסים ביניכם, ואני מקווה שכך אכן יהיה.

    פסח כשר ושמח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני ובעלי הפוכים בכל תחום!
היי שלום וברכה ותודה מראש על המענה מפיכם. תבורכו על המיזם הזה. אני נשואה כ4 חודשים ב"ה. אני באופיי טיפוס פעלתן, אני מחנכת מגיל צעיר, עצמאית ומגיל מאד קטן תמיד הייתי במצב "DOING", יש לי קשב ואני מאד מודעת אליו- ותמיד בעשייה סביבו! לומדת עליו, מחפשת כלים שיעזרו לי, בקיצור...
דכדוך והתמודדות זוגית אחרי לידה
אני כמעט חודש אחרי לידה שביעית ב"ה, הלידה הייתה קשה מאד הפעם, סבלתי הרבה, וגם העיתוי של ערב פסח היה לא קל. חזרתי הביתה לימים של ערב חג, וכיוון שאין משפחה שיכולה לעזור, נעמדתי לגמור בישולים לחג. בעלי ניסה לעזור ככל יכולתו, אבל עדיין העבודה הייתה רבה. באופן כללי הזוגיות...
הפרעת אישיות וקשרים רעילים במשפחה
ראשית יישר כח על האתר החשוב והמועיל לנפש ולנשמה! שאלתי נוגעת באחות שלאחר שנים של קרבה וריחוק ויחסים לא בריאים איתה, הבנתי לאחר חקירה ובדיקה וקריאת חומרים בנושא שיש חשש גדול שמדובר בהפרעת אישיות נרקסיסיטית. היא היתה פוגעת בי רגשית במגוון צורות שהיריעה קצרה מלפרט אותן, היתה מניפולטיבית כלפיי וכשהתרחקתי...
בעלי נפל שוב-מה עכשיו?
כותבת בקצרה- נשואים 13 שנים. 4 ילדים מתוקים ב"ה. לפני כחצי שנה גיליתי שבעלי מתכתב בצאטים ובצאט וידיאו וכו' עם נשים. לצד צפייה באתרים מבחילים הלכנו לרב, הוא בטיפול, אנחנו בטיפול זוגי- והנה שוב זה קרה. הוא צפה בזה שוב. מבחינתי, מיציתי. בעיקר כי אני מבינה שזה לא משהו שישתנה....
קשה לי עם זה שההורים שלי גרושים
לפני מספר שנים הורי התגרשו ובאותם השנים הראשונות לא היה לי עם זה בעיה כיוון שהם אנשים גדולים וזה ההחלטה שלהם, גם לאורך כל הדרך ההורים שלי תמיד הזכירו לי שהם אוהבים אותנו (הילדים). אבל כרגע כל פעם שאני נזכרת שהם כבר גרושים…. אני לא מפסיקה לבכות ולקוות שזה לא...
מתיש אותי להצטרך כל כך את בעלי
היי אני שופכת פה מלל מקווה שיהיה ברור אני פשוט שופכת כל מה שאני מרגישה בלי סדר מסוים אני מרגישה שאני נמצאת עם בעלי אבל יש חומה שקופה ביננו כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לו אבל לא אומרת, מרוב חוסר זמן ועבודה קשה, אנחנו פשוט לא מוצאים זמן...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן