שלום פונה יקרה,

משאלתך אני לומדת כי הנך אישה טובה ורגישה, אוהבת לעזור, ובאמת נקרעת בתוכה בין שתי חובות מוסריות אשר היא רואה לנגד עיניה; טובת בנותיה, מול עזרה לגרוש שלה המתקשה לשלם את דמי המזונות. הרשי לי להביע את הערכתי בפניך, על היכולת שלך לראות את ‘גרושך’ כבן אדם, הזקוק לעזרה, ולשקול באמת ובתמים לסייע לו, למרות שאני מבינה משאלתך שאין הוא ‘הגרוש האידיאלי’. הוא איננו משלם מזונות לבנותיו (ואת נאלצת לגבותם דרך הביטוח הלאומי) והדרך שבה הוא מגיב לסרובך, גם היא נותנת לי רמז על התנהגותו במהלך הנישואין, כל אימת שבקשותיו לא נענו על ידך.

עם כל זאת, את מצליחה לא לנטור לו טינה, לא לסרב לבקשתו כי ‘לא מגיע לך שבכלל אשקול בקשתך זו’, אלא את באמת ובתמים נקרעת בתוכך מתוך דילמה מוסרית אמיתית, טובתו של מי עליך לשים לנגד עיניך (בנותיך, (שהם גם בנותיו) מול הסיוע לו במצוקתו.

לשאלה זו יש היבטים משפטיים שראוי להתייעץ עם עורך דין בדיני משפחה העוסק בתחום ויכנס לפרטי הפרטים של סיפורך במלוא מורכבותו, כדי לבחון האם יש סיכוי שאם תסרבי לו, הוא יפנה לבית הדין או לבית המשפט וישיג את ‘ההנחה’ שהוא מבקש באמצעים משפטיים. אם לאור הנסיבות כולן, ואחרי ששניכם תאלצו לשלם כסף לעורך דין שייצג אתכם, יתכן ויש לתביעתו סיכוי, אזי כדאי לשקול את תשובתי בהמשך מחדש.

ברמה הבסיסית אציין כי כפי העולה מן הפרטים שצויינו, (וראוי כפי שאמרתי להתייעץ עם עורך דין ולא להסתפק בדברים האמורים) הוא אינו יכול לכפות עליך לעשות ויתור זה.  סכום ל 1200 ₪ למזונות הינו הסכום המינימלי שגם בית הדין (ולא רק בית משפט) מטיל על אב, אפילו הוא אברך, כדי לזון את ילדיו. מגילך, אני יכולה גם לשער פחות או יותר גם את גילו, ובגיל זה נדרש אדם לקחת אחריות על משפחתו, ואף לחדול מלהיות ‘אברך’ במידת הצורך. לשבת וללמוד רק תורה ולא לשאת בעול פרנסת הילדים זהו ‘לוקסוס’ שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו, בטח לא על חשבון ילדיו הקטינים (שהם בגיל של ‘קטני קטנים’ ולפי ההלכה, חובת פרנסתם מוטלת בתקופה זו על האב באופן אבסולוטי).

העובדה שהוא אינו משלם מזונות כלל, ואת נאלצת לגבותם דרך הביטוח הלאומי אף היא לא עומדת לזכותו. כדי להיות זכאית לקצבת מזונות מהמוסד לביטוח לאומי עליך לעמוד בקריטריונים של ‘רמת עניות’ מסויימת, ואינך יכולה להרויח מעבר לרף מסויים. (אינך יכולה להחזיק רכב, או לנסוע לחו”ל וכדו’). עובדה זו מלמדת אותי כי גם משכורתך אינה גבוהה כלל, וביום שתרויחי מעבר לרף מסויים, אף תשלל ממך הזכות לקבל את דמי המזונות דרכם, ותאלצי לרדוף אחרי הגרוש שלך באמצעות ההוצל”פ. זו גם סיבה שלא למהר ולוותר על חלק מדמי המזונות הנמוכים בלאו הכי.

עוד יצוין כי חובתו לשלם את המזונות מסתיימים בגיל 18 בד”כ, ובמחוזותינו, זהו גיל שבו ילדה חרדית הולכת לסמינר, הוצאותיה גדלות לאין שיעור (ביגוד, קוסמטיקה ולימודים) ואת תאלצי לשאת לבדך בכל צרכיה.

גם במידה והיא תנשא, הרי שאם בעלך לא ישתתף בהוצאות החתונה ‘מרצונו הטוב’ שעד היום הוא לא הוכיח אותו כלל, הרי ששוב תאלצי לשאת בכל הוצאותיה בעצמך.

כל הנקודות הללו שאני מעלה נועדו לסבר את אוזנך, אשר כפי שחשת בעצמך, הדאגה לכיסך, איננה דאגה אגואיסטית לצרכיך, אלא לצרכי הילדות כפי שהם צפויים להיות. כל ויתור, עשוי להשליך ישירות על יכולתך לספק להן בעתיד את צורכיהן, כאשר אביהן לא מגלה מעצמו יתר ‘אחריות’ כלפיהן, עובדה המעצימה את חובתך וזכותך לדאוג להן ולא להיות ‘לארג’ית’ על חשבונן. אין לי ספק שהוא מרשה לעצמו לנהוג באופן זה, רק משום שהוא מכיר אותך, והוא יודע שאת טיפוס אחראי, ולא תתני לבנותיו להיות רעבות ללחם או שיחסר להן דבר. אזי, באי הסכמתך לבקשתו, למרות הקושי שלו לקבל את סרובך, את משדרת לו את הביטחון שכל עוד הבנות בחזקתך, את תדאגי כלביאה המגינה על גוריה, למלא את כל מחסורן, ואי ויתורך נובע אך ורק מתוך אותה דאגה כנה להן, שבגינה גם הוא עצמו ישן טוב בלילה בידיעה שבנותיו מוגנות, ולא חסר להן דבר.

יחד עם זאת, מערכת היחסים בינך לבין גרושך הינה חשובה גם כדי להתנהל מולו, וגם לטובת הבנות שהמתיחות ביניכם עשויה להשפיע על רגשותיהן ורגישותן. חשוב מאד, שלמרות תגובתו הלא אדיבה לסרובך, תלמדי עליו זכות שזו היא תגובה שנובעת מחסור אונים כלפי המצב, ואל תתני לה להיות חוליה ראשונה בשרשרת של התנהגות משפילה הדדית ביניכם.

עמדי על דעתך שלמען הילדות ולרווחתן, את נאלצת לסרב לבקשה, אך היי לארג’ית ונדיבה בכל הנוגע לבקשות אחרות שאינן עולות כסף. גמישות בבקשות הקשורות בהסדרי הראיה, השלמה הוגנת של ביקורים שבוטלו, עדכון רציף בכל הנוגע לבריאותן ולחינוכן, ובכלל- לתת לו את מלוא הכבוד המגיע לו כאביהן של הילדות (ומיותר לציין שלא לדבר בגנותו באוזני הבנות, או למתוח ביקורת על התנגותו באזניהן). יתכן שדווקא יחס מכבד מצידך בכל התחומים האחרים ירככו את הסיטואציה הלא נעימה שהייתה ביניכם, יהפכו אותו למעורב יותר בגידולן ובהחלטות הקשורות לחינוכן,  ויעמיקו גם את תחושת האחריות כלפיהן, כדי שירצה להתאמץ יותר עבורן.

מערכת יחסים טובה ובריאה בין בני זוג גרושים היא מתכון לחסכון בהרבה כאבי לב, וגם מהווה דוגמא חיובית לחינוך הילדים, שמקבלים מסר לפיו, מה שלא קורה ביניכם, יש גבולות של התנהגות מכבדת שאין לחצות, עובדה שתגרום גם להן להתנהג בכבוד אל שני הוריהם, גם אם כל אחד מבטא את דאגתו ואהבתו להן בדרך שונה.

אני חוזרת ומבקשת לא לראות בדברי תחליף ליעוץ משפטי, אלא טיפים כלליים בלבד להתנהלות נכונה בסיטואציה כפי שהיא ודאי מתוארת באופן חלקי בתוך שאלתך.

ורדית

yvradv@gmail.com