שלום ליהודית חובבת היופי
איזה כיף לך!!!
אוהבת יופי –משמע אוהבת צבעים וצורות ,טקסטורות ושילובים. מתענגת על חלונות ראווה ושמחה בשקיות טומנות סוד ובד.
אוהבת יופי-סימן שאת מחוברת אל החיים, אל עולמו המופלא של הבורא על שלל מתנותיו וגווניו.
חוש אסתטי מפותח הוא מתת שמיים כמו כל כשרון אחר ואני מקווה שאת זוכרת לומר עליו תודה רבה יחד עם מודה אני וברוך אתה.
עכשיו את בטח אומרת לעצמך עוד רגע יבוא ה”אבל ” ויכתבו פה שורות של כל כבודה בת מלך פנימה.
אז אני לא אצטט עכשיו מזמירותיו של דווד המלך אלא אבקש ממך לעשות את הניסוי הבא (אינני ממציאה עכשיו את הגלגל, את מכירה אותו בוודאי בווריאציה כזו או אחרת).
עצמי עיניים ,יהודית יקרה ,וחשבי על כל מה שאת רוצה אבל אסור לך באיסור חמור לחשוב על פילים מעופפים בצבע כתום גזר. ממש ממש אסור לך לחלוטין לחשוב עליהם .לא על החדק, בשום אופן לא על האזניים הגדולות ואוי לך אם תדמייני את הניבים הארוכים.
עצמת?
בכנות-נכון שראית מול עינייך להקת פילים ג’ינג’ית מעופפת על רקע שקיעה כתומה?.
מה הבעיה שלך יהודית? באמת מדוע לא הצלחת לחשוב על סלקים סגולים? או על המורה המקסימה לביולוגיה או להגות בערימת הכלים שאת צריכה לשטוף?( או לפתור משוואה במתמטיקה או לשיר מקימי מעפר דל… או להזכר שאת חייבת לקנות תמיסה לעדשות מגע שלך…).
הניסוי הפשוט הזה מדגים בפשטות מרגיזה את העקרון שאי אפשר להם לשני מלכים לשלוט בכתר אחד. זה התחיל בירח שנבהל מכך שהשמש תכנס לו לטריטוריה ,ממשיך בקין והבל ומתפרס גם אל תוך התודעה האנושית כולה. אין אפשרות שהנפש והמוח יהיו עסוקים בו זמנית בשתי ענינים.(יוצאות דופן- אמהות שמחתלות תינוק תוך כדי הקראת רשימת מכולת ופקודות לסילוק הקפלה במידי וסימון לבכורה בפנטומימה הסטרית שתגיד לשויגר בטלפון שהיא יצאה לסידורים חשובים).
מטבע היותינו ברואים אנו מוגבלים מאוד במימדים של זמן ומקום ותודעתינו כלואה ביכולת שלה להיות אך ורק במקום אחד בו זמנית . אם עוררנו את מוחך לראות פילים כתומים יקשה עליו עד מאוד לחזות בפרפרים ירוקים.
הלכת לאיבוד? אני כבר חוזרת…
אנשים רבים רואים במצוות הצניעות כלי שנועד לשמור על טוהר מחשבותיו של הגבר,אכן התורה מבקשת שקשר בין איש לאשה יהיה במסגרת של התחיבות הדדית ורצינית ולשם כך אשה מצווה על צניעות ,אולם זהו פן אחד ,מצומצם מאוד של מצוות הצניעות ומי שנותר אך ורק בו דומה לנהג של מכונית מרוץ הנוסע במהירות של פרדה זקנה.
אשה-כמו האיש נבראה משני מימדים .גוף חומרי וחולף הסוגר על נשמה נצחית ואינסופית .מרגע הלידה מתחיל מאבק בין הסוס הדוהר-הלא הוא הגוף,לבין הרוכב המנתב-הלא היא הנפש.
לא רק אנשי תורה ומצוות נתונים למאבק הזה. כל אדם באשר הוא –רוצה לישון ולאכול ולהתענג עד אין קץ בעינוגים פיזיים ומנגד מבקש גם להשיג השגים, לחוש משמעות, ליצור ולחוש סיפוק.
(קחי אותי לדוגמא- אני משתגעת עכשיו לאכול גלידה, ללכת לישון ולסיים לקרוא כתבה סתמית בעיתון ויחד עם זאת ממש רוצה לכתוב לך משהו שיפיס את רוחך ושיתן לי תחושה שאני יודעת לסדר עקרונות במילים.)
מי שאמר והיה העולם והיה האדם ,מי שכלא את הנשמה הנצחית בתוך הגוף החולף תיקן גם עצה או שתיים על מנת להקל מעלינו את המלחמה הקשה.
הוא ציווה על צניעות כדי לתת לנשמה את התפקיד הראשי על במת החיים. כדי לומר לגוף-אתה חשוב ונהדר, אבל אתה שחקן משני בלבד, תן כבוד למלכה הגדולה-הנשמה שחוצבה מן העליונים.
עיסוק מוגזם במראה חיצוני מדגיש את המימד הפיזי (גם אם הוא צנוע לחלוטין) הוא מכוון את התודעה להתרכז יותר ויותר בצבעים וצורות ,דגמים ואופנות (פילים כתומים ,אם תרצי) וכך מפספסת היישות האנושית את ההזדמנות להיות מחוברת לתוכן המהותי של החיים (מי אני ולמה אני כאן? מה אעשה כדי להתפתח מבחינה רוחנית אמיתית. ? כיצד אתרום לסובב? איך אוכל להבין את משמעות העולם הנעלם הזה ?–פרפרים ירוקים בלשון המשל).
אינני יודעת מניין ההרגשה שלך שאם זה מאוד יפה ונראה טוב זה לא מספיק צנוע.(אולי מן ההקפדה במערכות החינוך על אחידות קפדנית בתקנון ,אחידות שמביאה לידי שעמום ותסכול של מתבגרות תאבות עצמאות וביטוי אישי,אך חוסכת כל כך הרבה קנאה ושנאה ועוגמת נפש של תחרות ולחץ חברתי).
אני לא רוצה להכנס לפרטים קטנים של אורך ורוחב כדי לא ליפול שוב למלכודת העיסוק בחיצוני(למרות שלעיתים אין ברירה וחייבים להוריד את הרעיון הגדול לסעיפים ברורים ומפורטים). אני כן מבקשת לשתף אותך בשני מחקרים שלא נערכו על ידי אנשי “משמר התורה” ומסקנותיהם הולכות אחר הדברים שכתבתי לעיל .
המחקר הראשון נערך באוניברסיטת ווסטימנסטר באנגליה בשנת 2014 על ידי פסיכולוג בשם סוואמי והוא בדק את הדימוי העצמי של מתבגרות דתיות שלבושות בצניעות לבין מתבגרות שאין להם קודים מחייבים של לבוש .
המתבגרות הצנועות קיבלו מדדים גבוהים יותר בתחושות של שביעות רצון ובטחון עצמי. הן היו עסוקות בבנית עולם פנימי ופחות לחוצות מדעת הקהל על מבנה גופן ועל האופן שבו חיצוניותן מופגנת ונתפסת בחוץ.
לעומתן ,דיווח המחקר שמתבגרות שאינן “כבולות ” לחוקי צניעות היו מהוססות מאוד ביחס למראה שלהן,ובטוחות הרבה פחות בעצמן ובאישיותן.
המחקר השני נעשה לפני שנים רבות בארצות הברית והוא ביקש לבדוק את המתאם שבין דימוי עצמי ושביעות רצון אישית לבין מספר פריטי הלבוש בארון הבגדים.
מנחשת?
ככל שעלה מספר הבגדים בארון-ירד הדימוי העצמי של הנבדקות
אפשר לכתוב גם הפוך-ככל שהדימוי העצמי היה בשפל כך התפקע הארון מצעיפים ,מעילים וחצאיות( לא בטוח שפליסה כחול באורך 15 סנטימטר…).
יקירתי-הרגשת פחיתות או מעלה לעולם לא נוצרת בגלל שרוולונית בצבע קפה או שמלת קטיפה מהממת . תחושות סיפוק ואושר נגזרות אך ורק מנתינת מקום למימד הנשמתי של חיינו (על מליוני הצורות שלו) ברור שלבוש יפה יוצר תחושה טובה ושמחה וחשוב עד מאוד להתלבש יפה ולהשקיע בבחירת בגד מתאים ומחמיא.אבל מכאן ועד ציפיה שמלתחה בארון תעשה אותך מאושרת –רחוקה מאוד הדרך.
צאי למסע קניות,התאימי ,התלבשי,הוסיפי חגורה ושרשרת וגווני בסרט תואם. השתמשי בחוש האסתטי שלך במידה ראויה ואל תשכחי להקשיב לקריאתה של הנשמה הגדולה שנתן בך אלוקייך שלא תשתתק בין הסאטן לתחרה.
ועוד שורה וחצי על הקוסמטיקאית –ספרית המדהימה שהיתה לי. קראו לה אסתר והיא היתה מתמסרת למראה פני ,לתסרוקתי, ולכל מה שהיה צריך.
היא היתה שתקנית ועמלנית וסרבה לסרק פאות ארוכות מידי כי חשבה שהן מחביאות את הנשמה .וכשבאתי אליה לילה לפני יום חופתי היא אמרה לי שמגיל שש עשרה שלי היא בכל פעם כיוונה שאהיה שמחה ומקובלת על חברותי ונושאת חן בעיני השדכניות שיובילו אותי אל בעלי העתידי .
היא דמעה קלות כשאמרה לי את זה וברכה אותי שאשא תמיד חן בעיני בעלי ובעיני רואי.
אחר זמן קצר חלתה אסתר ומסרה את נשמתה המופלאה לבוראה בפנים שחורות מאוד ומושחתות מכימיקלים שלא הצליחו למגר את המחלה .
אחרי מיטתה ניסיתי לספור ולשחזר את עשרות הפעמים שבהם העיסוק שלה בפני ובמראי החיצוני היו בשבילה עבודת השם הכי פנימית שיש. והייתי בטוחה שבימיה האחרונים היא ידעה שלווה עמוקה ובהירה גם על רקע שחור עורה.
מאחלת לך לחוש את החלק העמוק והשלם של פנימיותך ולרתום את כישורייך האסתטיים למסע בעקבות הנצח
תתחדשי!
אתי
esterzi53@gmail.com
4 תגובות
היי אתי,
התשובה העמוקה והמפורטת שעונה גם לשאלות שהרבה מעבר לבין השורות, גרמה לי לקפוץ על המציאה ולהרחיב את הדיון.
תמיד לימדו אותי בסמינר את הגישה שלך. רק במילים יותר תובעניות ומחייבות, ובנושא שונה.
כי אם אכן ללמוד ולהתקיים לפי הגישה שלך, אזי שאין מקום בחיים להנות לשם ההנאה. לעשות משהו פשוט כי כיף לי לעשות אותו.
אסביר, אותי בסמינר לימדו שאם אדם משקיע בגשמיות, בעולם הזה, משמע שממילא הוא מצמצם את מחשבתו על העולם הבא. המורה הסבירה לנו שאם יש בית שמחולק לפרוזדור ולסלון ברור שאם נרחיב את הפרוזדור הדבר יבוא על חשבון הסלון ולהיפך, וכל אחד צריך לבחור במה להשקיע. והנמשל ברור.
אבל אני ממש לא מוכנה לקבל את הגישה הזו! אני חושבת שאם ה’ נתן לנו עולם כל כך יפה, עם הנאות ורצון להנות, לא הגיוני שכל זה רק כדי להעצים את שכרינו לעולם הבא על כל התגברות. וידועה האמרה שידונו את האדם על כל מה שיכל להנות ולא נהנה.
אני בפירוש חושבת שאפשר להישאר עובד ה’ אמיתי, ויחד עם זאת להנות, ולכייף, ולטייל, רק לשם ההנאה. כי אם אדם עובד את ה’ בכל דרכיו – אז כשהוא יושב על שפת הים, גם בכך הוא ימצא עבודת ה’.
ולפי כל האמור- אני לכאורה סותרת את כל תשובתך.
אז נכון שהשחלת גם משפטים של הנאה גשמית, ועיסוק בגשמיות, אבל אני תמהה האם אכן בכל פעם שאדם נהנה הנאה גשמית הוא בעצם מפספס הזדמנות לעבודת ה’??
חנה יקרה
כלל וכלל לא נתכוונתי לכך שבזמן הנאה גשמית מפסיד האדם הזדמנות לעבודת השם. זוהי נצרות במיטבה שחדרה אלינו במסווה של צדיקות.
לא כתבתי גם מילה על שכר בעולם הבא עם כל התגברות. או על פרוזדור וטרקלין.
שלחתי את יהודית למסע קניות ללא כחל ושרק וכמו שפתחתי בדברי זהו סימן מבורך לחיים,לשמחה ולאישיות בריאה ותוססת.
יחד עם זאת ריכוז מוגזם במימדים ההדוניסטיים-חומריים של החיים אינו מביא לא לסיפוק, לא לשמחה ולא לשלווה.
אני מפנה אותך למחקריהם המרתקים של מרטין זליגמן ושל טל בן שחר ( אושר אמיתי,אושר אפשרי באושר ובאושר 2001 2009 20012 מודן ומטר )שעוסקים בניתוח האושר האנושי ועומדים על כך שתחושות של שביעות רצון ומדדי סיפוק ואושר נבנים מחיים שיש בהם משמעות עמוקה ומיצוי חוזקות אישיים ולא מרכוש,הנאות או בילויים מתמידים.
אני חושבת באמת ובתמים(ומרשה לך לחלוק עלי) שהפניתה של התורה את האדם לעיסוק ברוחני ובנשגב לא נועדה לקחת ממנו שום דבר אלא אך ורק למרכז את הנאותיו ולגרום לו לחיים איכותיים יותר(לא תמיד שלווים יותר..)
ומה יהיה על המורות בסמינר שאנחנו כל כך אוהבות לשנוא ולבקר?
אולי נניח להן ולגעש גיל ההתבגרות וננסה להצמיח על המצע החם שניסו לטעת בנו מבט שיש בו מן המורכבות,מן הפכחון וגם מן הכרת הטוב למי שעמד שם בסער הג’ינג’יות הנפשית שלנו ?
אתי
סגנון נפלא וזיכוי רבים גדול יש”כ גדול !!!!
האם אפשר לפרסם תגובות שלכם בחינם לזיכוי הרבים
בשמחה