שלום, שואלת יקרה.
ההתלבטות והשאלות שלך חשובות מאוד. אני חושבת שהן התמודדויות של הרבה חרדים ודתיים היום. במיוחד בגיל שלך, בו מחפשים לבנות את הזהות העצמית שלנו, אבל גם בגילאים מבוגרים יותר.
אני מאוד מתרשמת מהאומץ שלך לפרט כך את ההתמודדות שלך. בכך את גם מאפשרת לאחרים שלא העזו לשאול- לקרוא ולהזדהות ואולי גם למצוא פתרונות לעצמם… ניכר לי ממה שכתבת שאת מאוד מודעת לעצמך. מתבוננת בצורה ישרה על הדברים שקורים לך בתוך הנפש ויודעת גם להגדיר אותם. ישר כח גדול. זאת מתנה מאוד גדולה. בזכותה אפשר מאוד להתקדם. הרבה אנשים מתחמקים מהשאלות האמיתיות שלהם למקומות אחרים ורחוקים ועסוקים בלעבוד על דברים אחרים. לדעתי זה פספוס גדול. גם מבחינת התפקיד שלנו פה, באנו לתקן את עצמנו ואת העולם, ואנחנו בורחים למקומות אחרים… וגם יותר מבחינה פרקטית. אם יש למישהו כאב שיניים והוא עושה פיזותרפיה לגב, זה פשוט לא יעזור.
העלית בשאלתך מס’ נושאים ואנסה לענות עליהם. אני חושבת שהחלק הכי חשוב ומהותי בשאלה שלך הוא החלק של הקשר שלך עם הקב”ה.. אבל על זה ארחיב בהמשך.
אמרת שאת אוהבת מאוד את התרבות החילונית. אני חושבת שיש הרבה מה לאהוב כלפי חוץ. זאת תרבות מאוד מושכת. משדרת תמיד יופי, כח, חופש ואהבה, שאלה דברים שהנפש שלנו נמשכת אליהם באופן טבעי. אפילו מעריצה אותם. בנוסף התרבות הזאת מדברת על ערכים מאוד יפים כמו אהבת אדם, שיוויון וחופש הבחירה. אלה ערכים שמאוד קל להתחבר אליהם כי הם נשמעים הגיוני וטוב. ומה שהכי חשוב, אולי, זה שהתרבות החילונית יודעת מאוד איך למכור את עצמה וגם מאוד עסוקה בזה. נראה מבחוץ שאלה חיים מאושרים של חופש ממחוייבות ושלכולם טוב שם.
האמת היא שזה רחוק מהמציאות. אם את מבינה בסרטים את יודעת בעצמך שמה שמוכר מכניסים, ומה שלא יפה או לא מצטלם טוב נשאר בחוץ. בעצם, אם מסתכלים על הדברים באופן ישיר ובלי להתחמק- חיים ללא משמעות אמיתית הם עצובים מאוד. אחרי כל החופש והכיף, המסעדות והחופשים, אם אדם יעצור לרגע וישאל את עצמו: למה אני כאן? מה התפקיד שלי בעולם הזה? מה המשמעות של החיים שלי? הוא יגיע לאמת מאוד מדכאת והיא- אין שום משמעות אמיתית לחיי. מה שאבחר לעשות היום, ב-10 שנים הקרובות ואפילו כל חיי, הוא ממש לא משנה כי אין שום משמעות לאדם ולא לעולם. הפילוסוף אלבר קאמי (פילוסוף מפורסם מהמאה האחרונה) כותב שיש רק בעיה פילוסופית אחת: מדוע לא להתאבד?
עד כדי כך ההרגשה הזאת קשה, שרוב האנשים, במודע או שלא במודע, משתדלים לא לשאול את עצמם את השאלה הזאת. ואז הם יכולים להמשיך לחיות חיים נפשיים טובים. הרבה מפנים את מרצם למצוא משמעויות חלקיות בחייהם, כמו להקים משפחה או לפתח קריירה או אפילו להציל חיי אדם. והרבה פעמים פשוט מנסים להרוויח כמה שיותר הנאה וכיף ולצמצם את הכאב. לכן גם הציניות בחברה החילונית גדולה מאוד. זאת דרך התמודדות.
כשכתבת שאת אוהבת את התרבות החילונית, אני מבינה אותך, אבל אני חושבת שאת אוהבת את מה שהתרבות החילונית רוצה להציג כלפי חוץ. ועל זה אני מסכימה איתך, כמו שאמרתי, שהיא מאוד מושכת. לכן גם החברה החרדית מאוד משתדלת להתרחק ממנה. דווקא כיוון שזה מושך ואנחנו יודעים שזה לא אמת. לכן גם הרתיעה מאינטרנט ובכלל קשר עם החברה החילונית.
אני מאוד שמחה שאמרת שהקפדת מאוד לא להגיע למחשב. את נשמעת לי בעלת כוחות פנימיים וגבולות עצמיים אם מנעת את עצמך מלהגיע לזה. כמו שאמרת לגבי הסרטים וזה נכון לגבי הרבה הרגלים שלנו- ברגע שמתרגלים למשהו, קשה מאוד להמנע ממנו אח”כ, אפילו אם אנחנו יודעים שזה לא טוב לנו, לדוגמא- סיגריות. ולכן הכי טוב זה בכלל לא להתחיל. אז עשית לעצמך הרבה טוב שהקפדת על זה.
לגבי הסרטים. יש בזה כמה חלקים. אני חושבת שהאהבה שלך לאומנות הזאת זה עניין של משיכה טבעית לסגנון מסויים. כמו שאדם מסויים אוהב לבנות בעץ ולכן הוא נגר ואדם אחר מוצא את עצמו בתכנות מחשבים. לכל אחד מאיתנו יש כשרונות מסויימים וטוב שננצל אותם. אלה מתנות שקיבלנו מהקב”ה ואנחנו צריכים להשתמש בהם. אבל הכל צריך להיות בגדר המותר מבחינה הלכתית, והדרגה היותר גבוהה של זה זה להשתמש בזה לשם שמיים. לדוגמא יש זמרות ושחקניות שחזרו בתשובה. הן אוהבות את המקצוע שלהן ומוכשרות בתחום. לא מצופה מהן לקבור את כל מה שעשו עד עכשיו אלא להפוך את זה לדבר טוב. הרבה מהן אכן עושות היום מופעים לנשים. על זה נאמר בגמרא (תרגום): מי שנולד במזל מאדים, יהיה שופך דמים: רופא, רוצח, שוחט, מוהל (מסכת שבת קנו.) כלומר, את המשיכה הטבעית שלנו אנחנו לא קובעים אלא נולדים איתה והבחירה בידינו מה לעשות איתה- האם להשתמש בה לשם שמיים או חלילה ההיפך. אם הנטייה שלך היא כזאת, אולי בהכוונת רב מתאים תוכלי לעשות איתה משהו טוב.
החלק השני של עניין הסרטים הוא התרבות הגויית המועברת דרכם. כמו שהרחבתי קודם על התרבות הזאת, היא מוכרת דברים בצורה מאוד נוצצת, לא בדרך רציונלית אלא בדרך של משיכת הנפש שלנו. לכן בסרטים הרבה מודגש היופי החיצוני או סגנון הדיבור. בכלל, כל מה שאדם רואה על המסך נראה לו הרבה יותר נכון ואמיתי מהחיים שלו. אפשר להציג בסרט אפילו רוצח בצורה טובה. רק מספרים את הסיפור מנקודת המבט שלו וכבר אנחנו מזדהים ומשתכנעים שזה טוב. כך אנחנו בלי לשים לב עלולים להשתכנע בערכים שהם ממש לא נכונים. כיוון שהשכל זז הצידה ומפנה את מקומו לרגש ולנפש, המדיה הזאת מאוד משפיעה עלינו. שוב, אפשר לקחת את זה למקום טוב או פחות טוב. אני לא יודעת אילו סרטים ראית, אבל הסרטים שקיימים רובם ככולם מביאים את ערכי התרבות המערבית. אפילו סרטים אמריקאיים או ישראליים שנעשו על התנ”ך מביאים תפיסה מאוד משובשת ושטחית לגבי האלוקות וההשקפה היהודית. הערכים של היהדות הם הרבה יותר פנימיים ומעודנים ולכך אנו שואפים. בלי לשים לב הסרטים עלולים לגרום לנו להתחספס ולאמץ ערכים שגויים והסכנה היא בכך שהאדם לא שם לב.
כך לגבי המוזיקה הגויית. הרבה מהמסרים שעוברים שם הם לא צנועים או מסרים של כפירה ודי קשה לסנן. אני מבינה אותך שאת אוהבת את המוזיקה הזאת. היא בהחלט מוזיקה מושכת ומעניינת (ולטעמי האישי עדיין אין מספיק מוזיקה יהודית כזאת). אני רק רוצה להעמיד בפנייך את הצד הלא טוב שבזה, כדי שתהיה לך יותר בחירה בעניין.
אבל אני חוזרת על זה שאם זאת המשיכה שלך את בהחלט יכולה לעשות עם זה דבר טוב. לדוגמא לעשות סרטי פרסומת לעמותות לצורך גיוס כספים, או להכין סרט מתנה למישהי שחשובה לך. ואולי להמשיך עם זה לכיוון מקצועי… כמעט כל אומנות יכולה להיות במסגרת ההלכה ולשם שמיים.
החלק השני של השאלה שלך לדעתי הוא לב הדברים. אני חושבת שהקשר שלך עם ה’ הוא העניין העיקרי שממנו נובעים כל הדברים. התורה, המצוות והתפילה הם ביטויים לקשר הזה. וגם ההתמודדויות שלך עם המשיכה לתרבות החילונית מאוד קשורים לזה כמו שאסביר עכשיו.
את אומרת שהאמונה שלך בסדר, ומצד שני אמרת שאת לא מרגישה ממש מחוברת לקב”ה. אני לא בטוחה למה התכוונת במילה אמונה. אולי התכוונת לכך שאת מאמינה שיש ה’ והוא נתן את התורה ואת משתדלת לעשות מה שאת מחוייבת מכך. קודם כל זה יפה מאוד. כל מצווה שאנחנו עושים, אפילו לא מכל הלב היא דבר גדול מאוד ונקבל עליו שכר גדול מאוד. אבל את צודקת שכשאין חיבור לה’ זה מאוד חסר. זה לא מפתיע אותי שדווקא בתפילה קשה לך, כי תפילה היא אכן דיבור עם ה’ וביטוי לקשר איתו. ואם הקשר שלך מרגיש רחוק אז זה בהחלט יותר קשה מלעשות מצוות כמו נטילת ידיים או שמירת שבת. תחשבי על לנהל שיחה עם חברה שאת מאוד אוהבת ויש לך קשר עמוק איתה לעומת לנהל שיחה עם אישה שהרגע פגשת בתחנת אוטובוס ואין לך שום קשר איתה. הבדל שמים וארץ, נכון?
את מתארת במכתב שלך יהדות שלא מדברת אלייך. יהדות שטחית, שלא נוגעת בלב. דברי התורה ששמעת נשמעו לך מטופשים וסגורים. חוזרים על עצמם. ואם כך זה לא מפתיע שהלב שלך נמשך לכיוונים אחרים, כי הוא לא מוצא עניין והתלהבות במקומות שאת מכירה.
אני מבינה את החוויה שלך. אני יודעת שדברי תורה שנאמרים ללא הקשר וללא קשר לפנים שלנו ולמה שעובר עלינו עלולים להשמע מנותקים. כמו אמירה חכמה שאפשר לקבל אותה או לא. לצערי הרבה מאוד מדברי התורה שנאמרים היום הם בסגנון של וורטים. רק דבר יפה, אבל לא קשור למשמעות הגדולה של כל החיים. יכול להיות ששמעת הרבה כאלה ובשלב מסויים התייאשת. יכול להיות שאת אדם עמוק יותר שלא מספיק לו לשמוע סתם דברים יפים אלא את צריכה יותר מזה. ונראה לי גם שאת יותר יצירתית מאחרים וגם זה יכול להסביר שגם הקשר שלך עם הקב”ה צריך להיות יותר עמוק ויצירתי מהקשר של אנשים אחרים. אולי זה מסביר למה לא התחברת לדברי התורה ששמעת.
מההיכרות שלי עם היהדות היא מאוד עמוקה. היא עונה על השאלות הכי חשובות ועמוקות בנפש האדם ועל כל השאלות הכי חשובות על קיום העולם ועל הדברים שעוברים על כל אחד מאיתנו. כיוון שהקב”ה ברא אותנו, הוא מכיר אותנו הכי טוב. כיוון שהוא ברא את העולם הוא מכיר את העולם הכי טוב. אין בירור עמוק שיוכל לערער את האמונה. אם האמונה היהודית היא אמת, האמת לא חוששת מחקירה. אני מזמינה אותך להתחיל, לאט ובזהירות, בקצב שלך… לשאול את השאלות שמטרידות אותך. לכל אחד יש את הדברים שמטרידים אותו וזה חלק ממה שיוצר בסוף שאת הקשר המיוחד שלו עם ה’. אם לא תקבלי תשובות מספקות מרב אחד או אדם אחד, חפשי אותן אצל רב אחר. ואל תתביישי לבקש לדעת איך הוא יודע, או על סמך מה הוא אומר את זה. היהדות, כיוון שהיא יודעת שהיא אמת, לא חוששת לשאול שאלות. על זה כל הגמרא בנוייה. על להוכיח את הטענות שלך.
את יודעת, הדבר המשמח במה שכתבת זה שזה מציק לך. אני מאוד שמחה לשמוע את זה כי זה אומר שבתוך תוכך את מצפה למשהו אחר, ליהדות אחרת, לקשר אחר עם הקב”ה… את רק עדיין לא יודעת איך. זה מצויין, כי זה באמת מה שה’ רוצה ממך. את הלב שלך, את החיבור האמיתי. זה שזה מציק לך מעיד על כך שלא התייאשת מזה. שאת עדיין מחפשת.
אני חושבת שכשתמצאי את החיבור עם היהדות יהיה לך הרבה יותר קל לוותר על דברים שאולי פחות מתאימים. אני לא יכולה להגיד לך אם להפסיק את השירים או הסרטים. זאת שאלה לרב שמכיר אותך ומבין איפה את עומדת, ולפי זה הוא ידריך אותך בהלכה. אני רק יודעת שכיוון שזה עדיין ממלא לך איזשהו צורך, יהיה לך קשה. כתוב “סור מרע ועשה טוב”. זאת הדרך הפשוטה. קודם לסור מהרע- כי זה יותר דחוף, ואח”כ עשה טוב. אבל הרבה פעמים זה עובד הרבה יותר טוב בסדר הפוך. להגביר את הטוב עוזר לנו להמנע מהרע.
אם תרצי להמשיך או להתחיל לחפש, תוכלי לקרוא את הספר “בעצתך תנחני” של הרב יעקב צבי בוצ’קובסקי. הוא מדבר על התעלות רוחנית ונפשית מתוך חיבור למציאות.
אני חושבת שאולי תהני לשמוע שיעורים של הרב אריה שפירא על ספר דרך ה’ או הרב אליהו מאיר פייבלזון. הם מדברים בשפה עמוקה וכוללת על היהדות ועל התפקיד שלנו כאן. נסי למצוא שיעורים שלהם בקול הלשון.
ואת מוזמנת גם לכתוב לי מייל ולשאול עוד בשמחה.
בהצלחה וישר כח!
עינב.
דלג לתוכן
תגובה אחת
תודה רבה ועצומה לשואלת שהעלתה את הנקודות מהם ברחתי כ”כ הרבה זמן. איך שאני חש ומרגיש שכל הקשר שלי לתורה למצוות לבורא (אם עדיין יש ביננו קשר. פעם היה) ובכלל ליהדות הכל חוצוני ורדוד. מן השפה ולחוץ. לא היתה לי את העזה להעלות את זה בכתב וכ”ש שלא לשאול בפורום כזה פתוח. אפילו באנונימיות. תודה שהוצעת את המרצע מן השק והעלית את הנושא. סייע לי המון.
ותודה גם למשיבה על התשובה המפורטת. אמנם זה היה במידת מה ייעוץ פרטני לפי צורכה של השואלת אך במידה מרובה זה היה גם כללי ואוכל להקיש ממנה כלפי.