The Butterfly Button
לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!

שאלה מקטגוריה:

עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים.
אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב.
מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה.
כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא.
מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות פיזית, כמובן שהיא קו אדם.
אלא אלימות מילולית (לא שזה פחות נורא). אם אנחנו מגיעים לכל מיני מצבים שיוצא שאני מאשימה אותו והוא מרגיש שהוא לא אשם, או כל פעם שהוא מרגיש מתוסכל מולי, אז הוא נכנס להתקף של טון גבוה ומאיים ומתלווה לזה גם מילים לא יפות, כמו משוגעת, הזויה, חכי חכי, מה עברת בילדות שגורם לך להתנהג ככה, וכדו…
אני קצת מרגישה שההתפרצויות האלה זה סוג של התגוננות מימני. הוא יודע שרק כשיוצא מימנו השד הוא מצליח להשתיק אותי, מה שלא קורה ביום יום.
יש לנו תינוק ואני בהריון שני
הוא אבא מושלם מאוד פעיל ורגיש לילד, רק שבזמן ההתפרצויות הוא לא מצליח לשלוט בעצמו ועושה את זה גם מול הילד. תוך כדי שאני מתחננת בפניו שיפסיק כי לא רוצה שהילד יצפה בזה. והוא בשלו ולא עוצר!!! פשוט בהתקף.
לוקח לו להירגע מההתפרצויות שלו בערך חצי שעה ככה , ואז מנסה לפתח איתי שיח או משהו.
ואם אני לא מתרצה, אז יום למחרת ממש מתחנף אליי זורק לי הארות ומחמאות. מנסה שנהיה בטוב.
והוא עושה את זה באופן כה חינני ואוהב שאני נופלת בזה ומשלימה איתו.
דיברתי איתו מלא (בדגש על המלא) על זה שאני לא רוצה לגדל ילדים איתו במצב כזה ושזה פוגע בי וגומר אותי.
והוא מבקש סליחה ומבין שזה לא במקום. אבל ההתפרצויות לא נעלמות.
אני כבר לא יודעת מה לעשות, ניסיתי לאיים עליו בגירושים, בזה שאני אברח מהבית וזה עוזר לאותו רגע, אבל לאחר תקופה שוב חוזר להתפרציוות.
זה הגיע למצב שאני כבר מרגישה אישה שהיא סמרטוט, שבעלי מרשה לעצמו להתפרץ עליי שוב ושוב ואז מתנצל והכל בסדר.
מרגיש לי שאני מכילה מידי,
אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות ? מה יכול לעזור למצב???
חייבת לציין שכשהוא מדבר לא יפה בזמן ההתפרצויות אני עונה לו ומתווכחת איתו(כדי לא להרגיש פראיירית) עד שאני מתייאשת.
בבקשה תעזרו לי אנחנו נמצאים כרגע בתקופה שיוצא פעם בשבוע לחוות מצידו התפרצות. ולי כבר אין כוחות יותר.
אני בוכה כי לפני אני עצמי, מאוד כואב לי על התינוק שלי שהוא כזה תמים ומתוק ואבא שלו עם כל האהבה אליו, בזמן ההתפרצויות לא שולט בפה שלו.
כואב לי מאוד!

תשובה:

שלום לך אישה יקרה

קראתי את דברייך בשום לב וניכרת מהן האכפתיות שלך לקשר, לאהבה ולזוגיות יציבה ואיתנה.

בעלך מצטייר מבין השיטין כאיש טוב בעל אתגר רציני של שליטה במצב הרוח. אין זה באשמתך, בגללך או בסיבה הקשורה איתך. גם אם ההתפרצות מתרחשת בעקבות דבר מה שבא מכיוונך. עדיין ישנם עוד הרבה מאוד צורות התנהגות ראויות יותר מאשר הפעלה של אלימות מילולית לא מכבדת. חשוב מאוד שתדעי את זה ולא תקחי על עצמך שום צורה של האשמה או ניסיון לשתוק, להוריד ראש או ל”עקוף” את המכשול.

הבעיה היא שלו, את כמובן סובלת ממנה, אך ההתמודדות קשורה אליו בראש ובראשונה. לנשים רבות ישנה נטייה לדון לכף זכות, לחמול או להבליג ולשתוק דווקא במקום שהן צריכות לגייס קצת מידת דין. טוב מאוד בדרך כלל לוותר ולהיות נחמדה אך במקרה מהסוג שאת מתארת אין זה נכון.

לאף אישה ולאף איש לא מגיע לסבול מצעקות והשפלות באופן קבוע, כולנו בני אדם ולעיתים אנו מרימים קול או משתלחים. אך את מתארת מציאות החוזרת על עצמה בקביעות פעם אחרי פעם כשיטה וכסדר. ומציאות זו אינה טובה ואינה תקינה כלל וכלל. בתיאור שלך ישנו מאפיין החוזר על עצמו אצל הרבה אנשים שסובלים מהתפרצויות של אלימות פיזית או מילולית- החרטה שבאה בעקבות כך וההבטחה שיהיה בסדר. אילו מהווים מעין פלסטר זמני על הפצע הכואב וכל פעם מחדש נוצרת אשליה שהנה זו הפעם האחרונה… עד הפעם הבאה. דווקא ההתנצלות שלו היא סימן לכך שיש לו אתגר משמעותי שעליו להתמודד עימו: אתגר האלימות המילולית וחוסר השליטה.

אני מציעה לך לומר לו בשעת השקט שאת לא מוכנה יותר לצעקות שבפעם הבאה שזה יקרה את תקחי את הילד ותצאי מהבית או תבקשי ממנו לצאת מהבית עד שהוא יתאזן. את לא מוכנה בשום אופן להיות מושא לצעקות והשפלות.

עלייך לעצור את הסיטואציה! לא להכנס לוויכוח, לא לנסות להוכיח שום דבר. פשוט לעצור אותה באופן מידי על ידי ניתוק קשר והליכה.

את הדברים הבאים אני כותבת בזהירות כי אני יודעת שיש להם משמעות מרחיקת לכת אך חשוב לי להציג גם את זה כאפשרות:

לפני כמה חדשים ליוויתי לרב אישה שסבלה מאלימות. הרב אמר לה באופן חד משמעי: תגידי לבעלך שבפעם הבאה שזה יקרה את מתקשרת למשטרה! ואם תחושי מאוימת תתקשרי!

אני מודעת לחריגות של הצעד הזה אבל לעיתים אין ברירה והידיעה כי יש מישהו חיצוני המייצג את החוק עוזרת לשני להבין שהוא עבר את הגבול ולשלוט בעצמו.

בעלך צריך עזרה- אני שומעת ממך שהוא אדם טוב וזה בסיס נהדר לקשר. אך לקשר יש תנאים. התפרצויות תכופות כל כך מחייבות עזרה מקצועית.

האם יש לו איזו דמות שהוא מעריך? רב? מדריך? קרוב משפחה?

אמרי לו שאת הולכת לשתף את הדמות הזו בקושי כי את לא מוכנה בשום אופן להישאר עם זה לבד. גם אם הוא לא יסכים זוהי זכותך ואפילו חובתך להגן על עצמך והילדים מפני הסכנה הנפשית והחינוכית ולשתף באתגר הזה אנשים שאת סומכת עליהם.

הרבה נשים אומרות לעצמן: זה יעבור, אבל בלי עזרה חיצונית מקצועית ונחושה זה לא יעבור אלא רק ילך ויסלים.

ישנם היום כתובות מקצועיות בהם אפשר לעזור לגברים (וגם לנשים) ללמוד לקחת אחריות על מצבי הרוח שלהם ולמתן את התגובות הקשות. בכל מקרה אם הוא אינו מוכן לקבל עזרה ולקחת אחריות פעילה על האלימות המילולית שלו את חייבת להיות בקשר רציף עם אשת מקצוע שתעזור לך להבין כיצד להתנהל באופן שמגן עלייך ועל הילדים. בלתי אפשרי להיחלץ לבד מאווירה של אלימות וחוסר כבוד. מצאי לך דמות שתלווה אותך. אל תסכימי בשום פנים ואופן להיות ספוג הכעסים של בעלך, טוב ונחמד ככל שיהיה.

אני רוצה לסכם:

– לבעלך קושי אמיתי הגורם לאלימות מילולית כלפייך.

– זה לא יעבור לבד!

– הנחמדות שאחרי אינה פתרון היא רק מחדדת את הבעיה.

– את חייבת לעצור את האירוע בחדות על ידי ניתוק מגע מידי ללא משא ומתן.

– אל תישארי עם זה כסוד אישי- שתפי אנשים שאת סומכת עליהם וידעי אותו שעוד אנשים יודעים.

– היי ברורה במסר אליו: יש לך בעיה ועליך למצוא איש מקצוע שיעזור לך להיחלץ ממנה.

אני מאחלת לך להיות חזקה ונחושה, להאמין כי את אישה ראויה לכבוד, לאהבה וליחס אנושי הגון. מברכת אותך שבעלך ימצא את הדרך לקחת אחריות על האתגר שלו ולתקן את מה שצריך תיקון ושתזכו לאהבה ולזוגיות איתנה.

אתי.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

7 תגובות

  1. שלום רב.
    קראתי את המכתב וכואב לי הסיטואציה, המשיבה צודקת שאת צריכה לעצור את השיח והוויכוח הזה, ושהגבולות יהיו חדים, אבל נראה לי שכדי שבעלך יהיה פנוי לעשות שינוי אמיתי על ידי ליוי מקצועי. זה יגיע יותר בדרך של הבנה ולא על ידי מקום של איום כי זה רק יגרום לו להתגונן,

    1. כעובדת סוציאלית המלווה משפחות באלימות, מסכימה מאד עם הנל, לא נשמע שבעלך סובל מבעיית הבנה, הוא מבקש סליחה, מרצה, וחוזר חלילה. התנהגויות כאלו נקראות מעגל האלימות- גבר הגורם להסלמה, הסלמה, ירח דבש- מעגל הפיוס, רגיעה, ושוב טריגר הגורם להסלמה. זה לא בגללך, זה באחריותו ובבחירתו. אל תישארי עם זה לבד. סיעתא דשמיא ואיכות חיים מכל בחינה

  2. אלימות שיטתית זוקקת קודם כל קיר ברזל. אחר כך אפשר להגיע לשיח של הבנה. נשים רבות מבלות חיים שלמים ברכות שמנסה להבין את בן הזוג. מריבות, קשיים וכעסים סטנדרטיים של כל אחד מהצדדים ראוי להם לקבל יחס הכלה והבנה. אך לאלימות כמו שהיא מתוארת התשובה הראשונית והמידית היא אסרטיביות נחושה. זהו אמנם דין אך הוא הוא הרחמים האמיתיים במקרים מעין אילו.

  3. אני מעריכה מאד את השיתוף. אני באופן אישי התמודדתי עם התפרצויות זעם מכיוון בעלי. זה תמיד לווה בתסכול, בשיחות והרבה מלל. בדגש על המלל. רציתי להגיד לך כמה דברים:
    1. ההתפרצויות לא קשורות למה שאת עושה או עשית!! זה תסכול אישי שלו ואת הכי קרובה אליו ולכן זה יוצא כלפייך. ההפרדה עוזרת מאד לא להגיב ובכך לא לפתח כעסים מיותרים בלב שלך.
    2. לפי מה שאת מתארת, הוא נכנס למצוקה בכך שהוא מגיב בצורה הזו והוא לא מצליח לשלוט בכך. לכן דיבורים לחוד ומעשים לחוד. הוא יכול להיות אדם ובעל מדהים שפשוט לא מצליח לשלוט בתגובות שלו בזמן כעס ולאחר מכן, הוא כועס על עצמו בפנים שכך הגיב ולא שלט ומנסה לרצות אותך. מציעה לך פעם אחת לא להתרצות ולדרוש שתהיי מוכנה להתרצות רק אחרי שילך לאיש מקצוע. טיפול זה הדבר היחיד שיכול להוציא אותו מתוך זה.
    חשוב להבין שכולנו גדלנו בצורה מסוימת ומביאים איתנו את החבילות לנישואים. יתכן וזו הדרך שמכיר בזמן כעס ולכן לא מצליח לשנות את הדיסק. טיפול מקצועי עוזר לחשוב על תסריט שונה ולאחר מספר פעמים המטופל משנה את הדפוס הקבוע ובכך משנה את התסריט בדיסק.
    מעריכה אותך מאד ומחזיקה לך אצבעות

  4. יתכן שנדרשת פה קודם כל אבחנה מבדלת ביחס לשאלה האם אכן מדובר בשינויים במצבי רוח כפי שהעלתה המשיבה הנכבדה או משהו עם קווי אישיות נרקסיסטים, לא בהכרח במובן הפתולוגי.
    כי לא פעם הדינמיקה הזוגית מאחורי מקרים של אלימות כרוכה בתפיסה לא מודעת של האישה כשלוחה של הבעל, והאלימות נובעת מזעם עיוור שמכוון להשיב את האשה להיות מותאמת לצרכיו, כי “כל פעם שהוא מרגיש מתוסכל..” היא נתפסת כאשמה ואחראית!
    בעל עם נטייה כזו מתקשה לקבל את השינויים והחולשות של בת זוגו, ומגיב עליהם בזעם מתוך אמונה עיוורת שהיא יכולה וצריכה לחזור ולהיות “כמו בהתחלה” או כמו שהוא מצפה… בפרט ש”הוא יודע שרק כשיוצא מימנו השד הוא מצליח להשתיק אותי, מה שלא קורה ביום יום” (כלשון השואלת).
    ואכן זוגיות בדינמיקה כזו היא חוויה מטלטלת שבה בת הזוג חשה לעתים נערצת ונחשקת ויש אידיאליזציה הדדית, וברגע אחר היא סופגת את מלוא הזעם והדחייה מבן הזוג המתוסכל, כשהיא לא הצליחה להתאים עצמה למשאלותיו הכמוסות.
    הבנת האבחנה והדינמיקה הזוגית וחומרתה – קריטית לבחירת דרכי הפעולה שיש לנקוט.

  5. אני קוראת את התגובות שלכם ובוכה🥹
    הדבר שהכי פחדתי מימנו זה להיות נשואה לאדם אלים.
    התחלנו טיפול בתקווה שיעזור, אני גם מטבעי אדם מאוד מאוד חרדתי וכל פעם שמישהו צועק עליי אני נהפכת לאילמת ונכנסת להתקף חרדה, שזה לא מוסיף למצבי.
    אני ככ מלאת כעס עליו שאני מקווה שנצליח לצלוח את המצב הזה כי אני גם ככה עם נפש מאוד רגישה
    תודה לכם 🙏🏻

  6. אם הצלחת כל כך מהר לשכנע אותו לטיפול אזי אני אופטימית! אנשים בעייתיים מאד מסרבים לטיפול וכשאת מספרת שכבר התחלתם הרי זה סימן טוב.
    התעודדי! כל הטוב עוד לפניכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעלי לא מרוצה מהבית ומהילדים שלנו
זה נשמע כל כך בנאלי כבר שכל שאלה מתחילה בתודה גדולה…. אבל האמת שאי אפשר לדלג על זה….כי באמת מה שאתם עושים באקשיבה, זה מעל ומעבר למצופה. הן מבחינת התוכן המקצועי והרב והן מבחינת הניראות ונוחות הגישה. ה’ ישלם שכרכם! השאלה שלי נוגעת בתפר הדק שבין זוגיות להורות… אקדים לומר...
לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...
אכזבה קשה מאישתי
לא מתבייש לשאול ולהכיר בעובדה שאני צריך עזרה…תמיד בחיי הייתי בצד החזק הקשוב והתומך וכדומה אבל הצרה של החזקים זה שכשהם נופלים אין מי שירים אותם…התחזקתי בשנות העשרה ישיבה תיכונית ישיבת הסדר ואז התחרדתי בישיבה טובה ….אחרי כמות נכבדת של שנות תורה ואושר בישיבה התחתנתי…בקיצור היה שם מקרה מסובך של...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן