דלג לתוכן
אני בן 16 לומד בישיבה היתה לי תקופה של בערך כשנה שבה נפלתי ללא הרף אך ב3 חודשים האחרונים ב”ה הצלחתי לבלום את עצמי מליפול , לפני שבוע נפלתי שוב מאז פעם ראשונה ועכשיו שוב, אני חייב חיזוק לפני שאני שוב נכנס לסרט של נפילות.
קשה לי מאוד עם זה בעבודת ה’ אני כל כך רוצה להפסיק בבקשה תעזרו לי לצאת מזה אני רוצה להיות טהור ולעבוד את ה’ ללא נפילות בבקשה תעזרו לי.
שלום לך,
“אני רוצה להיות טהור ולעבוד את ה’ ללא נפילות…” איזה משפט מרגש! מי יתן והיה לבבך זה עמך כל הימים, לבקש קרבת אלוקים טהורה ולשאוף מעלה מעלה.
ועם זאת הייתי מציע לך להדגיש בעיקר את החלק הראשון של המשפט “אני רוצה להיות טהור ולעבוד את ה'”. החלק השני של המשפט “.. ללא נפילות” הוא בעייתי יותר, ואלולא דמיסתפינא הייתי אומר שהוא אפילו לא מה שהקב”ה מצפה מאתנו.
גדולי עולם עסקו בשאלה למה הקב”ה ברא את האדם כך שהוא נאלץ לעמוד בנסיונות קשים ותשובות שונות נתנו לכך, אולם המציאות לפיה אנו נתונים במלחמה יומיומית עם היצר איננה מוטלת בספק. אנו עומדים כל יום בנסיונות של בין אדם למקום, של בין אדם לחבירו, של איפוק, של גדרי נבל ברשות התורה, של כיבוד הורים, של הקפדה על מצוות ושל הרחקה מעבירות. הסיכוי שנעמוד בכל הנסיונות הללו במאה אחוזים שואף לאפס. אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וגם חז”ל דברו על אנשים בודדים בלבד בכל ההיסטוריה שהיו נקיים לגמרי מחטא. כל גדולי עולם שאנו מכירים, שקראנו עליהם ושאנו חיים לאורם התנסו בנסיונות ומדי פעם גם נכשלו. הגדולה שלהם הייתה שהם לא התייאשו לאחר נפילות אלא ידעו איך להתמודד אתם ואפילו להתחזק מהם.
נפילות בתחום הקדושה אינן שונות מבחינה מהותית מנפילות בתחומים אחרים. נופלים, קמים, מנסים להבין את הגורמים לנפילה ומנסים להתרחק מהם בעתיד. הנפילות לא מתרחשות בדרך כלל בחלל ריק אלא נבנות בהדרגה בשלבים שניתן לנסות לשים להם מעצור. נפילות יהיו, ומי שברא אותנו ויצק בנו את היצר יודע זאת. כאשר נבוא לתת דין וחשבון הוא יתעניין פחות במה שקרה בזמן הנפילה ויותר במה עשינו לאחריה. האם הנחנו לחטא למשוך אותנו למטה? האם התייאשנו? האם בעקבות החטא הנפנו דגל לבן והנחנו ליצר לשלוט בנו ללא מיצרים? האם היינו “לוזרים”? או שאולי בעקבות החטא למדנו טוב יותר את דפוסי הפעולה של היצר? הבנו את נקודות התורפה שלנו בעקבות ההפסד בקרב והשתמשנו בידע הזה על מנת לנצח במלחמה? הקב”ה לא אוהב לוזרים שמרימים ידיים.
כח המשיכה של עריות הוא חזק מאד. בספר חסידים כתוב שמצאנו את שמשון, את דוד ואת שלמה שנכשלו בזה מה שמלמד שלא גבורה, לא קדושה ולא חכמה מעניקים ביטוח מפני כשלונות כאלה. ברגע שנכנסים לתחום כח המשיכה של עריות, אפילו שכרגע מדובר במשיכה קלה בלבד, הרי שדברים עלולים לצאת משליטה מהר מאד ולכן צריך להמנע ככל האפשר ממצבים שבעבר הביאו לנפילות כאלה. דבר פשוט נוסף הוא גם שהנסיונות מתגברים כאשר האדם אינו עסוק בפעילות חיובית. שעמום ובטלה הם גורם ראשון במעלה לנפילות בתחום הקדושה, ואדם שחייו מלאים בעשיה מספקת הוא פחות מועד ליפול. כך כאשר היצר נכנס לפעולה לא נלחמים בו אלא מפנים את המחשבה ואת העשייה לכיוונים אחרים והוא בדרך כלל כבר מסתלק מעצמו. צריך תמיד לזכור גם שהקושי נעשה קל יותר עם הזמן. הכלל של “משביעו רעב מרעיבו שבע” הוא פשוט ומוכר, והעיקר לא להניח לכשלונות לגרור אותנו לייאוש ולהתפרקות.
אני מאחל לך שתדע איך ליפול ואיך לקום, ואיך לשמור על טהרת הלב והנפש המיוחדים כל כך שהקב”ה חנן אותך בהם. ואם כך תעשה הרי שתצא מחוזק מהכשלונות והם יהפכו מאבני נגף לאבני פינה בבניין המפואר שבעז”ה תבנה בחייך, בבחינת שגגות נעשות לו זכויות.
בהצלחה,
גרשון
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
