The Butterfly Button
לא משאיר לי לשנייה את הפלאפון שלו לידי

שאלה מקטגוריה:

שלום
אני נשואה 5 וחצי שנים
בעלי לא נותן לי להתקרב לפלאפון שלו
נכנס איתו למקלחת לשירותים וכו’
כשאני אומרת לו אתה יכול להשאיר את הפלאפון לידי
הוא ישר מחליף נושא
שני אומרת לו כנראה שיש לך מה להסתיר אם אתה מפחד
אז הוא ישר אומר לי שאני כל החיים שלי מה שמעסיק אותי זה פלאפון ולפעמים אומר גם שאני פרנואידית
איך אני אמורה לקבל את זה?
אשמח לייעוץ והכוונה

תשובה:

שלום יקרה

מכשיר קטן מהווה קושי גדול בחייך.

הוא גורם לך לפחד: האם משהו כאן לא בסדר?

אולי אפילו לחרוד: האם ייתכן שיש לבעלי סיבה עמוקה לא לחשוף לפני את הטלפון?

לתהות: אם אכן לא תקין, מה עושים עם זה?

בעיני השאלה האחרונה, שהיא גם הרוח בה סיימת את מכתבך, היא יפה. את לא נשארת רק בבלבול אלא מחפשת דרך לעשות איתו משהו.

מאז שקראתי את מכתבך התהלכתי ימים רבים עם השאלה: עד כמה טלפון נייד הוא אכן מרחב אישי (וחשאי?) של אדם?

ברשותך, אניח לתשובות, כי לדעתי הן לא חד משמעיות. הן תלויות באופי וסגנון. יש איזשהו רצף עליו רובנו נעים, שמשלב שמירה טבעית על הפרטיות בטלפון ושיתוף טבעי באקראי/ במה שרלוונטי.

את מתארת מצב בו אין שיתוף כלל, ואת מתארת יותר מזה: נהיה כבר שיח שלילי סביב העניין. בקשות מצידך, סירוב מצידו, שימוש במילים לא נעימות.

המצב הזה הוא עץ גבוה, שקשה לרדת ממנו, כשממוקדים בו. אנחנו הופכים אמוציונליים כשמדובר בעניין שמעסיק אותנו כל כך, והשיח עלול להיות לא יעיל.

מה כן?

להניח לפלאפון.

-“תגידי, את בסדר? אני חייבת שישתף אותי ולא יגן על המכשיר שלו מפני בכל רגע נתון!” ככה אני מדמיינת אותך חושבת כשאת קוראת את ההצעה.

אשאל אותך שאלה:

לו הייתה בת קול משמיים משמיעה לך עכשיו כי בעלך שלך כשר וישר, לא מסתיר במכשיר שלו שום פעילות שלא מקובלת עליך, רק יש לו סתם ‘שריטה’ הגורמת לו להגן בקנאות על המכשיר – האם גם אז היית משתוקקת לשיתוף הזה?

אני מרשה לעצמי להניח שפחות. ואמנם סביר להניח כי לא נגלתה ולא תיגלה אליך בעתיד הקרוב בת קול שכזו, אולם, הרשי לעצמך ליהנות מן הספק, ולומר לעצמך כי בהחלט ייתכן שאין כל דופי במעשיו, מלבד ה’שריטה’ הזו.

מה זה ייתן לך?

אורך רוח ומרווח נשימה, שיאפשרו לך להתרחק קצת מהנושא הנפיץ – הפלאפון, עם כל האמוציונאליות והמטענים השליליים שהוא כורך בתוכו לשניכם.

סולם עבורך ועבור בעלך, שפותח אפשרות של ירידה מן העץ הגבוה.

ועכשיו, כשאת מרגישה לגיטימציה להניח את המכשיר הפרובלמטי בצד – אולי זה הזמן לשאול את עצמך שאלות רחבות יותר, במבט מרוחק קצת מהנקודה החמה. (תרתי משמע בהחלט).

האם, חוץ מעניין הטלפון, יש סוגיות אחרות בזוגיות שלנו שמפריעות לי?

איך נושא השיתוף מתבטא אצלנו באופן כללי?

מה קורה בגזרת האמון והחשד?

אולי אכן יש נורות אזהרה אחרות, בלי קשר לטלפון?

אם יש נקודות אחרות לטיפול – אולי כדאי שתיגשי אליהן עם כל הנכונות לעשייה שאפיינה אותך כשכתבת את המכתב הזה.

תשאלי את עצמך לגביהן – איך מתקדמים.

זו תהיה עקיפה חכמה של הבעיה שהיוותה את הטריגר לפנייה שלך.

את עשויה להרים באופן רוחבי את הזוגיות שלכם, מה שעשוי (אולי) להשפיע גם על העניין הנקודתי.

את עשויה לתרגם לעצמך תחושות מעורפלות לדברים ברורים שמהם אפשר להתקדם.

ואולי, אם אכן תמצאי דברים ברי שיפור ותצליחי להתקדם איתם, בד בבד לתפיסת המרחק המעשי והרגשי מעניין הטלפון – תרגישי בשלה לחזור ולדון בו בעוד פרק זמן, באופן פתוח ומשקף את רגשותייך. יש יסוד להניח שאז השיחה תהיה אפקטיבית יותר, מצדך ומצידו.

אולי, תחליטי בשלב הזה, שאת מוכנה לחיות עם ‘שיגעון’ הטלפון, ותתייחסי אליו באופן טבעי כאל ‘רק שיגעון קטן’ כפי שהצעתי לך בתחילת הדברים להניח באופן מלאכותי, לשם היכולת להתרחק זמנית מהעניין.

אני חושבת שמוקדם מדי לדעת לאן יובילו הדברים ומה נכון יהיה לעשות בעתיד, אך נראה לי שהשלבים הראשוניים יכולים להיות מידיים: להניח ל’אישיו’ הבוער, ולבצע בדק בית רוחבי באמצעות שאילת שאלות עצמיות.

לכי בכוחך ובחכמתך צעד אחר צעד, וראי ברכה!

וכמובן, אשמח ואודה לך אם תחזרי בכל שלב שתראי לנכון,

בלימי

blimizo@gmail.com

נ.ב. והיה אם את מרגישה שהעניין לא כל כך טעון כפי שאני הבנתי אותו, ויש לך אפשרות לייצר כבר עכשיו זמן וסיטואציה נעימים לשיחה פתוחה –שלא בזמן אמת שתשקף את הרגשות שלך ותשאל אותו מה הוא מציע – זו גם אופציה, כי אמנם משתמע מדברייך שניסית אבל ייתכן שאלו היו ניסיונות אקראיים בזמנים לא מתאימים, בהיגררות לסיטואציה ולא ביוזמה של שיחה טובה. אז רק את תדעי את התשובות – האם אכן החבל מתוח יותר מדי בעניין הזה ויש להרפות ולקשור חוטים אחרים, או שאפשר כבר עכשיו לנסות להדק אותו. בהצלחה!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
לשתף בזוגיות בסערות שעוברות עלי?
ממש תודה על התשובות באתר, ניכר שהצוות כאן מקצועי ומבין בתחומו! הקדמה שאולי פחות נצרכת: ב”ה ארוסתי ואני נתחתן עוד חודשיים. לא מזמן קרה שהיה לי יום עם תחושת תסכול גדולה מאוד מכל מיני דברים שהצטברו, דיברתי עם ארוסתי היא שאלה אותי מה שלומי ואז פשוט הבכי התפרץ… שיתפתי. יום...
מה יהיה עם הזוגיות שלנו?
אני בת 27 . אני ובעלי נשואים 7 שנים ויש לנו 2 ילדים מתוקים .. מתחילת הנישואים היו קשיים . בהתחלה הוא היה מסור וקשוב וניסה לעשות הכל כדי שיהיה לי טוב . אני כנראה לא הייתי בשלה לנישואין והיה לי מאוד קשה עם השינויים שהנישואין הביאו איתם ונתתי לו...
פערים שהולכים וגדלים ביני לבין אשתי
כבר תקופה ארוכה שמפריע לי משהו בזוגיות שלנו שלי ושל אשתי. אז קצת רקע על הזוגיות שלנו :יש לנו זוגיות יחסית טובה אני מגדיר את זה הכי טובה, כי בשבילי זה טוב. אנחנו הורים ל-2 תכף לשלושה ברוך ה’, שנינו בערך באותו גיל התחתנו לפני 10 שנים, סך הכל הפערים...
בעלי נהיה קיצוני ומחמיר מדי בשבילי
חוזרת בתשובה, בת 27 ובעלי בן גילי. הכרתי אותו לפני החזרה בתשובה כשהוא היה גוי.. אני באה ממשפחה חרדית עם רקע של כפייה וקיצוניות בילדות, אבא שלי ביד אחת אחז את ספר הזוהר וביד השניה היה מכה אותי ללא רחם על כך שברחתי מהבית בלי גרביים, יצאתי בשאלה כי רציתי...
אשה כעסנית ותוקפנית- האם להתגרש ממנה?
נשוי בשנית מזה 7 שנים , ללא ילדים משותפים ילדה אחת , שלה . אשתי מתגלה כאדם חרדתי , נוירוטי , חסרת סבלנות באופן קיצוני , מתבטאת הרבה פעמים בכעס ותוקפנות . בשל המצב הקיים , הרבה מהתגבות שלה מוקצנות . אציין רק ששנינו דתיים , אני בא מבית הרבה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן