שלום שואלת יקרה,
קראתי את דברייך בעיון, וברצוני ראשית כל להתייחס למשפט האחרון שכתבת בסוגריים.
זמן רב הדחקת את עצמך, ונמנעת מלהעלות את השאלות והקושיות שלך.
את בהלם שהוצאת את הדברים מהלב, אך אני מאמין ומקווה שיש בשיתוף תחושה של הקלה.
הצגת שאלות וקושיות על דרך החיים שלך, וזה מראה דווקא על בגרות ויכולת חשיבה ביקורתית.
את היום בת 18, ואת בוחנת ומחפשת את האמת. זו תכונה שראויה להערכה.
הקשר שלנו עם הקב”ה דומה למערכת יחסים שבין בעל ואישה: גם אצל זוגות שחיים חיי זוגיות מוצלחים עולות לעיתים שאלות קשות. “האם בחרתי בבן זוג מתאים? האם חברתי יותר מאושרת ממני מחיי הנישואין שלה?”
מחשבות כאלה הן טבעיות, ומתן מענה והתייחסות אליהן יכולה אף לשפר את הקשר שבין בני הזוג.
הרב קוק זצ”ל כתב שהאמונה בטהרתה תתכן רק אם קיימת אפשרות להגיע לכפירה (מידות הראי”ה, אמונה, פסקה ט”ו). דבריו נראים תמוהים במבט ראשון, שכן הכפירה היא ההפך מהאמונה. אך אם נחשוב על כך נראה שיש הרבה עומק לדבריו. לאדם שאין מחשבות של כפירה יש אמונה שטחית, שכן הוא לא מכיר אפשרות אחרת. אך מי שמתמודד עם מחשבות של כפירה נדרש להתאמץ יותר כדי למצוא את האמת. כאשר אותו אדם מוצא תשובות לקושיותיו, אמונתו יותר עמוקה ואמיתית.
בכל בוקר אנחנו אומרים בתפילה “לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר (ובגלוי)”. המחויבות שלנו בשמירת התורה והמצוות היא מול הקב”ה בלבד, ולא כלפי בני האדם שסובבים אותנו. לכן עלינו להיות ראשית כל יראי שמים בסתר, בינינו לבין עצמינו. לאחר מכן אפשר לתת ביטוי לאמונה הזאת בגלוי. אני רואה שאת חוששת מפני תגובות הסביבה לדרכך, אך יותר חשוב שתתמקדי ראשית כל באמת שלך. נכון יותר שתתאמצי בלמצוא מענה לשאלות החשובות שאת מעלה, מאשר שתשקיעי כוחות בלמצוא חן בעיני אחרים.
בתוכן דברייך את מציינת מספר דברים:
- הקב”ה ציווה עלינו רק את עשרת הדיברות.
- התנ”ך הוא ספר היסטוריה.
- את תוהה אם לאנשים שאת מכירה אשר אינם שומרים תורה ומצוות יש חיים יותר טובים.
- את לא רואה את הצורך בכל-כך הרבה דיקדוקים ופרטי מצוות.
מתן תורה מהווה ארוע מרכזי מאד ביהדות, שכן יחודו היה בכך שכל ישראל היו עדים לו (עיין כוזרי, מאמר ראשון, כ”ה). במעמד הר סיני שמעו בני ישראל את עשרת הדיברות, אך שאר התורה נמסרה לנו במסורת בזמנים שונים. מכאן שטענתך על ההבחנה שבין עשרת הדברות לשאר התנ”ך אינו מופרך.
עם זאת, זכרי שבמעמד הר סיני היינו גם עדים לכך שבקרבנו שכן נביא, משה רבינו.
אמונתינו במשה אינה עיוורת, שכן גם אנחנו נוכחנו לדעת שאלקים דיבר עימו ושדבריו נקתיימו.
התורה ניתנה לנו על ידו, ושאר התנ”ך נמסר לנו על ידי נביאים כדוגמת משה.
הדברים שאני כותב הם טיעונים שכליים, אך לעיתים אנחנו מטים את הבנתינו בהתאם לרצונות הלב שלנו. באם טענתך נכונה, הרי שעול המצוות שמוטל עלינו יהיה הרבה פחות קשה. מאידך אם נקבל את התנ”ך כולו כספר הוראה, הרי שנידרש לעמול הרבה יותר קשה כדי לקיים את דרישות ה’.
אין ספק שכאשר אנחנו בוחרים להקפיד על שמירת התורה והמצוות, מחליטים לשלם מחיר כבד מאד. המחיר הזה כולל ויתור על דברים וחוויות שאחרים יכולים להרשות לעצמם.
אם מתמקדים בויתור בלבד, אכן חיים שכאלה ייראו הרבה פחות טובים מאשר חייהם של אותם שאינם שומרים מצוות.
בני זוג מוכנים לוותר על שעות עבודה ושינה כדי להשקיע בקשר שלהם וכך להרויח חיי זוגיות יותר טובים.
אך אין טעם בויתור אם לא מתבוננים לעיתים בסיבה שלשמה אנו מוכנים לוותר.
הרווח של שומר תורה ומצוות אינו רק בחיי העולם הבא, אלא גם בחיי העולם הזה. אדם ששומר תורה ומצוות מקיים את הייעוד שבשבילו אלוקים הביא אותו לעולם הזה. הבנה זו נותנת משמעות רבה למעשים שלנו.
בנוסף, אנחנו בני אדם שמורכבים מחלק פיזי (הגוף) וחלק רוחני (הנשמה). ברוב הזמן המודעות שלנו מופנית כלפי הצרכים והרצונות הגשמיים שלנו, וזה טבעי מפני שכך נוצרנו.
צרכי הנפש שלנו לא אחת מוזנחים, אך כאשר אנו מקיימים מצוות אנחנו מזינים את נפשינו בצרכים שלה. לעיתים אנחנו זוכים אף לחוש את העונג שיש בדבר, כפי שניכר מהתיאור שלך על היופי שבשמירת השבת.
כאן אני רוצה להתייחס לקושי שהעלית ביחס לדקודוקי המצוות.
דרך אחת להסתכל על היהדות היא בצורה שהיא מהווה פרט מסויים בחיינו. היום שלנו מכיל הרבה מרכיבים כמו אכילה, עבודה, מפגש עם חברים, שינה, ועוד. אצל דתיים יש גם להוסיף לרשימה הזו תפילה, לימוד תורה, ומצוות מסוימות. בהשקפה זו יש לנו חיים משלנו, ובנוסף אנו מקדישים חלק מהם לקיום ציווי ה’.
אך אם נתבונן בעובדה שהקב”ה ברא אותנו עם מטרה מסויימת, הרי שכל קיומנו אינו יכול להיות מנותק ולו לרגע אחד מאותה מטרה. כל פרט של חיינו קשור במילוי ייעודינו. לאכילה והשינה שלנו גם חלק במטרה זו, שכן אלה יתנו לנו את האפשרות למלא את רצון ה’. מסיבה זו אנחנו רואים שהמצוות אינן נשארות ברמה הכללית, כי אם הן מתייחסות לפרטים הכי קטנים. מכאן נובעים גם דקדוקי המצוות.
כעת אנחנו יורדים לרזולוציה שהיא חרב פיפיות. דקדוקי המצוות ממחישות לנו שגם לפרטים הקטנים של חיינו יש חשיבות עליונה, אך מצד שני ההקפדה עליהן יכולה להוות משא כבד שאף יכול להמאיס עלינו את המצוות.
נוצר אצלי הרושם שהתהליך הזה התרחש אצלך. בעודך יותר צעירה הקפדת על קלה כבחמורה, ובאדיקות שעלתה על זו של משפחתך הקרובה. בשלב מסויים הפכה אותה אדיקות לסבל שאת מנסה להפטר ממנו.
זוהי תוצאה טבעית למדי.
הגישה הנכונה היא למצוא את האיזון הנכון. עצם היותנו בני אדם (ולא מלאכים) אינו מאפשר לנו להזניח את צרכי הגוף שלנו. את מכירה את עצמך יותר טוב מכל אדם אחר, ולכן את היא זאת שיכולה למצוא את האיזון שבהקפדה על דקדוקי המצוות באופן מיטבי.
הנקודה האחרונה שאליה ברצוני להתייחס היא שדקדוקי המצוות שלנו לעיתים קרובות נראים מיותרים וחסרי משמעות.
בשבת פרשת ויגש בתאריך ז’ טבת תשכ”ט (29/12/1968) מסר הרבי מליובביץ’ זצ”ל שיחה שבה הוא התייחס לשאלה אודותה שמע לאחרונה. תוכן השאלה היה: “כאשר אדם עובר עבירה בה הוא פוגע בחבירו מובן מדוע התורה מענישה אותו. אך מדוע אם אדם אוכל מאכל שאינו כשר הוא נענש ב-39 מכות? לכאורה מדובר בעניין פרטי שלו.”
אותה שבת חלה בשבוע שבו בפעם הראשונה חללית מאוישת עם בני אדם עקפה את הירח וחזרה לכדור הארץ. הרבי מליובביץ’ זצ”ל השתמש באותו ארוע כמשל כדי להשיב לאותה שאלה.
במהלך אותה משימה גדולה, נדרשו שלשת האסטרונאוטים לציית לחוקים מאד אדוקים. המעשים הכי אינטימיים שלהם היו צריכים להיעשות בהתאם לכללים שנאמרו להם מראש, ומבלי שהם הבינו את טעמם לאשורם. אותה פעולה שאילו תיעשה על כדור הארץ מבלי לגרום לנזק, יכולה לגרום לבעיות באם היא תיעשה בחללית ולהכריח את המשתתפים לבטל את המשימה. ביטול המשימה יגרום למליארדי הדולרים שהושקעו באותה משימה לרדת לטמיון.
כדי לא לגרום לאותם נזקים היו שלשת האסטרונאוטים מוכנים לציית אף לפרטים הכי קטנים והפחות מובנים. מובן אם כן כיצד צריכה להיות ההתייחסות לאי הקפדה על ציווי הקב”ה, שכן אלה נוגעים לתכלית הרוחנית של הבריאה כולה ולא רק לפרויקט מדעי ששווה מליארדי דולרים.
ההבנה שלנו אודות הדקדוקים אינה שלימה, שכן אנו מוגבלים בתפישתנו. לו היינו יכולים להתנתק ממגבלותינו היינו יכולים לראות כיצד פעולות שנראות לנו חסרות משמעות מקבלות משקל שונה לגמרי בעיני אלוקים.
מקווה שתשובתי עזרה לך לסדר את המחשבות.
בברכה
רפאל
[email protected]
דלג לתוכן
