שואל יקר,

ראשית אציין כי מבין נימי שאלתך ניכרת עדינות נפשך, נפש שחותרת לאמת ומוצאת את עצמה נסערת לנוכח גילוי של חוסר צדק. הרשה נא לי לחלק את שאלתך לשלוש נקודות ובתשובתי אשתדל להתייחס אליהן אחת אחת.

1. מפגש שלך עם התנהגויות שליליות של בני אדם – כגון אגואיזם. אתה מתאר את סלידת נפשך ואת הקושי שלך להכיל ולחיות בשלום עם אנשים שמתנהגים באופן שלילי שכזה.

2. התמודדות עם מלחמת היצר – אם הבנתי נכון, שאלתך היא, אם תפקידו של היצר הוא לגרום לנו להתגבר עליו, מדוע איפוא הוא מציב בפנינו ניסיונות כה קשים ומפיל אותנו לייאוש?

3. חוויה של יחס מפלה על רקע עדתי.

שלוש שאלות, שכל אחת מהן ראויה להתייחסות רחבה בפני עצמה. ואנסה לענות על ראשון ראשון.

1. אכן אין זה חדש וכבר נכתב בספר הספרים (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ישנם בהחלט אנשים שנוהים אחר מזגם, אינם משברים את מידותיהם ומתנהגים באופן שלילי. אך טבעי הדבר שהתנהגות כזו תגרום לסלידה בקרב אנשים חפצי חיים, אוהבי ימים לראות טוב. אילו היה מדובר בילדיך בני ביתך אשר אתה מצווה על חינוכם, היתה דאגתך מדירה שינה מעיניך ובצדק. אך למזלך וכפי שני מניח, לא מדובר באנשים שעול חינוכם מוטל על כתפיך ובידך הבחירה האם להימצא בקרבתם וחברתם ולשאוף צילם או שמא להתרחק מהם ולבחור חברת אנשים הגונים ונעימים.

יתרה מזו, את העולם לא נוכל לשנות. כי העולם, מטבע היותו בית אכלוס לשלל יצורי תבל, מגוון במראותיו ובטבע ברייתם של בני האנוש המתגוררים עליו וכשם שאין פרצופיהם שווים כך אין מידת טוב ליבם שווה ודומה.

תובנה זו, די בה כדי לשחרר אותנו במידת מה מהמועקה שאנו חשים בעקבות חשיפה להתנהגות קלוקלת של אי מי מהסובבים אותנו. ההבנה כי ההתנהגות הזו היא “שלו” ורק שלו, מותירה את האחריות על ההתנהגות השלילית אצל בעליה ואת הבחירה האם להישאר או להתרחק, בידינו.

2. בשאלתך אתה תוהה כך (ואני מרשה לעצמי ברשותך להרחיב מעט את תהייתך כפי שאני מבין אותה): אני מבין כי תפקידו של היצר הרע הוא לנסותנו ואילו תפקידנו בעולם הוא לא להיכנע לו ולהתגבר עליו שוב ושוב. אך לעתים נירה כי היצר ממלא את תפקידו קצת “יותר מדי טוב” ומציב בפנינו מכשולים עליהם איננו מסוגלים להתגבר, מה ש”מפיל אותנו לקרשים” כהגדרתך.

כשקראתי את זה חשבתי על כמה דברים. ראשית, לא מצאנו בשום מקום אימרת חז”ל שאומרת שאסור ליפול, שנפילה היא סוף העולם ושהנופל מאבד את עולמו. נהפוך הוא! “שבע יפול צדיק וקם”, כל מצוות התשובה כפי שמגדיר אותה הרמב”ם, תיאור סיפור מעשה העגל סמוך וניראה למתן תורה, הם רק לק קטן מהדוגמאות כי הנפילה היא חלק מעבודת השם. אדם שאינו נופל, ואין לו ניסיונות, סיים את תפקידו בעולמו לכאורה. אלא מה, תפקידנו להתבונן בנפילות, ללמוד מהן ולפתח תחבולות כיצד לא להיגרר לדרכים בהן נמצאות המהמורות אליהן נפלנו.

כלומר ישנו מצב בו ניתן להרחיק את נקודת הבחירה שלנו ולהימצא בסביבה בסיכון נמוך. למשל אם אני יודע שבקרבת חברים מסוימים אני נופל יותר, מוטב שאמנע את עצמי משהייה בקרבתם וכך ארחיק את עצמי ממצב בו אני צריך להתמודד עם הפיתוי.

ואם יש דרך אחרת, יש להעדיף אותה.

דבר נוסף שכדאי לנסות, הוא פניה ישירה לבורא היצר, בתפילה שיעזרנו במלחמה ובהתמודדות נגדו. ברוח ימי התשובה אי אפשר שלא להיזכר בתחינה אותה אומרים כולנו בסיום תפילת נעילה “כי יגרתי מהיצר הרע, כי הוא מאשׁ ואני בשר ודם ולא אוכל לו”. כי אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרנו, באמת שאין לאף אחד סיכוי. ועם עזרתו ברוך הוא, אין ניסיון שלא נוכל לעמוד בו. בהצלחה.

3. כתבת על תחושת זלזול על רקע העדה אליה אתה משתייך. כיון שגם אני הכותב בן לעדות המזרח, ארשה לעצמי להתבטא בחופשיות.

גזענות קיימת. אין דרך לייפות את המציאות וגם לא ממש בידנו לתקן את העולם כולו. אך ברשותך אחדד את ההבדל בין “סטראוטיפ” – שהוא דעה קדומה אודות קבוצה מסויימת בדרך כלל, במקרה שלנו אשכנזים/ספרדים. לבין “אפליה” – היא התנהגות המפלה אדם על רקע השתייכותו לקבוצה, בעקבות חשיבה סטראוטיפית.

לגבי אפליה, יעשה כל אחד ואחד את השיקול האם להרכין ראשו ולפנות למקומות בהם נמצאים אנשי דעת ואמת שאינם מתנהגים באופן בעייתי ונלוז זה. אך לגבי הסטראוטיפ אני רוצה לשתף אותך ולומר לך כי גם אני, כבן לעדות המזרח, נתקל לא אחת בגילויים ואמירות שיש בהם משום הזלזול רק משום השתייכותי העדתית, אך משום מה הן חולפות לידי כמעט ללא השפעה. אינני יודע להסביר האם זה משום שהוריי דאגו לטפח את דימויי העצמי ואת האמונה שלי ביכולת, או שמא חוויות טובות שעברו עלי הותירו בי חוסן שמאפשר לי להתמודד ולא לאפשר לאמירות גזעניות להיכנס לחדרי ליבי ולשרוט את ציפור נפשי. אך ככל שאני הופך בזה מתחזקת בי התחושה האמונה כי אתה שווה לא פחות מכל אדם אחר, הידיעה כי למוצא הוריך או צבע עורך אין כל משמעות לגבי תכונות האישיות שלך, סך ההתגברויות אותן התגברת, ההרפתקאות שעברו עליך ועיצבו את אישיותך הייחודית, יש בכוחם לזקוף את גווך ולומר לעצמך כבת קול שוב ושוב, אף אחד לא באמת יכול לזלזל בי אם בעיני עצמי אני מכובד. והמזלזלים? אל לנו לבזבז עליהם את זמנינו, זו כבר עבודת המידות שלהם, שיתמודדו.

כולי תקווה כי לא הכברתי במילים יותר מדי, אך כתבתי מליבי ותקוותי כי דבריי יקלעו לכוונת שאלתך ויתיישבו על לבך.

גמר חתימה טובה

יעקב

[email protected]