בסיעתא דשמיא
שלום לך, שואלת יקרה מאוד.
שלחת לכאן סימן שאלה גדול. סימן שאלה גדול שנותן הצצה קטנה להרבה מן החכמה והמתיקות שבאישיותך. עצם העובדה ששלחת אותו- שבחרת לחלוק אותו ולא להתמודד עמו לבד.
המלאות שבשאלתך- זו המקפלת את אהבתו של בעלך לצד הבעיה בהתנהלותו. הרצון והנסיון לבחור בטוב, גם אם אינך מצליחה בכך..
כל אלו ועוד-
ממלאים אותי בהערכה רבה כלפיך.
אני כל כך יכולה להבין אותך.
יכולה להבין את התסכול, את חוסר האונים את התחושה המעייפת הזו של לקיחת האחריות ובדידות במערכה.
יכולה להבין את השאלות. את התהיה “לאן”? את הרצון למצוא טוב כשיש משהו שמאפיל עליו- כמעט לגמרי.
אך טבעי הוא שאשה נושאת עיניים לבעל שנושא את עצמו ואת ביתו אחריו, מנהיג ומוביל אותו בעצמה, בכח, בחירות אל מחוזות של עשיה ושמחה. אך טבעי הוא שקשה, מסייג ומרחיק כאשר אין זה המצב והמנהיג של הבית לא נוהג כמנהיג כי אם הופך לתלוי.
האם יש סיכוי לנישואים האלו?
את שואלת שאלה גדולה.
שאלה גדולה אשר, ללא משים,חובקת את סוד קיומו של המפגש, החיבור והקשר- לא רק שלכם- כי אם בין אנשים בני זוג, הורים וילדיהם.
יקרה לי מאוד.
כאשר איש ואישה כורתים ביניהם את ברית הזוגיות הם מתחייבים זה לזו להוקיר ולכבד זה את זו. בחלקו של האיש נופלת גם החובה לזון ולכלכל את ביתו. זהו חלק משמעותי אותו קבעה התורה. אבל המשמעות העמוקה באמת של ההתחייבות הזו, מהותה בברית אמיתית אשר נכרתת בעצם מהלך החיים וצמיחה משותפת. כל כמה שהדבר עלול לתסכל אותנו, פעמים רבות נכונה לנו דרך- עיתים ארוכה – בכדי להגיע למצב של בניה.
בתקופת החיים הראשונה יחד, פעמים רבות שאנרגיית האהבה הראשונית, חווית היחד והחיבור מאפילים על השוני ביננו. תחושה של שכרון, השלמה ואופוריה ממלאים אותנו לרב (יש גם מציאויות אחרות) והקונפליקטים מטשטשים מאוד.
עם התפוגגותה של התקופה הזו מבליחים לתודעתנו דברים רבים שתופסים מקום ומפריעים לתחושת האהבה לשוב ולהחוות בעצמה. אנו מתעוררים למציאות שלפעמים אכן נושאת בעיות כלשהן שהזדמנו לפתחנו כאתגר להתמודדות על מנת לצמוח מהן ולצאת מהן חזקים יותר אבל עצם העובדה שהן קיימות עלולה להבהיל עד מאוד.
הבעיות יכולות לצוץ בכל תחום: אם בתקשורת בין בני הזוג, בהן אשה יכולה למצוא את עצמה בודדה מאוד או לא מובנת ומוכלת אם במפגשים עם חלקים רגישים עבורינו שמבלי משים נפגעים ע”י בן הזוג, אם בנושא האחריות של כל אחד בבית, או כל דבר אחר.
פעמים שאני שומעת נשים שמצטערות על העובדה שהן צריכות ללמד את בעליהן מה טוב להן ולמה הן זקוקות. אני מבינה זאת מאוד. כולנו היינו שמחות לו האיש היקר לנו מכל היה מבין ללא אומר ודברים את שפת הלב שלנו ומעניק לנו בדיוק, אבל בדיוק את הדבר הנכון לנו באותו הרגע. לצערי, במרבית הפעמים, אין דבר זה מגיע מן השמים. הוא פרי לימוד ועמל.
דרך של למידה, ניסוי, תהייה- פסיעה קדימה ולפעמים גם שתיים אחורה.
נכון. לא תמיד תמיד יש פתרון. לפעמים ישנם מקרי קיצון שבהגדרתם הם קשים לפתרון או בלתי נתנים לפתרון ואז הבחירה ביד בן הזוג האם להישאר בכל זאת ולהתמודד עם הקיים או לעזוב- חדה יותר.
ויש גם פרמטר נוסף, חשוב מאוד והוא:
עד כמה יש פרטנר מהצד השני.
האם בן הזוג אומר: אני שומע שמשהו מפריע לך ומנסה להתקדם או שמא פוטר את עצמו מתהליך הבניה בטענות פטור כלשהן.
הביני יקירה,
גירושין הנם אופציה. התורה נתנה את האפשרות הזו. היא אופציה למקרי קיצון, למצבים בהם לא הועילו טיפולים כאלה ואחרים, למצבים בהם בני זוג גילו חוסר אחריות ורצון בעבודה ועוד אולם לא די שהיא נושאת עמה מחירים כבדים כדוגמאת פירוק המבנה הבסיסי עבור הילדים ובדידות גדולה היא גם לא מבטיחה בהכרח מנוחה. אשר על כן, יקירה-
הקב”ה ברא את עולמו כך שבחלקו של כל אדם לעמול. עמל הנפש.
אין מי אשר פטור מעמל זה.
הקב”ה הוא אשר מציב בפנינו את האתגרים- מדויקים לכל אחד באשר הוא. מכווונים בכוונת מכוון.
ואנו.. ובכן.. אין אנו יכולים לבחור את העמל אותו נקבל- כי אם כיצד נתמודד אתו ונצמח ממנו.
איננו יכולים אף לברוח.. היה אחד שברח.. אולם כל שנה אנו קוראים את סיפורו בהפטרה של יום כיפור- אולי כדי להזכיר לעצמנו שעלינו להרכין ראש בפני הבורא ושיעוריו:)
מכל מקום, יקרה ואהובה.
ברור הוא כי את רואה אל נכון וכי חשוב עד למאוד להבין את מבנה הבית שלכם( מהו הרקע של בעלך? ילדותו?מה הביא אותו למקום כזה עם עצמו? מהו מבנה הבית ממנו את באה?), את הדינמיקה בינכם ( מה הנקודה הנלחצת אצלך ע”י ההתנהגות שלו? מדוע את מגיעה לחוסר אונים מוחלט? האם התגובה הזו שלך מזינה- בלא מתכוון- איזשהו חלק אצלו בחויה שלו מול עצמו?)ואת הדינמיקה האישית של בעלך בכדי להבין תמונה שלימה מקיפה ואמיתית כמו גם להבין האם מדובר בחולשת משמעת עצמית זמנית, בגלגל דינמי שנוצר ביניכם או שמא בנקודה עמוקה וסבוכה יותר.
אין המקרא יוצא מדי פשוטו.
כלומר, אין זה די להסתכל על הדברים מלמעלה ולפסוק- יש טעם או אין טעם לנישואין הללו.
נישואין- הם ערך קדוש של עמל.
של נסיון ללמוד את הריקוד העדין שנוצר בקשר- בעיקר מתחת לפני השטח.
של בחירה- להיות ולנסות לצמוח ולהצמיח- גם אם כרגע הזרע רקוב באדמה.
של הרבה הרבה הרבה ורק- אמון ואמונה.
שוב, אני מסייגת- לא כאשר מדובר חלילה בהפרעה פתולוגית, אדם שמפקיר את דרכיו או משהו אחר מעין זה. (ויש באמת לבחון את הדברים מול איש מקצוע ולקבל עזרה מקצועית) כי אם כאשר מדובר בחבלי לידה של מציאות.
חבלי לידה של אנשים.
כן.. לפעמים גם בני זוג יכולים ללדת זה את זו מחדש- בזכות תמיכתם, אמונם, סבלנותם.
פעמים אני חושבת שלו לא הייתה לנו האופציה הזו של המילוט ששמו גירושין. לו היינו כמו ב”חדר בריחה” חייבים לפתור את החידה ביודעינו שהפתרון חייב להיות מתחת לגשר שלנו- היינו הופכים ליצירתיים הרבה יותר:)
עוד נסיון ועוד אחד, תוך הבנה, מחשבה וניתוח ואולי עם קבלת עזרה- בדרך לבנות את הבית מגיהנום לגן עדן ואת האנשים שבו לבני אדם.
הבעיות קיימות, לרוב- שווה להשקיע את המאגרים בנסיון לעמוד על שורשן ו- לגדול מהן לעתיד טוב יותר- רצון האלוקים.
ו..כן- אולי החשוב ביותר,
תפילה.
הקב”ה שומע שוועה. פעמים שכל מטרתו של הנסיון אינו בא כי אם להביא לו לאדם את הצורך לבקש. מעבר לכל שכל. מעבר לכל חכמה-
בתפילה היא זו הפותחת שערים ו.. משנה אנשים.
אני מתפללת להצלחתך הגדולה, מאמינה באדם שבך, זה שעלה מן הכתובים- שכל כך רוצה לבחור ולגדול לטוב.
יודעת שכרגע את בעיצומה של מהמורה, בטוחה כי תשכילי לעמוד על הגדרתה ותוכלי לה ו..גם- חשוב מאוד לפעמים למצוא עין מקצועית מן החוץ בכדי לראות מה שאין האדם רואה מבפנים:)
בהערכה עצומה וגדולה,
דקלה
bar.dikla.g@gmail.com
דלג לתוכן
תגובה אחת
תשובה מקסימה!!
אני שמעתי פעם סיפור על משפחה פשוטה שזכו לחתן את כל בניהם ובנותיהם ברווח עם זיווגים מצויינים מבתים של תורה וגדולה במקום אחד.
שאלו את האמא איך הם זכו לכזאת נחת.
היא ענתה שזה לא תמיד היה כך, שכשהם עוד היו בשנותיהם הראשונות כזוג, עם קטנטנים בבית, בעלה היה אדם מאד קשה, מאד עצלן, ישן שעות רבות ולא מועיל שום דבר לטובת הבית. כל העול היה עליה בלבד. בהתחלה זה היה מתסכל אותה מאד והסבל שלה היה גדול מנשוא, אך לאט לאט היא שמעה יותר פרטים על העבר הקשה של בעלה ובנקודה מסויימת החליטה החלטה נחושה שהיא פשוט מניחה לו לנפשו. לא מצפה ממנו לכלום!!
איזה גדלות נפש צריך בשביל זה. זה כוח עצום של אישה אחת. וככה היא המשיכה לנהל את הבית לבד, עד שבמשך השנים הוא לקח את עצמו בידיים בעבודה קשה מאד שלו וממש השתנה לטובה. כיום כמו שמכירים אותם הם זוג פורח ומצליח שכל ילדיהם עושים להם נחת יהודית אמיתית.
זה היה האתגר של האישה הצעירה הזאת שלא התייאשה אלא עמדה בו בהצלחה וכיום היא קוצרת את הפירות 🙂