The Butterfly Button
לא מוצאת את עצמי

שאלה מקטגוריה:

אני חרדית עולה לי”ב, ועברתי כמה  מסגרות תוך שלש שנים, בהתחלה במסגרת הראשונה פרחתי הייתי מרכז החברה מלאת מרץ שמחת חיים נותנת לאחרים מתנדבת במלאאא ארגונים של חסד וכו .במסגרת השניה לא בדיוק מצאתי את עצמי זאת אומרת שהייתי שם כמעט שבועיים ובזמן הזה עשו סלט וערבבו בן הכיתות כאילו עד שהתחלתי להכיר בנות שוב כיתה חדשה בקיצור מלא התחלות חדשות ואח”כ הבנתי שזה לא בשבילי . בעצם לא חשבתי שזה לא בשבילי אלא באותה תקופה נהיתה לי חברה טובה והחברה הבהירה לי שברגע שאני הולכת לשם הקשר נגמר אז ברוב טפשותי ויתרתי ועברתי מקום וניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא מתאים לי ובאמת תקופה קצרה זה עזר אבל עכשיו התפרץ בום כי במסגרת שאני עכשיו אין לי חברות דוחים אותי וגם בבי”ס שהייתי פעם אני מוחרמת כי אני מקולקלת ויצא שאני לבד ולא מוצאת את עצמי ובא לי שוב לחזור לשם אני לא יודעת מה אולי עדיף לגמור תחיים ככה מאשר כמו לא יודעת אין לי תמיכה וכו ובבית אני כבשה שחורה  והכי חלשה בלימודים בקיצור כבשה שחורה גם בבית במשפחה וגם בחברה בקיצור נמאס לי

תשובה:

עולה לי”ב יקרה מאד!

משאלתך אפשר להרגיש את האישיות שמאחורה…. את נשמעת בחורה נבונה, מלאת שמחת חיים – שרוצה לנצל את החיים במלואם, מתנדבת ואוהבת לתת מעצמה, חברותית ואוהבת אנשים – שמאוד חשוב לה שיאהבו אותה ויעריכו אותה.

בסיפור שאת מספרת, את מתארת שעברת חויה לא פשוטה במעבר בין שלושה בית ספר שונים, וכל אחד מהם עם סגנון שונה. סגנון שונה גם בצורת החינוך והדמויות החינוכיות, וגם בסגנון החברות, החברה ותחומי הפנאי והתחביבים.

והיום את עומדת במציאות שבה את מרגישה בעצם מנותקת. לא שייכת לגמרי לאף מקום, לאף קבוצת חברות, ושואלת את עצמך – למה להמשיך? לאן להמשיך? בשביל מה להתאמץ? ואפילו בבית את מתארת שמשווים אותך לאחיות האחרות ולא מספיק תומכים בך…..

יש תופעה נורמלית שעוברת על כל בחור או בחורה בגיל ההתבגרות (ומי שלא עובר אותה אז, יש לו בעיה….) – קוראים לזה גיבוש זהות אישית. בערך בגיל 17, כשאנחנו מתחילים לעמוד על דעתינו העצמאית, אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו שאלות לגבי מי אנחנו: מה אנחנו אוהבים? מה גורם לנו סיפוק והנאה? את מה אנחנו מעריכים? מה חשוב לנו? מי משמש דמות השראה או חיקוי עבורנו? כמו מי נרצה להתנהג כשנהיה גדולים וכו.

שאלות אלו הן שאלות מאד חשובות. בשאלות אלו אנחנו יוצרים לעצמינו יכולת לעמוד בעצמנו מול החיים ולא עוד מתחת לסינר של אמא ואבא או ביה”ס. בשאלות אנו אנחנו לוקחים את האחריות על הכתפיים שלנו ומתחילים לפלס את דרכנו בחיים.

דוקא המשבר שמלא את הגיבוש של זהות האישית – הבלבול, החיפוש, חוסר השקט הפנימי – הוא זה שמאפשר את הצמיחה האישית שלך להיות בנאדם בוגר, רגיש ובעל חוט שדרה.

יש שני דברים שאת מתארת אותם, ומאד מאפיינים את השלב הזה:

– אני נמצאת בתוך סיטואציה של בלבול. אני לא מרגישה שייכת לשום מקום. אפילו לא לעצמי. זרה במקום שלי. אני כל הזמן מחפשת מי אני ומה חשוב לי – ומרגישה כי לפעמים יש לי כמו ‘פיצול אישיות’. הזהות מבולבלת ומפוזרת, וקשה לי לאסוף את עצמי ולתכנן את מעשי ביחס לעתיד.

– ישנו קושי להתחייב ולהצהיר על שייכות לקבוצה חברתית- כי לא ברור לי לגמרי לאיזה קבוצה אני רוצה להשתייך, ואז אני מוצאת את עצמי בתקופה משברית- הכל נראה קשה ומורכב, אין את מי לשתף בדילמות, אין חברות אמת. אני מחפשת אחר הערכים והמטרות הנכונות עבורי, אבל אני לא מצליחה להחזיק במה שאני מחליטה עד הסוף….

וזה אכן מציאות לא פשוטה.

כי כולנו אוהבים להרגיש שייכים, רצויים ואהובים. אנחנו כולנו חותרים לחיות בהרמוניה עם מי שאנחנו ומה שאנחנו מאמינים ושואפים אליו. ולכן התחושות הקשות שאת מתארת – כל כך מובנות וכל כך כואבות…..

אז מה עושים?

קודם כל – מבינים שזה חלק מתהליך של התבגרות נורמלית. את בסדר. את אולי חווה את זה בסערת רגשות גדולה, ויש כמה מאפיינים בחייך שמקצינים את הסיפור – אבל זה חלק מהגדילה שלך, מהתהליך שלך לגדול לאישה בוגרת, חזקה ומחושלת.

ואיך תעברי את הגל הזה בשלום?

1. למצוא דמות שאתת מעריכה אותה והיא מקבלת אותך כמו שאת – וליצור איתה קשר. זה יכול להיות מדריכה או מורה, מרצה ששמעת או חברה בוגרת – מישהי שיכולה ללוות אותך בתוך ים ההתלבטויות שלך. לפעמים מספיקה שיחה אחת או כמה דקות כל יום – כדי לשמוע ולהרגיע הרבה רעש פנימי שקיים בתוכנו.

2. למצוא תחביב או והתנדבות שאת אוהבת ולהתמיד בה. כשאנחנו עושים משהו שאנחנו מחוברים אליו ומתמידים בו לאורך זמן – זה נותן לנו תחושה טובה לגבי היכולות שלנו, לגבי הערך העצמי שלנו ולגבי הטוב שאנחנו יכולים להשפיע בעולם. זה מאד מאד עוזר לנו לדברים אחרים – לראות שהצלחנו במשהו משמעותי. כתבת שאתת אוהבת ילדים מיוחדים, את אוהבת להתמסר אליהם – לכי על זה! אף אחד לא ייקח ממך את הרגשות החיובים והשפע שאת יכולה להעניק לסביבה שלך. בהצלחה זה יבוא לידי ביטוי בהתנדבות, ובהמשך יזלוג גם לסביבות השייכות החדשות בחייך….

מאחלת לך המון הצלחה במסע ההתבגרות המאתגר שלך, ובטוחה שתעברי אותו בחוזק ובאמונה – ותתבגרי להיות אישה רגישה, בעלת חוסן נפשי, בעלת חוט שדרה יציב ושמחת חיים!!!!

איתך בתפילה, אודליה

oporush@gmail.com)

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני חסרת ביטחון עצמי ובורחת למסך
תודה על האתר הזה!! אני בחורה,עבדתי במשך חצי שנה בעבודה,ולא מצאתי את עצמי שם,וב’’ה היה לי הזדמנות מצוינת לצאת ויצאתי. אני כבר שבוע בבית,בלי עבודה,וזה לא קל לי לנפש,אני רגילה להיות פעילה ועסוקה, ואני מוצאת את עצמי אלופה בלהיות ליד הפלאפון ולא מפסיקה לצפות בתוכניות,סרטונים,וואטאפ וכו (תודה לה’ שיש לי...
חוסר מימוש עצמי כשאני כבר לא עובד בחינוך
בעברי היתי איש חינוך . דברי היו נשמעים. כיום אני ללא עבודה ומרגיש מרוחק מהחברה והנורא ביותר אני מרגיש שלא ממש את היכולות שלי. אם בעבר עזרתי ויעצתי לרבים.כיום אין מי שרוצה לשמוע ממני. שאלתי. 1. מה לעשות בפועל.לחיות עם הגזרה…. 2. לחפש בכל דרך אפשרות להפיץ דעותי ולנסות לעזור...
איך להחליט נכון בלי להתלבט יותר מדי ובלי להתחרט על ההחלטה?
אני בנאדם שמתלבט על דברים כל כך המון וקשה לי להחליט החלטות אני יכולה להתלבט על משהו שעות ימים ושבועות וזה קשה לי ככה להתנהל בחיים איך אפשר להגיע להחלטה נכונה מבלי להתלבט יותר מדי ומבלי להתחרט אחר כך על ההחלטה? אני עושה רשימות של יתרונות וחסרונות ובודקת מה יותר...
כשאני בטוב אני לא מרגיש מתקדם
בעבר היה לי הרבה מצוקות רגשיות ועבדתי קשה כדי להגיע למקום טוב וב”ה הצלחתי כעת אני מרגיש שכיוון שאין לי איזה משהו מיוחד לעשות או לרפא אז משעמם לי ואני לא מרגיש התקדמות אני מרגיש באפס מעש למרות שאני לומד ומתפקד והסיבה לזה כי אני יודע שאני יכול הרבה הרבה...
כיצד אוכל תמיד להיות שמח וחזק?
מקווה שלא אראה כמוזר בעינכם,אך באמת אשמח לקבל תשובה מעמיקה ומחכימה…אז כך: כמו שציינתי לעיל,לגבי החיים עצמם – זכיתי להגיע לאמצע (42.5),והם כידוע עוברים במהירות הבזק,ואני לא הטיפוס המתרפס…אני תמיד מנסה להפיק מהם את המיטב – למרות כל הקשיים הרבים שיש לכולנו,בעקבות האפיזודות המורכבות בחיינו. זה בגדול,ובקטן יותר – למרות...
המשפחה של בעלי חשובה לו יותר ממני!
אני ובעלי ביחד 4 וחצי שנים, התחתנו לפני שנה, אנחנו בזוגיות מאוד טובה, בריאה, חזקה ועם תקשורת פתוחה אך עדיין יש משהו מסוים שמאוד מפריע לי, בכל פעם שיש סיטואציה שקשורה במשפחה שלו, אני מרגישה שלא משנה במה מדובר הוא תופס את המקום שלהם ומגן עליהם בפניי שלא לצורך, זה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן