שלום לך שואלת יקרה,

ראשית סליחה על העיכוב הגדול בתשובה.

קראתי בכאב גדול את מכתבך, וחשתי את זעקתך לקשר אימהי. עוד עולה ממכתבך כי קשרי המשפחה בינכם כאחים, לא מגובשים דיים.

יחד עם זאת חיפשתי בין המשפטים נקודות אור, כדי להאיר לך אותם בחזרה על מנת שתוכלי להתחבר אליהם, ולנסות להיבנות באמצעותן.

את מציינת במכתב שאבא שלך הוא אדם מדהים. אם כך, את יכולה להיות יותר בקשר איתו, למרות שעד היום בלב ובתפיסה שלך בראש האמנת שאת צריכה קשר חזק עם אמא, את יכולה להתחיל קשרים טובים עם אבא. יתכן והקשר עם אבא ירפא לך במעט את התשוקה לקשר משפחתי, וזו תהיה רק התחלתה של דרך לקראת קשרים משפחתיים טובים.

עוד עולה מבין המילים שיש בך תחושת אחריות, ויוזמה וכי את מסוגלת ליזום פעולות ותהליכים. יכולת זו היא חשובה מאוד במצבך ובחיים בכלל. האופן שבו את כותבת על אחותך, מציג אותך כנערה ערנית אחראית ואכפתית שמבקשת לעשות מעשים ולא רק לתאר מצוקות. גם כאן אני מציעה לך להגדיל את הכוח הזה ולנסות לבצע בצעדים קטנים פעולות למען גיבוש משפחתי רגשי. למשל: יוזמות שלך לבקר את אחייך הנשואים, יוזמות שלך לשיחות עם אחותך, חשיבה ביחד עם אחותך על פעולות משפחתיות שאתן יכולות לבצע למען ועם המשפחה. יוזמות שלך יחד עם בני המשפחה לעידוד בני משפחה אחרים בדרכים המתאימות לתרבות ולמבנה המשפחתי. כל אלה פעולות שישמנו את החלודה שהצטברה במעגלי הקשרים המשפחתיים. ברור שהם לא ירפאו את הפצעים שהתפתחו מחיים של הזנחה רגשית, אך היה חשוב לי לפתוח את המכתב בנקודות אור שאת יכולה לבצע ממקומך, בכוחך, בנתונים הקיימים.

כעת אפנה לשני היבטים נוספים: כיצד את משפרת לעצמך את התחושות, וכיצד את מתבוננת על העולם החיים, והאופן שבו הוא מתנהל.

נתחיל בך, כיצד את משפרת לעצמך את התחושות. כותבת יקרה, עליך להבין שהתמונה שאת מתארת, היא הציור שלך, יתכן מאוד ומישהו אחר מתוך המשפחה היה מצייר את הציור בצבעים אחרים. אין זה סותר או מקטין מעצמת התחושות, זה רק עוזר לך להבין שכל אדם בנוי ממבנה אישיות אישי ייחודי, והמבנה הזה גורם לו להתבונן בעצמו ובסביבתו באופן מסויים. בדרך כלל כאשר מגיעים לגיל 18 עם מצבור של תחושות כל כך שליליות, שווה להיעזר בגורם מטפל חיצוני, כדי לסייע לעצמנו לחיות את החיים שלנו, בנתונים שלנו, עם האילוצים שלנו באופן הטוב ביותר עבורנו.

אם עד היום לא פנית לעזרה מקצועית, אני מעודדת אותך לעשות זאת. הגדירי לעצמך יעד מדוייק אותו תרצי להשיג בטיפול. כתבי לעצמך בנקודות מה את רוצה לשפר בעצמך בחייך בתחושות, ואז בחרי מטפלת שאת מאמינה ביכולת שלה להתחבר אליך ולנוע אתך במסע שלך אל היעד. הטיפול אמור להוביל אותך למקום שבו את חיה עם המציאות באופן הטוב עבורך. טיפול לא ישנה את אמא שלך, אבל יסייע לך לתקשר אתה באופן טוב יותר, ייסע לך לקבל אותה כאמא שלך ואולי גם יסייע לך לבנות את דמות האם שאת רוצה להיות.

הפן השני שאני רוצה להתייחס אליו הוא ההתבוננות על החיים והעולם. את שואלת מדוע בגיל 18 חייך כל כך מורכבים?

ההבנה כי יש מורכבות בחיים היא בעצמה הבנה בוגרת. הגעת לגיל שאת מתבוננת סביבך, ומזהה התנהגויות של אנשים, קשיים שלהם, תשוקות וקושי למלאם וכו'…יחד עם זאת את יכולה להתבונן סביב וגם לראות כיצד אנשים שיש להם חסרים מתמודדים ומקיימים חיים בשמחה. המבט שלך על החיים לעת עתה מתמקד במורכב והלא משתנה, בקשה ובמציאות כפי שאת מציירת אותה.

מניסיון החיים שלי נוכחתי, כי אנשים רבים, הגיעו להישגים טובים אישיים בחייהם, למרות נתוני פתיחה חלשים כגון: יתמות, שכול, נכות, אינטלגנציה בינונית, קשיים לימודים או חברתיים. אותם אלה שהגיעו להישגים טובים כמו הקמת משפחה בריאה, התפתחות רגשית טובה, יצירת קשרים בריאים עם הסביבה, פרנסה בכבוד, יצרו זאת בעקבות אמונה בעצמם שמתוך המקום שבו הם נמצאים, הם יכולים למרות הקשיים והאילוצים, לבנות ליצור ולהתקיים בשמחה ובכבוד.

כשאת טוענת על הקב"ה, ברור לי שזה מתוך כאב גדול, ולא מתוך חוסר אמונה.

המקום שאת נמצאת בו כעת, הוא מקום של כאב, של דאגה, של חרדה לעתיד, של אי יכולת לראות את הטוב הנמצא וחבוי במציאות שלך. כשתוכלי בעזרת מטפלת טובה לפרק את פאזל מציאות חייך לחלקים קטנים, תמצאי הרבה חלקים צבעוניים בפאזל חייך, ומהם תבני לעצמך כוחות ליצור תמונת חיים טובה יותר אופטימית, ובונה.

כמובן, יחד עם זאת, במקביל לכל הנ"ל, כמו כל חיינו היהודיים אני מציעה לך להתפלל לקב"ה שיאיר לך בתוך חייך, את הטוב, שייטע בך כוחות לבנות חיים אישיים ומשפחתיים ראויים ומשמחים, שיסייע לך להכיר את מקומך בעולם, ואת ייחודך.

באשר לאחותך, מתוך דברייך נראה שאת חושבת שהיא סובלת. אין לנו באמת ידיעה ברורה שכך היא מרגישה. הפרשנות שלך לפעולות שלה, הם תמונת המציאות שיצרת. אם את רוצה לעזור לאחותך התחילי בקשר חיובי אתה. שיחות מקשיבות שיסיעו לה להתחבר אליך ויסיעו לשתיכן לחוש בקשר חיובי. אחרי שתרגישו שהקשר הזה הוא הדדי וחיובי כלומר אחת מקשיבה לשנייה, מכילה את השנייה, נסי להעלות את הרעיון של טיפול משותף, שגם לו תגדירו יחד מטרה ויעד.

אני מאחלת לך שתמצאי בעצמך את הכוחות להתחיל בצעדים קטנים את הדרך אל השחרור מתחושות המצוקה, לעבר בנייה של עתיד שיש בו משפחתיות, שמחה יצירה וכל מה שבכוחך לבנות בע"ה.

לרשותך

תקוה

[email protected]