לקב”ה יש שמות רבים ורבי עקיבא מכנה אותו בשם הרחמן רחמנא.
אומר רבי עקיבא כל שעושה הרחמן לטובה עושה ל דְּעָבִיד רַחְמָנָא לְטַב עָבִיד
אומרת הגמרא הלך רבי עקיבא ונשכב לישון בשדות.
היו עמו תרנגולת להעיר אותו מהשינה, וחמור לשאת משאות ונר כדי ללמוד בלילה.
באה רוח וכיבתה את הנר, ואז בא חתול ואכל את התרנגול ולאחר מכן בא אריה וטרף את החמור.
רבי עקיבא הגיב בסיסמה כל מה שעושה הקב”ה לטובה”.
באותו לילה בא גדוד רומאי לעיר, פשט עליה ושבה את בני העיר, ובכך הוברר לו שכל המקרים המצערים הללו- היו לטובתו. רש”י מוסיף ואומר ש”אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי”.

רבי עקיבא מלמד שכל מה שקורה לו הוא ממי שאוהב אותו אהבת נצח.
הוא מבין שמי שקובע דברים בחייו הוא הקב”ה שאוהב אותו וזה נותן לו את האמונה גם כשקשה.
הכל טוב מבטא שמציאות עכשיו היא טובה ואילו הכל לטובה מבטאת את הרעיון שהמציאות העכשוית לא טובה רק שהתכלית שלה היא ודאי לטובה.
למרות שהמצב הנתון של רבי עקיבא הוא רע כי הוא ישן מתחת לכיפת השמיים ואין לו רכוש המצב הרע בסוף יתעלה לטוב.
את סוד הנהגת הקב”ה אנחנו לא יודעים אך רבי עקיבא מלמד אותנו לראות את הנהגת השם יתברך הטובה עלינו.
אין בעולמו של הקב”ה דבר כזה שיש רע שבסופו של דבר יוביל לטוב.
יוצא מצב שאחרי זמן דבר שחשבנו שהוא רע בשעתו ובסוף ממרחק הזמן הוא התגלה כדבר טוב ופשוט הסתתר באופן זמני כדבר רע.
גם אם הטוב מסתתר כל כך עמוק שנאמין שהוא לא קיים בכל זאת נאמין שכל מה שעושה הקב”ה הוא לטובה.
טוֹב לְהֹדוֹת לַד’ וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן: לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת.
מדוע החסד נאמר בבוקר והאמונה בלילות וזה כי בבוקר שהכל מואר וברור קל לראות את החסדים ולשבח וכשרואים אז כביכול לא צריך אמונה.
אבל בלילות כשחשוך ונראה שרע ואי אפשר לראות את חסדי הקב”ה אנחנו נדרשים לאמונה גדולה שרחמיו וחסדיו פגו.
אם כל דעביד רחמנא לטב עביד והשולחן ערוך כותב עולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד צּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא אז האם זה אומר שאנחנו צריכים לשמוח למי שרע לו כי הכל לטובה הכל דבש בסוף?
התשובה היא כמובן שלילית, התורה לא מבקשת מאיתנו להתכחש לצער ולכאב שנגרמים לנו מהיסורים ועושים הבחנה בין בשורות טובות לבשורות רעות.
על הבשורות הטובות אנחנו מברכים הטוב והמיטיב ועל הרעות ברוך דיין אמת.
הסיבה לזה היא שלמרות שבשכלנו אנחנו יודעים שהדברים הרעים מיטיבים איתנו בכל זאת כבני אדם יש לנו תחושת צער וכאב ובגלל זה נברך ברוך דיין האמת כדי לבטא את ההכרה השכלית שמה שהקב”ה עושה היא אמת לאמיתה.
בעתיד לבוא כשנסתכל אחורה על ארועי החיים נברך גם על הבשורות הרעות את ברכת הטוב והמיטיב.
אז כבר לא יבין רק בשכל אלא נרגיש גם בלב כמה הרע היה טוב עבורנו עד שנוכל בלי קושי להודות לשם יתברך על שהיטיב איתנו.
זה שמאמינים שהכל לטובה לא סותר את הרצון לפעול כדי שיהיה טוב במקומות שזה מביא תועלת.
חלק ממטרת היסורים היא להניע את האדם לפעולה להוציא לפועל את כוחותיו וזוהי עצמה כבר התכלית הטובה של היסורים.